שימור אתרים - סיפורי בתים (בתי הקומותיים)

בית הקומתיים בשנות הארבעים

שני בתי הקומתיים נבנו בתחילת ההתיישבות של הקיבוץ כבתי ביטחון . הבתים נבנו בסגנון הבאוהואס

- סגנון בינלאומי שהתפתח באירופה ונתן מענה לבעיות חברתיות בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה כגישת בנייה זולה ופשוטה. מאפייניו האדריכליים הבולטים של הסגנון הם הפונקציונליזם והאוניברסאליות. הסגנון פסל קישוטיות מיותרת ודגל בצורה ובאסתטיקה הנובעת מתוך השימוש במבנה, זאת בניגוד לסגנונות אדריכליים מסורתיים שהתאפיינו בין השאר בקישוט החזיתות. הרעיון החברתי שעמד מאחורי הסגנון היה בין השאר מימושו בכל העולם- ויקופדיה-

בית הקומותיים בבנייתו

ברל קרן מספר:

כשהיינו בחדרה במחנה הקיבוץ (אמריקה-בניר), בנו לנו בית דומה מאוד לבית קומתיים.
כשעברנו לאדמת עין השופט הבתים האלה נבנו מטעמי ביטחון.
בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשהאיטלקים הפציצו בתל אביב ובכרמל, הועברו ילדי "עופר" ו"אילה", שגרו בכיתות חדשות, שהיו קצת מרוחקות מהקיבוץ, לבתי הקומתיים. ההורים גרו בבתי הילדים. בתי הקומתיים היו יותר בטוחים ויותר במרכז.
אחר גרו בבתי קומתיים משפחות ובחדרון הקטן הייתה נשקייה. 
המטרה הראשונה בבניית בתי קומתיים הייתה להגן על הישוב. לא ניתן היה לעבור למקום בלי שיהיה מקום גבוה שיאפשר הגנה.הגג שימש גם כביצורים והיו בו חרכי ירי.
כשהוחלט לבנות את הבית השני על קומתיים, זה כבר היה מחוץ הגדר של הקיבוץ והיה צריך סולם כדי לעבור את הגדר. במשך הזמן בית קומתיים הפך לאתר תיירות מבוקש, הביאו את כל האנשים החשובים כדי להראות להם את האזור מהגג. אני זוכר שיום אחד הגיע גנרל סקוטי שלבש את תלבושתו העממית-חצאית. נתבקשנו בלחישה על  האוזן ממארחיו שלא לעלותו בסולם של בית הקומתיים כדי לא לביישו.

מראה הקיבוץ שנות הארבעים - חדר האוכל ובית הקומתיים

ציפקה גלצור מספרת: 

בית הקומתיים ליד שער הקיבוץ שימש כמקום מקלט לילדים והורים במלחמת השחרור. (כאן המקום לתקן טעות שנכתבה באחד העיתונים-לא במלחמת העולם השנייה ).
לבית הקומתיים עברו קבוצת "אלומה" ו"אילה". קבוצת "עופר" עברה לבית 
אחר. בקבוצת "אלומה" התחנך אשר גלצור, הבן שלי.
ההורים עשו תורנות שמירה על הילדים וכל הזמן התחלפו. שומר אחד גר במחסן הקטן שישנו בצד הבית , ושומר אחר ישן באחד החדרים ששימש חדר- אוכל לילדים. כשהגיע תורי לשמור, שמר איתי בחור שהיה נשוי. הבחור מאוד פחד שאני אנסה לפתות אותו באחד הלילות ואכנס למיטתו, לכן כל פעם שהוא עבר לידי הוא לבש ארשת פנים אטומה לגמרי

גיטל שפירא מספרת על בית הקומותיים:

שעברו אחרוני החברים מחדרה לעין השופט , הגג בבית הקומתיים עדין לא היה מוכן כי כל העבודה התרכזה בבית הילדים , שהיה צורך לסיימו מהר כדי לשכן את הילדים.

בבית הקומתיים שיכנו את הבחורים שגם היוו פלוגת שמירה בלילות.
המטפלות והבחורות שהיו אז בקיבוץ שוכנו בצריפים , ארבע בחורות בחדר. בזמן שעברו - מזג האוויר היה נוח , אחרי כמה ימים השתנה מזג האוויר ונעשה חורפי וגשום.

הייתה תקופה שהמתפרה הייתה בבית הקומותיים - יפה ואליק קרן משוחחים

בצריף שבו גרתי החלון נשבר ואנחנו היינו צריכות לשים מיטה אחת באמצע הצריף כדי , שזו שישנה בה תוכל לישון בלי להירטב. 
בלילה אחרי שהחל הגשם החזק הבחורים נרטבו עד צוואר,  בגלל שהגג לא היה מוכן. הבחורים לא רק שנרטבו להם הבגדים אלא גם המזרנים שישנו עליהם. באמצע הלילה רצו הבחורים לבנות זוגם ולמיטה הצרה במילא נכנסו , כל  בחור לזוגתו - וכך העבירו את הלילה.
בבוקר הייתה בעיה איך לצאת מהצריף , כי הייתה מיטה אחת באמצע החדר. אז זה שישן בצד הקדמי של המיטה קם ועלה על כל המיטות וכך הגיע לדלת. הייתה גם בעיה איך  להתלבש, החברים והחברות פיתחו שיטה מיוחדת איך להתלבש מתחת לסדין.
הגשם נמשך שלושה ימים ושלושה לילות והבחורים נשארנו בצריף שלנו במיטות הצרות במילא. החלון תוקן ולפחות יכולנו להזיז את המיטה בחזרה למקומה ואפשר היה להגיע לדלת על הרצפה.
עם גמר הגשם הבחורים לא יכלו לחזור לחדריהם כי המזרונים היו ספוגים במים . היו צריכים לחכות לכמה ימי שמש חמים כדי שהמזרונים יתייבשו והבחורים יוכלו לחזור לחדרים שבבית קומתיים.