יום שבת, 10 בינואר 2015

כי עלינו לג'וערה

ג'וערה 1937


כי עלינו לג'וערה

איבי (אברהם) גולן היה רועה צאן ושחמטאי מהולל. אבל את הנכס היקר ביותר השאיר בארכיון בזכות יומן שכתב בשנה הראשונה של הקיבוץ בג'וערה 1937. בימי חג היומן שימש במשך שנים את החברים - רק שההוצאה שלו הייתה כחוברת המודפסת בכתב של מכונה ישנה. במהלך הזמן הצלחנו להדפיס את החוברת הישנה וברצוני לשתף את קוראי הבלוג בחוויה המיוחדת הזו. שנה ראשונה של חברי עין השופט בג'וערה.

השיירה יוצאת ממשמר העמק

יומנו של אייבי גולן 

 ( יולי 1937 – 31.12.1937)

 חלק א'

05.07.1937  -  יום עליה לג'וערה. 
שיירה של שנים-עשר אוטומובילים. 150 איש. צילומים על ידי כרמל פילם וקק"ל. 




יוצאים, 06.30. בן-שמש קדימה. 
על יד השער קן המוסד: "קיבוץ אמריקה-בניר חזק" – "חזק ואמץ". 










דרך יקנעם, דרך הוואדי. הרים גבוהים משני הצדדים.

דרך מסוכנת מבחינת בטחון. סביבה שוממה אבל יפה. עוברים את הגיא ומטעי "נטר"... עוברים את אוּם-אל-זינַת. רֵיחָנִייָה. כל הערבים יוצאים מהבתים לראות את הפלא. הילדים צועקים: "שוּ הָדָה" (מה זה?). 









אנו רואים את הבית על הגבעה מרחוק. מצד שמאל יש גם את חורשת השומר הצעיר.









הגענו. בן-שמש והערבים באים לקראתנו.
מתקני הדרך יורדים, לוקחים מַכּוּשִים וטוריות ועולים על הגבעה.

 הרגע המכריע הגיע: לעלות ולכבוש. הנה מאה איש עולים עם ברזלי הגדר, שקי מלט, פרודוקטים וכו'.












יום שבת, 3 בינואר 2015

המתנדבים לשרות הפלמ"ח

ציור קיר בבית הפלמ"ח 



יום אחד הגיעה לארכיון רשימה שהיא כולה זיכרונות של פלמחניק ששירת בעין השופט בשנות הארבעים.אין טוב מלהסתמך על הזיכרון שבכתב- יאיר עמית כותב:


המתנדבים לשרות הפלמ"ח
כתב: יאיר עמית, בן כפר יהושע (חי כיום בצפת)
יולי 2003
תמוז תשס'ג 


היינו "מחלקת בודדים" בקיבוץ עין השופט, להבדיל מהכשרות של תנועות-נוער בעיקר עירוניות או קבוצות עולים חדשים שייעדו את עתידם כמגשימים או משלימים של ישובים חקלאיים קיימים או חדשים.
במחלקה שלנו בעין השופט היינו נערות ונערים בני קיבוצים,מושבים,מושבות וגם עירוניים.

התנדבנו לשרת,להגן ולהדוף כל מי שניסה או הייתה לו כוונה ומטרה לעקור את היהודים מארצם ארץ ישראל.היו חברי פלמ"ח שנשלחו לארגן את פליטי השואה לעליה והיו ימאים פלמח-ים שהכשירו ספינות וסירות להעלותם לארץ.

אנו היינו מיועדים להיות סיירים. הסיירים היו צריכים להתמצא ולדעת ביום ובלילה, בלילות כוכבים או מעוננים וחשוכים להוביל יחידות לביצוע משימות ופעולות.
בקיבוץ היינו עובדים בכל עיסוק ומלאכה שסידור עבודה סידר אותנו. ההסכם היה שנעבוד שבועיים ושבועיים נתאמן.

היות והיו גם בעלי תפקידים ופונקציונרים שונים, הסידור הפך לשלשה שבועות עבודה ושבוע אימונים. מהמשק קיבלנו אוכל ,מגורים, ובגדים לעבודה עם כביסה ותיקונים.

המגורים היו במבנה של המרפאה שבנייתו לא הושלמה.
המיטות הוכנסו אליו בצפיפות נוראה. משם היינו יוצאים לעבודה בענפי המשק השונים וגם לאימונים שהכשירונו למלא את תפקידנו בימים הבאים.
סיפורַי האישיים, כפי שנותרו בזיכרוני, הם ראי לפועלם של מרבית חברי "במחלקה" באותה תקופה.

בקיבוץ עין השופט היו מצדדים ומתנגדים לארח אותנו במשק.
בכדי לרכך את קליטתנו מונה אחד מחברי הקיבוץ להיות המקשר האחראי והמיישר הדורים בין הצדדים. למקשר שלנו קראו יחזקאל שביט שהיה לנו אח, רע ואב.

תודות לנועם הליכותיו וטוב ליבו זכורה לנו התקופה בה היינו בעין השופט לטובה וברוכה.
הגעתי לקיבוץ בנובמבר 1946. הייתה זו שנה גשומה במיוחד. מרבית העבודה הייתה ביעור הגבעות מצפון לעין השופט. היערן היה נוח פלד. נוח היה עובד הקרן קימת במחלקת הייעור. הוא היה קטן קומה, רזה, אך בעל מרץ בלתי נדלה.
עם עלות השחר (עוד בחשכה) היינו מתארגנים בחדר האוכל לקבוצות עם משימות לפי שם הגבעות המיועדות לנטיעה.
הלכנו ברגל או שנסענו על עגלה הרתומה לטרקטור. במרכז העגלה היו כלי חפירה ששימשו אותנו לנטיעה והשתילים בארגזים. הנוטעים היינו הפלמחניקים הטירונים, שזו הייתה עבודתם באותם ימים.
נוח היה מאיץ, מדרבן, דוחף ודואג שנגיע לגבעות ונתחיל לשתול ולתת תפוקה, כדי שנגמור את המכסה. קראנו לו  - "נוח- שהלוואי ולא יהיה לו כוח, ולנו יהיה מנוח". 
גם בימי גשם היינו נוטעים. נוח הביא לנו חליפות נגד גשם שהיו מעודפי הצבא הבריטי המיועדים ללוחמה כימית. המכנסים, המעיל והשכמייה היו מחומר קשיח כמו פח. כשלבשנו אותם לא יכולנו לכרוע ברך ולקפל את היד במרפק. רק בעבודת צוות מתואמת הצלחנו לבצע את הנטיעה. בעבודה זו עסקנו עד תקופת האימונים הראשונה.
לאחר האימונים הוצבתי לעבודה יותר מקצועית במשתלה שהייתה לרגלי הגבעה שנקראה "הבלואיינה", צפונית לג'וערה.
השתלנית השולטת בכיפה במשתלה הייתה גאולה לישנסקי. גאולה הייתה אישה בריאה, חזקה, חרוצה ומקצועית, עם התמדה ומוסר עבודה שלא רבים עמדו בקצב שלה - בקיצור אחת "גזעית".
כשנודע לגאולה שאני ממשק של מטעים ומשתלות במושב בעמק, החליטה לחרוג ממנהגה, להסתכן ולנסות אותי, פלמחניק, אם אוכל לעמוד בקצב, בתקן ובהספקים שלה.

עובדי המשתלה - גאולה לישנסקי עמיר השנייה מצד שמאל