פרשת לויתן

עמדת הגנה

פרשת לויתן- (כתבה עופרה על פי רשימות של דוב ורדי)

ב-1940 אירע מקרה שהסעיר את כל העיתונות בארץ. "בעיתון מייחוד" שיצא ב-1941 כתוב:

 בוועידת המכבים שהתקיימה בתל אביב סיפר ספורטאי ה' ליפא לויתן שהוא ורעייתו ביקרו בקיבוץ עין השופט של ה"שומר הצעיר" . בלילה נודע לאנשי המקום שהוא משתייך למפלגה יריבה .
 מיד הופיעו לפניהם חברים אחדים ודרשו מהם בתוקף לעזוב את הקיבוץ.
האורחים ניסו לשדלם בדברים שלא יוציאום מהמקום באמצע הלילה,שכן הנקודה מרוחקת מישובים עבריים וההליכה בלילה עלולה לסכן את חייהם.
התחנונים לא עזרו, בשתיים אחרי חצות הרחיקו אותם מהקיבוץ והם נדדו בעלטת הלילה עד שהגיעו ליקנעם."

כאן צריך להבהיר דברים-ליפא לויתן לא היה ספורטאי תמים אלא עיתונאי רוזיוניסטי מתלמידיו של זאב זבוטינסקי.
בעיתון "דבר" מ-1990 מספר חיים באר על מושא הערצתו של ליפא לויתן-תנועת נוער פשיסטית איטלקית "באלילה".

נחזור לשנות הארבעים ולפרשה שהקיבוץ הסתבך בה..בעקבות הגירוש הסיפור פורסם בכל העיתונות של אותה תקופה הגדיל לעשות עיתון "המשקיף" (דתיים לאומיים) שיצא עם כתב שייטנה חמור מאוד על חברי עין- השופט שבסופו נאמר:
 "לבי עליכם חברי קבוץ "עין השופט" מצווה כה יפה של הכנסת אורחים נזדמנה לכם-והנה ברגע האחרון נשמטה מידיכם..
לא "עין השופט" אלא אין השופט!-אין עדין השופט שישפוט את השופתים..."
בעיתון הבוקר מ- 1941 מגוללת אשתו של ליפא - מרים לויתן את סיפור הגירוש:
"בטיילנו בדרכנו בארץ בין הישובים,הגענו בעלי ואני לפנות ערב לקבוץ
עין- השופט.פנינו לצעיר הראשון שפגשנוהו בחצר הקבוץ.בקשנו להראות לנו את הנקודה ולאכסן אותנו עד למחרת בבוקר כי בדעתנו היה להמשיך בבוקר את דרכנו.הצעיר הלך למזכירות הקיבוץ למסור את בקשתנו,אחרי דקות חזר והציע את שירותו להראות לנו את הנקודה כי במזכירות לא נמצאו אותה שעה אנשים המיועדים לכך.הצעיר (מעולי אמריקה חובש משקפי- זהב)הראה לנו את הנקודה.הוא היה אדיב.בעלי התעניין במיוחד בבריכת השחייה הגדולה והיפה ובמגרשי המשחק.בעלי הציג את עצמו בפני הצעיר ואמר כי הוא עיתונאי ספורטיבי.כל זמן הביקור התנהלה בינינו שיחה ידידותית, בייחוד על בריכת השחייה ובכלל על ספורט.
כשגמרנו את הביקור בנקודה.הזמיננו הצעיר לארוחת ערב.סירבנו,כי לא מזמן אכלנו,אבל הוא הפציר בנו ואנו לא עמדנו בסירובנו.הלכנו לחדר האוכל.
רק קמנו מן השולחן,ניגש אלינו בחור בלונדי ופנה לבעלי:
-שמך לויתן?
-כן ,השיב בעלי.
-שמך ליפא?
 –נכון-השיב בעלי.
הבחור הבלונדיני פנה לבעלי ברוגז: אתה לא משורותינו.אתה ממתנגדינו.
דע לך,כי תהיה אחראי לכל אשר יקרה הלילה בקיבוצנו
בעלי שאל את הבחור הבלונדיני לשמו ובשם מי הוא מדבר.
הבחור השיב:
-שמי ..אני מיופה כוח לדבר..
וטרם הספיק בעלי להשיב דבר וחצי דבר אמר א. בטון של פיקוד:
-עליכם לעזוב את הקבוץ!
צמרמורת עברה בגופי בשמעי שעלינו לעזוב בחשכת הלילה את הקיבוץ וללכת, בין ההרים בשטחים זרים, מרחק של 7 קילומטר עד שנגיע לכביש הראשי.
"אמנם אני בין מתנגדיכם-נסה לטעון בעלי-אבל איזו מחשבת זדון יכולה להיות לי כלפי קיבוצכם? אנו באנו במקרה ומבקשים רק לינת לילה ומחר עם עלות השחר נעזוב את קיבוצכם.יש כסף בידי.ואנו  מוכנים גם לשלם עבור האוכל ועבור הלינה."
הבחור עמד על דעתו.
בעלי הוסיף לשדלו: לו הייתי לבדי הייתי עוזב מיד את הקיבוץ אבל אני כאן בלווית אשתי וללכת עם אישה בעלטת הלילה בהרים, בסביבה לא יהודית , הסכנה היא גדולה.
"טוב-הסכים א -בשעה  -11 נביא אתכם למושבה."
בין כה וכה הכניסו אותנו לחדר הקריאה (המשושה) והעמידו עלינו משמר.עברו שעות רבות ורק בשעה מאוחרת  אחרי חצות בא אהרון ולקח אותנו במכונית.אחרי נסיעה של חצי שעה הורידו אותנו בכביש,בשדה פתוח והאוטו נסע תכף , מבלי שהנוטרים אמרו לנו היכן אנו נמצאים.היה חושך צלמות ולא יכולנו להבחין את הדרך , שהיא לא הייתה מוכרת לנו.תעינו בדרכים,ולפתע ראינו עצמנו בכפר ערבי.כלבים התנפלו עלינו.לחמנו בכלבים,אגב נסיגה מן הכפר. את החלחלה שעברה בגופי לא אשכח במהרה.
רק לפנות בוקר הגענו למושבה יקנעם שבורים ורצוצים.השומרים של המושבה אספו אותנו.האיכר דויטש הכניס אותנו לביתו האכיל והשקה אותנו וחמם אותנו ביחסו האדיב והלבבי.
אלה פרטי הדברים של הגרוש שלנו מקבוץ עין השופט."

מראה המחנה- עין השופט שנות הארבעים

בעיתון "הארץ" מ -1941 נכתב :

הציבור מחכה לבירור

אנו אומרים "הציבור מחכה" כי בטוחים אנו שזוהי הרגשת הציבור כולו ללא הבדל חוגים והשקפות האם יש אמת בסיפור על הוצאת איש ואישה מן הנקודה באמצע הלילה....התביעה אחת : בירור! "
במשרדי "כופר הישוב"  בתל אביב החלה לעבוד ועדת חקירה בעניין
 "עין השופט".במשך שעה וחצי גוללו עדותם הגברת מרים וליפא לויתן בפני חברי הועדה י. בן-צבי וז.שרגאי את כל פרשת הגירוש.
בעיתון הארץ מ- 1941 פורסם דו"ח החקירה ומסקנות הועדה בעניין עין השופט:
ההנהלה של הועד הלאומי שמעה דין וחשבון מהוועדה לחקירת המקרה והחליטה לפרסם את ההודעה הבאה :
אנשים שהוציאו בשעה 11.30-11 בלילה מעין - השופט את משפחת לויתן -הורידו אותם ביציאה מן הדרך של עין- השופט על הכביש העובר ליד יקנעם מבלי דאגה להורות להם את הדרך איך ללכת.
ההנהלה מגנה מעשה זה של חוסר דאגה ל 'מורדים ' שהוא בניגוד לכל מידה יהודית אנושית והאחראים לו ראויים לבוא על עונשם.לקיבוץ עין- השופט ומוסדותיו לא הייתה כל שייכות למקרה שקרה למשפחה.
להפך הקיבוץ קיבלם בסבר פנים יפות.

עין השופט שנות הארבעים

אך עיתון "המשקיף" לא הסתפק בתוצאות החקירה ופרסם רשימה  תחת הכותרת :
שערוריית עין השופט לא תטושטש!

...שערוריית  עין השופט לא תטושטש ולא תישכח מה שקרה באותו לילה
 בעין- השופט ידוע לכל. לא הפרטים חשובים כאן.חשוב העיקר הטראגי שנחשף על ידי הפרטים הללו: יש יהודים בארץ,יהודים שהתיישבו על קרקע ציבורית ובאמצעים ציבוריים,והם רואים את עם ישראל מחולק לשני מחנות אויבים בנפש עד כדי כך שאסור להלין בכפרם זוג צעיר מן העם היריב.
החקירה של הועד הלאומי לא תוכל להגיע למסקנות הכרחיות אלו.
כי הועד הלאומי נוהג חקירה זו בסחבת שהזמן ישכיח.הועד הלאומי נתון בידי אנשי השעטנז שאינם מרגישים בסכנת התהום והאיבה ופירוד העם. לא ניתן להשכיח את שערוריית עין- השופט נדאג לכך שהיא תיוודע במלוא תפארתה הסוציאליסטית לציוני הגולה לאותם יהודים באמריקה שאינם יודעים עדיין איזה -ילדי חמד- נשלחו על ידם לארץ כחלוצים לאומיים כביכול,
בחורים שנהנו כאן מכל התמיכה החומרית הניתנת ל"חלוצים" כאלה. וכאן-אין הם מודים בשיתוף כלל-ישראלי.ורואים יהודים מסוימים כאויבים בנפש שמותר להפקירם ללילה פלשתינאי באזור שומם..
 אם זה יתקבל אשמח לתוספת הזו לרשימה במסגרת

קטעים מרשימתו של חיים באר בעיתון "דבר" 28/9/1990

ועוד על הערצת הפשיזם אצלנו

נשלחה אלי את רשימתו של ליפא לויתן , עיתונאי רוזיוניסט ידוע, שהתפרסמה ב"כלנוע " ב - 1933.
 על מנת לאשש את דברי על הערצת הפשיזם בקרב אחינו, בני עמנו, תלמידי זאב ז'בוטינסקי. במרכז רשימתו של לויתן, שנכתבה בעקבות מסע לאורכו ולרוחבו של המגף האיטלקי , במולדתו הרגשית והאינטלקטואלית , עומדת

ילד יהודי במדי הבאלילה

ה "באלילה"-תנועת נוער פשיסטית איטלקית.קודם לכן הוא טובל את דבריו בסירופ לאומני מתוצרת בית.
"גם לנו, לעברים, יש ילדים גיבורים, גם לנו יש ילדים שהקריבו את חייהם למען העם, גם לנו ילדים אשר באומץ לבם וגבורתם הצילו את כבוד ישראל."פותח לויתן את רשימתו ומספר על צעיר בניה של חנה מ "חנה ושבעת בניה" ועל הג'ינג'י  הקטן מבית-לחם שעשה אינתיפאדה פרטית לרמבו הפלשתינאי. אחר כך מספר על מעלליו של באלילה- "ילד גיבור אשר חירף את נפשו למות למען עמו.. ובגברותו הצית שלהבת מהפכה לאומית,לשחרור האיטלקים מידי האוסטרים"- ואשר על שמו "נקראת  כעת באיטליה הסתדרות עצומה של ילדים קטנים."

רק שש שנים קיימת ה"באלילה " ובמשך זמן  כה קצר התפתחה להסתדרות המונה מיליון חברים ילדים מבני שמונה עד ארבע עשרה.
כולם "מספר לויתן" בנו של בעל בית החרושת ושל הפועל הפשוט , בנו של הסוחר ושל האיכר של המורה והשוטר-כל הילדים נכנסים ל"באלילה".גם בני ראש המדינה מוסליני-ברונו וויטוריו-הם חברי ה "באלילה".
משתתפים בכל מחנה, בכל טיול,מצטיינים בספורט ובקליעה ברובים.כולם-ילדיו של מוסוליני וילדו של הרופא והעגלון לומדים יחד,עובדים יחד,עוסקים בספורט.."כולם שווים" מתפעל לויתן,לכולם אותן הזכויות ואותן החובות. "ההתכוננות לשרת את המולדת מאחדת את כולם".

משמעת ברזל שוררת ב "באלילה". בלי משמעת אין ליצור דבר מה חשוב."קובע הפשיסט  היהודי מתל-אביב.
"האיטלקים מבינים זאת יותר מעמים אחרים,ומפני כך ה"באלילה" מצליחה יותר מהסתדרויות ילדים אחרות.."
ב "באלילה" עוברים הילדים בהדרגה לחינוך צבאי. הכל בהתאם לגילו של הילד.
ילדי ה "באלילה" לומדים להשתמש בנשק ,כי הם צבא העתיד של איטליה.הם יודעים לשאת נשק ולקלוע היטב מרובים ומאקדחים.
ממלכה שלמה היא ה"באלילה" הכל יש לה משלה: ספריות, תיאטראות עם מחזות מיוחדים לחברי ה ,באלילה" , קולנוע עם סרטים מיוחדים, בתי מלאכה, בתי הבראה,קלובים, אולמי התעמלות מגרשי ספורט בתי ספר , בתי דפוס , מושבות חקלאיות , תחנות שיט  וספינות.חותם  לויתן את רשמיו באומרו: "ילדי ה"באלילה" הם אמיצים,בריאים,מפותחים ומנומסים אוהבים את המולדת ומוכנים תמיד לשרתה ובעת הצורך-להקריב את חייהם למענה...

שומרים יהושע דיין ושפרה בן צבי

הגרסה העין - השופטית לפרשת לויתן

ברל קרן שהיה המא"ז של הקיבוץ בשנות הארבעים מספר את סיפור פרשת ליפא לויתן מנקודת מבט עין שופטית:

עד כמה שזכור לי המקרה קרה ביום שישי לפנות ערב. התקשר יהושע גלוברמן, מפקד קורס ההגנה בג'וערה ומסר לי הוראה שבאוטובוס המגיע מחיפה בא
לעין השופט אדם בשם ליפא לויתן. לאיש הזה אסור להיות בקיבוץ ועלינו לסלקו מיד.
האיש באמת הגיע אלינו והזדהה בשם ליפא. שאלנו אותו אם הוא מכיר מישהו מעין השופט ולמה לא הודיע על בואו. הבחור אמר שפשוט בא לו לראות את  הקיבוץ. מסרנו לו שקיבלנו הוראה שאסור לו להיות כאן ועליו לעזוב את המקום מיד.
לא ידענו מיהו ובמה הוא חשוד. ידוע היה באותה תקופה רגישה שהיו יהודים משתפי פעולה עם הבולשת הבריטית הסי.אי.די.
דרך פעילותם הייתה לבוא לקיבוצים ולהתערב באוכלוסייה כדי לדווח לאנגלים על פעולות שהיו מכוונות נגד האנגלים.
פעלנו בהתאם להוראה שקיבלנו מגלוברמן. א. היה נהג של טנדר הנוטרים. עם הזוג ומשמר נוטרים נסע הטנדר למרכז המושבה יקנעם והורידם שם.
רק לאחר הסערה בעיתונות בארץ נודע לנו שהאיש הוא עיתונאי רבזיונסטי
לצערנו לא יכולנו להגיב בגלל הסודיות הקשורה בפעילות ההגנה.
כאשר הוטל על הועד הלאומי לחקור את הפרשה ישב בועדת החקירה חבר מטעם המטה הארצי של ההגנה, דוב הוז. שם יכולנו לספר את הגרסה שלנו. הועדה שמעה גם את עדותו של גלוברמן וזיכתה את הקיבוץ מכל אשמה.

עמדת הגנה במלחמת השחרור בקיבוץ