שימור אתרים - סיפורי בתים (מגדל המים)

מגדל המים בשנות התשעים

את מגדל המים התחילו לבנות כשהפלוגה הייתה בג'וערה ב-1938.  הייתה לנו קבוצת בנין שהייתה יוצאת יום יום לעבודת בנין.המגדל נבנה במקום גבוה על מנת לספק מים לישוב המתוכנן וגם לצורכי בטחון.
המהנדס האחראי על הבנייה היה אריה שרון. עם השלמת הקמת המגדל נבנו גם שני צריפים. אחר החלו לבנות את בית הילדים הראשון.

קבוצת הבנאים הבונים את המגדל

שיחה עם ברל קרן מתוך עבודה של אמיר זוהר – 3.5.2000

ב-1938 התחלנו לבנות את מגדל המים מחוץ לג'וערה, על הגבעה, במקום הנקודה החדשה. זה היה המבנה הראשון שהקמנו. מקומו נקבע על קו פרשת המים של הגבעה.
משם אפשר היה לראות את כל האזור - מחדרה ועד עמק יזרעאל. את הכרמל ואת אום אל פחם.
המגדל נבנה בעזרת קבוצת בנייה שהייתה לה מכונת לעשיית חצץ.
בזמן הבנייה הנקודה הייתה עדיין שוממת וחשופה לסכנה. השומרים ששמרו עליו גרו בצריפים מגודרים בגדרות אבן.
תכננו אותו כמבנה מרובע. רצינו שישמש גם לנשקייה ("הנוקטה").
בשלב הראשון נבנה המגדל מעץ.  בנינו רק קומה וחצי. הייתה בו גם עמדת שמירה ועל הגג עמד מיכל מים.
מאוחר יותר ב-1939, נקדחה באר א'.  בתחילה הובלנו משם מים במשאיות.
אחר כך הבריטים עזרו לנו להשיג מנוע למשאבה שמסוגלת להעלות את המים עד המגדל ויכולנו להעביר קו צינורות.
יותר מאוחר באו מקורות וחברת חשמל וקדחו באר בדליה.
הרבה שנים זה היה הרזרבה ונאלצנו לתת לדליה קצת מהמים כי לא היו להם מקורות.
המגדל היה מצויד בציוד לאיתות יום ולאיתות לילה.
מעל גגו קיימנו קשר עם יישובי האזור.
רגע מרגש זכור לי בעת ההתקפה על משמר העמק. ההפצצות התחילו מהבוקר. המקום היחיד שניתן היה להגיע ממנו לעזרת המותקפים היה עין השופט.
התארגנו לעזרה וכשהם הגיעו היה כבר ערב.

המגדל עדין לא מושלם בשנת 1939

כשהגיעו אנשי החי"ש (חיל השדה) , עמדתי עם המפקד על המגדל ושמעתי את הפקודות שהוא נתן בקשר. אך יכולתי לעקוב אחרי מהלך הקרב. שם שמעתי שאיש אחד קיבל כדור, ומצד שני שמעתי את הבשורה על כיבוש בית ראס. במשך השנים הפך המגדל למקום משחק לילדים שטיפסו עליו למעלה. חדרי המגדל שימשו לצרכים שונים - ישבה בו המזכירות, ריכוז המשק, סידור העבודה ואחר כך שימש המקום לתיקון כלי נגינה שעבד בו אהוד לייבנר. היום במגדל המים נמצא סידור הרכב.

הנוקטה

ידיעות עין השופט 1986

אריה אלנר מספר:

לפני שנים רבות, כשעין השופט היה ישוב קטן בנוי צריפים ואוהלים, היה מגדל זה, מגדל המים, המבנה הגבוהה ביותר בסביבה.

היו אז ימי מאורעות, האנגלים שלטו בארץ וסכנת כנופיות ערביות היתה דבר של יום-יום.

רבים מחברי הקיבוץ התאמנו בצבא הבריטי ונקראו "גפירים".הם קיבלו נשק בריטי ופעלו תחת פיקודו של קצין אנגלי בשם ריטש.

חשוב היה באותה תקופה לאמן בנשק את כל אנשי הישוב, למקרה של התקפה מצד הערבים.אךמ האנגלים ניהלו פיקוח חמור על הנשק המצוי במקום ואסרו כל שימוש בו מלבד אמוני הגפירים.

מה עשו?

התאמנו בנשק בריטי בסתר, במחתרת.

אריה אלנר היה אז הממונה על הנוקטה, מחסן – הנשק.הנוקטה היתה במגדל המים בקומה השנייה- יום יום היה אריה מוציא בחשאי רובים אנגליים לאימון חברי הקיבוץ.היה ברור שאם יתגלה הדבר יוחרם הנשק כולו וגם יהיו מאסרים.

יום חורף אחד הוציא אריה מן הנוקטה כמנהגו שמונה רובים לאמוני חברים.האמון נערך בשדה בקרבת הקיבוץ- פתאום הגיע הצופה נרגש: 

- אריה! ריטש  מגיע! הוא כבר ליד השער של הקיבוץ !

אריה אותת מיד בדגל אדום לעבר השדה להפסקת הירי. עכשיו צריך להחליט  במהירות מה לעשות.גם אם יספיקו להביא את הרובים- אין די זמן לנקותם מאבק השריפה.

עוד הוא חושב וכבר צעדים כבדים של נעליים צבאיות הלמו במדרגות העץ של המגדל.ריטש נכנס לנוקטה וסקר במבטו הנוקב את הנשק.מיד הבחין בחסרונם של הרובים ושאל: "הכל בסדר ?"

- כן - השיב אריה.

ריטש ספר את הרובים ונעץ עיני זעם באריה – היכן עוד שמונה רובים?!

אריה עד היום לא יכול להסביר איך קפצו מפיו המילים בטבעיות כה משכנעת:

" שמונה רובים? ודאי.עוד מעט יוחזרו מהניקוי".

- איזה ניקוי?

- הם נמצאים באחד המחסנים.עוד מעט יוחזרו נקים ומבריקים.

ריטש הביט בו בחשדנות ושאל:- "ומה היה קול היריות ששמעתי בדרכי לכאן ?"

- "יריות?" התמם אריה- "אולי אתה מתכוון לדפיקות ששומעים מהנפחיה".

ריטש חכך רגע בדעתו, אחר אמר בחריפות: - בעוד שעתיים אני חוזר, אם לא אמצא את כל הנשק במקומו- תתן על כך את הדין!"

ברגע שריטש הסתלק , נסע הטנדר להזעיק את המתאמנים.כולם גוייסו לנקות ולצחצח את הרובים מאבק השדה ומאבק השריפה.הצופה עמד דרוך להזהיר בעוד מועד מפני ריטש החוזר.העבודה היתה בהולה מפאת הזמן הקצר.נשאר רובה אחרון לניקוי בעת שהגיעה קריאת האזהרה.

הרובה נוגב ושומן מבחוץ בלבד והועמד עם שאר הרובים.