סיפור חיי- ברל קרן ז"ל

אסיפת קן השומר הצעיר בביאליסטוק

      
 

סיפור חיי

אני שמחה לארח בבלוג שלי סיפור חיים  מדהים שאפשר לומר עליו שהוא סיפור הקיבוץ שלנו ,מבקיעת הביצה ועד גדילת האפרוח , שהפך לתרנגול – סיפור חייו של ברל קרן ז"ל.

ברל עם האח אליק והאחות מלכה לפני עלייתם לארץ

לכבוד יום הולדת  התשעים של ברל אספה משפחתו בניצוחה של עדנה חומרים מפי אבא ברל על כול תקופת חייו. הסיפור סופר באירוע יום ההולדת ונשאר בארכיון כעדות כתובה. את העדות הזו חשוב היה לי לעלות בכתובים כדי להנגיש אותה לציבור רחב יותר. לא הכול יסופר כאן אלא רק קטעים הנוגעים להתהוות הקיבוץ- קיבוץ עין השופט.

 

 
ברל נולד בעיירה טרסטינה ליד ביאליסטוק ב1913.עם הזמן עברה המשפחה לעיר ביאליסטוק.בגיל 12 הוא מצטרף לתנועת השומר הצעיר וב1929 בהיותו רק בן 16 הוא יוצא להכשרה בצ'נסטחובה וחי שם ארבע שנים.

השומר הצעיר

במחלקה רביעית, לקראת הגימנסיה, הצטרפתי לתנועת השומר הצעיר יחד עם ילדים נוספים מבית הספר. היה לנו מורה בשם חונק'ה קליינבורד, אישיות מיוחדת במינה. אדם כריזמאטי, נואם מצוין, במאורעות תרפ"ט הלהיב את ההמונים בהפגנת היהודים בביאליסטוק. 
הוא לימד אותנו לטינית, כדי שנוכל להתקבל לגימנסיה, וגם היה מדריך שלנו כשנכנסנו לתנועה. אחר שהיה מספר שנים בארץ, בקיבוץ, עבר עם חברי תנועה נוספים לקומוניסטים (פרקציה), חזר לחו"ל  
 וב 1936 לחם במלחמת ספרד בבריגדה הבין-לאומית. 

פעילות הבנות בשומר הצעיר

לאחר גלגולים רבים מצא את דרכו כסופר ושינה את שמו לאלחנן איילתי.בקן ביאליסטוק, בנוסף לפעולות צופיות, היו לנו פעולות רעיוניות (בורוכוב ופלכנוב), דיברנו על  ציונות, ויצאנו למחנות ולמושבות קיץ. 

פעילות הבנים בשומר הצעיר

זיכרונות - זאב גרליץ מעלה זיכרונות מתקופת הנעורים בעין השופט

 זיכרונות

 

זאב גרליץ התחנך בעין השופט והקשר שלו לקיבוץ נמשך עד ימינו אלה.זאב  עוסק כבר כמה שנים טובות  בשיחזור ההיסטוריה של הארץ הזו - בתחום הטכנולוגי . בארות מים, טחנות קמח יפיפיות ועוד...בימים אלה הוא כתב לנו את המכתב הבא:

לאנשי עין – השופט שלום ,                                    ג' אלול תשע"ה / 18,08,2015

באמצע חודש יולי 2015 שוחחתי טלפונית עם רואת חשבון בענייני עבודה , ותוך כדי פלטתי
שגדלתי בעין – השופט , הגברת שאיני מכיר אותה , עצרה אותי ושאלה אם אני מכיר את
ישי...??? וישי כידוע היה איתי באותה כיתה "אלומה" / גדוד רבדים .
התברר שישי שהיה קצין מודיעין הדריך אותה בקורס מודיעין בצבא בשנת 1991 !!!

הסליק שנמצא בעין השופט

שוחחנו והשיחה התגלגלה לסליק , והיא הביעה רצונה לבקר עם משפחתה .
פניתי לישי אשר הבטיח לארגן לי חומר כתוב שאלישע שפירא והוא הכינו .
פניתי לעופרה בריל מנהלת הארכיון שגם היא בת כיתתנו "אלומה" , וביקשתי מעופרה
ומאחותי התאומה נועה לארגן לי הניירת – ואמנם , בתחילת אוגוסט 2015 קיבלתי המעטפה !

שמחתי והתרגשתי לקרא החומר , וזאת לאחר שלפני כשנתיים זכיתי לבקר בסליק בהיותי
חובב שימור . ערכתי מספר תיקונים בכיתוב כולל צילום בית משירו של אלתרמן מתוך
ספרו , עם ניקוד וכתיב מקורי של הספר .
אלישע אמר לי שיחפש אצלי טעויות , בבקשה , בדוק / תקן ואשר לפני ההפצה .

בהמשך שוחחתי עם עדנה קרמר בתו של ברל קרן ז"ל וסיפרתי לה שברל לימד אותי מסגרות ,
רתכות וחרטות ! עדנה ביקשה לקבל פרטים , ולהלן הסיפור :

עבדתי בפלחה כטרקטוריסט בשנים 1956-7 בהיותי בן 16-17 . בחורף בזמן הגשמים נהגנו
הפלחים / טרקטוריסטים ללכת בטל בחצר המשק למורת רוחם של אלו שכן עבדו בזמן הגשם ,
ואז החליט מי שהחליט , ובצדק רב ,  לארגן את חבורת הבטלנים לעבודה מועילה .

חריש בשדות עין השופט בשנות החמישים

סיפור קיבוץ (אלבום מחיי ילדות בקיבוץ של פעם)

   

 פרק 30

אני ורחל חזקיהו  בחודש הראשון של הטירונות גרות יחד עם אסתר עופרים שהייתה שרה לנו בלילות

                                       

 גיוס לצבא ההגנה לישראל

בסיום תקופת הלימודים שלנו  במוסד, בני  "אלומה" התגייסו לצבא. בצבא היו חלק שהלכו למודיעין והיו חלק שהלכו לחיל שריון ולחיל אויר. 
אני התגייסתי לחיל אוויר. בהתחלת השירות שלי שירתתי בחיל מודיעין של חיל האוויר ב'סטלה מאריס' שבחיפה. 
זה היה מחנה לא כל כך סימפטי, מחנה קטן מוקף בכלבים ששמרו על המחנה. 
העבודה שם הייתה מאוד סודית ,היינו צריכות לדווח על תנועת המטוסים. הרגשתי שאני לא כל כך רוצה להישאר במחנה הזה וביקשתי העברה. 
העבירו אותי לבסיס חיל אויר ברמת דוד. שם שירתתי כל הצבא בטייסת הוטורים. התפקיד שלי היה לרשום כל שעה שמטוס טס,  מתי הוא יצא ומתי הוא חזר. על פי הרישומים האלה היו צריכים אחר כך לעשות חישוב ולקחת את המטוסים לבדיקות עשרת אלפים (כמו שעושים למכוניות).

כשהשתחררנו מהצבא , החברים היו גאים מאוד בנו בני הקיבוץ , הממשיכים בחיי הקיבוץ, מעטים מאוד עזבו את הקיבוץ באותם שנים. אלה שעזבו נחשבו כבוגדים ברעיון הקיבוצי.

גרנו שלושה חבר'ה בצריף. תמיד היינו שניים כי אחד מאתנו היה נשאר שבת בבסיס. תקופת הצבא הייתה מאוד חשובה לנו, הרגשנו את כובד האחריות ואף אחד מאתנו לא חשב על השתמטות מהצבא.

התחלנו את חיינו בקיבוץ כאנשים שמחפשים את דרכם בעולם ונהנים ממערכת שעוטפת אותנו בהרבה אהבה .

החבר'ה מהטייסת בנופש

מטוס ווטור נוחת

המכונאים של הטיסת

נוסעים לעבודה בבסיס

נשף ברמת דוד לכבוד השנה החדשה - שנות החמישים

מכונאים בעבודתם על המטוס

סיפור קיבוץ (אלבום מחיי ילדות בקיבוץ של פעם)

פרק 29

איסר לביא חוזר הביתה עם העדר     1954

שוד העדר

אירוע מסוג אחר שקרה בשנים האלה בקיבוץ היה  טראומתי לחברים. 
הקיבוץ התקיים מענפי החקלאות,היו שטחי מטע גדולים,לול גדול רפת ודיר כבשים שזכה להרבה שבחים.
יום אחד יצא איבי גולן למרעה בסביבת קיבוץ מגידו. איבי הוביל למרעה עדר גדול של כבשים עם שני איילים משובחים. לפתע נשמע צרור יריות שכוון לעבר איבי,איבי הצליח להתחבא מאחורי סלע.
 ארבעה שודדים מעבר הירדן עברו את הגבול וגנבו את כול העדר והעבירו אותו לירדן.
הלם גדול נפל על חברי הקיבוץ- עדר הצאן היה מקור פרנסה חשוב ביותר ולהפסיד אותו זה היה יותר מדי. מיד עירבו את נציגות האו"ם בארץ . 
החל חיפוש מעבר לירדן ונמצאו הגנבים עם העדר. 
 האו"ם הצליח לעשות פשרה וחלק מהכבשים המובחרות ביותר נשאר אצל הגנבים,אבל חלק גדול מהעדר חזר לקיבוץ.

 

פנינה ליבנר עם העדר השב לביתו

יהושע ופנינה ליבנר עם העדר 1954

 

האו"ם מנסה לתווך

 

גם מתווכים וגם אוכלים

סיפור קיבוץ (אלבום חיי ילדות מקיבוץ של פעם)

פרק 28 

ליאון מוהיל

באותן שנים- שנות החמישים חלו שני אירועים שהשפיעו השפעה עמוקה על חברי הקיבוץ.הראשון שבהם היה משמח- יום אחד פשטה השמועה ש "מוהיל מגיע לקיבוץ"..ומי היה מוהיל?
מוהיל היה איש צנוע  ועשיר מאוד.
ליאון מוהיל עשה את הונו ממכירת עיתונים בארצות הברית. בבגרותו רצה לתרום ככל יכולתו להקמת מדינת ישראל. באחד מביקוריו בארץ  הגיע לקיבוץ עין- השופט והוזמן להצטרף לטיול לאילת.
ליאון שמח להכיר את אילת והצטרף ברצון. במהלך הטיול התאהב ליאון בחברי עין השופט, וביקש מהם רשות להתארח בקיבוץ.
מוהיל התקבל כאורח מאוד מכובד. באותם שנים הקיבוץ הארצי היה בתחילת דרכו והתנועה הייתה זקוקה לכסף כדי להמשיך בתנופת ההתיישבות. המוסדות המיישבים של התנועה לחצו על עין השופט להקים לליאון מוהיל בית ולקבלו לקיבוץ.
החברים קיבלו את –דין התנועה ובנו לליאון מוהיל ומשפחתו וילה ענקית  , עם מוסך למכונית בתוך הקיבוץ. זה לא היה קל לחברים שעדין גרו בצריפים לקבל את העובדה שבונים למיליונר בית בתוך הקיבוץ, אבל כל מי שהכיר את האיש ידע שהאדם הזה כל כך חביב צנוע ועשיר שאף אחד לא העז להתלונן על הבנייה המיוחדת הזו.
כשהבית היה מוכן הגיעה משפחתו של ליאון לקיבוץ. סוניה אשתו ושלושת בנותיו , מלכה שהצטרפה לקבוצת "עופר" ליאורה שהצטרפה לקבוצת "אלומה" ואביבה שהצטרפה לקבוצת "מעין".
מכל היופי של בית מוהיל זכור לי תנור הנפט האמריקאי שהיה מפיץ חום ואנחנו הצטופפנו סביבו כמו אפרוחים.
ליאון תרם כספים רבים הן לקיבוץ והן למדינה. בייחוד אהב ליאון לבוא למעברת מנסי ולחלק לילדים צעצועים שכה היו חסרים להם.

משפחת מוהיל בארצות הברית  

זיסקינד כרמל ליאורה וסוניה מוהיל בבואם לקיבוץ שנות החמישים

מוהיל מחלק מתנות לילדי מעברת מנסי בשנות החמישים

מאיר יערי נפגש עם סוניה וליאון מוהיל

בית מוהיל כיום משמש כמוזיאון לעתיקות האזור שברמת מנשה

סיפור קיבוץ (אלבום חיי ילדות בקיבוץ של פעם)

 פרק 27

מנחם אוסישקין וד"ר רופין בביקור בקיבוץ החדש ב1939 - אוסישקין מחזיק בידיו את עדנה קרן-קרמר

 

ביקורי אישים

ומי לא ביקר אותנו – וכמה התגאינו בביקורים האלה במעשי ידינו....

נוטרים והמשורר בשנות השלושים

לאה גולדברג עם זיסקינד כרמל דוד ברגסון וחברים

המשורר אברהם שלונסקי ואשתו לוסיה עם זיסקינד כרמל צבי גלצור ודוב ורדי בשנות החמישים

 

ציפקה אפרת עם אנדה 1943 

גולדה מאיר בביקור בכיתת אילנות המלווה שלה פנינה ליבנר

אברהם הרצפלד האב הרוחני של כול החלוצים לידו מלכה בלומשטיין יהושע דיין ועוד

נשיא המדינה האהוב יצחק נבון מתקבל בהתרגשות

יצחק רבין מרצה בחדר האוכל ב1980

סיפור קיבוץ (אלבום מחיי ילדות מקיבוץ של פעם)

פרק 26

קונצרט בחדר האוכל מנגנים : מנגנת בצל'ו חוה קוך (אשתו הראשונה של שמעון אבידן) בפסנתר שפרה בן צבי בכינור מישה רימון - הציור התלוי על הקיר של יוחנן סימון - שנות הארבעים

     הווי בשנות החמישים

בבתים של החברים לא היו טלפונים ולא טלביזיות ואפילו לא רדיו. היו חברים מעטים שכן היה להם 
רדיו . הרדיו המרכזי שכולם באו להאזין לו היה בחדר  התרבות- המשושה.
במשושה התקיימה תרבות מאוד מיוחדת.יהושע ליבנר היה משמיע מדי שבוע קונצרטים על פטפון מיוחד שהיה שם,הייתה קבוצת נגנים שמדי זמן ניגנו לחברים. האזנה למוזיקה  הייתה מאוד חשובה לחברים, הם הרגישו שהמוזיקה עוזרת להם ומקלה על החיים הקשים שהיו להם באותם זמנים.
בחדר האוכל היו יושבים ששה אנשים סביב השולחן, מגיש עם עגלה היה עובר בין השולחנות ושואל כל אחד מהסועדים מה הוא רוצה לאכול-בשר או צמחוני. כל דבר שחבר רצה היה צריך לבקש מהמגיש,תוספת של לחם,תוספת של מים,ממש כמו במסעדה היום,  רק שלא היה אוכל כל כך טעים כמו במסעדה.
אחד הדברים שהכי אהבנו לעשות באותם שנים זה לראות סרט. בקיץ היו מעמידים  את מכונת ההסרטה על הדשא, ליד מכונת ההסרטה היה מכשיר שעליו כתבו את התרגום. החברים היו מתיישבים על הדשא  זוגות זוגות והסרט התחיל. לא תמיד התרגום הלך עם הסרט לפעמים הוא קצת איחר ולפעמים קצת הקדים אך זה לא מנע מהחברים ליהנות מהסרט.
לפעמים היה הסרט אילם שלא דיברו בו, בסרט כזה מישה רימון היה מביא את הכינור שלו ומלווה את הסרט בנגינה.

נוסעים לבילוי בסוף היום

הצמא לידע לא עבר לחברים מתחילת הקיבוץ ועד ימינו

המועדון לחבר - מקום של רגיעה קריאת עיתון וכוס קפה

מפגש שכנים בשנות החמישים

בתיה ומישה רימון עדה וילפנד רוחמה ורדי וגדעון לפיד בכינור- חמישית כלי מיתר