ציירת הפרחים – זן נדיר
אסתר כרמל חכים מפתיעה כול פעם מחדש ביכולת שלה למצוא את אותן נשים הנחבאות בכלים ולהוציאן לאור ההיסטוריה של ארץ ישראל.הפעם אסתר מטילה אור מרתק על ברכה ( לוי) אביגד שמרגע עלייתה לארץ החלה לצייר את פרחי הבר שבכרמל בנגב ובגליל.
אחרי ששמעתי את הרצאתה על ברכה לא היססתי להזמנתה של אסתר לבוא איתה לביקור קצר אצל ברכה שהיום היא בת 96 גרה בטבעון וראייתה מאוד חלשה.
אישה מרשימה הזוכרת כול פרט מאותם ימים רחוקים בהם נפגשה עם הנרייטה סאלד בכפר גלעדי. הנרייטה באה לבקר את קבוצות הילדים שהצילה ושוקמו בקיבוצים.ברכה הגיעה לכפר גלעדי ושם שלח אותה המדריך להראות להנרייטה את ציוריה ."אני זוכרת מספרת ברכה" איך הנרייטה לקחה בזהירות ובעדינות את הציורים אחד לאחד התרשמה עמוקות והבטיחה לי שאחרי ההכשרה היא תדאג שאני אלמד בבצלאל.
בזמנו מנהל בצלאל היה יוסף בודקו לצידו עבדו אמנים שבאו מגרמניה .אני החלטתי לצייר פרחים- פרחי בר .כשיצא הספר הראשון שלי הראשונה שהבאתי לה עותק הייתה הנריטה סאלד שגרה בירושלים. הנריטה פתחה את הדלת ושאלה אותי בקול אימהי איך את מעיזה ללכת כך לבד בלילה."
ברכה מוציאה מהארון ספר פרחי הגליל ובו הקדשה לאימא שלה
לאמי וחברתי 1939
על הספר רשמה :ספר פרחים הראשון, ציירתי אותו מ1939 במשך כמה חורפים, הוצאתי כמה דפים כדי להציג אותם בתערוכת הפרחים השנתית בחיפה 1957
בהרצאתה המקיפה של אסתר על ברכה אביגד היא כותבת:
ברכה עלתה לארץ במסגרת עליית הנוער מגרמניה בשנת 1935.ציורי הפרחים הראשונים שלה היו בחצר תל- חי.בט'ו בשבט 2011 הוזמנה אביגד לטקס לציון חנוכת חידוש הבית הראשון ששופץ במכללת תל חי מבתי תל- חי ההיסטוריים שנהיה למרכז תמיכה לסטודנטים עם לקויות למידה.בפתחי החדרים יש ציורים של אביגד – חמשה עשר מציורי הפרחים של ברכה המוצגים במרכז בתל חי מזכירים את חלקה של אביגד בהצלת פרחי הבר בישראל.
על השאלה מה הקשר בין פרחי בר ללאומיות טוען אריאל הירשפלד "הבוטניקה היא אחד משופרה הרמים ביותר של הלאומיות המודרנית.כבר בשנות העשרים של המאה הקודמת הגו בני הזוג חנה ואפרים הראובני את הרעיון לייסד בירושלים לצד האוניברסיטה העברית , גן , מוזיאון בוטאני וכן אנציקלופדיה בוטנאית בשם" אוצר צמחי ארץ ישראל" שהייתה אמורה לכלול את כול צמחי ארץ ישראל , כאשר לכל אחד מהם תיאור בוטנאי מדעי וכל הקשריו בתרבות ובהיסטוריה של ארץ ישראל , בדגש על הקשריו המקראיים, הפולקלור המקומי, ברפואה העממית של הערבים ועוד.האנציקלופדיה הזו לא יצאה בסופו של דבר, עם ציורי הצמחים של שמואל חרובי הייתה אמורה להיות "ספר גן" מפואר של שיבת העם היהודי לאדמת אבותיו.לאמונתם של יוצריו הזוג ראובני- עצם החיבור בין שמותיהם העבריים של הצמחים לבין תמונותיהם המצוירות, היה יכול להוות הוכחה ניצחת של זהות ושייכות."
הראשונים לחבר שמות לצמחים בשפה מקומית (ולא לטינית) היו הצרפתים "ספר תולדות הצמחים הצרפתי" הצביע על זיקה תרבותית חדשה: בין עולם הצומח לבין בית הגידול.ובית גידול נתפס יותר ויותר כמרחב השייך לתרבות ללאום ולשפה.מכאן צמח העניין העז בשאלה איך קוראים לצמח בשפתנו? תיאור הצומח יותר מתיאור בעלי החיים , הפך בעת החדשה לצורה יסודית של הגדרת זהות לאומית ספר הצמחים הרוסי (עדין בלטינית) יצא בשנת 1799 ספר הפלורה של איטליה 1854-1833 הונגריה 1899 והמגדיר הראשון לצמחי ארץ ישראל ראה אור כבר בשנת 1931.
אפרים הראובני חלם לייסד לצד האונברסטיה העברית, מדיום בוטני עברי ייחודי שיכלול :גן, מוזיאון, ואנציקלופדיה. הראובני בחר בצייר שמואל חרובי להכין את הציורים לאינצקלופדיה אבחל חרובי צייר רק 40 ציורים, והמפעל השאפתני , לא יצא בסופו של דבר לפועל. ברכה אביגד המשיכה את המסורת הזו.ניתוח אמנותי של ציורי הפרחים שלה מצביע על כך שאלה הן יצירות אמנות ולא תיעוד מדעי של פרח
 |
| מוצרי בית חרושת נעמן עם ציורי הפרחים של ברכה |
