בריכות השחייה שלנו - עבודה של עידו רקובסקי

בריכת השחייה הישנה

אתר שבחרתי לעשות את העבודה עליו הוא בריכת השחיה של עין השופט. בחרתי לעשות את העבודה על בריכת השחייה מכיוון שעסקתי בשחייה בעבר וזהו תחום שקרוב ללבי. בעין השופט היו לאורך ההיסטוריה שתי בריכות שחיה: הבריכה הראשונה שנבנתה בשנות הארבעים ומכונה: "הבריכה הישנה" והבריכה הנוכחית שנבנתה בראשית שנות השישים. בעבודה זו אעסוק בשתי הבריכות ולגבי שתיהן אתייחס לשלושה היבטים: ההיבט הגיאוגרפי, ההיבט ההיסטורי וההיבט החברתי. 

ההיבט הגיאוגרפי

קיבוץ עין השופט ממוקם ברמת מנשה על גבעה שגובהה 274 מ' מעל פני הים. הקיבוץ הוקם ב-1937 במסגרת חומה ומגדל. בשנה הראשונה לקיומו שכן הקיבוץ בג'וערה הנמצאת כק"מ ממזרח לגבעה בה נמצאת עין השופט היום. 

הבריכה הישנה הוקמה במורדות המזרחיים של הגבעה. המיקום נקבע בהתחשב בכך שהבריכה נועדה לשמש כמאגר מי השקיה למטעים ששכנו בקרבת מקום. המתכננים ביקשו להיעזר בכוח הגרביטציה כדי להעביר את המים מן הגבעה אל המטעים שמתחתיה. הקרקע באזור הבריכה היא סלעית וקשה ועובדה זו הקשתה מאוד על עבודות החפירה שנעשו כולן בידי וללא מכונות. מידותיה של הבריכה היו: 25 מ' אורך, 12 מ' רוחב ושלושה מטר עומק מרבי. קירות הבריכה היו משופעים ומצופים זפת. מסביב לבריכה נטעו עצים כדי להצל על המתרחצים.

בריכת השחייה הישנה

הבריכה החדשה הוקמה בפתח הוואדי היורד מהקיבוץ מזרחה לכיוון ג'וערה  כ-300 מ' צפונית-מערבית לבריכה הישנה. מידותיה של הבריכה: 33.3 מ' אורך, 12 מ' עד 18 מ' רוחב ועומק מרבי 3.5 מ'. בצמוד לה נבנתה בריכה לילדים בצורת עיגול כאשר במרכזה דג עשוי בטון. הדג, שמשולבות בו מזרקה ומגלשה, משמש אטרקציה לילדים עד היום. ממזרח לבריכה נבנו: מגרש כדורסל+כדורגל ומגרשי טניס. תכנון הנוף של איזור הבריכה נעשה ע"י האדריכל צבי סגל שתכנן בין השאר את פארק  הירקון בת"א.

ההיבט ההיסטורי

"...נבנה לנו בריכת השקיה .."אמר פתאום חיים. החברים נרעשו, הרעיון נשמע להם דמיוני לחלוטין. 

"כן כן פה בקיבוץ שלנו בריכת השקיה שתשמש אותנו גם כבריכת שחיה "..הוסיף חיים כחולם בהקיץ." במילים אלו תיארה עופרה בריל, בת עין השופט, את ראשיתה של בריכת השחייה הישנה בעין השופט. על תכנון הבריכה הופקד שמואל מיקוניס שהיה אז מהנדס ולימים, חבר-כנסת וממנהיגי המפלגה הקומוניסטית הישראלית.

עבודות החפירה של הבריכה נעשו כולן ע"י החברים. בשל הקרקע הסלעית ארכה העבודה מעל חצי שנה. חנוכת הבריכה הייתה בקיץ 1940 בטקס רב רושם אליו הוזמנו נציגים מישובי האזור. 

מיקוניס התכבד בגזירת הסרט. הבריכה הישנה שימשה כאמור גם כבריכת השקיה ולכן היו פעמים רבות שהבריכה התרוקנה ולא ניתן היה להתרחץ. 

ילדי הקיבוץ עשו להם מנהג לשלוח "תצפיתנים" לבריכה כדי לדווח "כמה מדרגות יש" – בשפת המקום המשמעות הייתה מהו גובה המים בבריכה. גובה זה נמדד לפי מספר המדרגות בסולם היורד אל הבריכה שנשארו מחוץ למים.

צולחי הכינרת 1978

הבריכה הישנה שרתה את חברי עין השופט בנאמנות קרוב לעשרים שנה. לקראת סוף שנות החמישים, כאשר לקיבוצים רבים הייתה כבר בריכת שחיה, הוחלט בעין השופט לבנות בריכה חדשה ומודרנית ולהשאיר את הבריכה הישנה כבריכת השקיה בלבד. 

הבריכה החדשה נחנכה בקיץ 1962. עלות הקמת הייתה 84,950 לירות ישראליות, סכום גבוה מאוד באותם ימים. חלק גדול מהמימון לבניית הבריכה הגיע מתרומות. 

עם הקמתה הייתה בריכה זו מהמשוכללות בארץ ושימשה לא אחת לאירוח תחרויות שחיה כולל אליפויות הפועל ומחנות אימונים של הנבחרת. 

בשנת 1977, במסגרת חגיגות הארבעים של הקיבוץ הפכה הבריכה הישנה לאתר משחקים לילדים ובו מגלשות ואטרקציות נוספות. הבריכה החדשה פועלת עד היום ולפני שלוש שנים עלה רעיון להופכה לבריכה מחוממת ומקורה. רעיון זה לא יצא לפועל בשל עלותו הגבוהה.

ההיבט החברתי

במהלך השנים הפכו בריכות השחייה, הישנה והחדשה למרכיב חשוב בחיי הקהילה ובתרבותה. כך למשל, נהוג היה לחגוג את חג הסוכות על שפת הבריכה כאשר המקהלה שטה ברפסודה על-פני הבריכה. בהקשר זה, שמור מקום חשוב לספורט השחייה בעין השופט. בקיץ 1965 הובא לעין השופט מאמן השחייה וילי ראושניץ. 

ראושניץ, ממקימי ענף הכדורמים בישראל, אימן בעין השופט כארבע שנים והוא זכור היטב עד היום. 

בראשית שנות השבעים חודשה פעילות השחייה בהדרכתו של דני הרן ז"ל ולאחר מכן של אחיו סמי קרן. 

משנת 1976 החל חבר הקיבוץ דני דקל לאמן את נבחרת השחייה והתמיד בכך עד 1998 כשנסגרה סופית נבחרת השחייה המקומית. 

מן הנבחרת המקומית צמחו מספר אלופי המדינה ושניים מבוגרי הנבחרת יצגו את ישראל באולימפיאדה. בנוסף לשחיינים ה"מקצוענים", רבים מתושבי הקיבוץ עושים שימוש בבריכה כדי לשמור על כושר.