יום שבת, 29 באפריל 2017

כך ניצחנו את האבן - סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (44)

ילדי קבוצת 'אורן 'בגן עם ציפקה אפרת שרה אבידן ושפרה בן צבי





אסון בקיבוץ

התאונה של דליה-1948 
בקהילה קטנה כל מקרה מוות גורם לזעזוע רגשי. כאשר מדובר בילד – הזעזוע קשה יותר. כך קרה באותה שנה, כאשר דליה מקבוצת "אורן" נהרגה בתאונה בקיבוץ. 
קבוצת "אורן" הייתה מורכבת מהילדים הבוגרים של הקיבוץ. לקבוצה לא היו די ילדים כדי להרכיב קבוצה חינוכית. לכן הילדים התחנכו בקיבוץ שריד ובחופשות באו הביתה. 
באחת מחופשות הקיץ האלה קרה האסון. גיורא ינאי (מקבוצת "עופר") חזר לקיבוץ עם משפחתו משליחות באמריקה והביא זוג אופניים – זוג האופניים היחיד שהיה בקיבוץ. 
הילדים היו מאוד נלהבים ועשו תורים לרכב על האופניים. הגיע תורה של דליה, שניסתה לרכב 
על האופניים ברחבת "אודים". 
משאית שנסעה להעמיס חבילות קש מהשדה עברה בכביש, דפנות המשאיות היו פתוחות. 
דליה התבלבלה, נפגעה מדפנות המשאית ונהרגה. 
נהג המשאית לא יכול היה לראות את הילדה שנפגעה, רק האנשים שעמדו על המשאית צעקו לו  לעצור. 
ההלם היה קשה. 
לזכרה של דליה הוקם באזור בית הספר גן  בוטני עם בריכת מים.

ילדי אורן ועופר חוגגים לאורה יום הולדת

דליה  ברנשטיין כילדה פעוטה


דליה ברנשטיין כפעוטה בתם של שינה וינק






יום ראשון, 16 באפריל 2017

כך ניצחנו את האבן - סיפור הקמת קיבוץ עין השופט ( 43)


משה פישביין כמנהל המשנקים בביקור באיטליה


במשנקים

ריאיון עם משה פישביין
2 ביולי 1981

משה מאשר את הדברים שנאמרו בשיחות על עבודת קשישים. המפעל אינו יכול להתקיים בלי הוותיקים ולקיבוץ יהיה קשה להתקיים בלעדיו. היקף העבודה, ההזרמה לקופת הגזבר, התעסוקה לכול – הופכים את המפעל לאחד המרכזים החשובים של פעילותנו המשקית והחברתית.
על אף קרבתי הגיאוגרפית בעבודה למשה, אין זה מין הדברים הקלים להתפנות יחד לשיחה יסודית על המפעל, ואמנם עשינו זאת בשתי ישיבות.


ש: עברו שמונה חודשים מראשית שנת המאזן. שנה לא קלה בארץ ובעולם. כיצד התאמתו התחזיות שלנו?

ת: בראשית תשמ"א חזינו ירידה בצריכה בשל המיתון בשוק העולמי והשפל בבנייה אצלנו. בפועל עברנו את התחזית ב-7% - שהוא גידול משמעותי, וזאת בשל עליית הייצוא, המהווה היום אצלנו 
כ-30%. כמו כן האמריקנים, שבונים שדות אצלנו, הגיעו לשלב גמר וזכינו במכרזים. 
באופק נראים פרויקטים של משרד הביטחון, שעשויים להשאיר אותנו לפחות במצב לא יותר גרוע. הייצוא גדל, אך כדאיותו בשוק האירופי ירדה בשל השינויים בערך הדולר לרעת המטבעות האירופיים. רבים מהיצואנים נאלצו לצמצם, או אף להפסיק את הייצוא. 
באירופה קיים מיתון כלכלי. זאת נוכחתי לדעת בביקוריי באירופה – באנגליה ובגרמניה.


ש: איך אנחנו מצליחים לנווט את הייצוא בתנאים כאלה?

ת: אנחנו קודם כל חייבים לדאוג לתעסוקה, לכן אנו גמישים יותר במחירים. כדי למתן את ירידת מחירי המוצרים, אנו לוחצים על הספקים להוריד ממחירי חומר הגלם (ואמנם הצלחנו, בעיקר בנסיעתי האחרונה). 
איננו יכולים להרשות לעצמנו לצמצם את הייצור - שלא כתעשיין פרטי המפטר פועלים. לטווח של
חצי שנה אין גם לחשוש מצבירת מלאי (והיום אין בכלל!). קשה להתנבא בעיקר ביחס לשוק המקומי לאחר כלכלת הבחירות.


ש: אמרת כבר שאנו חייבים לקיים את מסגרת הייצור. כדאי שתפרט, כי יש הטוענים שאנשי המשנקים "משוויצים" כמפרנסים גדולים – בחילופי דברים שהופיעו בדפי העיתון ובמועדון חמש נאמרו משהו בעניין זה.

ת: עובדה שאין אלטרנטיבה לעבודת הקשישים, ומאידך המפעל אינו יכול להתקיים בלעדיהם.  מקומו של המפעל במערך המשקי הוא כיום כזה שבלעדיו אי אפשר. ההזרמה של המפעל לקופת הגזבר (לאחר תשלום בעד חומרי גלם והוצאות ייצור אחרות) היא כה נכבדה שהיא עזרה לא במעט לשפר את מאזן התשלומים.


ש: באילו סכומים מדובר?

ת: במאי, למשל, היקף המכירות הגיעו ל-36 מיליון ל"י, או בממוצע כ-30 מיליון לחודש. המדד עלה ב-81% בשמונה חודשים. מדובר ב-1,000 ימי עבודה לחודש בערך, כאשר 70% מהם נתרמים על ידי חברים וחברות מעל גיל 65. ובכן, המספרים מדברים בעד עצמם.


ש: בטווח יותר רחוק לא נראה שיש שכבת חברים בגיל זה שתצטרף בקרוב לעבודה במפעל – מה התכנון?

ת: אנחנו מטפלים בהשגת טכנולוגיה חדשה – מפעלנו קטן מדי כדי לעסוק במחקר ולכן אנו נמצאים בקשר עם גורמים בחו"ל שמפתחים ציוד וטכנולוגיה מתקדמים. הנסיעות התכופות לחו"ל הן חיוניות כדי ללמוד על חידושים ולרכוש ידע. גם בלי קשר לבעיית כוח אדם, יש לקחת בחשבון שהמשנק הוא מוצר רגיש לשינויים. אורך חייו בשוק העולמי קצר ויש לשקוד על פיתוח.
הכנסנו השנה לשוק מוצר חדש הידוע בשם ראפיד-סטארט. אנחנו ממשיכים לפתח מוצר חדש – לצערנו אין לנו מספיק כוח אדם כדי לזרז את הפיתוח, וזה עלול להתיישן או שמתחרינו יקדימו אותנו.
המוניטין שלנו גבוה ולמרות מחיריהם היותר גבוהים של מוצרינו, מכירים ביתרונם ומוכנים לשלם את המחיר. הצוות הטכני שלנו הוא על רמה מקצועית גבוהה, אך עם התרחבות היקף הייצור וגיוונו – יש צורך להרחיבו.

יום שבת, 15 באפריל 2017

כך ניצחנו את האבן - סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (42)


זאב שרף (שר הכלכלה והמסחר ) מגיע לפתיחת מפעל המשנקים 1966 מלווה באלכס מאיר 


חבלי גידול במשנקים

18.11.1977
דוב ורדי משוחח עם משה שוק

אנו עדים להתפתחות "סוערת" ב "משנקים" ממפעל קטן עברתם להיות מפעל לייצוא. זה דורש בוודאי ארגון אחר בין היתר, הערכות אחרת איך עומדים בזה?
היקף הייצור של המפעל מאז שרכשנו את הידע לייצור מוצר המוני ולא מוצר ספציפי-כמו עם הידע של "קנובל"-זהו שינוי המחייב אותנו להבטיח אספקה בכמויות גדולות משהיינו רגילים בעבר.
לדוגמא,הצריכה של הלקוח הכי גדול בארץ למוצר המוני מהסוג שלנו מגיע ל- 150.500- 100.000 יחידות, בשעה שעם "הפרפקט סטארט" איננו מגיעים אלא ל-40-30 אלף.
לעומת זה הלקוח בחו"ל דורש כמות בסדר גודל של מאות אלפים יחידות ממוצר כזה,והוא איננו מעוניין להתפזר על יצרנים רבים. עובדה היא,שאנחנו כבר משווקים ללקוח אחד בחו"ל קרוב ל-500.000 משנקים לשנה,וזה מהווה 30% מכל הייצור-כולל כל סוגי המוצרים.
אם כבר קפצנו לתוך עניין הייצוא, טרם נמשיך, מה צפוי לנו מהמדיניות הכלכלית החדשה?
לגבינו השאלה מה יהיה המצב ביחס לתמריץ שקיבלנו, שהיה די גבוה. ניתן לומר שכיום 15 ל"י לדולר איננו מדביק התמורה שקיבלנו עבור דולר בעבר. אמנם קיבלנו 14 ל"י לדולר לפחות. נכון שתהיה הקלה קטנה עם הורדת מכסים-אך אין זה עונה על ההתייקרות.
אז איך ניתן להתגבר?
יש לי תקווה שיצטרכו ללכת במשהו לקראת היצואנים. נתנחם בזה שהבעיה שלנו היא כמו אצל רוב היצואנים העובדים בערך מוסף שבסביבת ה-50%, אך אם נעמדה השאלה איך מתגברים,הדרך הספציפית שלנו, קודם כל,לתקוף את הבעיה על-ידי מציאת מקורות יותר זולים לחומרי גלם.
הדבר השני-ייעול וחיסכון בעבודה, הורדת כמות הפסולת והשאיפה הנכספת להגביר את הרווחיות, פירוש הדבר-ניצולת יותר גבוהה של אמצעי הייצור. ניתן להגיע, אני מאמין,לתוספת ייצור של 50%.
אם תגבירו את הייצור-יש לכם שוק?
עכשיו דחינו אנגלי שהיה נכון לקבל כמויות גדולות מאוד,כי לא יכולנו להבטיח אספקה בכמויות כאלה. ועוד, התחשיב שלנו (כלפי המדיניות החדשה) הראה שהמחיר לא מעודד. אך אילו היינו יותר יעילים כפי שציינתי קודם,יכולנו לקבל על עצמנו גם הזמנה מעין זו.
אני מאמין שאפשר למצוא שווקים.

נו תגידו מה נשתנה? 




תוצרת המשנקים


כך ניצחנו את האבן- סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (41)


תמונת מחזור של עובד מברג משנות השמונים

עלי מברג מס' 1 – ינואר פברואר 2014

תמצית קיצור תולדותיי במברג / משה אביר

 בימים אלה אני "סוגר" 32 שנות עבודה במברג (והעולם שותק). 
32 שנים מתוך 45 שנים כבוגר, כל שנותיי בעין השופט - וזה לא הולך ברגל. 
חשבתי לעצמי (עצמי) שיהיה זה נחמד לשתף אתכם הקוראים בספירת מלאי ביניים.

התחלתי לעבוד במברג ב-19 בדצמבר, במחסן הטכני, יחד עם אהרון מיטל ואברהם קלסקי ז"ל. בהמשך הצטרף שלמה קורץ ז"ל - אבא של דורון. 
את ספירת המלאי הראשונה ביצעתי עם לייזר לביא (אבא של...). יחד אספנו ברגים ממכלים שהתהפכו.
עם המעבר למפעל החדש גייסנו מספר חברי קיבוץ כמו דן אבידן ז"ל, עידית חגי, רותי לייבנר ואחרים. 
דאגתי להעברה חלקה של הכלים היקרים בתוך מארזים של פירות וירקות (פטנט שרשום על שמי). נתגלע ויכוח איזה סוג של מחסן זה יהיה, היו שאמרו מחסן ממונע - "עגמט" (בו אתה יכול להזמין תא כלים כבקשתך - הפיר שקיים היום הוכן לעגמט) אפשרות אחרת הייתה ארגזי מגירות, שאחד מהם קיים עד היום.
הכרעתי שיהיו מדפים על עמודים - שיטה הנהוגה עד היום. כאשר "מיציתי" במחסן הטכני, עברתי למחלקת אריזה קטנה. הרעיון שלי ושל מאיר רזניק היה, שבאמצעותי יגיעו עובדים צעירים למחלקת האריזה הקטנה - ואכן, הרעיון נחל הצלחה לא מעטה. אני גאה על כך שבוגרי האריזה קטנה מכהנים בעמדות בכירות במברג (מושיקו טויזר, קטי שוק ואחרים) ובמשק הארצי (עודד צהרי - העוזר של שלי יחימוביץ', אבנר לושי שעבד בלשכת אהוד ברק כשהלה היה ראש ממשלה) . 
עוד לפני שהיה פה ממונה בטיחות - שמתי דגש על ענייני בטיחות. כבר בתחילת שנות התשעים זיהיתי את הצורך בחציבת פתח יציאה מהאריזה הקטנה לתוצרת גמורה. כתבתי על כל מזכר להנהלה. רק כ- 20 שנה אחר כך נחצב הפתח. גם פינוי מיכלים ריקים אל מחוץ למחלקה היה רעיון שלי, לא לפני שנפל לי מיכל על הרגל ומאז בטניס נרשמים לי רק הפסדים. 
למרות שמחלקת אריזה קטנה "נידונה" לעבודה ידנית מתמדת, נטולת שיפורים טכנולוגים, הצלחתי, יחד עם עובדים נוספים, "להגניב" אליה שיפורים טכנולוגיים לא מעטים:
מדפסת מדבקות (לפני כן הדפסנו בסטנסיל)
מכונת קשירה אוטומטית (לפני כן הייתה במחלקה מכונה חצי אוטומטית והיה גם ניסיון שנכשל לקשירה בשרינק)
שלוש "במות", שנרכשו לאחר שראינו אותן (יוש, יעקב לשם ואנוכי) בפעולה ב"חור" נידח בראשון לציון - וכהשלמת הפעולה - נבנו שלושה מגנטים בעלי עוצמה כסיוע למילוי קופסאות הברגים.
ניסינו ולא הצלחנו לרכוש מכונה חצי אוטומטית לאריזת ברגים, אך את הנסיעה עם ג.ש לאזור התעשייה בחולון לראות מכונה כזאת - לא אשכח כל חיי...
שנים רבות מאד הייתי ה"פוליטרוק" של מברג. דאגתי לטיולים ולמסיבה מפוארת סביב יום ההולדת של המפעל כשהשיא היה מסיבת ה- 50 שכוונה לכל הקיבוץ והייתה מלווה בטיול בן יומיים לים המלח. עד היום נותרו לנו מהחג הזה ארבע תמונות נפלאות, התלויות על הקיר הדרומי של מחלקת האריזה (מפיקת העל הייתה תלמה דיין). התעקשתי שגם חג השישים יצוין בדרך לא שגרתית. בכלל, הייתי מוכן לתרום לתרבות מברג הרבה יותר משנתבקשתי. 
עיתון מברג - ערכתי אותו פעמיים.
בראשונה הדפסנו בחיפה וגם ההגהה נעשתה שם - וזה עלה הון תועפות.
בשנית ערכתי את עלי מברג בעשר השנים האחרונות, לפי בקשתו של המנכ"ל מנשה שמש. 
קיימתי עשרות ראיונות עם עובדים ומנהלים, מהם ניתן גם לקבל מושג על הנעשה במברג בשנים האחרונות. 
אולי מן הראוי יהיה להוציא חוברת צנועה למזכרת - עם הראיונות הנבחרים.

בחוסר צניעות מזעזע מניתי כאן את רגעי השיא שלי במברג.
נ.ב 
עורכי העיתון מזמינים עובדים נוספים לכתוב סיכום ביניים שישקף שנות עבודה רבות במברג - וכן לאשש או לכפור בעובדות שנכתבו כאן.

כך ניצחנו את האבן - סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (40)

משה בריל עובד באריזה במברג


מברג

המפעל לייצור ברגיי עץ הוקם ב-1951
עם כל הכישלונות בחיפוש אחר מפעל שיפרנס את הקיבוץ,
זכה "מברג" להצלחה גדולה.
ב- 1949 קוים דיון ראשון בשיחת קיבוץ והוחלט פה אחד להקים את המפעל.
ב-1950 יצאו אהרון אלפר וישראל גוברמן לגרמניה לשם רכישת המכונות (המכבשים)
כאשר אהרון היה בשלבי סיום של שליחותו בגרמניה יונה ינאי שלח לו מכתב גישוש:
מדובר בייצור ברגיי עץ. אנו מעוניינים  במכונות החדישות ביותר:
מכניסים מצד אחד מוט ברזל  ובקצה השני יוצא הבורג מוכן
מוכן. יש סוג מכונות אשר חורטות לפי עובי גוף הבורג ואילו הראש
מתקבל על ידי ריקוע מסוים שהמכונה עושה, זהו הסוג שאנו מעוניינים בו.
מדובר על ייצור של 200 או 300 גרוס ליום, זוהי מחצית מהתצרוכת של היום בארץ
ב-1951 נפתח חגיגית המפעל במעמד אורחים מבחוץ
ב-1952 אנו מוצאים דיווח אחרי ארבעה חודשים מיום פתיחת המפעל:
שיווקנו עד כה כ-22 אלף "גרוס " ברגים (למעלה מ-3 מיליון ברגים)
בשווי של 10.000 ל"י, מזה כשליש ל "המשביר המרכזי" 
והיתר-לסוחרים פרטיים.

טובה בורנשטיין בעבודה במברג


המפעל מברג בבנייתו



אהרון מיטל במברג



יום חמישי, 6 באפריל 2017

כך ניצחנו את האבן - סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (39)




פנינה ליבנר מקבלת את עדר הכבשים שנשדד
















שוד העדר הגדול-1954

בגלל חשיבותו של עדר הצאן לכלכלת הקיבוץ היה ההלם גדול
כאשר ב1954 נשדד ע"י הירדנים
בעלון "ידיעות עין השופט" מתאריך 22.9.1954 נכתב:
ברגע האחרון
נשדד העדר!
זה עתה נתקבלה הידיעה המזעזעת שהעדר שלנו נגנב
הבוקר, כשיצא אייבי עם העדר למרעה בשדותינו ליד הגבול, הותקף על-ידי 
מזוינים מעבר לגבול - 
בנס ניצל כשירו עליו והעדר הועבר מעבר לגבול.
פרטים נוספים טרם נודעו
העניין בטיפול של מוסדות הביטחון.
העדר מונה 480 ראש ונחשב לאחד העדרים המשובחים בארץ
הנזק גדול ואין לו תמורה
ב"על המשמר" מה-9.10.1954 כבר מבשרים בשורות טובות:

הוחזר חלק מעדר עין השופט
דובר צה"ל מודיע: לאחר מספר פניות נמרצות למטה האו"ם
הוחזרו בשבת, בשעה 10:30 בבוקר, ליד ג'למה שבאזור מגידו
423 כבשים, מתוך עדר עין השופט שנשדד ליד גבעת עוז ביום 27.9.54 


כאשר הובא העדר על-ידי הירדנים, התברר כי מתוך 462 הכבשים-
39 מהן הוחלפו בכבשים אחרות   ואינן שייכות לעדר .
נציגי ישראל סירבו לקבל את הכבשים המוחלפות ,
ופנו בדרישה לאו"ם שיפעל להחזרת 39 הכבשים השייכות לעדר
והן אמנם הוחזרו.


מערבים את האו"ם



העדר חוזר- איסר לביא מאושר

החברים מחכים להחזרת העדר

בשיחה עם קציני האו"ם יהושע ליבנר


יום רביעי, 5 באפריל 2017

כך ניצחנו את האבן- סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (38)


החתונה של אידה וחנן כהן 1963


חתונה בין תלמידי האולפן

זוגות רבים צמחו ופרחו במסגרת האולפן
אחד מהזוגות המיוחדים האלה היו אידה וחנן כהן
חנן- מאמריקה ואידה-מדרום אפריקה
החליטו להישאר בקיבוץ ולהקים בו את משפחתם
ב1963 נערכה החתונה בקיבוץ יוסף כהן, אביו של חנן בירך:
- חברים, ידידים, בני עיר ואורחים יקרים - כל הבאים לחגוג אתי בשמחתי.
אכן, זה ממש עוצר נשימה למצוא את הצלילים הנכונים - 
כי אין זו סתם חתונה, של התקשרות שני ילדים יקרים.
הרגשת זוהר של כוחות איתנים אופפת אותי,  אהבה שבמיזוג ארצות
קיבוץ גלויות
פגישה מופלאה של מחותנים מרוסיה הלבנה וליטא במעבר דרך אמריקה ואפריקה. 
פה על אדמת המולדת
פגישה של אושר בפינת החן של קיבוץ עין השופט
אין זו חתונת בני בלבד, זהו המשך השרשרת שהוא חלק מישותי, חלום נעורים שלאחר שנת חוני המעגל בת ארבעים שנה, צמח ופרח והתגשם 
בעמל קשה ובזיעת אפיים בשדות הקיבוציים..
הנני חוגג את אירוסי עם הארץ. ואם כן אלה הם "היהודים האדומים" 
שמעבר לסמבטיון, שעמלים בזיעת אפם ומלטפים ביד אימהית רחמנית 
הנני מאושר למסור לילדים אלה את בני ובהכרת תודה להתחלק איתם 
בעבודה המשותפת.
מופלאים מעשי עולם פחזני זה. רק אשתקד גיליתי ארץ זו והתאהבתי בה 
ובצאתי ממנה החלטתי ושיגרתי לה כליל תפארת את בני מחמדי, את חנן
והארץ בנדיבותה העניקה אף היא לי שי-
כלת תפארת בת חמודות, יעלת חן
ויהא נא הדבר למוסר השכל לכל הספקנים המתבוננים מבחוץ, בעידן 
האטום והקוסמונאוטים - להעלות את המעיינות הנעלים של העם, את 
הבחירה החופשית - שבהמרת השפע שבאורח החיים האמריקני-הריקני 
והמופקר באידיאה של עבודה עצמית על יסודות שיתופיים
ובחזון של אחוות עולם ושלום
ממעמקי נפשי הנני מברך אתכם, בני ובנותיי, על העפלתכם לפסגות  
מתוך הכרעה שבהכרה
ברכתי ותודתי למייסדים והבונים, על סבלנותם העקשנית והחמימות בה 
קיבלתם את החדשים הבאים אליכם.

המשפחה הקרובה




כך ניצחנו את האבן- סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (37)

המורים והמטפלות לדורותיהם באולפן לעברית


אולפן לעברית

החיבור בין קיבוץ עין השופט והאולפן לעברית נראה כל כך טבעי, כי מאז ומתמיד היה לנו אולפן. 
אנשים צעירים הבאים והולכים ויש מעטים שנשארים אתנו.
החוויה שהם לוקחים איתם מתקופת שהותם באולפן מאוד משמעותית בחייהם
חיי הקיבוץ עם כל הקשיים נשארים זיכרון טוב.
כבר בשנת 1949- התחיל להתארגן מחזור ראשון של אולפן שנקרא
"אולפן עבודה"
במסגרתו למדו התלמידים עברית וגם התנסו בעבודות שונות בקיבוץ.
בעיתון "האומר " משנת 1955 כותב מרק יפה, הלומד באולפן עם אשתו ג'ויס:
באולפננו תלמידים מ-18 ארצות מכל קצוות תבל, זהו מגדל בבל 
במלוא מובן המילה
היום הראשון עבר עלינו בסידורי החדרים
חברי האולפן ובני עליית הנוער גרים בחדרים כפולים ובודדים. בקיבוץ אינך 
חסר דבר, יש לך הרגשה של חיי עיר קטנה. . בערב ערכנו "קומזיץ"
בחדרו של דוד ברגסון, המרכז את האולפן וגם מלמד אותנו. מעודי לא 
פגשתי אדם בעל רוחב לב ונכונות לעזור כמוהו. בשבוע אחד למדתי יותר 
עברית מאשר 4 שנים ב "חדר" בניו-יורק
צוות ההוראה והטיפול באולפניסטים כלל את:
רחל (רוחקה) אבינרי, ריבה זכאי, קובה מן (מנהל) ודוציה מן רעייתו (מטפלת)
במשך השנים עבדו בצוות גם עדית חגי, עוזי לושי וירון מאיר
ורבים אחרים
בשנת 1963 התקבל אישור לבניית פינת האולפן
נבנו שלושה בתי מגורים, בתנאים שהספיקו ל42 איש
כיתה ומועדון
 מתח ביחסי אולפן-קיבוץ
קיום אולפן בקיבוץ שמרני באורחות חייו לא היה דבר קל
חברי האולפן באו ממדינות ליברליות יותר והיו רגילים לאורח חיים שונה
מה שיצר יותר מפעם אחת מצב של מתח חברתי בין חברי הקיבוץ לחברי האולפן
חברי האולפן היו מתלוננים על קיפוח ויחס מזלזל חברי הקיבוץ, מצדם, התלוננו על הההתנהגות המתירנית של האולפניסטים במקומות ציבוריים.
באחד מעיתוני הקיבוץ כתב החבר ברוך יציב על "הפגנת אהבה בפרהסיה"
של חברי האולפן בבריכה " העימות שהתפתח הביא את צוות הנהלת האולפן להזהיר את חברי הקיבוץ
אנחנו עומדים על סף משבר חמור בקיום האולפן בקיבוץ! 
המשבר חלף
והאולפן בעין השופט ממשיך למשוך תלמידים מכל רחבי העולם עד היום.

בניית בתי האולפן 1963


ריבה זכאי מלמדת באולפן


שיקה וינר בטיול עם חברי אולפן


יום שלישי, 4 באפריל 2017

כך ניצחנו את האבן- סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (36)




מסיבת פתיחת המוסד 1950



מוסד החינוכי הרי אפרים

ב1950 נפתח המוסד החינוכי הרי אפרים
בשיתוף של שלושה קיבוצים:
עין השופט, רמת השופט ודליה
את הועדה הפדגוגית הרכיבו מחנכים משלושת הקיבוצים:
שרה אבידן (עין השופט) יואש ידידיה(רמת השופט) וראובן (דליה)
תפקידה של הועדה היה להחליט לגבי הרכב הקבוצות במוסד
במחזור הראשון היו 67 חניכים:
24 מקבוצת "עופר"
22 מקבוצת "איילה"
ו -  21 מ"גורים" ו"זמיר"
דב ורדי, מחנך קבוצת "עופר" כתב:

3.9.1950

הונחה אבן הפינה למוסד החינוכי הרי אפרים
הטקס התקיים בין גשם לגשם. 
הופעת הילדים היתה נאה.
בני "גורים" דקלמו שיר ואחר כך העמידו פירמידות
קבוצת "זמיר" רקדה, קבוצת "עופר" עשתה התעמלות
קבוצת "איילה"-ניגנו.
הוקראו ברכות של הקבוצות וקריאת "המגילה
כל אחד נתכבד בשפיכת כף בטון.

1.10.1950

התקיימה הפתיחה הרשמית
במפקד קצר שהתקיים  הונפו דגלים ושרו שירים
ישראל גוברמן (עין השופט) מסר את המפתחות,, יעקב שרף הציג את חבר העובדים
הרכז הפדגוגי בירך
כשנגמר הטקס נגישה כל קבוצת חניכים לביתה ושם  התקיימו טקסים נוספים של חניכת הבתים 
ארוחת ערב חגיגית הוכנה והוגשה ליד הבית של קבוצת "עופר"
נערכה מסיבת פתיחה ובה ריקודים וגם  קטע תרבותי ייצוגי לכל קבוצה
עדנה קרמר (עין השופט) הקריאה פליטון
וחברי קבוצת "זמיר" הכינו ריקוד
בשעה עשר בלילה הוחלט על כיבוי אורות

התזמורת בניצוחו של טוטו

כך הסתיים היום הראשון בהרי אפרים

מקהלת המוסד בניצוחו של טוטו






יום ראשון, 2 באפריל 2017

כך ניצחנו את האבן - סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (35)


רישום של הכפר רחניה של חנן לפיד


מפגש עם ערביי האזור

לפני מלחמת השחרור כפרים ערביים רבים היו באזור

באזור רמת-מנשה היו כפרים ערביים רבים: ריחניה, אום אל זינאת, סבארין, כפריין, דלית אל רוחה ועוד.. היחסים בין חברי הקיבוץ הצעיר לתושבים הערביים בסביבה היו מורכבים. מצד אחד החברים רצו בכל מאודם ליצור יחסי שכנות טובים עם הערבים ומצד שני היה הפחד. פחד מכנופיות שפעלו גם מתוך הכפרים הערביים.

ב- 1938 התקיימה שיחת חברים בג'וערה בעניין המרעה.
(מתוך פרוטוקולים של ג'וערה):

שמואל בן צבי: דורש שיוסף (איתן) יביע את עמדתו בעניין קצירת הערבים את העשב באדמתנו.
יוסף איתן: "אני עוד לומד את כל שאלת הערבים. קווי הפעולה שלי הוא לא להתחיל ביד קשה, למרות שאינני מאמין שהם יכולים להיות ידידים בנפש. הם אנשים תרבותיים (ערביי כפריין) ויודעים הכול מהנעשה בעולם. 
השכנים שלנו היו רגילים כל הזמן לרעות בשדות של ג'וערה.. הסברתי לערבים שאת העשב של הגורן אפשר לקחת על פי פתק ממני. זה מגוחך שאנשינו לא יודעים איך לברך ערבי, כאילו חיים בשני עולמות. חושב שאפשר לסדר את רוב הדברים בשקט".

הקיבוצניקים הצעירים עשו עסקים עם ערביי הסביבה. היו ערבים מכפריין שהסתובבו רכובים על חמורים בקיבוץ למכור סחורתם, לעיתים פנו במקרים דחופים לקבלת טיפול רפואי במרפאת הקיבוץ ועשו עסקאות שונות עם עובדי הדיר ..  
  המפגש עם ערביי הסביבה היה גם בנסיבות רגועות יותר  אך המתח נשזר גם בנסיבות אלו .
האוטובוס  הראשון עשה סיבוב גדול בכל כפרי הערבים .   

משה מחרוק



בעיתון שהתפרסם ב- 1943 כותב משה מחרוק:

פגישות

ברצוני הפעם לנסות לתאר נסיעה באוטובוס מס' 15. בשעה 6:30 בבוקר השכם נחפזים אנשינו לסיבוב דליה, שם מצפים לאוטובוס שיחזור מסיבובו. 
מחכים אנשינו וגם כפריים וביניהם מבוגרים ונכבדים. מן הנימוס האלמנטרי לברך אחד את רעהו. מובן שלא חשובה כאן השפה. מספיק רמז, מלה, הנפת יד. אבל אנשינו רובם – ההפך. האוטובוס מגיע. תופשים מקומות. מי בעמידה, מי בישיבה. הצפיפות גדולה. הנהג נרגז, הנוסעים נרגזים. 
על אחד הספסלים יושבת חברת קיבוץ, בחורה די מפותחת, קיבלה חינוך הגון, מבינה דברים והיא משוחחת עם חברת המקום. 
על המושב השני אישה ערבייה עם ילד קטן בזרועותיה. הילד מרוב סקרנות רוצה לשחק עם שערותיה של החברה והיא מתרגזת ומרביצה על ידו של התינוק. האם מתרגשת מרוב כעס ופונה לחברה המתורבתת – "מה את חושבת שאת טובה מאתנו. אולי את מזהב? אולי מאותו חומר קורצנו?".
חבל מאוד שהחברה לא הבינה ערבית...האוטובוס נוסע לו הלאה ומתקרבים לתחנת ריחניה. עולה ערביה עם תינוק ביד אחת ובשנייה חבילה. מאחוריה נגררת פעוטה. לכולם מובן שבנסיעה כזו עם מטען כזה – מגיע לה מקום ישיבה. אבל למעשה כל אחד נשאר צמוד למקומו, מחובר לכיסאו. אחד הנוסעים בעמידה וגם הנהג פולטים הערה, והנה התשובה: "יקום אחד מהם וייתן מקום…". אני מפסיק, כי הפעם אני נוסע רק עד יקנעם. בפעם הבאה אמשיך בדרכי ואמשיך בכתיבתי, ובכן "בחטרכום" להתראות.  

האוטובוס הראשון שנסע גם לכפריין

  

נחמן שטינמן היה נהג האוטובוס הראשון שלנו ועל חוויותיו הוא מספר:

כחצי שנה נסענו באוטובוס הזה, עד שקנינו אוטובוס יותר גדול והתחלנו להסיע ערבים עד כפריין. מי אינו זוכר את התחנות בדרך, ובפרט אצל קרמר ביקנעם כדי לשתות גזוז , בטעם העלייה המפרכת בדרך ה"סולינג" (ריצוף אבן) בואכה עין השופט ב- 1940. היה קשה מאוד: לא היו חלקי חילוף בגלל המלחמה ולא יכולנו לקנות אוטובוס שני, ואז נכנסנו לקואופרטיב "חבר". אני עבדתי לסירוגין באוטובוס ובמשאית.
חוויות?
חוויה מיוחדת הייתה הנסיעה עם ערבים. מה לא הכניסו לאוטובוס! ולא רק הם. אני זוכר פעם שהכנסתי את אייבי ז"ל עם שלושה תיישים, עמם חיכה בג'למי. ומה לא שמו על הגג. מבחינת ההתייחסות לנוסעים – הערבים העריכו אותי, כי דרשתי לקום בפני זקן אם הוא ערבי ולפנות לו מקום. הם תמיד הזמינו אותי לחתונות ולהתארח אצלם. הם היו ידידי ממש, וכאשר ב – 1942 התחיל החרם על אוטובוסים יהודים, המשיכו שכנינו מכפריין ומאום-אל-זינת לנסוע עמנו. 

נחמן שטינמן כנהג בשנות השמונים



  

יום שבת, 1 באפריל 2017

כך ניצחנו את האבן- סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (34)


צילום מהאינטרנט





על עוד ענף ייחודי וריווחי רציתי לספר – על ענף גידול חזירים שהחל  בשנות השישים והסתיים מהר מאוד בציווי הממשלה

השפנייה בעין השופט


זאב קטינא ז"ל היה בזמנו אחד מהעובדים  בשפנייה-החזיריה בעין השופט.רבים תהו ושאלו מהי השפנייה ועל כך אני רוצה לספר הפעם.
ב-1960 הוקם בעין השופט ובעוד כ-60 קיבוצים ענף גידול חזירים.כבר בשנה הראשונה להקמתו מנה הענף 330 פריטים (חזירים חזירות וחזירונים ) ההכנסות למשק היו גבוהות מאוד כ-100.000 שקל לשנה ויום העבודה היה בין הגבוהים בענפי המשק.
כשאתה קורא מה החזירים האלה אכלו אתה מוצא פירוט מדויק: חיטה,שעורה,דורה,תירס,בוטנים,חמניות,,סויה,כותנה,
סובין,חרובים,ויטמינים,בנוסף לשאריות מזון שהביאו מהמטבח.את החזירים מיקמו במקום מוסתר בחורשה ואסור היה לדבר על הענף הזה מפחד הדתיים.בכל קיבוץ קראו לענף אחרת אצלנו שפנייה בעברון ברווזיה.. ועוד שמות.
ב-1962 הענף התרחב והגיע כבר ל-700 ראש.התנהל משא ומתן עם קיבוץ "מזרע" על שותפות המבוססת על אספקת בשר למפעל הנקניק.
כנראה שקשה היה להסתיר את העובדה שהקיבוצניקים החלו לגדל חזירים למחייתם
 וב- 2  באוגוסט 1962 יצא חוק איסור גידול חזיר.

מתוך ספר החוקים-

האיסור-לא יגדל אדם חזירים ,לא יחזיקם ולא ינחרם.
ענשין- העובר על הוראות סעיף 1-דינו קנס 10.000 לירות

ב-29.7.1963 נכנס לתוקפו חוק הכנסת המחייב חיסול הענף תמורת פיצויים נאותים.
הענף חוסל אבל הפיצויים....

ב-1963 כותב זלמן לבנה שהיה מרכז משק בשם המזכירות 

זלמן לבנה בשנות החמישים

למשה דיין שהיה שר החקלאות

כבוד השר

כאזרחים ממושמעים של המדינה קיבלנו את "צו גידול החזיר" כמשמעו והלכנו השנה לקראת חיסול הענף תוך אמונה,כי נזכה מהממשלה לפיצויים מתאימים על אבדן פרנסה.
בתנאי ההתיישבות הקשים שלנו,לא היה מנוס מלהיאחז בכל פרנסה יצרנית ולכן הקמנו את ענף  הפיטום , וודאי לא גרמנו נזק ליושבי הארץ הזאת בספקנו בשר זול ובשפע.
מה היה הענף הזה בשבילנו? די אם נזכיר כי 80% מהכנסות המשק שלנו הם מחקלאות והכנסות הענף המתחסל הגיעו בשנים האחרונות ל15% מכלל ההכנסות בחקלאות.
הנזק שלנו עוד יותר גדול,לא בלבד שנשמט ענף מכניס ונושא רווח,לעומת רוב הענפים החקלאיים בגבעות שלנו,שהם בהפסד,אלא נשארנו עם מבנים ריקים,שאין חפץ בהם וזאת השקעה שאיננה חוזרת.
בהיותך אצלנו השנה,עוררנו בפניך את בעיית הפיצויים ולמרות שלא יכולת להבטיח דבר, הבינונו מדבריך,שיש יסוד לתביעה ותהיה אוזן קשבת.אנו מבקשים את התערבותך בעניין הפיצויים ומקווים,שלא תתעלם מהפגיעה החזקה של החוק החדש..
כתבה עופרה בריל   

פיגי החזירה במשק בית הספר התיכון 2001

חוות חזירים  - גוגל תמונות