יום ראשון, 5 ביולי 2020

לאן הולכות הנעלים ?(עיבוד עדנה קרמר) בימוי גליה שגיא בהשתתפות חברי וילדי הקיבוץ



צילום :בתיה רזניק


נחשון אוהב לישון

(לאחר קריאות השכמה)
יוחאי: כל בוקר כשמעירים את נחשון/ הוא ממשיך לישון.
            אני מדליק את הרדיו עד השמיים – נחשון אוטם את האוזניים!
אבא: אני פותח את התריסים.
יוחאי: הוא שוב מהדק את הריסים!
אמא: נוריד את השמיכה אחת ושתיים!
יוחאי: הוא מחבק את הברכיים.
אבא: אז מה עושים עם ילד ששונא לקום?
אמא: אין עצה, ולא עוזר מאוּם.

יוחאי: תראו מי באו לבקר - / סבא שאול וסבתא אסתר!
אבא: שבת שלום!
אמא: איזו הפתעה.
סבא: תראו איזו שבת נפלאה. מה דעתכם על טיול של שבת?
אבא: טיול של שבת? כולנו בעד!
יוחאי: אבל נחשון ישן. / איזה אח מעצבן!
סבתא: תירגע, יוחאי.
יוחאי: נצא בלעדיו – ודי!

אבא: הקשיבו, יש לי רעיון. / עכשיו אגש למיטה של נחשון/ אמתח ידיים ואודיע - / היכונו! המנוף הגיע! תראו איזו חבילה/ מחכה להובלה./ המנוף תופס את החבילה/ ומניף אותה בתנופה גדולה.
יוחאי: החבילה בורחת מהידיים, / הוא שוב מתכסה ועוצם עיניים.

אמא: אל תדאגו, גם לי יש רעיון/ גם אני אתקרב למיטה של נחשון/ פנו דרך! תנו לגשת!/ הדייגת פורשת רשת/ תפסתי לוויתן ענק!/ עכשיו נמשוך ברשת חזק.
יוחאי: אוף, הלוויתן הישנן נחשון/ קופץ מהרשת וחוזר לישון.

סבתא: סבתא אסתר לא מוותרת/ שמעתם פעם איך סבתא צופרת?/ פפם! פפ! הגיע גרר/ לגרור אוטו מפונצ'ר... (נחשון מתחמק)
יוחאי: אפילו סבתא גרר לא מצליחה/ לגרור את המפונצ'ר מתחת לשמיכה.




סבא: עכשיו תורי. אתקרב לגינה/ יש פה גזר שקוע בשינה./ אני סבא שאול-אליעזר/ באתי לשלוף את נחשון הגזר./ נמשוך ונשלוף אותו מכאן/ נמשוך ונמשוך... איזה גזר עקשן.
יוחאי: רוצה? שיישאר שָתול!
אמא: אז מה עושים? ומה יהיה עם הטיול?
יוחאי: עכשיו תורי. הזהר./ אם תמשיך להתחפר/ אני אדאג שתתעורר!
אבא: מישהו בשמיכה מסתתר.
סבתא: מתקפל, מתכרבל, מתכדרר...
סבא: נדמה לי שהכדורון צוחק...
יוחאי: כדור נהדר, כף לשחק!/ אלוף הכדורגל מזנק.../ כדור שינה, היכון לבעיטה!/ (ממשיך כמו בדיווח של קריין ספורט) הכדור קופץ מהמיטה/ רץ ופורץ קדימה/ בין סבא לסבתא/ בין אבא לאמא/ חולף בדלת ומבקיע גול!
נחשון: גול!!!
כולם: אתה גדול!
נחשון: כולנו ביחד יוצאים לטיול של שבת: אבא ואמא, וסבא וסבתא...
יוחאי: והאלוף (מצביע על עצמו) רודף אחרי הכדור/ שמתגלגל בראש הטור.

לאן הולכות הנעלים - (המחזה עדנה קרמר) בימוי גליה שגיא השתתפות חברי וילדי עין השופט



עכברון הביתה שב 
(חלק 5)

עכברון קטן אפור
הוציא ראשו מתוך החור –
ראה עולם ירוק, רחב,
כחול מעל, האור כה רב,
חשב: אצא לי לשחק
רק פה, קרוב, לא אתרחק . . .

הוא התגלגל על העלים,
קפץ ורץ בין גבעולים
ושם – גבעה של קש זהוב!
לגלוש ממנה כמה טוב . . .

לקח קנה-קש, סובב, הניף,
כמו במשקף דרכו השקיף,
אי-שם רחוק
יש עץ ירוק!

חיש רץ ובא אל עץ אלון,
מצא שם בלוטים – המון!
בחר בלוט גדול, כתום,
בדק, דפק, ניסה לטעום,
"בלוט כזה ממש אוצר,
אשמור בכיס בשביל מחר."

ושוב השקיף בקנה הקש,
אולי יראה דבר-מה חדש?

שם נחל מים מתפתל
הוא כמו נחש כחול זוחל.

העכברון נשא רגליו
חיש אץ ורץ ובא אליו.




ליד המים הצלולים
חלוקי-נחל עגולים!
חלוק נחמד לקח ביד
חלק, מבריק ומיוחד,
החליק שפם, החליק זנב
הכניס לכיס . . .
ומה עכשיו?

ראה הרחק שדה לבן.
"אולי נפל לשם ענן?"
וכמו פרשׁ
על קנה הקש
דהר וחש
כולו נרגש

"אולי זה שלג? או גבינה?"
אבל היה זה . . . שדה כותנה!
כמו קצפת שם צמח
צמר-גפן צח ורך.

עכברון אסף, קטף
צמח-גפן מלוא הכף,
וכדור לו למשחק:
הוא זרק תפס זרק
עד שרוח חצופה
את הכדורון חטפה . . .

אץ ורץ העכברון,
עף ועף הכדורון,
כמו נוצה קלה הוא טס
ופתאום בקוץ נתפס!





עכברון נושם, נושף,
הוא מזיע ועייף,
הכדור תלוי מעל
מתנדנד לו רך וקל . . .

עכברון עם קש ביד
התמתח ו-חבט!
הכדור נפל, צנח,
עכברוני כה שמח.

ולאן עכשיו ירוץ?
"אוי-לי, כבר מחשיך בחוץ!"
עכברון צמא, רעב
והלילה מתקרב. . . .

עכברוני מבולבל
איפה הוא נמצא בכלל?
איך יֵדע לחזור עכשיו
אל ביתו ואל הוריו?
הוא רחוק והוא לבד,
קצת רעד וקצת פחד,
כך ישב לו נעצב
ולפתע הוא חשב:
"הכדור משדה כותנה!"
עכברון לשם פנה
במרחק שדה אפור
עוד מעט אליו יחזור . . .
"החלוק מנחל מים!"
עכברון נשא רגלים
שם הנחל מתפתל
כמו נחש אפור זוחל . . .

"הבלוט מעץ אלון!"
אץ ורץ העכברון
עץ אפור שם לפניו
עכברוני רץ אליו . . .

"הקנה מהר של קש!"
עכברוני רץ וחש
ערמה שם, אפורה,
זאת הדרך חזרה . . .

ופה החור! הנה הוריו!
עכברון הביתה שב.















יום חמישי, 2 ביולי 2020

לאן הולכות הנעלים -עדנה קרמר (חלק 4)

לאן הולכות הנעלים (עדנה קרמר ) חלק 4



אמיר: לאן הולכים עכשיו?
אבא: תיזכר איפה היית.
אמיר: הייתי... הייתי... בשכונה החדשה.
אבא: אהה! אולי הנעליים עומדות שם בתור לשיכון חדש?
אמיר: אבא, הרי אנחנו בתור לשיכון החדש. 
נעל א': לא כדאי לנו לחכות בתור, אנחנו לוחצות, אבל זה לא יעזור, 
נעל ב': כי עד שהשיכון החדש יגמֵר, אמיר יקבל כבר זוג אחר.
 נעל א': ובכלל נעליים/ הן שיכון של הרגליים. (צוחקות)
אבא: אמיר, תחשוב, איפה עוד היית? 
אמיר: על יד "גרדרובה".
אבא: מממ... ליד חנות הבגדים? אולי הנעליים נכנסו לקנות גרביים.
אמיר: אבא, הרי הבטחת לי לקנות גרביים.
נעל א': למה לנו לקנות גרביים? 
נעל ב': אצל אמיר תוך שעתיים
             הן מתמלאות חורים וחול.
נעל א': ואנחנו צריכות לאכול הכל. 
אבא: תחשוב, היית בעוד מקומות?
אמיר: די, אבא, אין לי כוח.
אבא: אין ברירה, אמיר. אתה יודע שלא מפקירים דברים.
נעל א': נעליים הן לא הפקר, חפש מהר. 
נעל ב': לפני שתדרוך על קוץ או מסמר! 
נעל א': אמיר צריך בדחיפות/ לקבל זריקת אחריות.
אמיר: (נאנח) אם נלך כל כך רחוק איך נמצא את הדרך חזרה?
נעל ב': חסר לו גם ויטמין של מאמין.
נעל א': וכדי לחפש דרך/ תוֹסַף-מזון של "ערך".

אבא: (לנעליים) די, תעמדו רגע בשקט.
נעליים: דרוך במקום! (דורכות)/ עמוד דום! (עומדות)
אבא: בוא ואספר לך על מישהו שאהב לחפש ולגלות, לחפש ולגלות עד שהלך לאיבוד. 
          הוא היה קטן וסקרן...



לאן הולכות הנעלים -עדנה קרמר (חלק 3)









לאן הולכות הנעלים - עדנה קרמר
-3-

שיר החיפוש

נעליים חדשות לי
חלקות ומבריקות
הרגליים מקפצות לי
מרקדות וצוחקות.

אך פתאום הנעליים 
נעלמו לי וחסל...
יחפות לי הרגליים
לא רוצות לזוז בכלל.

פזמון:
מחפשים ומחפשים בכל מקום
אך תמיד מוצאים דברים בִּמְקוֹם:
     ליד הגן/ כדור ישן
     ובאורווה/ דובון פרווה
     לצד הכביש/ ידית פטיש
     בין העצים/ שני עציצים
     ועל הגג/ עומד שלדג
ואין אין אין פה נעליים
איפה, איפה הן, לאן הלכו?
ואין אין אין פה נעליים
איפה, איפה הן, לאן ברחו?

אוף, האבנים דוקרות לי
שוב נתקע ברגל קוץ
הרגליים עייפות לי
לא רוצות לרוץ, לקפוץ.

בוא נצעק בכל הכוח:
צאו מיד מן המחבוא!
נעליים, די לברוח,
תחזרו מהר לפה!
פזמון...

מחפשים כבר שעתיים
אך בסוף נמצא אותן
ואכניס את הרגליים
'חת ושתיים אל בֵּיתן.

אז ארוץ אִתן קדימה
אבא לא ייתן לי יד
מאחור אשאיר את אמא
אפלס דרכי לבד. 

פזמון...

יום רביעי, 1 ביולי 2020

לאן הולכות הנעלים ?? (2)






-2-


סיפור מסגרת – פתיחה

(אבא בבית בוחר נעליים)

אבא: אז מה נועלים היום? נעלי גינה או נעלי בישול? נעלי חג או נעלי טיול...

נעל א': קח אותנו, קח אותנו.

נעל ב': מי צריך לטייל/ אם אפשר לבשל! (רבות: לטייל... לבשל...)                    

(אמיר נכנס יחף)

אמיר: אבא, מה אתה מתכוון לבשל?

אבא: איך אתה יודע מה אני מתכוון לעשות?

אמיר: לפי הנעליים.

אבא: (מדבר אל הנעליים) נו נו נו, נעליים. יש לכן פה גדול, אתן מגלות הכל! (פונה לאמיר)

ואיפה הנעליים שלך?

אמיר: (מסתכל על הרגליים) אוי, איפה הנעליים שלי?

נעליים א' ו- ב': לאבד את הראש זה לא נורא. לאבד נעליים – צרה צרורה!

אבא: איפה הן באמת?

אמיר: אני לא יודע. הייתי בהמון מקומות.

אבא: לך מיד לחפש אותן. 

אמיר: אין לי כוח, אני עייף.

אבא: אחרי שתמצא אותן ותנעל, נצא לטיול.

אמיר: אני לא יכול לחפש לבד. תעזור לי.

אבא: נשאל את פי הנעליים (פונה לנעליים) אמיר מספיק גדול כדי לחפש לבד?

נעל א': נחוצות לו נעליים מתאימות

נעל ב':  לעמוד לבד במשימות! 

אמיר: הנעליים שלי מתאימות לי!

אבא: אז בוא נחפש אותן, כדי שתוכל להבא להיות עצמאי וללכת לבד. 

לאן הולכות הנעלים ?? -1-




-1-

עדנה קרמר משוררת הילדים האהובה - כתבה לכבוד שבעים שנה לקיבוצנו  מחזה המבוסס על ספרי השירים שכתבה לילדים במשך שנים רבות . ההצגה התקיימה באולם עם תפאורה מדהימה שתכנן אמנון שוק ושבתה את הלב , השתתפו בו כמאה איש מהקיבוץ . לכבוד גדול בשבילי לפרסם את הטקסט של ההצגה שעדנה ערכה וכתבה:

לאן הלכו הנעליים

שיר הפתיחה
אלפי דרכים יש בעולם
גם נעליים יש לרוב
כל איש בוחר את נעליו
ומקווה לטוב.
     יש חזקות ומובילות
     יש מועדות ונכשלות
     ישנן כבדות וגם קלות
     וגם דורכות על יבלות.
                כל איש בוחר את נעליו
                שלא יהיו גדולות עליו
                שלא יהיו קטנות עליו
                יוצא לדרך ומקווה לטוב.

ולעתים הן מִתבלות
ומכבידות על ההולכים
ולפעמים מתבלבלות 
בפרשת דרכים.
      ויש לוחצות ומציקות
      יש עדינות ומפנקות
      יש נגררות ונשרכות
      יש נעימות בהליכות
               כל איש בוחר את נעליו
               שלא יהיו גדולות עליו
               שלא יהיו קטנות עליו
               יוצא לדרך ומקווה לטוב. 

כך מילדוּת ועד זקנה
מודד אדם, מחליף, בוחר,
בכל תקופה בכל עונה
מתאים לו זוג אחר.
        יש בעלות מידות טובות
        יש בועטות ומכאיבות
        יש רכוסות, ממושמעות
        ישר בתלם הן פוסעות
              כל איש בוחר את נעליו
              שלא יהיו גדולות עליו
              שלא יהיו קטנות עליו
              יוצא לדרך ומקווה לטוב.