יום שני, 31 באוגוסט 2020



הוספת כיתוב

 "יהוד" רמת-מנשה

בתקופת המנדט -

בין עימות לדו-קיום

חלקים מעבודת גמר של יוחאי רם בסיום י"ב בהנחיית עמרם בנוביץ ז"ל - 1989


הקדמה


חקר קרקעות, לשם מה? האין מדובר בפתיחת פצעים נושנים, או פריצתה של תיבת פנדורה, שככל שננבור בה נמצא עוד ועוד חלקים להרכבת תמונה גדולה, מכוערת לפעמים, של העברת אדמות ארץ-ישראל מתושביה הערבים ליהודים?

אזור רמת-מנשה מעולם לא נחקר מההיבט הקרקעי או מתוך השאלה -  מה היה כאן וכיצד התאפשר מה שיש כאן עכשיו.

אני, משחר ילדותי, מכיר את הריסות הבתים שהיו שייכים פעם למישהו, את הבוסתנים ששימשו פעם פרנסה לבית אדם ואת המעיינות הקטנים שהשקו צאן, שדות ואנשים. לפעמים אני רואה מכוניות בעלות מספר כחול חולפות בחצר המשק, כשפניהן מועדות לכפריין, לסבארין או לדליית א-רוחה -  כפרים שהיו פעם בית ועתה הם תל אבנים וצמחי פרא.מתוך הסקרנות בת השנים נולדה עבודה זו.


קשיים רבים עמדו בפניי לפני שהתחלתי בכתיבת העבודה:

בבואי לחפש אחר מקורות כתובים גיליתי כי הללו מצומצמים למדי. עקב כך השקעתי ימים רבים בנסיעה מארכיון לארכיון, בליקוט בלתי פוסק של תעודות ומקורות עבריים, ערביים ואנגלים. לעתים לא ציירו מקורות אלו תמונה שלמה כפי שרציתי. להשלמת ידע ערכתי מספר ראיונות בסוגיות ספציפיות (למשל: סוגיית פינוי כפר זה או אחר) שהשלימו את החסר לי.

אומר גם כי עבודה זו לא הייתה נכתבת לולא עזרתם של מספר אנשים ומוסדות וברצוני להודות להם מקרב לב:ראשית, תודה לעמרם בנוביץ', אשר הנחני באמונה לאורך כל העבודה.

כמו כן, תודה לארכיוני הקיבוצים עין-השופט ורמת-השופט, לארכיוני המרכז הציוני (אצ"ם) בירושלים ולמרכז המידע בגבעת-חביבה.

תודה מיוחדת לאהרון אלפר, טוביה לישנסקי, יצחק בן-שמש ויוסף רביב אשר ניאותו להתראיין ולמלא את החסר בעדויותיהם.


יוחאי רם

ינואר 1989


מבוא

מראשית פעולתה של התנועה הציונית בארץ ישראל החל תהליך של רכישת קרקעות והתיישבות ציונית בתוך שטח שכולו היה ברשות הערבים או ברשות ממשלת ארץ-ישראל.התהליך הסתיים במלחמת העצמאות, שבה עברה רובה של ארץ –ישראל לשליטת ממשלת ישראל והמוסדות הקרקעיים שפעלו מטעם ההסתדרות הציונית. בתוך אותה מסכת רחבה הייתה גם רמת-מנשה אזור מיושב בכפרים ערביים וללא כל התיישבות יהודית.

מאמצע שנות העשרים נפתח תהליך של רכישת קרקעות על-ידי יהודים  ברמת-מנשה. במהלך תקופה זו הוקמו ברמה מספר יישובים ששכנו בצד הכפרים הערביים וחיו עמם בדו-קיום. בסיומה של התקופה, עם פרוץ מלחמת העצמאות, חדל היישוב הערבי ברמה להתקיים ונותרו ממנו הריסות בלבד. נושא העברת קרקע רמת-מנשה מידיים ערביות לידיים יהודיות, הוא נושאה המרכזי של עבודה זו.

רמת-מנשה הנה החלק הנמוך ביותר בזרוע ההררית המסתעפת מהרי השומרון לכיוון צפון מערב והמתחברת לכרמל. גבולות הרמה הם:

מצפון מערב -  ואדי מילק והר הכרמל.

במזרח ובצפון מזרח -  עמק יזרעאל.

בדרום -  ואדי ערה ורכס הרי אמיר.

במערב -  מתמזגת הרמה בהדרגתיות עם השרון ומישור החוף.

השם "רמת-מנשה"(1) , ניתן לאזור עקב מבנהו הגבעתי הכמעט אחיד והמתנשא לגובה ממוצע של 250 מטר מעל פני הים. חצי שבט מנשה הוא שהתיישב באזור בתקופה הקדומה.

בערבית נקרא האזור "בלד א-רוחה" שפירושה "ארץ הרוחות". שם זה ניתן לאזור כשהיה חשוף מעצים ורוחות עזות היו מנשבות בו בחורף ובקיץ כאחד. האזור אף משופע במשקעים ודבר זה מאפשר חקלאות באדמות הפוריות שלרגלי הגבעות.

כאמור, עם בואם של גורמים יהודיים לקנות קרקעות ברמת-מנשה נמצאו באזור למעלה מחמשת אלפים תושבים ערביים. הפרק הראשון בעבודה יעמוד על טיבה של אותה אוכלוסיית ערבים שישבה ברמה: היכן וכיצד חיו? מהיכן באו? מה היה מעמדם על הקרקע? האם היו בעליה או שמא היו בחזקת מעבדי אדמה בלבד?

במהלך עבודה זו אנסה לגלות מה היה הקשר בין מעמד הערבים על הקרקע לבין העברת האדמות. בפרק השני אתחקה אחר תהליך ההתיישבות היהודית ברמת-מנשה:

מדוע הייתה חשובה התיישבות כזו? כיצד השתלבה ההתיישבות ברמת-מנשה באסטרטגיה ובצורת ההתיישבות, אשר מומשה בארץ בשנות השלושים בעת המרד הערבי?

כמו כן, אסקור את האירועים אשר עבר היישוב שהוקם ברמה בתקופת המרד הערבי.

ויקיפדיה תמונות


רבות נטען כלפי גורמים ציוניים כי בפנותם את הקרקע מיושביה הערביים, לקראת התיישבות יהודית, גרמו לנישול הפלח הערבי מעל אדמתו. כנגד טענה זו יצאו סופרים והיסטוריונים יהודיים שניסו להפריכה.

בפרק השלישי אסקור את תהליך קניית האדמה ברמת-מנשה ובהתייחס לפרטים שאביא, אנסה לקבוע האם אמנם התרחש נישול פלחים?

מי היו הגורמים שפעלו ברמה והיו מסוגלים לגרום לנישולם של פלחים? מה הייתה דרך פעולתם של הגורמים הללו בכל כפר וכפר ברמה וכיצד התגברו על בעיות התקופה?


בסיום העבודה אנסה להתחקות אחר בריחתם של תושבי הרמה הערביים במלחמת העצמאות. (הכוונה היא לתושבים שלא עזבו את הקרקע עד 1948).

מה היה האירוע המרכזי שגרם לבריחת הערבים? מה עלה בגורלו של כל כפר וכפר ברמת-מנשה בזמן בריחת תושביו ולאחריה?

למעשה יסכם פרק זה את התהליך, שבתחילתו הייתה הרמה מאוכלסת באוכלוסייה הערבית ובסיומו התרוקנה באופן כמעט מוחלט מתושבים ערביים.

זוהי עבודה העוסקת באזור מצומצם למדי. האירועים אשר התרחשו בו באותו פרק זמן טרם מדינה, בחלקם לא נחקרו עד כה. על כן מקורות הידע שעמדו לרשותי היו מעטים יחסית: ספרים כלליים ומאמרים שונים שפעמים רבות נגעו באזור זה רק באופן עקיף. להשלמת התמונה נעזרתי במספר תעודות מקוריות מארכיוני היישובים בסביבה ומהארכיון הציוני המרכזי. התעודות סקרו באופן חלקי קטעים נסתרים במידת-מה בתהליך אותו עבר האזור. כן נעזרתי גם בראיונות עם אנשים שפעלו באותה תקופה ברמה כדי להשיג תיאור מדויק יותר.

למרות שנחשפתי למקורות מידע בעייתיים, אנסה לצייר תמונה אותנטית ואמיתית ככל האפשר על כל אשר אירע כאן בעת התהוותו של הבית הלאומי.

ההתרחשויות בתחום שבו עסקתי היו רק חלק ממה שהתרחש בארץ-ישראל כולה. יש התייחסויות רבות בספרות, במחקר המדעי ובפובליציסטיקה לשאלות נסיבות היאחזותה של הציונות בארץ-ישראל. בתוך מסכת זו נקבעו קביעות כלליות רבות לגבי אופי ההתיישבות היהודית, יחסיה עם שכניה הערביים, טיבה של התנועה הציונית כתנועה מנשלת, או כזו המביאה ברכה לתושבי האזור וכן לגבי מה שהתרחש בשנים הקריטיות של  המרד הערבי ושל מלחמת העצמאות והביא להפיכת העם הפלסטיני שישב בארץ-ישראל לעם שחלקו הגדול גלה מאדמתו.


עבודה זו אינה מתיימרת להשיב תשובות נחרצות על כל השאלות המלוות את התנועה הציונית ופעילותה בארץ.

כוונתה היא לבחון את אשר התרחש באזור אחד ויחיד בארץ-ישראל -  הוא רמת-מנשה -  באספקלריה של בעיית ההתיישבות הציונית כולה, ולכן גם מסקנותיה של עבודה זו יוכלו להיות רלוונטיות, בעיקר בנוגע לאזור זה.

ועם זאת אפשר לשער שיהיה במסקנות אלה כדי להאיר, ולו במעט, את התמונה הכללית של העימות היהודי-ערבי בתחומי ארץ-ישראל.פרק א'

רמת מנשה


יום ראשון, 5 ביולי 2020

לאן הולכות הנעלים ?(עיבוד עדנה קרמר) בימוי גליה שגיא בהשתתפות חברי וילדי הקיבוץ



צילום :בתיה רזניק


נחשון אוהב לישון

(לאחר קריאות השכמה)
יוחאי: כל בוקר כשמעירים את נחשון/ הוא ממשיך לישון.
            אני מדליק את הרדיו עד השמיים – נחשון אוטם את האוזניים!
אבא: אני פותח את התריסים.
יוחאי: הוא שוב מהדק את הריסים!
אמא: נוריד את השמיכה אחת ושתיים!
יוחאי: הוא מחבק את הברכיים.
אבא: אז מה עושים עם ילד ששונא לקום?
אמא: אין עצה, ולא עוזר מאוּם.

יוחאי: תראו מי באו לבקר - / סבא שאול וסבתא אסתר!
אבא: שבת שלום!
אמא: איזו הפתעה.
סבא: תראו איזו שבת נפלאה. מה דעתכם על טיול של שבת?
אבא: טיול של שבת? כולנו בעד!
יוחאי: אבל נחשון ישן. / איזה אח מעצבן!
סבתא: תירגע, יוחאי.
יוחאי: נצא בלעדיו – ודי!

אבא: הקשיבו, יש לי רעיון. / עכשיו אגש למיטה של נחשון/ אמתח ידיים ואודיע - / היכונו! המנוף הגיע! תראו איזו חבילה/ מחכה להובלה./ המנוף תופס את החבילה/ ומניף אותה בתנופה גדולה.
יוחאי: החבילה בורחת מהידיים, / הוא שוב מתכסה ועוצם עיניים.

אמא: אל תדאגו, גם לי יש רעיון/ גם אני אתקרב למיטה של נחשון/ פנו דרך! תנו לגשת!/ הדייגת פורשת רשת/ תפסתי לוויתן ענק!/ עכשיו נמשוך ברשת חזק.
יוחאי: אוף, הלוויתן הישנן נחשון/ קופץ מהרשת וחוזר לישון.

סבתא: סבתא אסתר לא מוותרת/ שמעתם פעם איך סבתא צופרת?/ פפם! פפ! הגיע גרר/ לגרור אוטו מפונצ'ר... (נחשון מתחמק)
יוחאי: אפילו סבתא גרר לא מצליחה/ לגרור את המפונצ'ר מתחת לשמיכה.




סבא: עכשיו תורי. אתקרב לגינה/ יש פה גזר שקוע בשינה./ אני סבא שאול-אליעזר/ באתי לשלוף את נחשון הגזר./ נמשוך ונשלוף אותו מכאן/ נמשוך ונמשוך... איזה גזר עקשן.
יוחאי: רוצה? שיישאר שָתול!
אמא: אז מה עושים? ומה יהיה עם הטיול?
יוחאי: עכשיו תורי. הזהר./ אם תמשיך להתחפר/ אני אדאג שתתעורר!
אבא: מישהו בשמיכה מסתתר.
סבתא: מתקפל, מתכרבל, מתכדרר...
סבא: נדמה לי שהכדורון צוחק...
יוחאי: כדור נהדר, כף לשחק!/ אלוף הכדורגל מזנק.../ כדור שינה, היכון לבעיטה!/ (ממשיך כמו בדיווח של קריין ספורט) הכדור קופץ מהמיטה/ רץ ופורץ קדימה/ בין סבא לסבתא/ בין אבא לאמא/ חולף בדלת ומבקיע גול!
נחשון: גול!!!
כולם: אתה גדול!
נחשון: כולנו ביחד יוצאים לטיול של שבת: אבא ואמא, וסבא וסבתא...
יוחאי: והאלוף (מצביע על עצמו) רודף אחרי הכדור/ שמתגלגל בראש הטור.

לאן הולכות הנעלים - (המחזה עדנה קרמר) בימוי גליה שגיא השתתפות חברי וילדי עין השופט



עכברון הביתה שב 
(חלק 5)

עכברון קטן אפור
הוציא ראשו מתוך החור –
ראה עולם ירוק, רחב,
כחול מעל, האור כה רב,
חשב: אצא לי לשחק
רק פה, קרוב, לא אתרחק . . .

הוא התגלגל על העלים,
קפץ ורץ בין גבעולים
ושם – גבעה של קש זהוב!
לגלוש ממנה כמה טוב . . .

לקח קנה-קש, סובב, הניף,
כמו במשקף דרכו השקיף,
אי-שם רחוק
יש עץ ירוק!

חיש רץ ובא אל עץ אלון,
מצא שם בלוטים – המון!
בחר בלוט גדול, כתום,
בדק, דפק, ניסה לטעום,
"בלוט כזה ממש אוצר,
אשמור בכיס בשביל מחר."

ושוב השקיף בקנה הקש,
אולי יראה דבר-מה חדש?

שם נחל מים מתפתל
הוא כמו נחש כחול זוחל.

העכברון נשא רגליו
חיש אץ ורץ ובא אליו.




ליד המים הצלולים
חלוקי-נחל עגולים!
חלוק נחמד לקח ביד
חלק, מבריק ומיוחד,
החליק שפם, החליק זנב
הכניס לכיס . . .
ומה עכשיו?

ראה הרחק שדה לבן.
"אולי נפל לשם ענן?"
וכמו פרשׁ
על קנה הקש
דהר וחש
כולו נרגש

"אולי זה שלג? או גבינה?"
אבל היה זה . . . שדה כותנה!
כמו קצפת שם צמח
צמר-גפן צח ורך.

עכברון אסף, קטף
צמח-גפן מלוא הכף,
וכדור לו למשחק:
הוא זרק תפס זרק
עד שרוח חצופה
את הכדורון חטפה . . .

אץ ורץ העכברון,
עף ועף הכדורון,
כמו נוצה קלה הוא טס
ופתאום בקוץ נתפס!





עכברון נושם, נושף,
הוא מזיע ועייף,
הכדור תלוי מעל
מתנדנד לו רך וקל . . .

עכברון עם קש ביד
התמתח ו-חבט!
הכדור נפל, צנח,
עכברוני כה שמח.

ולאן עכשיו ירוץ?
"אוי-לי, כבר מחשיך בחוץ!"
עכברון צמא, רעב
והלילה מתקרב. . . .

עכברוני מבולבל
איפה הוא נמצא בכלל?
איך יֵדע לחזור עכשיו
אל ביתו ואל הוריו?
הוא רחוק והוא לבד,
קצת רעד וקצת פחד,
כך ישב לו נעצב
ולפתע הוא חשב:
"הכדור משדה כותנה!"
עכברון לשם פנה
במרחק שדה אפור
עוד מעט אליו יחזור . . .
"החלוק מנחל מים!"
עכברון נשא רגלים
שם הנחל מתפתל
כמו נחש אפור זוחל . . .

"הבלוט מעץ אלון!"
אץ ורץ העכברון
עץ אפור שם לפניו
עכברוני רץ אליו . . .

"הקנה מהר של קש!"
עכברוני רץ וחש
ערמה שם, אפורה,
זאת הדרך חזרה . . .

ופה החור! הנה הוריו!
עכברון הביתה שב.















יום חמישי, 2 ביולי 2020

לאן הולכות הנעלים -עדנה קרמר (חלק 4)

לאן הולכות הנעלים (עדנה קרמר ) חלק 4



אמיר: לאן הולכים עכשיו?
אבא: תיזכר איפה היית.
אמיר: הייתי... הייתי... בשכונה החדשה.
אבא: אהה! אולי הנעליים עומדות שם בתור לשיכון חדש?
אמיר: אבא, הרי אנחנו בתור לשיכון החדש. 
נעל א': לא כדאי לנו לחכות בתור, אנחנו לוחצות, אבל זה לא יעזור, 
נעל ב': כי עד שהשיכון החדש יגמֵר, אמיר יקבל כבר זוג אחר.
 נעל א': ובכלל נעליים/ הן שיכון של הרגליים. (צוחקות)
אבא: אמיר, תחשוב, איפה עוד היית? 
אמיר: על יד "גרדרובה".
אבא: מממ... ליד חנות הבגדים? אולי הנעליים נכנסו לקנות גרביים.
אמיר: אבא, הרי הבטחת לי לקנות גרביים.
נעל א': למה לנו לקנות גרביים? 
נעל ב': אצל אמיר תוך שעתיים
             הן מתמלאות חורים וחול.
נעל א': ואנחנו צריכות לאכול הכל. 
אבא: תחשוב, היית בעוד מקומות?
אמיר: די, אבא, אין לי כוח.
אבא: אין ברירה, אמיר. אתה יודע שלא מפקירים דברים.
נעל א': נעליים הן לא הפקר, חפש מהר. 
נעל ב': לפני שתדרוך על קוץ או מסמר! 
נעל א': אמיר צריך בדחיפות/ לקבל זריקת אחריות.
אמיר: (נאנח) אם נלך כל כך רחוק איך נמצא את הדרך חזרה?
נעל ב': חסר לו גם ויטמין של מאמין.
נעל א': וכדי לחפש דרך/ תוֹסַף-מזון של "ערך".

אבא: (לנעליים) די, תעמדו רגע בשקט.
נעליים: דרוך במקום! (דורכות)/ עמוד דום! (עומדות)
אבא: בוא ואספר לך על מישהו שאהב לחפש ולגלות, לחפש ולגלות עד שהלך לאיבוד. 
          הוא היה קטן וסקרן...



לאן הולכות הנעלים -עדנה קרמר (חלק 3)









לאן הולכות הנעלים - עדנה קרמר
-3-

שיר החיפוש

נעליים חדשות לי
חלקות ומבריקות
הרגליים מקפצות לי
מרקדות וצוחקות.

אך פתאום הנעליים 
נעלמו לי וחסל...
יחפות לי הרגליים
לא רוצות לזוז בכלל.

פזמון:
מחפשים ומחפשים בכל מקום
אך תמיד מוצאים דברים בִּמְקוֹם:
     ליד הגן/ כדור ישן
     ובאורווה/ דובון פרווה
     לצד הכביש/ ידית פטיש
     בין העצים/ שני עציצים
     ועל הגג/ עומד שלדג
ואין אין אין פה נעליים
איפה, איפה הן, לאן הלכו?
ואין אין אין פה נעליים
איפה, איפה הן, לאן ברחו?

אוף, האבנים דוקרות לי
שוב נתקע ברגל קוץ
הרגליים עייפות לי
לא רוצות לרוץ, לקפוץ.

בוא נצעק בכל הכוח:
צאו מיד מן המחבוא!
נעליים, די לברוח,
תחזרו מהר לפה!
פזמון...

מחפשים כבר שעתיים
אך בסוף נמצא אותן
ואכניס את הרגליים
'חת ושתיים אל בֵּיתן.

אז ארוץ אִתן קדימה
אבא לא ייתן לי יד
מאחור אשאיר את אמא
אפלס דרכי לבד. 

פזמון...

יום רביעי, 1 ביולי 2020

לאן הולכות הנעלים ?? (2)






-2-


סיפור מסגרת – פתיחה

(אבא בבית בוחר נעליים)

אבא: אז מה נועלים היום? נעלי גינה או נעלי בישול? נעלי חג או נעלי טיול...

נעל א': קח אותנו, קח אותנו.

נעל ב': מי צריך לטייל/ אם אפשר לבשל! (רבות: לטייל... לבשל...)                    

(אמיר נכנס יחף)

אמיר: אבא, מה אתה מתכוון לבשל?

אבא: איך אתה יודע מה אני מתכוון לעשות?

אמיר: לפי הנעליים.

אבא: (מדבר אל הנעליים) נו נו נו, נעליים. יש לכן פה גדול, אתן מגלות הכל! (פונה לאמיר)

ואיפה הנעליים שלך?

אמיר: (מסתכל על הרגליים) אוי, איפה הנעליים שלי?

נעליים א' ו- ב': לאבד את הראש זה לא נורא. לאבד נעליים – צרה צרורה!

אבא: איפה הן באמת?

אמיר: אני לא יודע. הייתי בהמון מקומות.

אבא: לך מיד לחפש אותן. 

אמיר: אין לי כוח, אני עייף.

אבא: אחרי שתמצא אותן ותנעל, נצא לטיול.

אמיר: אני לא יכול לחפש לבד. תעזור לי.

אבא: נשאל את פי הנעליים (פונה לנעליים) אמיר מספיק גדול כדי לחפש לבד?

נעל א': נחוצות לו נעליים מתאימות

נעל ב':  לעמוד לבד במשימות! 

אמיר: הנעליים שלי מתאימות לי!

אבא: אז בוא נחפש אותן, כדי שתוכל להבא להיות עצמאי וללכת לבד. 

לאן הולכות הנעלים ?? -1-




-1-

עדנה קרמר משוררת הילדים האהובה - כתבה לכבוד שבעים שנה לקיבוצנו  מחזה המבוסס על ספרי השירים שכתבה לילדים במשך שנים רבות . ההצגה התקיימה באולם עם תפאורה מדהימה שתכנן אמנון שוק ושבתה את הלב , השתתפו בו כמאה איש מהקיבוץ . לכבוד גדול בשבילי לפרסם את הטקסט של ההצגה שעדנה ערכה וכתבה:

לאן הלכו הנעליים

שיר הפתיחה
אלפי דרכים יש בעולם
גם נעליים יש לרוב
כל איש בוחר את נעליו
ומקווה לטוב.
     יש חזקות ומובילות
     יש מועדות ונכשלות
     ישנן כבדות וגם קלות
     וגם דורכות על יבלות.
                כל איש בוחר את נעליו
                שלא יהיו גדולות עליו
                שלא יהיו קטנות עליו
                יוצא לדרך ומקווה לטוב.

ולעתים הן מִתבלות
ומכבידות על ההולכים
ולפעמים מתבלבלות 
בפרשת דרכים.
      ויש לוחצות ומציקות
      יש עדינות ומפנקות
      יש נגררות ונשרכות
      יש נעימות בהליכות
               כל איש בוחר את נעליו
               שלא יהיו גדולות עליו
               שלא יהיו קטנות עליו
               יוצא לדרך ומקווה לטוב. 

כך מילדוּת ועד זקנה
מודד אדם, מחליף, בוחר,
בכל תקופה בכל עונה
מתאים לו זוג אחר.
        יש בעלות מידות טובות
        יש בועטות ומכאיבות
        יש רכוסות, ממושמעות
        ישר בתלם הן פוסעות
              כל איש בוחר את נעליו
              שלא יהיו גדולות עליו
              שלא יהיו קטנות עליו
              יוצא לדרך ומקווה לטוב.     


יום רביעי, 6 במאי 2020

משפט על המשפחה בקיבוץ שהתקיים בחדרה 1936




מסמך מרתק מ- 1936 - חדרה- גרעין עין השופט עורך משפט על המשפחה בקיבוץ המתהווה




משפט על משפחה בקיבוץ – בחדרה – בקיבוץ "אמריקה-בניר"

ביום 18 לספטמבר 1936, משתתף הקיבוץ
התביעה: אחיה, משה ש. [שפירא]
הסנגוריה: חנה ג. [גרינוולד-ינאי], משה ב. [בלומשטיין]
בית הדין העליון: אריה וייצמן, יונה [ינאי], רחל ב.
מזכיר: יעקב ברנשטיין. [יעקב ברעם]
ב"כ העיתונות: יוסף ו. [וילפנד]
יונה: הננו מתכוונים לברר את הצלחת המשפחה בקיבוץ. הננו רוצים לברר מכל הצדדים. שום התנצחות לא תהיה, נשתדל להיות אובייקטיביים במסירת עובדות.
היו"ר יונה מקריא את כתב האשמה.
היו"ר: האם בדרך כלל הנאשמים מסכימים להאשמה.
הסנגוריה: לא.
יו"ר: רשות הדיבור לקטגוריה.
משה ש: לפרוצדורה למשפט, כשמופיע הקטגוריה באשמה, יש לה פרוצדורה רגילה מאוד. עליה להוכיח האם המעשים שנעשו נכונים לפי הצגת הקטגוריה. 
דעת הקהל יש לה דברים מסוימים. יש דברים שנותנים יסוד בתיקים לשלילה ולחיוב. הקטגוריה רוצה רק להוכיח את אמיתות הדברים.
הפרוצדורה המשפטית שלנו יש לה צורה אחרת. אין לנו צורת חוקים למען נתפסים עליהם. אנו קודם כל לא רוצים להוכיח על אמיתות העובדות, אפילו אם הן לא נכונות. אנו צריכים לברר, להוכיח ולהוציא את המסקנה. הב"ד תמך להוציא את המשפט ולקבוע על [מה] יתבסס המבט שלנו על המשפחה בקיבוץ. 
אנו בעדות שלנו נוכיח את ביסוס כתב האשמה שלנו.

אנו נברר את השאלה באופן כללי, נעמוד על כמה עובדות. יש לבאר מה זה משפחה, את מי אנו מאשימים. אני מגדיר את המשפחה בתור כזאת. 
היצר המיני אצל האדם הוא טבעי. אני לא רוצה להיכנס לניתוח היצר הזה, מה ערכו ועוד ועוד. זה לא מענייני. עד כמה שאנו יכולים לגשש אחר העקבות שנצטברו אצלנו בחומר רב ענפים בשאלות טעם. 
חשוב מאוד להגיד שהתנאים שבהם באה ההזדווגות, "אמצעי זהירות" משתמשים רק בזמן האחרון. עד הלום הייתה תוצאה מההזדווגות. אני רוצה לעמוד על המשפחה וההתפתחות: לכל גילוייה.

האם אצל אנשינו היו קיימים יחסים בלתי מסודרים, בלתי קבועים, ארעיים. בוויכוח הזה הגענו לידי מסקנות שאי יאפשר לבסס אותם במחקר כדי להשתמש בהם לביסוס רציני. 
היחסים בין גבר לאישה ידועים.  א. משפחה קבוצתית. היא הסתעפה בארצות שונות. 
אפשרי שכבר יבוא בן עשרים עם נשים רבות בקשר עם הנדוניה. אחר הסתכלות אפשר לקבוע שזה קובע ומדריך. יש חשיבות לכך לא רק מבחינה היסטורית  יש להראות שאין הצורה שאנו דנים עליה היא צורה סטטית. דבר שהתפתח מזמן לזמן ועלול עוד להשתנות. 
"קניית גבר" לא קיימת במשפחה הקבוצתית. להלן אני אתבסס על נימוק.
התנאים הכלכליים, התפתחות האדם, השתלטותו על הטבע, שינו את אופן חייו. 
שינו גם את המשפחה. באה צורת משפחה חדשה של גבר ואישה, מתוך סלקציה, מתוך הטבע של הרצון להתגבר ולחיות. נראה שהתקשרות מקרבת דם מחלישה את הדור.
 התקרבות בין שבטים שונים מוציאה דור יותר חזק ובריא. התקשרות זו עדיין לא צורת המונוגמיה הידועה לנו. הקשר בין הבעל והאישה הוכח על ידי הכרח ונמשך על ידי הרצון. הגבר היה צריך להוכיח שכוח לאישה [?} ואחר זאת בא הרצון. זו המשפחה שהייתה קיימת בקומוניזם הפרו היסטורי.
עם התפתחות הכלכלה, עם שינוי החיים, עם היווצר הרכוש הפרטי, נוצרה גם המשפחה המונוגמית. ישנה העובדה שהמשפחה המונוגמית לא באה מהתקשרות של אהבה, אלא באה כצורך כלכלי גרידא. 
המשפחה המונוגמית באה רק על יסוד צורת כלכלה. הקשרים באו כמעט תמיד נגד רצונם ולמורת רוחם.
הופעתה של האהבה הידועה לנו הופיעה בניגוד לחיים המשפחתיים. מתוך סקירה זאת הננו רואים תמונה בהירה עד כמה אפשרי והגדרות קצרות שהיחסים בין הגבר והאישה לא היו קבועים. לא צמחו מיחסים, מחיי האנשים אלא מכוחות חוץ.

ברכה וליפק לבנה


דרך עקלקלות הגיעה המשפחה המונוגמית עם צורות גילוייה, עם כל חולייה שלה – עד היום הזה. התנאים בהם התפתחה המשפחה היו שונים. אין צורך להיכנס לבסיס, יותר מדי נכתב על זה. יחסי אמצעי התוצרת הם הם שנותנים, שקובעים את היחסים בבני האדם. היחסים בין המעמדות. הם קבעו גם את ההבדלים שקיימים בחברה. המשפחה עברה התפתחות זו. העקרונות קיימים, חשוב כרגע לבוא לגילויים על המשפחה בזמן הנוכחי. מהם הקשרים של החברה הקפיטליסטית. הקשרים המונוגמיים עם ציוויים מלמעלה שייתן בהם שמץ של חיי משפחה. מה שגידל הכוח החיצוני, מה שמקשה הם התנאים האובייקטיבים על המשפחה. נראה את מי התכוון ועם כך התגברות הפרוסטואוציה.
המשפחה מהווה כיום גם כן את הקשר הכלכלי. כיום ישנו הקשר של מקח וממכר ביצור עמדות ועוד ועוד. ציטטה אופיינית מעיתון יומי. עיתון זה נותן בכל כמה ימים אמצעים של כניסה למשפחה. הציטטה הזאת מלמדת עד [כמה] פגומים קשרי המשפחה הללו.
הבאת ציטטה זאת כדי להוכיח את הדברים הנראים לנו באופן כה ברור.
מבחינה פורמלית יש להביא המון חומר על המשפחה והתפתחותה, על הפרוסטוציה.
 קמו תנועות וחוקרים אשר למדו את יסודות המשפחה ורצו להילחם בגילויה. בכדי שיהיה אפשרי לבצע את מסקנות המשפחה צריכים גם להיות תנאים אובייקטיביים לכך. 
כי החוקים והתנאים הכלכליים הוא שלא נתן להם להורידם מהדרך הנכונה. בפעם הראשונה נעשה לאפשרי של שינוי יחסים ברוסיה הסובייטית. 
זה נעשה לא מהערכה מוקדמת אלא משינוי התנאים.
מה הייתה גישתה של הממשלה הסובייטית? היא שברה את כל הנדרים למען קשר הדדי וחיים משפחתיים הוגנים. שבירת נדרים אלה נוצלה על ידי אנשים שחיו תחת השפעת התנאים שלפני המהפכה. היו נחוצים גם הגדרות, ידיעות וחוקים ידועים.
החופש שניתן ביחסים מיניים נשאר. התחילו בהסברה תמידית בביטויו של לנין אחר המהפכה: יחסים מיניים ארעיים בלתי קבועים בצורה גסה דומה לשלולית, מלכלך את המים שממנו שותה. אנלוגיה בס"ה – קובעת וקולעת למטרה. ברם, זה לא אומר שצריכים להיות קבועים וכלואים בחיים הרומנטיים. המלחמה הוכרעה נגד הגישה ולא עצם יסוד של חופש ביחסים. עם שינוי היסוד שהתהווה בחיים המשפחתיים המונוגמיה שינתה גם את הצורה של המשפחה הזאת. נתנה גם אפשרות לשינוי המשפחה וצורתה וזהו הקיבוץ.
חונכנו וגדלנו על ברכי חינוך זעיר בורגני. רוב זמננו ובגרותנו עברו בחוגים הזעיר בורגניים. ממנו רכשנו הרבה הרגלים וגילויים. התאבקנו ונלחמנו למען נשתחרר. 
הזעיר בורגנות היהודית ממנה אנו צמחנו טבעה חותם על חיינו בכלל וגם על המשפחה. המשפחה בקיבוץ לא שונה בהרבה מאותה צורה שממנו באים הימנה, אף כי היסוד לא קיים כבר.
נשמעו כמה האשמות נגד המשפחה בקיבוץ. בסיס האשמות ועם העובדות – יבססו העדים. התהוות התא, התרחקות מחיי החברה והכלל, יוצרים נוחיות. התופעות הקיימות, 
הרשות והיא אפשרות של יחסים סקסואליים מחוץ לגבולות המשפחה. כל זה יוכח ויבוסס על ידי העדים. המשפט צריך להוציא את פסק דינו על סמך אותן העדויות ולא מתוך מגמה של אשמה אלא מגמת מלחמה ושינוי צורת חיים זו. לא נילחם בגילויי משפחה. זאת הינה מגמת המשפט.
היו"ר [יונה] מקריא את רשימת העדים שהקטגוריה קוראת לעדות.

יום שישי, 17 באפריל 2020

אנו באנו ארצה - סיפור עלייה לארץ של שמעון ברושבסקי

פרעות ברוסיה נקראו היפ היפ - ויקיפדיה תמונות

אנו באנו ארצה 

סיפור חייו ועלייתו לארץ של האח של רבקה לישנסקי -שמעון ברושבסקי 

(נכתב בשנת 1966 )

נולדנו בעיירה גראדז'סק שהייתה צמודה לנהר הדנייפר. היינו שלושה (אחות ואח) לאבא שלנו היה בית חרושת לשמן והתקיימנו ברווחה כלכלית. בעיירה היה "חידר"  ולמדתי בחידר. אני ואחותי למדנו בבית עברית ורוסית. זוכר שהייתה בעיירה אגודה ציונית ואבא היה ראש האגודה. 
החברים היו מתאספים בביתנו והיו מדברים ומשוחחים על החדשות מהארץ מעיתון ה "צפירה" וכל אחד תרם את "השקל" אבל כלל עלייה לארץ זה לא הגיע, רק אבא שלנו רצה לעלות, אבל משפחת אמי התנגדה בכל תוקף , מכיוון שבארץ ישראל שולטת ממשלה תורכית וחיים שם ערבים פראים ואי אפשר לחיות בשקט ובבטחה.
יום אחד פרצו פרעות בכל רוסיה (1906) בעיירה שלנו היה רוב נוצרי, יצאו כל גויי העיירה מול הפורעים ולא נתנו להם להיכנס לעיירה וכך ניצלו היהודים מהרג וטבח , אבל נמלאה הסאה ואבא החליט לחסל הכול ולעלות ארצה.
משפחתה של אימי ביודעם שאנחנו עולים ארצה הקימו קול זעקה ..
פחדו שלא יראו אותנו יותר בחיים. לשם פשרה הסכים אבא להגר לקפריסין מכיוון שם הייתה ממשלה אנגלית , תוך תקווה שבמשך הזמן תעבור הארץ לידי הממשלה האנגלית ואז נעלה ארצה. 
עזבנו את העיירה ברכבת עד אודסה ועלינו על אוניה בערב שבת .הפלגנו בים השחור והגענו לקושטא, מוזר היה לפגוש את התורכים עם התלבושת שלהם. 
התורכים עלו על האוניה והחלו לסחוב את חפצי הנוסעים. אחד מהתורכים האלה היה יהודי והוא התחיל לדבר בבליל שפות עברית, רוסית, ואידיש.
 בקושי הבנו אותו אבל הבנו שהוא רוצה להשפיע על אבא שירד לקושטא והבטיח לו שהחיים שם נפלאים, ממש גן- עדן. אבל אבא לא השתכנע.
הפלגנו הלאה, התחנה השנייה הייתה איזמיר עמדנו מעט להוריד נוסעים. האוניה המשיכה הלאה והמשכנו את הנסיעה עד קפריסין. הגענו ללרנקה עיר חוף וראינו עולם מוזר והכול היה משונה בעיניו, בפרט הכרכרות הרתומות לחמורים שעליהן העמסנו את חפצינו ונסענו למלון.

שכבנו בקומה התחתונה שבה הייתה אורווה לחמורים ופרדות, קול נעירתם העירונו מדי פעם.
בבוקר אבא נסע למושבה מרגו של יק"א לראות אם הם יקבלוהו בתור איכר. 
אחרי יומיים חזר ובשורה טובה בפיו. הוא התקבל.

עגלות משא - ויקיפדיה תמונות


תיכף הלך ושכר עגלות רתומות לשוורים, העמסנו מטלטלינו ובמשך יומיים כמעט הגענו למושבה. הורדנו את החפצים לבית בן שני חדרים ומטבח. 

יום שישי, 3 באפריל 2020

עדות של ברל קרן על הסליקים שהיו בעין השופט



ברל קרן בשנות השישים




אני מעלה עדות של ברל קרן על הסליקים שהיו לאורך השנים מתחילת העלייה לג'וערה


עדות על הסליקים מפי ברל קרן

בג'וערה היינו כ 30 נוטרים. היו 30 רובים באישור (לגאליים). מלבד נשק זה ה"הגנה" חייבה אותנו לרכוש נשק להגנת היישוב. קיבלנו הלוואה מבנק הפועלים להזמנת הנשק: 10 רובים פולנים ומקלע (רקם). נשק זה היה בלתי לגאלי וצריך היה להבריח אותו מהנמל ולהסתירו בסליקים. את הנשק הבלתי לגאלי היו מבריחים מחו"ל למחסנים מרכזיים של ה"הגנה". היו "מובילים" שהובילו משם את הנשק לכל היישובים ברכבים מיוחדים שהוסוו כמוניות, או כמובילי נפט וכד'. בין המובילים היה אליק קרן, שעבד ב"רכש" ועזר לנו להשיג נשק בלתי לגאלי.
סליק ראשון הקמנו בג'וערה, ברצפת הבית הגדול, בין המטבח לחדרי השינה. פתחנו שם נישה עמוקה ששימשה להטמנת הנשק.  
הסליק הראשון בעין השופט היה בבית הקומתיים הדרומי, בחדר הקטן שמתחת למדרגות. גר שם איציק רוזן, מתחת למיטה שלו היה לוח ומתחתיו המחבוא.
סליק ראשון מסודר היה בסככה, אז – הרפת והיום -  הקומונה. מתחת לרצפה הכנסנו מיכל עגול, בתוכו הוטמן הנשק, על המכסה פיזרנו קש.
סליק אחר היה ברפת א'. מתחת לרצפה בפינה הדרום-מזרחית, החור עוד קיים.
כשג'וערה שימשה כמחנה להכשרת מפקדים, התקינו שם סליק בתוך המערה, שבדרום-מזרח הגבעה. הסתירו בו רובים, מקלעים ותחמושת. בדרום הגבעה היה בית קברות  של הכפר. זקן אחד מהאריסים,
שעבר מג'וערה לכפריין, קיבל רשות לבקר בבית הקברות. חושדים בו שגילה את הסליק וסיפר לאנשי הכנופיות. יום אחד נעלם כל הנשק מהמסתור. חלק ממנו מצאו אנשי הש"י וחלק אבד. 

אחרי הפרשה הזאת היה הסכם שהנשק יוסתר בעין השופט. הייתי אז מא"ז, ובעזרת סיומקה ויינר, פוטי רוזנבלום ואיציק רוזן העלינו את הנשק של ג'וערה לסליק במחסן הכוסבות, קרוב לגג. איש מאנשי ג'וערה לא ידע את מקום המחבוא. בבוקר היינו מוסרים להם את הנשק לאימונים ובערב היו מביאים אלינו להסתרה.
בינתיים נבנתה רפת ב' וגם בה הותקן סליק (ליד המוזיאון עומדת חבית כפולה מולחמת שהצליחו להציל בעת הריסת הרפת).
בשנת 1946 חיפושי הנשק הוגברו. בשבת השחורה הוצאנו את הנשק מכל הסליקים והובלנו אותו ליער. הסתרנו אותו במערה בקרבת בית הקברות, בתוך צינורות ברזל גדולים ובכדים. רק לאחר שנפסקו החיפושים, החזרנו אותו לסליקים הקודמים.

ברל בוחן את ממצאי הסליק שנמצא בשת 2009


עין השופט שנות הארבעים





יום שלישי, 24 במרץ 2020

על הערך בחינות בגרות - כתב יגאל וילפנד ז"ל



1969 הבנות במוסד לומדות ועוד איך לומדות    



בחינות בגרות / יגאל וילפנד ז"ל

מהתחלת הלימודים במוסד החינוכי הרי אפרים, כמו בשאר מוסדות החינוך של הקבוץ-הארצי , הייתה התנגדות לסיים את הלימודים בתעודת הבגרות, כפי שהיה נהוג בארץ כולה. 
הודגשה שיטת הלימודים הייחודית לקיבוצי הקבוץ-הארצי השומר-הצעיר, המבוססת על מוטיבציה פנימית, ללא ציונים, עם עבודות, ובשלב מסוים גם שיטת הנושאים. 
עבודה משולבת של מורי מקצועות שונים, יחס משתף וחברי בין מורה לתלמיד, עבודה בקבוצות קטנות, לימוד בכישורי החיים ועוד.. 
במהלך השנים החל לחץ של מורים, תלמידים והורים לעבור גם במוסדות שלנו לבחינות בגרות, כנהוג במקומות אחרים. היו טענות נגד הלימוד החופשי מדי במוסדות, נגד היחס החברי, שאיננו דורש הישגים, בעד תחרותיות והישגיות. 

 היו טענות על כך שאי עשיית התעודה תפגע בעתיד ביכולתם של בני הקיבוץ להשתלב בלימודים גבוהים לאחר השרות הצבאי. גם לעובדה שקיבוצי האיחוד והמאוחד עברו במהלך שנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת ללימודי בגרות הייתה השפעה על קיבוצי הקבה"א. 
בראשית שנות ה- 70 התקבלה במוסד החינוכי הרי-אפרים החלטה של הוועדה הפדגוגית ( 12/2/1972 ) בה נאמר כי יש היתר להתחיל בבחינות בגרות פנימיות. 
שבועיים אחר-כך ב- 26/2/72 התקבל הערעור על ההחלטה והוחלט שבחינות אלו לא תתקיימנה בתוך שנת הלימודים. 
באותן שנים קמה ביוזמת מחנכים ומורים מהרי-אפרים תנועה של מחנכים ואנשי אקדמיה מן המובילים בארץ למען שינוי השיטה בארץ כולה, דבר שלא צלח. 
בשנת 1987, לאחר דיונים סוערים ובהתנגדות קיבוץ עין-השופט הוחלט שהמוסד החינוכי הרי-אפרים יקיים בחינות בגרות. 
משנת 1988 קיימו בהרי אפרים, ואח"כ משנת 1996 גם בבית הספר מגידו בחינות כסדרם, כאשר התוצאות הן מן הטובות בארץ, הן באחוז הניגשים מבני המחזור והן בציונים בכל מקצוע ומקצוע.

קבוצת אורים לומדת- מוסד הרי אפרים

מגמה לכלכלה- מוסד הרי אפרים

בית העיון - מוסד הרי אפרים

תצוגה של בעלי חי מהמעבדה- מוסד הרי אפרים


שיעור במכניקה - מוסד הרי אפרים 








יום ראשון, 22 במרץ 2020

אסם התבואות - מתוך הויקופדיה המקומית של עין השופט




אסם התבואות בעין השופט נבנה בשנות הארבעים. האסם היווה סמל מיוחד במינו לאורך שנים , סמל של חקלאות המפרנסת את בעליה , תבואת השדה הובאה לאסם, והציירים של הקיבוץ הנציחו אותו על איגרות שנה טובה ובציוריהם ..


אסם התבואות בבנייתו 

אסם התבואות 

האסם שכונה גם מחסן התבואות הוקם בשנת 1943. שימש לאחסון גרעיני תבואה ומזון לבעלי חיים. לאסם קיבולת של 140 טון, בתאים סגורים ומחסן לשקים בקומת הקרקע. האחראים עליו היו החצרנים, שהכינו גם את התערובת ללול ולרפת. בשנותיו הראשונות אהבו הילדים להשתעשע במקום והיו קופצים מגג הקומה הראשונה אל ערמות הגרעינים. 
הוא היווה, במשך שנים, נוסף על תפקידו כמחסן לתבואות גם סמל לעין השופט. תבניתו המצוירת ע"י חנן לפיד ז"ל ומאוחר יותר ע"י אמנון שוק, הייתה מוטבעת על סמלי חג, מעטפות וחומר פרסומי של הקיבוץ. בעשרים השנים האחרונות משמש המקום והרחבה שלידו להתכנסות של חגיגת יום העצמאות, ערבי שירה, ולעיתים חגים נוספים. לקראת שנת השבעים הוחלט לראות בשימורו של האסם, סביבתו ופיתוחו לכדי מקום לאירועים וחגיגות, את הפרויקט הגדול של חגיגות השבעים. 
**  
בשירה "מחסן תבואות" כותבת עדנה קרמר: 
עולים בסולם אל הגג המשופע / רצים לקצה וקופצים בתנופה / מתחת ישנן ערמות של שקים / צריך לנחות על הכי רחוקים.
למטה ארנון מודד ומודיע / על מי שקפץ רחוק מכולם / הוא השופט שפוסק ומכריע / אפילו מבלי שעלה בסולם.



ללק פלבס עובד באסם בשנות השישים




יום שבת, 21 במרץ 2020

האולפן בעין השופט - מתוך הויקופדיה המקומית של עין השופט



עידית חגי מלמדת באולפן ב1974    




אולפן לעברית / איתן רם 

את האולפן הקימה הסוכנות היהודית כדי לעודד עולים ותיירים להכיר את הארץ וללמוד בה עברית. התנועה הקיבוצית נשבתה ביופייה של התוכנית, בדגש הציוני שלה, והציבה מטרות נוספות: הכרת ערך העבודה, הכרת החברה והתרבות הישראלית וצעידה בשבילי המולדת, מדן ועד אילת, כדי לחוש אותה ברגליים.
בתקופת השיא הוקמו כמאה אולפנים בקיבוצים, ועל פי חישוביה של הסוכנות עברו בהם  מעל  100,000 איש.
בעין השופט התקיימו מאז שנת 1951 מאה ושמונה מחזורי אולפן ובהם 4,000 חניכים. נוצרה אינטגרציה יפה בין חברי הקיבוץ ויהדות התפוצות. תלמידי האולפן השתלבו במרקם החיים הקיבוצי: בעבודה, בחיי התרבות והקהילה. הם נטלו חלק באירועים פנימיים ובחגים. 
תלמידי האולפן עבדו שלושה ימים בשבוע, בעיקר בענפים החקלאיים. עם התפתחות התעשייה בעין השופט שובצו תלמידי האולפן במפעלים, העבודה שהיא פחות מעניינת אך בעלת תרומה כלכלית משמעותית.
הרכב אוכלוסיית האולפן מגוון מאוד לאורך השנים. בשעתו, מרביתם של חברי האולפן דיברו אנגלית. כיום, מרביתם דוברי רוסית. חלק מתלמידי האולפן יוצאי דרום אמריקה.
הוראת העברית ניתנת במסגרת של 24 שעות לימוד בשבוע. בשנים הראשונות של האולפן ניהלו אותו קובה ודוציה מן - קובה כמנהל ודוציה כמטפלת ואם הבית. במשך עשרות בשנים לימדו בו  רחל אבינרי (רוחקה) וריבה זכאי . הן העבירו את השרביט לדור הבא: עידית חגי ועוזי לושי, ותקופות יותר קצרות מזל גלילי.

דוד ברגסון מלמד באולפן


לאחר קובה (יעקב מן) ניהלו את האולפן: יעקב שגיא , ישראל שטראוס( בוסו) , ליפא וייס, משה פישביין, ירון מאיר, רפאל שביט, ג'אש ירדן, ובעשר השנים האחרונות איתן רם, כשלצידו כמטפלת מיכל שני, אחריה תלמה גונן, אורלי גבע אלקה  ויערה שוק. 
ב-15 השנים האחרונות מלמדות באולפן מורות שכירות. הן נשלחו מטעם האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך וקיבלו הכשרה מיוחדת ללמד עולים חדשים. לימוד העברית וסל תרבות עשיר מעניקים לתלמידי האולפן בעין-השופט חוויה משמעותית, ייחודית, שמשפיעה על חייהם.
תלמידי האולפן מתגוררים כיום בבתים מודרניים, בלב סביבה יפהפייה, מסביבם שיכוני החברים, דשאים וגינות. תנאי החיים השתפרו בהתאם לרוח הזמן, ויש תחושה של רווחה.
בחדרי האולפן מצויים מטבח ושירותים מסודרים. כיתת הלימוד רחבה ונוחה, לידה שוכן מועדון תרבות. סמוך לו שוכן חדר אינטרנט ובו ארבע תחנות אינטרנט וקשר אלחוטי לשימוש חופשי.
האולפן של שנות ה-2000 שונה מהאולפן הישן. מחזור הלימודים נמשך עשרה חודשים ומותאם לעולים המתכוונים לצאת ללימודים אקדמאים במוסדות ההשכלה בישראל.
הודות למוסדות הציבור, קשריהם של תלמידי האולפן עם הקיבוץ התהדקו ונטוות  חברויות רבות.
מעל 50 מחברי האולפן נקלטו בעין-השופט במשך השנים, הקימו משפחות ויש ביניהם הרבה סבים וסבתות. הם נוטלים חלק מרכזי בעשייה הקיבוצית. תלמידת האולפן הבוגרת בקיבוץ היא חנה גרוס. לאחרונה הצטרף לקיבוץ גרעין של בוגרי אולפן - "ברי רשות". חבריו שואפים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה ולבנות את חייהם בקיבוץ.

ריבה זכאי מורה באולפן


עתיד האולפנים בקיבוצים לוטה בערפל מכמה טעמים:
1. העלייה פחתה מאוד.
2. הקיבוצים כבר אינם מותג והעולים נרשמים לתוכניות אחרות.
3. ההפרטה בקיבוצים פוגעת ביישום תוכניות האולפן (במיוחד בתחום העבודה).
תקוותנו היא שהסוכנות היהודית והקיבוצים יחדשו את תוכנית האולפן שתהלום את שנות 
ה-2000. הרעיון החדש שנרקם הוא, שכל קיבוץ יגבש תוכנית ייחודית משלו, בה ישתתפו עולים ותיירים כאחד. בשנתיים הקרובות ייחרץ גורלה של התוכנית.
אנו מקווים שהעולים ימשיכו להגיע לישראל, יסללו דרכם לאולפן הקיבוצי ויתערו בחברה הישראלית.

רוחקה אבינרי מורה  באולפן