יום שלישי, 10 במרץ 2015

סיפורי בתים - עבודת שורשים של מיה ליבנר 1987


עבודת שורשים - מיה ליבנר 1987


הבניין בג'וערה

ראיון עם: זאב טל 

המבנה שבג'וערה עתיק מאוד ויש בו אבנים מתקופת הצלבנים מהתקופה הערבית, וגם מהתקופה הרומאית.
את הבניין בנו בערך לפני 2000 שנה.המבנה שימש כמבצר על אם הדרך כדי לשמור עליה וכמו כן כבסיס צבאי.
כיום משמש המבנה והשטח סביבו כבסיס לגדנ"ע.
הגבעה עצמה עליה בנוי המבנה, היא מבודדת וקשה להגיע אליה מכמה כיוונים.
המבנה אפשר שליטה על כל הסביבה וגם על הדרך שעברה ליד.
כאשר הקיבוץ עלה על הקרקע – 1937- שימש הבניין למגורים וכמו כן כהגנה מפני יריות והתקפות.
לי היה כלב שמירה שקיבלתי משומר . 
הכלב הזה היה כלב ציד שנפגע בהתקפה של הערבים על ג'וערה בזנבו והיה צורך לנתחו.


בויקופדיה נכתב על הבית בג'וערה כך:

בשלהי התקופה העות'מאנית היו שייכות אדמות האזור למשפחת צאלח העשירה מחיפה. בני המשפחה ישבו אמנם בחיפה, אך חלשו על כל שטחי הסביבה. הפלאחים שהתגוררו באזור היו אריסיה של משפחת צאלח ועיבדו עבורה את אדמותיה בתמורה למגורים בשטח.
במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19 נבנה בראש הגבעה מבנה אבן בעל שתי קומות ("הווילה"), ככל הנראה על ידי אחד מבני המשפחה. נראה כי המשפחה השתמשה בו לפרקים, ובשאר הזמן התגוררו בו הפלאחים תושבי הכפר ג'וערה, עשרים משפחות במספר.
בשנת 1936 הגיעה למקום הקק"ל במטרה לרכוש את אדמות האזור. הימים הם ימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (המרד הערבי הגדול), אשר הביאו לשינויים רבים בתפיסה ובדרכי הפעולה של היישוב היהודי ושל ארגון ההגנה, ולמעבר מהגנה פסיבית על יישובים ליוזמות התקפיות.

 אחת הדרכים לתת מענה למרד הייתה רכישת קרקעות, יישובן וייעורן. הקק"ל הגיעה להסכם בדבר רכישת אדמות ג'וערה והסביבה הן עם משפחת צאלח והן עם האריסים במקום, שהסכימו להתפנות מרצון לכפר כופריין שמדרום לג'וערה. הפלאחים קיבלו לירה על כל דונם מעובד.

משא ומתן של נכבדי הכפר עם נציגי קק"ל
ביולי 1937 הגיעו ראשוני המתיישבים היהודים לאזור. היו אלו חברי גרעין של השומר הצעיר שהגיעו במטרה להקים קיבוץ במסגרת חומה ומגדל. באותה תקופה עתיד היה להתפרסם דו"ח ועדת פיל, ובישוב התעורר הצורך לקבוע עובדות בשטח כדי למנוע את סיפוחה של רמות מנשה לשטח שהוצע לערבים. 
שורשיו של הגרעין התהוו הן בפולין והן בארצות הברית ועם הגיע חברי הגרעין לארץ הם שהו כחמש שנים בחדרה. ב-4 ביולי הגיעו לקיבוץ משמר העמק ולמחרת בבוקר עלו על הגבעה והקימו עליה את קיבוץ עין השופט (על שמו של השופט לואי דמביץ ברנדייס), שכונה "הקיבוץ האמריקאי הראשון".
מטרתם המקורית הייתה להקים את הקיבוץ על הגבעה הסמוכה, היכן שהוא היום, כקילומטר דרומית-מערבית לג'וערה, וג'וערה הייתה אמורה להיות "מוצב קדמי" זמני שתשמש אותם עד אז.
הם ניצלו את הווילה הנטושה שהייתה כבר במקום, והקימו סביב למבנה צריפים למגורים וכן עמדת שמירה על גג "הווילה" ועליה זרקור. הגרעין שהה במקום למעלה משנה, כאשר בחלק מהזמן עבדו חברי הקיבוץ בשדות לצד חקלאי האזור הערבים.
חברי הגרעין סבלו מהתקפות בלתי פוסקות מצד פורעים ערבים.
לאחר מעט יותר משנה כבר הוקמו המגדל של קיבוץ עין השופט ובית הילדים, וחברי הגרעין עזבו את ג'וערה ועברו למקום הקבע שהקימו.


נחמן שפרן

בתי הקומתיים

ראיון עם :נחמן שפרן

הבתים של הקומתיים נבנו בשנות השלושים.הבתים היו בתי ביטחון ומגורים.האחראים על הבנייה היו ישראל גוברמן וצבי הוברמן.הבית שימש למגורים וגרו בו שלשה אנשים בחדר.אם הייתה משפחה , היו מוסיפים לה אדם נוסף שקראו לו "פרימוס" .(הפרימוס היה כלי לבישול שעמד על שלושה  רגלים ).

הבית שימש גם לביטחון כיוון שמהבתים האלה אותתו בלילות לכול האזור כדי להיות בקשר.
כשהיו כבר בתים למגורים היו בבניין משרדים להנהלת חשבונות ובאחד החדרים הקטנים מחסן נשק.
הבניין נבנה  בשתי קומות מפני שרצו לשלוט על כול האזור וגם לאפשר מגורים ליותר משפחות.