שימור אתרים - סיפורי בתים ( בית הקירור )

בית הקירור 1996

בית הקירור והאסם

מספר ברל קרן:

בית הקירור נבנה יחד עם האסם.הקבלן היה אנדלביץ.האדריכל מסטצקין שעבד במשרד של שרון.האסם שימש לאחסון חיטה.לפני הקמתו היו מאחסנים את החיטה בשקים.
הסידור היה שבחוץ היה בור מבטון שאליו זרקו את החיטה מהקציר.
החיטה הייתה מתנקזת בבור בתוך האסם ואז מעלית הרימה אותה עד לגג והחזירה את החיטה ממוינת לתאים.
לפני הבור היה מזרה-החיטה הייתה באה רטובה מהשטח ושם היו מיבשים אותה בעזרת העברה מתא לתא.
למטה היה שיבר וצינור לבור.את החיטה היו שומרים בתאים כחצי שנה.

צורתו המיוחדת של בית הקירור הייתה מושפעת מהמבנים האנגלים ורצון להשתלב במזרח,
גם מבנה האסם הושפע ממבנים שהיו קיימים בעולם.
אני זוכר שהמבנים עוררו פליאה בקרב חברים רבים בזמן בנייתם.

שלמק בורנשטיין מספר: 

בית הקירור נבנה בשנת 1943.השנה הייתה   שנה של צנע בארץ והיה סגר כלכלי על מדינת ישראל שבדרך.האנגלים שלטו בארץ והממשלה המנדטורית החליטה לבנות כשמונה עשרה בתי קירור בקיבוצים כדי לאחסן בהם תפוחי אדמה.תפוחי האדמה הוצאו ישר מהאדמה לבתי הקירור והוחזקו כל החורף.האנגלים היו רגישים לסגנון בניה ים תיכוני לכן נבנה המבנה עם קשתות כמו שבנו במזרח.האדריכל היה אריה שרון.הממשל המנדטורי נתן כסף לבניית המבנה.

בית הקירור בבנייתו 1944

כשנבנה בית הקירור והוכנסו לתוכו מכונות לקירור,הוחלט לפתור גם את בעיית קירור החלב מהרפת . עד אז היו צריכים לרוץ עם כל שניים שלושה כדי חלב כל יום לחיפה. החליטו לעשות במסגרייה טנק עם מים קרים שיהיה מחובר לבית הקירור, להכניס לטנק את כדי החלב מהרפת ומדי שבוע לאסוף כמות כדים ואז הביאם לחיפה.
וכך היה, בתוך הטנק היו מים קרים שקיררו כשמונה כדי חלב. מהטנק היו צינורות נחושת שהובילו את הגז לקירור. הצינורות היו מתכסים מדי פעם מהקור בקרח. יום בהיר אחד עבד בבית הקירור פועל והוא רצה ללקק קצת קרח. הוא לקח מקוש ודפק בצינורות ושבר אותם. (מחסן הקירור היה באותה תקופה מלא בתפוחי-אדמה).המים חדרו לכל מערכות הקירור (ושוב הייתה בעיה איפה לקרר את כדי החלב).
בחור אחר שעבד בקירור ניסה לתקן וליבש את המערכת כדי להכניס גז, אבל התברר שאין גז בארץ ואי אפשר לתקן את המערכת בלי גז והתיקון במידה ויתבצע ייקח הרבה זמן ויש צורך להוציא את תפוחי האדמה לפני שיתקלקלו לגמרי והיו שם טונות של שקים..
הצטרכנו לפנות לממשל הבריטי והם העבירו כמויות של תפוחי אדמה למחסני קירור אחרים. היות ולא היה גז בארץ,עלה רעיון לפנות ליונה ינאי שהיה אז בשליחות בארה"ב , שישלח שני גלונים של גז סיאון מארה"ב. כדי לייבא גז לארץ היה דרוש לשדל את הנציב העליון כדי להוציא רישיון, אחרי שידולים רבים הסכים הנציב העליון לאשר לנו להביא לארץ שני בלוני גז לשמירה על לתפוחי האדמה.
כאשר הגיעו שני הבלונים לארץ,השמועה עשתה לה כנפיים ומכל הארץ היו פניות אלינו לקבל קצת גז.  לא הסכמנו. את מערכת הקירור הדפוקה לא הצלחנו לתקן.
והצטרכנו לעשות מערכת חדשה לגמרי שהמשיכה לקרר שנים רבות את בית הקירור.

השלג בעין השופט 1950