תחנה ראשונה - ירושלים - 1919
אתמול הגיע לירושלים ראש השופטים באמריקה, נשיא הכבוד של ההסתדרות הציונית - לואי.ד. ברנדייס. זה שנים אחדות שאנו נתקלים בו בכל הזדמנות חשובה.
לואי ברנדייס משתתף בכל הועידות של ההסתדרות הציונית באמריקה. כיום הוא בא אלינו, אל ארץ אבותינו, לראות בעיניו את אשר שמע ואת אשר קרא על ארץ ישראל.
לנו, בני ארץ ישראל, יום בואו של ברנדייס הוא יום חג. ברנדייס יראה פה בעיניו את אשר עשה קומץ קטן של אנשים במשך זמן קצר בערך, בהתאמצות רבה, ובקורבנות לא מעטים. הוא יראה את מושבותינו, את בתי ספרנו, את כל החי והפועל בארץ ישראל. בשובו לארצו ימסור לאחיו, בני עמו הציונים, וגם לבני ארצו, הרוחשים לנו אהדה, את רשמיו.
הננו קוראים לברנדייס ולמר יעקב די-האון, מזכיר ההסתדרות הציונית של אמריקה - "ברוכים אתם בשם כל שדרות הישוב".
ברנדייס אורחה של ירושלים. ועד העיר ירושלים ערך ביום ראשון לפנות ערב בבית הספר של למל קבלת פנים יפה לברנדייס ובני לוויתו. המוזמנים היו באי-כוח כל המוסדות ואורחים מכל שדרות ירושלים.
בחצר בית הספר עמדו בתור משמרת, חניכי "המכבי", בבגדי השרד ודגל בידם. האולם הגדול והמרווח בדיוטה העליונה של בית הספר היה מקושט יפה. לא היה חסר גם צלמן ראינוע - ח.בן דוב מילא את התפקיד הזה. החגיגה נשאה בכללה חותם צנוע ואינטימי. חסרה הייתה הצעקנות הנהוגה בפגישות ובקבלות פנים כאלה.
הרבנים החרדים של כל העדות ישבו בקבוצה אחת בצד ימין של האולם, בעוד שהקהל, אדונים וגבירות, הסתדרו באמצע האולם ובאגפו השמאלי.
נערכו על ידי ועד העיר שולחנות גדולים וקטנים עם ממתקים ומגדנות. המקהלה, בהנהלת ח' אידלסון, והתזמורת של המוסד לעיוורים שרו וניגנו לסירוגין ממיטב מנגינותיהן.
הדבר המצוין ביותר היה חוסר בנאומים. מלבד ברכת הרב הישיש אליעזר לא נאם איש. יפה היה המומנט כשקם ה' דוד ילין, נשיא ועד העיר, ומסר לברנדייס מגילת קלף בנרתיק כסף מעשה בתי המלאכה "בצלאל". החגיגה נגמרה בשיר "התקווה" אשר התזמורת והמקהלה וכל הקהל הגדול עם אורחינו בראש שרו ונגנו.
הביקור בלוד - לואי ברנדייס, ובני לוויתו יעקב ד. די-האון והפרופסור סימרין, באו ברכבת ממצרים ללוד ביום ג' בצהרים. משבע בבוקר חיכו לבואו הקולונל קוקס, בא כוח הרשות הצבאית, המיור טניט, בא כוח המושל הצבאי של ארץ ישראל ועוד מכובדים.
הרכבת איחרה וכל האנשים שיצאו לקראת האורחים חיכו זמן ידוע בתחנה.
כשהרכבת התקרבה אל התחנה וברנדייס נראה בחלון, ערכו לו אנשי הצבא מסדר נהדר. באי כוח השלטון הצבאי קידמו את פני האורח הנעלה בברכה ואחריהם דברו באי כוח המוסדות היהודיים. אחרי ההתייצבות נסע ברנדייס עם בני לוויתו לאכול ארוחת צהרים עם הקולונל פטרסון בבאר שלום. ברנדייס הביע את שמחתו לראות את בני הגדוד העבריים בכל הדרך מקנטרה לארץ ישראל.
מן השעה התשיעית בבוקר היה רחוב הרצל מלא המון תל-אביבים, שחיכו בכיליון עיניים לראות ולברך את האחד והמיוחד במנהיגי תנועתנו.
בצדי הרחוב הסתדרו תלמידי הגמנסיה ויתר בתי הספר שלנו, כל בית ספר ודגלו. המכבים בתלבושתם הלאומית, תכלת ולבן, ונושא דגל המכבי בראש.
על הסדר, שהיה מצוין, השגיחו חברי המכבי והשוטרים העברים. רבים מן הרואים עלו על הגגות, על הגדרות, ומעקות הבית היו מלאים צופים. דגלים לאומים התנוססו מעל הגמנסיה ומעל בתים פרטיים רבים. המון בגדים לבנים לאור שמש ארצנו הזורחת, נתנו הוד חג לכל המראה.
בשעה העשירית בא ממקווה ישראל משמר כבוד לברנדייס, מאת הגדודים העבריים בארץ ישראל.
בערב הכין ועד העיר יחד עם ועד תל אביב, נשף משתה לכבודו של ברנדייס. אולם הגמנסיה הגדול היה מקושט בטוב טעם. כפות תמרים פרושות על פני האולם, על קירותיו תמונות גדולינו, נתונות בתוך פרחים ודגלים לאומיים.
מעל למקום הכבוד הייתה תלויה תמונתו של הרצל, עם הכתובת - "עם ישראל, תורת ישראל, שפת ישראל, ארץ ישראל."
על יד הכתובת והתמונה פתשגן ההכרזה הבלפורית בעברית. ממול המקום כתובת - "ברוך תהיה בצאתך, ברוך תהיה בשובך".
שולחנות קטנים ועליהם פירות ומגדנות מלאו את האולם. עלמות מבנות יפו שרתו את הקהל והגישו גלידה, לימונד וכל משקה להשיב נפש מפני החום.
כאשר עבר ברנדייס דרך השורות הזדקפו כולם ועמדו ישר לכבודו.
בעשר וחצי יצאו ברנדייס והאורחים על פני המעקה וראו את המכבים ואת הצופים בתמרוניהם, תחת פקודת המורה אורלוב בחצר הגמנסיה.
אחרי כן יצאו אל הרחוב והתייצבו בשורה מבית הגמנסיה עד שדרות רוטשילד. כאשר יצא ברנדייס נילוו גם המה והלכו אחריו ובשירים ובזמירות עד הביאם את המנהיג האהוב לביתו.
בשעה תשע בבוקר צלצל פעמון המושבה וברחוב המרכזי נתאספו כל ילדי בתי הספר תחת השגחת המורים, והועמדו בשתי שורות מול בית הכנסת. על ידם עמדו תלמידי בית ספר מירושלים שבאו לראשון לציון לטיול.
בשעה עשר הופיעו באוטומובילים ברנדייס, יעקב די-האון והפרופסור סימרין בליווית אדונים מיפו.
ראש ועד המושבה וראש ההתאחדות קבלו את פני האורחים והלכו יחדיו אל בית הכנסת, דרך שורות ילדי בית הספר ששרו "תחזקנה", לקול מחיאות כפים סוערות של הנאספים.
משם ערכו תהלוכה אל היקב בלווית שירים ציוניים ורעש אובציות משני צידי הרחוב. ביקב סיירו האורחים במרתפים, מקומות תעשיית היין, והתעניינו בכל פרט ופרט.
יום זה היה היום הראשון של הבציר. מר, ברנדייס הואיל לכבד את היקב בעבודה והשליך סל ענבים לתוך מכונת הדריכה.
משם עברו האורחים יחד עם בא כוח המושבות דרך פרדס המושבה אל בית הועד שהיה מקושט בדגלי ציון ובענפי דקל, לארוחת הצהרים שהוכנה בשבילם.
הביקור ברחובות
זכתה מושבתנו לקבל את פני האורח הגדול, ברנדייס. בשתיים עשרה וחצי ביום הודיע צלצול הפעמון לכל בני המושבה על בוא האורח.
מכל פינה נהרו אל בית הכנסת זקן ונער, נשים וטף לראות את פני המנהיג. איזנברג ברך את האורח בשם כל המושבה, וסיפר לנאספים מקצת משבחה של המושבה הראשונה בארץ שנבנתה על פי התחלה עצמית.
מבית הכנסת הלכו אל ביתו הפרטי של איזנברג, האורח ובני ליוויתו. חלק של בני המושבה ישבו ושוחחו שעה קלה על כל העניינים הקרובים ללב. כשהגיעה שעת הפרידה יצאו צעירי המושבה רוכבים על סוסיהם, ללוות את אורחם. כשנפרדו מעליו, לחץ בחיבה את ידו של כל אחד מהרוכבים. המושבה הרגישה את עצמה במצב רוח חגיגי והשעות המועטות האלו חידשו את כוחותינו, על פי איזו אי-הבנה עיכבו מטעם הממשלה את קטיף השקדים.
 |
| ירושלים 1919 - ויקופדיה |
לואי ברנדייס משתתף בכל הועידות של ההסתדרות הציונית באמריקה. כיום הוא בא אלינו, אל ארץ אבותינו, לראות בעיניו את אשר שמע ואת אשר קרא על ארץ ישראל.
לנו, בני ארץ ישראל, יום בואו של ברנדייס הוא יום חג. ברנדייס יראה פה בעיניו את אשר עשה קומץ קטן של אנשים במשך זמן קצר בערך, בהתאמצות רבה, ובקורבנות לא מעטים. הוא יראה את מושבותינו, את בתי ספרנו, את כל החי והפועל בארץ ישראל. בשובו לארצו ימסור לאחיו, בני עמו הציונים, וגם לבני ארצו, הרוחשים לנו אהדה, את רשמיו.
הננו קוראים לברנדייס ולמר יעקב די-האון, מזכיר ההסתדרות הציונית של אמריקה - "ברוכים אתם בשם כל שדרות הישוב".
ברנדייס אורחה של ירושלים. ועד העיר ירושלים ערך ביום ראשון לפנות ערב בבית הספר של למל קבלת פנים יפה לברנדייס ובני לוויתו. המוזמנים היו באי-כוח כל המוסדות ואורחים מכל שדרות ירושלים.
בחצר בית הספר עמדו בתור משמרת, חניכי "המכבי", בבגדי השרד ודגל בידם. האולם הגדול והמרווח בדיוטה העליונה של בית הספר היה מקושט יפה. לא היה חסר גם צלמן ראינוע - ח.בן דוב מילא את התפקיד הזה. החגיגה נשאה בכללה חותם צנוע ואינטימי. חסרה הייתה הצעקנות הנהוגה בפגישות ובקבלות פנים כאלה.
הרבנים החרדים של כל העדות ישבו בקבוצה אחת בצד ימין של האולם, בעוד שהקהל, אדונים וגבירות, הסתדרו באמצע האולם ובאגפו השמאלי.
נערכו על ידי ועד העיר שולחנות גדולים וקטנים עם ממתקים ומגדנות. המקהלה, בהנהלת ח' אידלסון, והתזמורת של המוסד לעיוורים שרו וניגנו לסירוגין ממיטב מנגינותיהן.
הדבר המצוין ביותר היה חוסר בנאומים. מלבד ברכת הרב הישיש אליעזר לא נאם איש. יפה היה המומנט כשקם ה' דוד ילין, נשיא ועד העיר, ומסר לברנדייס מגילת קלף בנרתיק כסף מעשה בתי המלאכה "בצלאל". החגיגה נגמרה בשיר "התקווה" אשר התזמורת והמקהלה וכל הקהל הגדול עם אורחינו בראש שרו ונגנו.
הביקור בלוד - לואי ברנדייס, ובני לוויתו יעקב ד. די-האון והפרופסור סימרין, באו ברכבת ממצרים ללוד ביום ג' בצהרים. משבע בבוקר חיכו לבואו הקולונל קוקס, בא כוח הרשות הצבאית, המיור טניט, בא כוח המושל הצבאי של ארץ ישראל ועוד מכובדים.
הרכבת איחרה וכל האנשים שיצאו לקראת האורחים חיכו זמן ידוע בתחנה.
כשהרכבת התקרבה אל התחנה וברנדייס נראה בחלון, ערכו לו אנשי הצבא מסדר נהדר. באי כוח השלטון הצבאי קידמו את פני האורח הנעלה בברכה ואחריהם דברו באי כוח המוסדות היהודיים. אחרי ההתייצבות נסע ברנדייס עם בני לוויתו לאכול ארוחת צהרים עם הקולונל פטרסון בבאר שלום. ברנדייס הביע את שמחתו לראות את בני הגדוד העבריים בכל הדרך מקנטרה לארץ ישראל.
 |
| יפו 1919 - ויקושיתוף |
הביקור ביפו
היום הזה הכינו תושבי יפו ותל אביב פגישה לאורחם היקר, ברנדייס, פגישה שהצטיינה בפשטותה ובכל זאת זיעזעה את הנפש.מן השעה התשיעית בבוקר היה רחוב הרצל מלא המון תל-אביבים, שחיכו בכיליון עיניים לראות ולברך את האחד והמיוחד במנהיגי תנועתנו.
בצדי הרחוב הסתדרו תלמידי הגמנסיה ויתר בתי הספר שלנו, כל בית ספר ודגלו. המכבים בתלבושתם הלאומית, תכלת ולבן, ונושא דגל המכבי בראש.
על הסדר, שהיה מצוין, השגיחו חברי המכבי והשוטרים העברים. רבים מן הרואים עלו על הגגות, על הגדרות, ומעקות הבית היו מלאים צופים. דגלים לאומים התנוססו מעל הגמנסיה ומעל בתים פרטיים רבים. המון בגדים לבנים לאור שמש ארצנו הזורחת, נתנו הוד חג לכל המראה.
בשעה העשירית בא ממקווה ישראל משמר כבוד לברנדייס, מאת הגדודים העבריים בארץ ישראל.
בערב הכין ועד העיר יחד עם ועד תל אביב, נשף משתה לכבודו של ברנדייס. אולם הגמנסיה הגדול היה מקושט בטוב טעם. כפות תמרים פרושות על פני האולם, על קירותיו תמונות גדולינו, נתונות בתוך פרחים ודגלים לאומיים.
מעל למקום הכבוד הייתה תלויה תמונתו של הרצל, עם הכתובת - "עם ישראל, תורת ישראל, שפת ישראל, ארץ ישראל."
על יד הכתובת והתמונה פתשגן ההכרזה הבלפורית בעברית. ממול המקום כתובת - "ברוך תהיה בצאתך, ברוך תהיה בשובך".
שולחנות קטנים ועליהם פירות ומגדנות מלאו את האולם. עלמות מבנות יפו שרתו את הקהל והגישו גלידה, לימונד וכל משקה להשיב נפש מפני החום.
כאשר עבר ברנדייס דרך השורות הזדקפו כולם ועמדו ישר לכבודו.
בעשר וחצי יצאו ברנדייס והאורחים על פני המעקה וראו את המכבים ואת הצופים בתמרוניהם, תחת פקודת המורה אורלוב בחצר הגמנסיה.
אחרי כן יצאו אל הרחוב והתייצבו בשורה מבית הגמנסיה עד שדרות רוטשילד. כאשר יצא ברנדייס נילוו גם המה והלכו אחריו ובשירים ובזמירות עד הביאם את המנהיג האהוב לביתו.
הביקור במושבה ראשון לציון
המושבה ראשון לציון התכוננה לקבלת פנים נהדרה לכבוד ברנדייס וחבריו. בפקודת הועד נתקשטו המוסדות הציבוריים בדגלי ציון. "המכבי" לקח עליו את התפקיד לשמור על הסדר ברחוב ובבתי המוסדות שהאורחים שם.
בשעה תשע בבוקר צלצל פעמון המושבה וברחוב המרכזי נתאספו כל ילדי בתי הספר תחת השגחת המורים, והועמדו בשתי שורות מול בית הכנסת. על ידם עמדו תלמידי בית ספר מירושלים שבאו לראשון לציון לטיול.בשעה עשר הופיעו באוטומובילים ברנדייס, יעקב די-האון והפרופסור סימרין בליווית אדונים מיפו.
ראש ועד המושבה וראש ההתאחדות קבלו את פני האורחים והלכו יחדיו אל בית הכנסת, דרך שורות ילדי בית הספר ששרו "תחזקנה", לקול מחיאות כפים סוערות של הנאספים.
משם ערכו תהלוכה אל היקב בלווית שירים ציוניים ורעש אובציות משני צידי הרחוב. ביקב סיירו האורחים במרתפים, מקומות תעשיית היין, והתעניינו בכל פרט ופרט.
יום זה היה היום הראשון של הבציר. מר, ברנדייס הואיל לכבד את היקב בעבודה והשליך סל ענבים לתוך מכונת הדריכה.
משם עברו האורחים יחד עם בא כוח המושבות דרך פרדס המושבה אל בית הועד שהיה מקושט בדגלי ציון ובענפי דקל, לארוחת הצהרים שהוכנה בשבילם.
הביקור ברחובות
זכתה מושבתנו לקבל את פני האורח הגדול, ברנדייס. בשתיים עשרה וחצי ביום הודיע צלצול הפעמון לכל בני המושבה על בוא האורח.
מכל פינה נהרו אל בית הכנסת זקן ונער, נשים וטף לראות את פני המנהיג. איזנברג ברך את האורח בשם כל המושבה, וסיפר לנאספים מקצת משבחה של המושבה הראשונה בארץ שנבנתה על פי התחלה עצמית.
מבית הכנסת הלכו אל ביתו הפרטי של איזנברג, האורח ובני ליוויתו. חלק של בני המושבה ישבו ושוחחו שעה קלה על כל העניינים הקרובים ללב. כשהגיעה שעת הפרידה יצאו צעירי המושבה רוכבים על סוסיהם, ללוות את אורחם. כשנפרדו מעליו, לחץ בחיבה את ידו של כל אחד מהרוכבים. המושבה הרגישה את עצמה במצב רוח חגיגי והשעות המועטות האלו חידשו את כוחותינו, על פי איזו אי-הבנה עיכבו מטעם הממשלה את קטיף השקדים.
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה