 |
| יהושע דיין 1945 |
לכאורה, הייתה תוכניתי להתגייס לפלמ"ח בהיווסדו, אך מוסדות הקיבוץ תכננו עלי אחרת.אבל כאשר דובר בבריגדה ומטרותיה- להשתתף במסגרת הצבא הבריטי לפתיחת חזית שניה באירופה ולבוא לעזרת פליטי השואה שזוועותיה כבר היו ידועות לנו- לא וויתרתי.
במדבר ג'ניפה שממערב לתעלה,באזור גבעות המדבר התלולות, אימנו אותנו סרג'נטים בריטיים.
הרוח הכללית-אנטישמית. סיפרתי לאחד מידידי שרכשתי, הסרג'נט הנחמד מוולס, על ההתעללות שמתעלל בנו הסרג'נט מהמפשייר. למחרת הופיע האחרון למסדר כשזוג "פנסים" בעיניו...
 |
| הפלוגה של יהושע |
התוצאה - המזון שופר.
בעקבות מספר מקרי טרור בארץ, נלקח מאתנו הנשק האישי והוטל עלינו מצב של סטנדביי (עצור במקום).
התגנבתי לקהיר בעזרת תעודה שאסור ל-מ.פ. לראותה. המרחק כ-200 ק"מ. נפגשתי עם רודי, מפקד "ההגנה". סוכם: שהמטרה להגיע לאירופה ויש להבליג, בלענו זאת בזעם עצור.
בקסטין פתחנו "משרד" לזיוף "תעודות-חייל" עבור שליחי ההגנה-חברי קיבוצים-לאירופה המזרחית.כעשרה מהם הצטרפו למסענו באירופה. במפקדים על סיפון האונייה, התברר למפקדים הבריטיים, שיש "מיותרים" אך בעזרת "בלגן" מתוכנן, לא הצליחו לגלותם.
באירופה נמצאנו בפיקודם של אנשינו.
 |
| בית ספר להכשרה חקלאית |
אך בין היתר ריכזנו שם כמויות עצומות של מזון, צ'רצ'לים ושאר ציוד של לבוש ושמיכות שהוצאנו מהמחסנים הבריטים הענקיים בכיסוי תעודות "חתומות" כדת וכדין. את הטפסים הריקים לאותם מסמכים ולצווי תנועה קיבלתי מאיציק קליבנר (אחיה של שרה ברעם) וממשה ברזילי שהיה סטף-סרג'נט במטה, הגדוד הראשון, אליו הייתי מסונף. הבירוקרטיה העייפה שהייתה בצבא הבריטי , לא הקשתה עלינו באופן מיוחד את המלאכה.
 |
| מניפים את דגל ישראל |
היו מהם גרו רוב שנות המלחמה בארובות של משרפות לבנים וכדומה..בימי ראשון הותר לאותן משפחות נוצריות נפלאות,מהולנד ובלגיה להתראות עם ניצוליהם ולהביא להם מתנות.
השטו-דה-בונף, וילה כפרית (בלגית) ריכזנו בניהולו של סרג'נט שלמה החמוד מקופראטיב "דרום יהודה" לשעבר, כמויות גדולות של מרגמות: מקלעים: רובים ותחמושת שהועברו משם למרסיי.
 |
| מטע לעצי אשוח |
כמרכז משק הייתי שותף להכרעה שנפלה במסגרת של שלושה חברים. אותה שעה ניצבו לנגד עיני המשלוחים ששלחנו משטו-דה-בונף.) באחד המסעות הארוכים במרכז אירופה-אמסטרדם, בריסל, שטרסבורג ולאורכה של גרמניה, לשם חיפוש קרובי משפחה שונים, נתפסתי בשסטוגרט ע"י המ.פ. האמריקני, בגלל אי זהירותו של נער, שנסע איתי לחפש את הוריו.
בחקירה הצגתי את צו התנועה שלי שהיה חתום "כדת וכדין", הסברתי יפה את מטרת נסיעתי כמורה לחקלאות והשיחה נסבה על נושאים חקלאיים, שכן המייג'ור היה חוואי אמריקני.
כתום הסעודה במועדון הקצינים נפרדנו בחמימות. ברכבת של גרמניה ההרוסה היו חניות ארוכות מהנסיעה עצמה. לא הסכמתי לשבת בין הגרמנים שהציעו לי באדיבות רבה את מקומם ברכבת הצפופה.
לאחר שעות רבות מאוד של עמידה, נפלתי על תרמילי ונרדמתי, במעבר שבין שני קרונות. בגבול הצ'כי נשאלתי לאן? לדוגנדוף. הו הו.. עליך לחזור, אין כבר רכבות..
 |
| יהושע במדי חורף |
את ליל הסדר ביליתי עם יחזקאל שביט במחנה ילדים פריסאי שהתנהל בהדרכת מחנכים בעלי השראה עמוקה.
בפריס, תוך כדי חיפוש כתובות, חשתי באדם ההולך בעקבותיי. הוא ענה לי ביידיש, שהוא מוכן למצוא כל מי שאבקש, אך בתנאי שאשהה קצת בחברת משפחתו המצומצמת. היה זה מהנדס חשמל ונזכרתי בבקשתו של שלמק. כמובן שהוא השיג לי גם את מבוקשי זה.
באזור לאוברדן שבצפון הולנד, מטופח גזע הבקר הפריזי המהולל. ג'יפ המ.פ. ההולנדי בעקבותי. צו התנועה מצא חן בעיניהם. סליחה, הם הסיעו אותי לילסום.
מאיזו ארץ? -שאלני החוואי האציל, בבוקרו של יום ראשון. הפניתי את שרוולי כלפיו. ציוני קרא, ובכן "מותר" לדבר גרמנית. עד מהרה התברר שידידים משותפים לנו, מאלה שקיבלו אצלו הכשרה כעשרים שנה לפני כן... ביניהם יהושע ברנשטטר חבר בית אלפא לשעבר, והמשבח של עדר הבקר בארץ באמצעות הפרים ההולנדיים.
הסמל הציוני על השרוול משך עיני רבים ומדי פעם נשאלנו, כמה דויזיות אתם?
שכן אתם מצויים בכל מקום ואף ממלאים את כל המרחצאות ואירועים שונים..
 |
| מכתב של יהושע לישראלה טל 1945 |
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה