יום שלישי, 27 באוגוסט 2019

ציור ילדותי





ציור ילדותי (עופרה בריל)

בוקר
מכחול עבה עם צבע כחול , שמים של אור נצבעים בצבע חזק , אבל משום מה הצבע נמסך בסגול כהה ואחר הופך לאדום שמטפטף לתוך מסגרת הציור בכוחניות מוזרה ,  "גם אני נמצא במסגרת הזו אל תוציאו אותי. ! " היד נמתחת ומוסיפה עוד ועוד צבעים ומתחילה לצייר בית . גן הילדים שלנו . 
שנות הארבעים של קיבוץ שרק מתחיל לנשום חיים . שני בתים נבנים בראשית , האחד לתינוקות השני לילדי גן . ההורים גרו באוהלים , לנו הילדים היה כיסוי מבטון ואבן. מנוחת צהרים השתוללות .קשה להרגיע אותנו, מטפלת קפוצת פה הולכת בין החדרים ומנסה להשתיק את הרעש. "עוד מילה אחת ואתם תהיו בחוץ! " היא צועקת לכמה ילדים שצורחים מחדווה .
 אני במיטה מסובבת את הראש וצוחקת יחד עם כול חברי לחדר. המטפלת בחורה צעירה חסרת אונים למול צחוק הילדים . לפתע מתקרבת למיטתי עם פה סגור בכעס עצור , תופסת את רגלי וידי בשתי ידיה, מרימה את גופי שלא היה מצומק  ומתיכה אותי בכעס למיטה , "אמרתי שתהיו בשקט! " היא מסננת מילים של מטפלת מיואשת .אני מרוב תימהון ובלבול משתתקת ונועצת מבטים בחברי לחדר , כולם שותקים מפחד התגובה. 

המכחול שלי ממשיך לצייר , אנחנו יחפים עם תחתונים רצים על הדשא הגדול. שם מחכה לנו בריכת פלאים . בריכה של כמה מטרים שבדופנותיה נקובים חורים ומזרקות המים נפתחות עלינו ,  בעוצמה של גשם ראשון בחורף. כולנו עירומים , תפיסת עולם של מחנכים שעירום לילדים זו דרך חינוכית נכונה . הכיף בגוף העירום , שאפשר ללכת עד מקור המים המתפרץ לסתום אותו עם הגוף ואחר לשחרר , ויש כאלה שרבים על החורים. 
אחר יוצאים מהמים ומתערסלים עם הדשא הירוק שצומח מסביב . הגוף יבש וכולנו רצים לגן , "היום אין מקלחת ! " מכריזה המטפלת בשמחה רבה ואנחנו מצטרפים לשמחתה.

המכחול ממשיך את קוו הציור ובונה על הנייר בית קומתיים . שני בתי קומתיים נבנו בתחילת התבססות הקיבוץ באדמה הזו , הבתים כוונו לדיירים וגם לביטחון. על גגותיהם היו חרכי ירי ושמירה בלילות של בחורים חמושים.
 ההורים שלי קיבלו חדר קטן בקומה השנייה של בית הקומתיים. חדר ובו - מיטה שולחן קטן ושני כיסאות,  כוננית קטנה עם ספרים וזהו... אני כבת בכורה הייתי חמש שנים בת יחידה אחרי נולדו שני אחי. משחקים לא היו , היה ספר קטן באנגלית על חתולה שידעה איך לטפל בגוריה. 
יום יום בשעות אחר הצהרים , השעות הקטנות שניתנו לנו להיות יחד ,אבא שלי שבא מארצות הברית וידע אנגלית , ישב ואני לצידו והוא מקריא לי בסבלנות רבה את ספר הילדים שאהבתי- ספר על חתולה שגרה רחוק בארץ זרה . אבל מפי אבי היא פתאום נהייתה כל כך קרובה , הסיפור תורגם לעברית שוב ושוב לאוזניה של ילדה קטנה שנולדה בארץ ישראל.

היינו מרבים לטייל , לקחו אותנו לפרות לכבשים ולשטחי החיטה שהיו זרועים מסביב לקיבוץ. אני כילדה אהבתי במיוחד את דיר הכבשים. הטלאים שהיו מחפשים בצורה נואשת אחר אמם ששבה מהמרעה.
 והיו כאלה שאמם לא נמצאה ואנחנו הילדים זכינו בבקבוק שממנו ינקו הטלאים היתומים. איזה אושר.. אימא שלי עבדה באותם שנים בדיר והבילוי של אחר הצהרים היה מקום העבודה של אימא.