יום שלישי, 16 במרץ 2021

 חלק ג  - 

תחקיר המוקדש לאברהם גולדשלגר.

פורסם ב- 5.7.2001 – 64 שנים לעין השופט ע"י לני שובל, חתנו של ראובן שק.

 

 


פירושו של יומן לפי ראובן שק

על יומנו של א. גולדשלגר ז"ל בעין השופט

 

בסימן יום ההולדת השישים וארבע לעין השופט, ראוי לעיין ביומן הקצר שרשם אברהם גולדשלגר ז"ל בין החודשים יולי עד דצמבר 1937 בזמן ששהה אצלנו כמדריך. פרק הזמן הארוך שחלף מאז, מחייב הוספת מידע רקע בסיסי.

להלן מפתח שמות ותוספת מידע רקע, לפי תאריכי היומן, שעשויים לתרום להבנת היומן בפרט והתקופה ככלל.

 
05.07.1937

"מה שהובטח לנו מצד בן-שמש ......"

בן-שמש היה עו"ד ובעל חברה לרכישת קרקעות לצורך ההתיישבות היהודית. הוא זה שניהל עבורנו את המו"מ עם בעלי הקרקעות הערבים. לאחר שהיה מבצע קנייה, היה מעביר את הזכות על הקרקע לקרן קיימת לישראל.

בנוסף למתח הרגיל שהיה בסביבתנו עם הקמת ישוב יהודי חדש, ידענו שגם הפריעה לערבים החלטת הממשל המנדאטורי להקים נקודת משטרה ארץ-ישראלית יהודית  בג'וערה. בכך הכיר הממשל בישוב כנציג השלטון המנדאטורי וראה בה אחראית לשמירה על בטחון הסביבה. על החלטה חשובה זו נודע לערבים רק עם עלייתנו על הקרקע.  

במצב עניינים רגיש זה, גולדשלגר היה מעוניין בנוכחותו הזמנית של בן-שמש שרכש את הקרקעות, במידה ויהיה צורך לנהל דו-שיח עם הערבים. אך בן-שמש שחשש לבאות נלחץ, והעדיף שלא לכבד את הבטחתו לגולדשלגר.

יצוין שכעבור שנה ורבע, עם המעבר לעין השופט, באוקטובר 38', בן-שמש שלח את אחיו, יצחק בן-שמש, לגור אצלנו באופן עצמאי יחד עם אשתו, לצורך המשך רכישת קרקעות בסביבה. החברים שלנו לא ראו נוכחות זו בעין יפה. הפריע במיוחד שבן-שמש הרבה להזמין אליו ערבים - ללא תיאום בטחוני איתנו.

 

 

בתקופה זו נרכשה הקרקע ב"דליה- אל- רוחה", איפה שהתיישב לאחר מכן קיבוץ דליה. כך גם נגאלו אדמות הכפר הערבי ריחנייה, ששימש אחר-כך להתיישבות של קיבוץ רמת-השופט. לאחר שרוב הקרקעות בסביבה נגאלו, בן-שמש עזב.

06.07.1937

"ביקרו במקום וייץ, מקלר ,אדק."

יוסף וייץ היה מנהל הייעור של הקרן הקיימת לישראל (קק"ל).

הוא דגל בגיוס כוח עבודה גדול מהקיבוץ למטרת ייעור ההרים מסביבנו. חברים רבים עבדו ביעור וקיבלנו משכורות יומיות שתרמו רבות לקיומנו הכלכלי. 

אברהם פיין ז"ל סיפר ב -1978, בציון 40 שנה לנפילת גולדשלגר: "וייץ ז"ל, אז מנהל הייעור של קק"ל טען כי יש להקים כאן משק הררי, הבנוי בעיקרו על נטיעות וכרמים, ודיבר בכל הרצינות והשכנוע כי כאן יהיה אזור השמפניה הארץ-ישראלי, בשל אופייה והרכבה הסידי של האדמה."

מקלר היה איש הנהלת הסוכנות.

אדק גורביץ (1902 – 1980), ששינה את שמו לאברהם גור, היה מראשוני משמר העמק. מילא תפקיד של "בא כוח" כלפי מוסדות המדינה.

10.07.1937

"באר-הכפר"

הבאר, מסוג ארטיזית (נוצרה מקידוח עד למי התהום), הייתה ממוקמת דרומית לגבעת ג'וערה, במרחק הליכה של

כ- 10 דקות. נהגנו להוריד משאית עם מיכל כדי לשאוב מהבאר, ולאחר מכן למלא את המיכלים על גג הבית לצורכי מקלחות ובישול. הערבים המשיכו לקחת משם מים ללא הפרעה מצידנו, עד אשר עזבו את השטח באוקטובר, עם סיום  עונת הדיש. הבאר השנייה בסביבה הייתה "עין-סוס", הממוקמת ליד הבוסתן.

23.07.1937

"בערב מת זאב..."

זאב צ'לנוב (1905 – 1937) . היה רפתן ממשמר-העמק. יום אחד זאב ראה פר משתולל ורצה לעצור אותו. כשנכנס לסככה הפר תקף אותו ונגח בו. זאב צ'לנוב נפטר מפציעתו. 
28.07.1937

"לפי דברי ניסוֹ חובש מכפר ברוך ....."

ניסו חובש (1900 – 1987) , המכונה 'אבו-יעקוב', נולד בבולגריה ועלה ארצה כנער. בשנות השלושים היה המוכתר של מושב כפר-ברוך שעלה על הקרקע בשנת 1926 בעמק יזרעאל.  חובש דיבר ערבית כמעט ללא מבטא והיה בקי מאוד בדרכי החשיבה והפעולה של הערבים. רבים נהגו להתייעץ איתו, ביניהם  גולדשלגר.

חובש התיידד עם אלכסנדר זייד ובעידודו הוא התחיל לשמור שדות. ניסו חובש מוזכר בספר "אגודת השומרים – זיכרונות ומעשים" (כרך א' תשכ"ו - 1966) .
בין השנים 1932 - 1933 חובש ישב בכלא עכו, בחשד שגרם למותו של ערבי במהלך "האינתיפדה" שהתנהלה אז מול כפר-ברוך. בכלא הפגין חובש תעוזה, אך גם פזיזות, כאשר נתן מכה הגונה לבן של המופתי הירושלמי, שגם הוא היה כלוא. סיבת הקטטה - שומרי ראשו של בן המופתי דחפו את חובש הצידה בתור לאוכל.

שומרי הראש חיכו ל"אור ירוק" מאדונם לסגור את החשבון עם חובש. אך למחרת בחצר של הכלא, בן-המופתי ניגש אל חובש באופן מפתיע, ואמר לו שהוא מעריך את אומץ ליבו ואין בכוונתו לנקום בו אלא להתיידד איתו. בן המופתי כיבד את אמירה זו.
29.07.37

"רמת השניים"

נמצאת על דרך העפר הישנה ונקראת על שמם של שני תושבי מושבת יקנעם, יואש זולר ויצחק קריצ'בסקי שנרצחו בשנת 1936 בזמן ששמרו על מטעי יקנעם במקום. באותה שנה נכתב שיר לזכרם, על ידי המשורר דוד סימנוביץ.

זמן קצר לאחר המאורע, נולדו לתושבת המושבה תאומים שנקראו על שמם, יואש ויצחק.

 

"דרך ג'וערה - רמת השניים"
דרך העפר היחידה ליקנעם באותם ימים, שהייתה עבירה לכלי רכב. הבעיה הייתה בזמן גשמי החורף, כאשר הדרך הפכה לבלתי עבירה בגלל הבוץ. הצורך בדרך מסודרת לאורך כל השנה היה חיוני, וגולדשלגר כבר פעל בנדון.

לבסוף הדרך עברה שיפוץ רציני במשך כחצי שנה, בין השנים 39- 1938.  בשיפוץ זה עבדו בעיקר חברים וחברות של עין השופט, תחת פיקוחו של קבלן כבישים בשם טוביהו. העבודה הייתה קשה מאוד וכללה הנחת בסיס של אבנים גדולות, שעליהן פוזר חצץ. הפרויקט הצליח ודרך זו איפשרה המשך פיתוח האזור, עד אשר נסלל כביש האספלט הראשון לואדי מילק בשנת 1957.

 

צילום זולטן קלוגר

יצוין שהמימון לשיפוץ דרך "ג'וערה - רמת השניים" התקבל רק לאחר ביקורו של חיים וייצמן בעין השופט בסוף שנת 1938.

וייצמן, אז יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, הגיע יחד עם בנקאי ישראלי מירושלים בשם ויטלס.
חברנו יונה ינאי הציג בפניהם את חומרת הבעיה וויטלס התחייב במקום לממן את הפרויקט.  


"אבו- שושא" - כפר ערבי סמוך לקיבוץ משמר-העמק מצד מערב. 
"הוא ישלח את פיקרד..." - פיקרד היה הידרולוג בעל מוניטין בינלאומי, שיעץ לנו בחיפוש נקודות לקידוח בארות. עם פיקרד אפשר היה לשוחח על כל דבר, אך הוא לא סבל שמתנגדים לדעתו המקצועית. בהמשך עבדו איתו החברים שלנו יהושע דיין וישראל גוברמן ז"ל אשר הצליחו לאתר מקורות מים נוספים.

 

מאדמת ריחניה"

ריחניה היה כפר ערבי סמוך לקיבוץ רמת השופט.
20.08.1937

"הזמנתי את שלומי ושמעון ...." 

אברהם שלומי (1904 – 1949) ושמעון סלעי (1900 – 4500) היו חברי משמר-העמק ועבדו בענף גידולי שדה.
27.08.1937
"בקרו במקום חדשי ובניו..."
דוד חדשי (1901 - 1964) היה חבר משמר-העמק שיסד, פיתח וריכז את ענף המטעים.
"נקבע יחד עם הרשקוביץ ....."

הרשקוביץ היה מומחה לכרמים מהסוכנות היהודית.
03.09.1937

"חורשים בגבול כפרין..."

כפרין היה הכפר הערבי הגדול בסביבה, שישב כ 4 ק"מ דרומית - מזרחית לג'וערה.
04.11.1937

בקרו....שופר, אני ...."

אריה דיאמנט (1903 – 1967) המכונה "שופר", היה מוכתר משמר-העמק ואחראי על כל ענייני הביטחון.
24.12.1937

ראשון המדברים ..... היה אוסישקין ... "

מנחם אוסישקין (1941 – 1863) היה מהמנהיגים הבולטים של התנועה הציונית והיישוב בתקופת המנדאט. היה נשיא הקק"ל. בהנהגתו נגאלו עמק יזרעאל ועמק זבולון, עמק חפר ועוד שטחים  רבים.

 

"תענוג קשור בסכנת נפשות..."

בתחילת פברואר 1938 אברהם גולדשלגר סיים את תפקידו בג'וערה  וחזר לעבודה בקיבוצו משמר העמק.  עדות לתחושתו במהלך שהותו כמדריך שלנו, מופיעה במכתב שמאיר תלמי ז"ל כתב במרץ 1938. תלמי מספר שם שגולדשלגר תיאר לו כך את תפקידו בג'וערה: "זה תענוג קשור בסכנת נפשות".
תלמי הוסיף: "לא הגיבותי, אך אין ספק בכך שהוא הלך לעבודתו זו וידע את הסכנה הכרוכה בה".    

למרות שגולדשלגר כבר סיים את תפקידו כמדריך, בבוקר של 28.02.1938 הוא עלה לג'וערה כדי לקבל פני אורחים מכפר ערבי בסביבה. בתום המפגש, בסביבות השעה שתיים וחצי אחרי הצהרים, הוא יצא ברגל מג'וערה יחד עם חברנו יוסף איתן ז"ל. כקילומטר מג'וערה נפתחה עליהם אש מהמארב ממרחק של כ- 3 מטר. גולדשלגר נפגע בחזהו ונהרג במקום. יוסף איתן הצליח להחזיר אש לעבר התוקפים והניסם. הוא חזר על עקבותיו לג'וערה והזעיק פלוגת נוטרים למקום ההתקפה. עם היוודע מותו של גולדשלגר, ירד אבל כבד על משמר- העמק ועין השופט.       

בין המספידים בהלוויה של אברהם גולדשלגר (1902 - 1938) היה חברנו יונה ינאי ז"ל, מוכתר ג'וערה,  שאמר-

"...לפני שמונה חודשים הלך גולדשלגר בראש תהלוכת העולים אל אדמת ג'וערה, ועכשיו אנו בהלוויתו. רצינו גשר תלמים בין שני הקיבוצים, אך הגורל הטיל על המנוח להוסיף גשר דם - שלא רצינו בו.     

אנשי ג'וערה, שבאו לנקודתם לחזק את הישוב האחרון במערב העמק, נשבעים לאנשי משמר העמק, כי הנתיב בין שני הקיבוצים יהיה נתיב שלום ובטחון לילדי הנרצח ולקיבוץ כולו".

 

*****

             תודה לרשומים מטה עבור עזרתם בהכנת רשימה זו:

·        תרצה אמבר – ארכיון קיבוץ משמר-העמק

·        אליעזר רבינוביץ ארכיון קיבוץ רמת השופט

·        דן חובש – כפר ברוך

 

                                                                                                             תחקיר ועריכה: לני שובל

                                                                                                              על פי סיפורו של ראובן שק


אין תגובות :

פרסום תגובה