יום שלישי, 16 במרץ 2021

 חלק ג  - 

תחקיר המוקדש לאברהם גולדשלגר.

פורסם ב- 5.7.2001 – 64 שנים לעין השופט ע"י לני שובל, חתנו של ראובן שק.

 

 


פירושו של יומן לפי ראובן שק

על יומנו של א. גולדשלגר ז"ל בעין השופט

 

בסימן יום ההולדת השישים וארבע לעין השופט, ראוי לעיין ביומן הקצר שרשם אברהם גולדשלגר ז"ל בין החודשים יולי עד דצמבר 1937 בזמן ששהה אצלנו כמדריך. פרק הזמן הארוך שחלף מאז, מחייב הוספת מידע רקע בסיסי.

להלן מפתח שמות ותוספת מידע רקע, לפי תאריכי היומן, שעשויים לתרום להבנת היומן בפרט והתקופה ככלל.

 
05.07.1937

"מה שהובטח לנו מצד בן-שמש ......"

בן-שמש היה עו"ד ובעל חברה לרכישת קרקעות לצורך ההתיישבות היהודית. הוא זה שניהל עבורנו את המו"מ עם בעלי הקרקעות הערבים. לאחר שהיה מבצע קנייה, היה מעביר את הזכות על הקרקע לקרן קיימת לישראל.

בנוסף למתח הרגיל שהיה בסביבתנו עם הקמת ישוב יהודי חדש, ידענו שגם הפריעה לערבים החלטת הממשל המנדאטורי להקים נקודת משטרה ארץ-ישראלית יהודית  בג'וערה. בכך הכיר הממשל בישוב כנציג השלטון המנדאטורי וראה בה אחראית לשמירה על בטחון הסביבה. על החלטה חשובה זו נודע לערבים רק עם עלייתנו על הקרקע.  

במצב עניינים רגיש זה, גולדשלגר היה מעוניין בנוכחותו הזמנית של בן-שמש שרכש את הקרקעות, במידה ויהיה צורך לנהל דו-שיח עם הערבים. אך בן-שמש שחשש לבאות נלחץ, והעדיף שלא לכבד את הבטחתו לגולדשלגר.

יצוין שכעבור שנה ורבע, עם המעבר לעין השופט, באוקטובר 38', בן-שמש שלח את אחיו, יצחק בן-שמש, לגור אצלנו באופן עצמאי יחד עם אשתו, לצורך המשך רכישת קרקעות בסביבה. החברים שלנו לא ראו נוכחות זו בעין יפה. הפריע במיוחד שבן-שמש הרבה להזמין אליו ערבים - ללא תיאום בטחוני איתנו.

 

 

בתקופה זו נרכשה הקרקע ב"דליה- אל- רוחה", איפה שהתיישב לאחר מכן קיבוץ דליה. כך גם נגאלו אדמות הכפר הערבי ריחנייה, ששימש אחר-כך להתיישבות של קיבוץ רמת-השופט. לאחר שרוב הקרקעות בסביבה נגאלו, בן-שמש עזב.

06.07.1937

"ביקרו במקום וייץ, מקלר ,אדק."

יוסף וייץ היה מנהל הייעור של הקרן הקיימת לישראל (קק"ל).

הוא דגל בגיוס כוח עבודה גדול מהקיבוץ למטרת ייעור ההרים מסביבנו. חברים רבים עבדו ביעור וקיבלנו משכורות יומיות שתרמו רבות לקיומנו הכלכלי. 

אברהם פיין ז"ל סיפר ב -1978, בציון 40 שנה לנפילת גולדשלגר: "וייץ ז"ל, אז מנהל הייעור של קק"ל טען כי יש להקים כאן משק הררי, הבנוי בעיקרו על נטיעות וכרמים, ודיבר בכל הרצינות והשכנוע כי כאן יהיה אזור השמפניה הארץ-ישראלי, בשל אופייה והרכבה הסידי של האדמה."

מקלר היה איש הנהלת הסוכנות.

אדק גורביץ (1902 – 1980), ששינה את שמו לאברהם גור, היה מראשוני משמר העמק. מילא תפקיד של "בא כוח" כלפי מוסדות המדינה.

10.07.1937

"באר-הכפר"

הבאר, מסוג ארטיזית (נוצרה מקידוח עד למי התהום), הייתה ממוקמת דרומית לגבעת ג'וערה, במרחק הליכה של

כ- 10 דקות. נהגנו להוריד משאית עם מיכל כדי לשאוב מהבאר, ולאחר מכן למלא את המיכלים על גג הבית לצורכי מקלחות ובישול. הערבים המשיכו לקחת משם מים ללא הפרעה מצידנו, עד אשר עזבו את השטח באוקטובר, עם סיום  עונת הדיש. הבאר השנייה בסביבה הייתה "עין-סוס", הממוקמת ליד הבוסתן.

23.07.1937

"בערב מת זאב..."

זאב צ'לנוב (1905 – 1937) . היה רפתן ממשמר-העמק. יום אחד זאב ראה פר משתולל ורצה לעצור אותו. כשנכנס לסככה הפר תקף אותו ונגח בו. זאב צ'לנוב נפטר מפציעתו. 
28.07.1937

"לפי דברי ניסוֹ חובש מכפר ברוך ....."

ניסו חובש (1900 – 1987) , המכונה 'אבו-יעקוב', נולד בבולגריה ועלה ארצה כנער. בשנות השלושים היה המוכתר של מושב כפר-ברוך שעלה על הקרקע בשנת 1926 בעמק יזרעאל.  חובש דיבר ערבית כמעט ללא מבטא והיה בקי מאוד בדרכי החשיבה והפעולה של הערבים. רבים נהגו להתייעץ איתו, ביניהם  גולדשלגר.

חובש התיידד עם אלכסנדר זייד ובעידודו הוא התחיל לשמור שדות. ניסו חובש מוזכר בספר "אגודת השומרים – זיכרונות ומעשים" (כרך א' תשכ"ו - 1966) .
בין השנים 1932 - 1933 חובש ישב בכלא עכו, בחשד שגרם למותו של ערבי במהלך "האינתיפדה" שהתנהלה אז מול כפר-ברוך. בכלא הפגין חובש תעוזה, אך גם פזיזות, כאשר נתן מכה הגונה לבן של המופתי הירושלמי, שגם הוא היה כלוא. סיבת הקטטה - שומרי ראשו של בן המופתי דחפו את חובש הצידה בתור לאוכל.

שומרי הראש חיכו ל"אור ירוק" מאדונם לסגור את החשבון עם חובש. אך למחרת בחצר של הכלא, בן-המופתי ניגש אל חובש באופן מפתיע, ואמר לו שהוא מעריך את אומץ ליבו ואין בכוונתו לנקום בו אלא להתיידד איתו. בן המופתי כיבד את אמירה זו.
29.07.37

"רמת השניים"

נמצאת על דרך העפר הישנה ונקראת על שמם של שני תושבי מושבת יקנעם, יואש זולר ויצחק קריצ'בסקי שנרצחו בשנת 1936 בזמן ששמרו על מטעי יקנעם במקום. באותה שנה נכתב שיר לזכרם, על ידי המשורר דוד סימנוביץ.

זמן קצר לאחר המאורע, נולדו לתושבת המושבה תאומים שנקראו על שמם, יואש ויצחק.

 

"דרך ג'וערה - רמת השניים"
דרך העפר היחידה ליקנעם באותם ימים, שהייתה עבירה לכלי רכב. הבעיה הייתה בזמן גשמי החורף, כאשר הדרך הפכה לבלתי עבירה בגלל הבוץ. הצורך בדרך מסודרת לאורך כל השנה היה חיוני, וגולדשלגר כבר פעל בנדון.

לבסוף הדרך עברה שיפוץ רציני במשך כחצי שנה, בין השנים 39- 1938.  בשיפוץ זה עבדו בעיקר חברים וחברות של עין השופט, תחת פיקוחו של קבלן כבישים בשם טוביהו. העבודה הייתה קשה מאוד וכללה הנחת בסיס של אבנים גדולות, שעליהן פוזר חצץ. הפרויקט הצליח ודרך זו איפשרה המשך פיתוח האזור, עד אשר נסלל כביש האספלט הראשון לואדי מילק בשנת 1957.

 

צילום זולטן קלוגר

יצוין שהמימון לשיפוץ דרך "ג'וערה - רמת השניים" התקבל רק לאחר ביקורו של חיים וייצמן בעין השופט בסוף שנת 1938.

וייצמן, אז יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, הגיע יחד עם בנקאי ישראלי מירושלים בשם ויטלס.
חברנו יונה ינאי הציג בפניהם את חומרת הבעיה וויטלס התחייב במקום לממן את הפרויקט.  


"אבו- שושא" - כפר ערבי סמוך לקיבוץ משמר-העמק מצד מערב. 
"הוא ישלח את פיקרד..." - פיקרד היה הידרולוג בעל מוניטין בינלאומי, שיעץ לנו בחיפוש נקודות לקידוח בארות. עם פיקרד אפשר היה לשוחח על כל דבר, אך הוא לא סבל שמתנגדים לדעתו המקצועית. בהמשך עבדו איתו החברים שלנו יהושע דיין וישראל גוברמן ז"ל אשר הצליחו לאתר מקורות מים נוספים.

 

מאדמת ריחניה"

ריחניה היה כפר ערבי סמוך לקיבוץ רמת השופט.
20.08.1937

"הזמנתי את שלומי ושמעון ...." 

אברהם שלומי (1904 – 1949) ושמעון סלעי (1900 – 4500) היו חברי משמר-העמק ועבדו בענף גידולי שדה.
27.08.1937
"בקרו במקום חדשי ובניו..."
דוד חדשי (1901 - 1964) היה חבר משמר-העמק שיסד, פיתח וריכז את ענף המטעים.
"נקבע יחד עם הרשקוביץ ....."

הרשקוביץ היה מומחה לכרמים מהסוכנות היהודית.
03.09.1937

"חורשים בגבול כפרין..."

כפרין היה הכפר הערבי הגדול בסביבה, שישב כ 4 ק"מ דרומית - מזרחית לג'וערה.
04.11.1937

בקרו....שופר, אני ...."

אריה דיאמנט (1903 – 1967) המכונה "שופר", היה מוכתר משמר-העמק ואחראי על כל ענייני הביטחון.
24.12.1937

ראשון המדברים ..... היה אוסישקין ... "

מנחם אוסישקין (1941 – 1863) היה מהמנהיגים הבולטים של התנועה הציונית והיישוב בתקופת המנדאט. היה נשיא הקק"ל. בהנהגתו נגאלו עמק יזרעאל ועמק זבולון, עמק חפר ועוד שטחים  רבים.

 

"תענוג קשור בסכנת נפשות..."

בתחילת פברואר 1938 אברהם גולדשלגר סיים את תפקידו בג'וערה  וחזר לעבודה בקיבוצו משמר העמק.  עדות לתחושתו במהלך שהותו כמדריך שלנו, מופיעה במכתב שמאיר תלמי ז"ל כתב במרץ 1938. תלמי מספר שם שגולדשלגר תיאר לו כך את תפקידו בג'וערה: "זה תענוג קשור בסכנת נפשות".
תלמי הוסיף: "לא הגיבותי, אך אין ספק בכך שהוא הלך לעבודתו זו וידע את הסכנה הכרוכה בה".    

למרות שגולדשלגר כבר סיים את תפקידו כמדריך, בבוקר של 28.02.1938 הוא עלה לג'וערה כדי לקבל פני אורחים מכפר ערבי בסביבה. בתום המפגש, בסביבות השעה שתיים וחצי אחרי הצהרים, הוא יצא ברגל מג'וערה יחד עם חברנו יוסף איתן ז"ל. כקילומטר מג'וערה נפתחה עליהם אש מהמארב ממרחק של כ- 3 מטר. גולדשלגר נפגע בחזהו ונהרג במקום. יוסף איתן הצליח להחזיר אש לעבר התוקפים והניסם. הוא חזר על עקבותיו לג'וערה והזעיק פלוגת נוטרים למקום ההתקפה. עם היוודע מותו של גולדשלגר, ירד אבל כבד על משמר- העמק ועין השופט.       

בין המספידים בהלוויה של אברהם גולדשלגר (1902 - 1938) היה חברנו יונה ינאי ז"ל, מוכתר ג'וערה,  שאמר-

"...לפני שמונה חודשים הלך גולדשלגר בראש תהלוכת העולים אל אדמת ג'וערה, ועכשיו אנו בהלוויתו. רצינו גשר תלמים בין שני הקיבוצים, אך הגורל הטיל על המנוח להוסיף גשר דם - שלא רצינו בו.     

אנשי ג'וערה, שבאו לנקודתם לחזק את הישוב האחרון במערב העמק, נשבעים לאנשי משמר העמק, כי הנתיב בין שני הקיבוצים יהיה נתיב שלום ובטחון לילדי הנרצח ולקיבוץ כולו".

 

*****

             תודה לרשומים מטה עבור עזרתם בהכנת רשימה זו:

·        תרצה אמבר – ארכיון קיבוץ משמר-העמק

·        אליעזר רבינוביץ ארכיון קיבוץ רמת השופט

·        דן חובש – כפר ברוך

 

                                                                                                             תחקיר ועריכה: לני שובל

                                                                                                              על פי סיפורו של ראובן שק


 

חלק ב -

תחקיר המוקדש לאברהם גולדשלגר.

פורסם ב- 5.7.2001 – 64 שנים לעין השופט ע"י לני שובל, חתנו של ראובן שק.

יומני בעין השופט

מאת: אברהם גולדשלגר ז"ל

05.07.1937

עליה על הקרקע.

השתתפו מכמה קיבוצים. השיירה עשתה רושם טוב. השתתפו 80 איש. הספקנו להקים את הגדר החיצונית ולנקות במקצת את הבית. העבודה התנהלה בסדר. מה שהובטח לנו מצד בן-שמש לא קוים. הוא הבטיח להישאר אתנו במקום ולא נשאר אף יום אחד. פחדן גדול.

הערבים מתרגלים למצב. הבית מואר יפה והזרקור עובד, אמנם שאינו גדול דיו. נשארים ללון במקום 35 איש.

06.07.37

ממשיכים בכל מיני סידורים. תנאי הלינה וההזנה כמעט מסודרים. קיבלנו גם עיתונים. אנו מתקבלים ע"י איתות ברכות מכל הסביבה.  ביקרו במקום וייץ, מקלר ,אדק.
10.07.1937

בקרו כאן חברי משמר העמק, בתוכם גם רוזה ובני הבכור עוזי. ירדנו ל"באר הכפר" והבאנו מים.

23.07.1937

בערב מת זאב.

27.07.1937

קנינו טרקטור "אליס טשלמרס".

28.07.1937

ערבים הניחו בדרך הכניסה, ע"י הגורן, כמה גלים קטנים של אבנים.

לפי דברי ניסו חובש מכפר ברוך זהו סימן של "גום" (נקמת דם). הערבים אומרים שזה עשו ילדים.

29.07.1937

בקרו במקום וייץ ומשפחתו ואדק. וייץ שמע ביאורים על השטח בעניין מים ודרך. הבטיח מיד לשלוח מודדים לדרך  ג'וערה - רמת השניים. הוא מוסר כי עומדת להיגמר החלפת הקרקע עם ערביי אבו- שושא. הוא ישלח את פיקרד. בעניין הטלפון הוא מוכן לשלם  60 לירות כהשתתפות בסיסית. אם נרצה נוכל לקבל 2000 ד' מאדמת ריחנייה לעיבוד.

16.08.1937

היום שולם לערבים כסף והם עזבו את הכפר. הם הוציאו איתם את החלונות והדלתות מבתיהם. התחלנו לחרוש בטרקטור. 

20.08.1937

הזמנתי את שלומי ושמעון לבקר את האדמות. 

27.08.1937  
בקרו במקום חדשי ובניו. ישנם שטחים טובים לנטיעה. בשבוע הבא נקבע יחד עם הרשקוביץ סופית את השטח לנטיעה השנה.
03.09.1937

חורשים בגבול "כפרין" (ערבים מפריעים). עובדים בגידור ובסידור הבריכה.





04.11.1937

בקרו את הגבול ג'וערה - אבו שושא: פריד אפנדי, שופר, אני, אדק וערביי אבו-שושא. 

הערבים טוענים שלכל אורך הגבול, בערך 50 מטר בפנים, השטח המגודר שייך להם. הם אינם יודעים להראות בדיוק היכן הגבול. המוסדות עדיין לא סיימו איתם את המו"מ. הקצין מראה רצון טוב לגמור את העניין.  בינתיים הערבים מפריעים עד כמה שאפשר. הוציאו 5 עמודים. השטח שהם דורשים הוא בערך 30 ד'.

10.11.1937

הזריעה התחילה. זרעו חציר על גבול כפרין. 

24.12.1937

סודר הטלפון. ראשון המדברים בשיחת חוץ היו אוסישקין ווייץ.

26.12.1937

התחילו בנטיעת יער אורן.

27.12.1937

החיטה, 12 ד' על יד הדרך למשמר העמק, סבלה מיובש.

28.12.1937

ירד גשם, 9 מ"מ.


 

בזה מסתיים היומן -  תודה לארכיון קיבוץ משמר- העמק עבור ההעתק של היומן.

 



חלק א- תחקיר משובח - על ההתחלה של הקיבוץ בג'וערה

תחקיר המוקדש לאברהם גולדשלגר.

פורסם ב- 5.7.2001 – 64 שנים לעין השופט ע"י לני שובל, חתנו של ראובן שק.



אברהם גולדשלגר ז"ל

מאת: לובקה יבזורי ז"ל

 

אברהם גולדשלגר, חקלאי, אחד מאנשי המשק האחראים והמכובדים במשמר העמק.
הספקתי עוד לעבוד איתו בפלחה, כאשר חרשנו בסוסים ובפרדות את אדמותינו. אני זוכר שהיינו קמים עוד בחשכה, יוצאים לעבודה חמישה או שישה זוגות וחורשים בדיסקים את השדות לזריעת התירס. חוזרים כשהשמש הייתה שוקעת בהרי נצרת, וכל אחד היה משתדל להקדים ולעזור.

אני זוכר את ראשית צעדיה של הרפת ומקומו של אברהם בפיתוחה. בכלל, בכל עניני המשק קולו היה נשמע. הוא לא היה איש קל לויכוח ולהוכחה, אבל היה איש עבודה ומעשה.

בעיקר התגלתה אישיותו בפניי כשהגיעו הוריו ארצה ואמו הייתה רתוקה למיטתה. גרנו בצריף דו-חדרי, בצד אחד אנחנו, בצד שני הוריו של גולדשלגר. התרשמתי עמוקות מהטיפול שלוו באימו, כמה זמן היה מקדיש לה. 

צריך לזכור שהשיכונים שלנו אז היו בלי שירותים צמודים, השירותים היו רחוקים, והכניסה לא כניסה כל כך.

מחוץ לעבודה ותוך כדי העבודה, הקדיש גולדשלגר זמן נוסף לטיפול באימו, ששכבה חולה ומוגבלת. 
עלי, תופעות כאלו בחיים עשו רושם לא פחות מאשר הישגי עבודה ומסירות לחיי קיבוץ וכד'. 

כשעין השופט עלתה על הקרקע, חיבבנו מאוד את גרעיני עין השופט. משמר העמק היו צריכים לתת מדריך לקיבוץ,  ורצו לתת מדריך מהטוב ביותר שיש ברשותנו. גולדשלגר נקבע כמדריך ומוכתר של הקיבוץ הצעיר.

בחורף 1938 נתקפתי בכאבי גב קשים מאד ונשלחתי להתרחץ בטבריה. יחד איתי הייתה גם רוזה, אשתו של אברהם גולדשלגר.

הקיבוץ הארצי אירגן אז חידוש - שכרו דירה. מתרחצי הקיבוץ הארצי, מהקיבוצים השונים, גרו יחד והיה להם מטבח משותף. בדירה הייתה עוד חברה, במקרה מעין השופט. החיים היו מעניינים, מאורגנים, והכל התנהל כשורה.

היה זה באמצע מאורעות 39 - 1936. הארץ שקעה בהתנגשויות אין סוף. השלטונות לא יכלו להתגבר על המרד הערבי.  היה עוצר דרכים מהערב עד הבוקר ומקור הידיעות היחידי היה הרדיו "מונטיפורי" שלי. הסביבה שלנו לא הצטיינה בשקט מיוחד. קיבוץ  משמר העמק הותקף בלי סוף, וגם הקיבוץ הצעיר בג'וערה הותקף כבר לא פעם. כמובן שיחד עם זה החיים כאילו התנהלו כסדרם.

בהיותנו בטבריה, לפנות ערב הייתי בטיפול מיוחד בבית חולים "שוויצר" בטבריה עילית. פתאום ניגש אלי רופא אחד ואומר "אתה ממשמר העמק?"  "כן" עניתי. "הייתה עכשיו ידיעה ברדיו שמוכתר משמר העמק נרצח". נדהמתי. ידעתי מי מוכתר משמר העמק. אבל לא עלה על דעתי שזה אברהם גולדשלגר. כעבור שעה צריכות היו להישמע שוב חדשות. ביקשתי מהרופא להישאר ולחכות להודעת הרדיו. ואמנם בהודעה זאת נמסר גם השם - זה היה גולדשלגר.   

לא ידעתי מה לעשות. רוזה איתי, אולי היא כבר שמעה את הודעת הרדיו. לנסוע למשמר העמק אין אפשרות, יש עוצר בדרכים. לפחות עד הבוקר אין מה לעשות. שקלתי בדעתי מה עלי לעשות.

אז צצה במוחי תוכנית. קודם כל עברתי דרך הבית (בטבריה) להיווכח האם שם יודעים או לא, כי היה לנו רדיו.  שחזרתי, מצאתי כמעט את כל האנשים בבית, החיים מתנהלים כרגיל, איש לא מדבר על זה ואיש גם לא מתנהג כאילו שהוא יודע. הבנתי שהם לא יודעים. יצאתי לרחוב בטבריה. הלכתי למשרד מוניות וסידרתי איתם שבחמש בבוקר, עם גמר העוצר, ידפוק נהג על דלתנו, יעיר אותנו ויאמר שבמשרד הם קיבלו טלפון ממשמר העמק שעלינו לחזור הביתה. אחרי זה עוד הסתובבתי ברחובות, להירגע קצת, וחזרתי הביתה. לא ידעתי מה לעשות. הלא בשמונה בערב יהיו חדשות ואז כולם ישמעו. זאת הייתה השעה שסיימנו את ארוחת הערב, ישבנו לבלות כולם יחד, לשמוע רדיו – חששתי מאוד שהכל יתגלה, ולבלות לילה שלם בלי יכולת להושיע - הרי זה יהיה די אכזרי.

כאשר עמדנו לשבת לאכול, עלה בדעתי הרעיון לקלקל את הרדיו. לא היה לי שום כלי ביד, שום דבר. בטענה שהרדיו חורק ולא שומעים כל כך טוב, ניגשתי כאילו לכוון אותו. הרדיו  היה אז ממש קדוש, והאנשים אמרו לי: "אל תיגע, אל תיגע, אתה עלול עוד לקלקל!" אמרתי שיש לי ניסיון בדברים כאלו. התחלתי לשחק עם הרדיו. פתחתי את הצינור האחורי וקרעתי חוט, בידיי – בקושי, אבל קרעתי אותו. הרדיו נדם.

אין לתאר את מבול הקללות שהטיחו על ראשי. אבל את שלי עשיתי. החיים נמשכו כרגיל. שרו, שמחו ורוזה הציעה שהיא תעשה איזה מטעם מיוחד ונעשה מסיבה. רוזה התחילה לעשות כדורי שוקולד עם אבקת קוקוס עליהם. כולם נהנו מאוד והיא עשתה עוד ועוד. השמחה הייתה גדולה. רק אני, בכל כוחי, השתדלתי לא להראות מה בלבי.

בלילה, החדרים היו משותפים - מספר מיטות בכל חדר. במיטה סמוכה ישנה רוזה, היא ישנה טוב. כולם ישנו. רק אני לא ישנתי. בשעה היעודה נשמעה הדפיקה על הדלת והופיע הנהג. ארזנו את חפצנו ונסענו הביתה. 

לא היו אז מכשירי רדיו במכוניות ולא הייתה שום סכנה שמשהו ייוודע. נסעו סביב, דרך נצרת וג'למי.
לא נסענו מהר. המכוניות היו די משומשות. שהגענו לג'למי אחזה רוזה בידי ואמרה "אני יודעת מה שקרה, גולדשלגר נהרג". לא יכולתי לא להכחיש ולא לאשר. אמרתי שאני לא יודע. שהגענו לחצר, היא הייתה כבר מלאת מכוניות  משטרה וצבא. החצר לא הייתה אז מרוצפת. היה פברואר, האדמה הייתה רגבים גדולים מיובשים. ביציאתנו מהמכונית, רוזה נקעה רגל ולא יכלה לזוז - כעין סמל נוסף לכאבה הגדול. 

אני זוכר תמיד את הערב המטורף הזה עם כדורי השוקולד. מאז לא נגעתי בכדורי שוקולד אף פעם, גם במקרה שהייתי מזדמן והיו כאלה על השולחן. ניסיתי השנה, שנת 1979, בהיותנו בחופש בנתניה לאכול כדור שוקולד. אילצתי את עצמי לקחת כדור שוקולד והיה מאוד לא טעים. 

******

לובקה יבזורי ז"ל (1985-1908) היה חבר משמר-העמק ואיש "ההגנה". במהלך הקרב על משמר העמק הוא מילא תפקיד מרכזי בפיקוד על הקיבוץ.  

תודה לארכיון משמר-העמק עבור הרשימה הנ"ל, שנרשמה משיחה מוקלטת משנת 1979.