למה עין השופט ?

לואיס דמביץ ברנדייס 1941-1856

חיפשו שם אחר ל"אמריקה בניר". וועדת השמות של ה"קרן קימת" החליטה לאשר את בקשת חברי הקיבוץ, לקרוא לישוב על שם שופט בית המשפט העליון בארה"ב ומנהיג התנועה הציונית לואיס דמביץ ברנדייס, שבאותם שנים מלאו לו 80 שנה.
הקונגרס הציוני ה-21 שהתקיים בג'נבה, אישר את השם, כי היה נוהל שרק המוסד העליון של התנועה רשאי לקרוא לישוב על שם אדם שעדין חי. כך נקרא המקום עין- השופט.
יהושע לייבנר כותב על פגישתו עם ברנדיס    

ברנדייס

יהושע לייבנר היה עם משפחתו בשליחות בארצות-הברית. יהושע נפגש עם ברנדיס והוא כותב לחבריו שבחדרה וג'וערה על הפגישה זו:
ושינגטון 28 בפברואר 1938
קבוץ אמריקה- בניר
חדרה- ג'וערה
א.י.
זה עכשיו התראיתי עם ברנדיס. מדי פעם אני נכנס אליו, אם אפילו רק לשיחה קלה, כדי לקשור אותו יותר אלינו. יש לי הרושם שענין "הקבוץ האמריקאי" נעשה כבר כה קרוב ללבו שאין לנו מה לדאוג לעתיד. אני בטוח שבכל עת צרה נוכל לפנות אליו. הוא מפגיש אותי עם כמה אנשים ומבקש ממני לדבר איתם על הקבוץ.
בקשר עם אלף הלא'י שנשלחו לקרן העצמית, הנני מסכים עם דעתו של משה (בלומשטין). צריך ללחוץ על הועה"פ כדי לקבל את הסכום הזה. אולם לגבי ברנדייס, מוכרח הייתי להעמיד את הענין בצורה כזאת שאם במקרה לא נקבל את הכסף, לא ייחשב בעיניו כאלו אין אנחנו זקוקים לסכום הזה. לפני שהתראיתי איתו היום כתבתי לו מכתב והודיתי לו בשם הקיבוץ עבור הכסף. הסברתי לו שהסכום הזה יאפשר את העברת כל הקבוץ לג'וערה ושזה מחסל את הצרות ואת הבזבוז של פרוד, של מטבחים ושרות כפולים.
אולם אם הועה"פ יחליט לא לתת לנו את הכסף, סימן שמצב יתר הקיבוצים בהתיישבות החדשה הוא עוד יותר גרוע משלנו, ולכן מן הצדק הוא..
שם הנקודה- אם לא איחרתי עדיין, אני רוצה להצביע בקול אחד על "עין השופט". כמדומני שהוא יותר יפה מ"רמות השופט" והוא גם יותר אפקטיבי בתרגומו האנגלי. השאלה אצלי היא פילולוגית- האם המושג "עין" כולל גם נקודה המיושבת על גבעה? דומני שמשתמשים "בעין" רק בעמקים. אולם אם אוסישקין הציע-מי אני שאתווכח איתו?



13.1.1944

יהושע ליבנר

עין-השופט

לכבוד
הסוכנות היהודית לא"י
המחלקה המדינית
ירושלים




א.נ.
לפי בקשת ועד גוש נהלל הננו מעבירים אליכם את התשובות לשאלון. עין-השופט ע"ש השופט העליון ל. ד. ברנדייס אשר בימי חייו היה קרוב ברוחו ובמעשיו לתנועה החלוצית של "השומר הצעיר" בארצות הברית ולכן הסכים לתת את שמו.
הנקודה נמצאת על שלוחותיה הדרומיים של הר הכרמל, דרומית מחיפה במרחק 32 ק"מ בכביש מחיפה העיר. 280 מר' על פני הים, ומשמשת גשר בין השומרון לבין עמק יזרעאל הן מהבחינה הגיאוגרפית והן מהבחינה ההתיישבותית יהודית.
בתקופה ההיסטורית חלק זה נחשב לפנים לחלק מחבל מנשה (פרטים ראה במדריך של זאב וילנאי)

לפני עלייתנו למקום ההתיישבות, השטח היה שייך לאפנדי אחד אשר לפי דברי ערביי הסביבה לא גר על אדמתו זה למעלה מ- 20 שנה. השריד היחידי אשר העיד פעם על מקום מגורו של האפנדי נשאר הבית העזוב וההרוס למחצה. במקום ישבו 7 משפחות של אריסים ערביים בחושות אשר עמדו סביב הבית העזוב של האפנדי, ועסקו במרעה על השטח הנרחב והשומם של קרוב ל-5000 דונם, אשר ברובו היה מכוסה אבן ועזוב.

 השטח היחידי אשר עיבדו היה קרוב ל – 400 דונם פלחה חרבה וכל היתר לא היה מעובד בכלל.
נקודתנו עלתה בתקופה של "חומה ומגדל", בימי המאורעות הקשים ביותר, ב–5 ביולי 1937. החומה שימש לנו הבית העזוב של האפנדי, אשר התקנוהו לבית מגורים עבור הקבוצה הראשונה של 40 חבר. במשך 8-6 שבועות גרנו יחד עם המשפחות של האריסים, עד אשר נגמרו כל הסידורים הפורמליים והמשפחות עזבו מי לחיפה העיר וחלק התפזרו לכפרים השכנים בסביבה. (פרטים מלאים על התקופה ההיא ראה בדפים מיומן אשר הוצא ע"י הקיבוץ בהוצאת הקק"ל ירושלים) העולים לעין-השופט היו חברי הקיבוץ "אמריקה בניר" בחדרה בה גרנו כמה שנים.

לואיס דמביץ ברנדייס

(1856-1941)

ברנדייס היה בן למשפחה יהודית שהיגרה לאמריקה מבוהימיה לאחר מהפכת 1848 והתיישבה במדינת קונטוקי. לואיס הצעיר גדל באווירה החלוצית ששררה עדין במערב התיכון באותה תקופה, ואילו בבית המשפחה ינק ממיטב המסורת של תרבות אירופה.
אחרי סיום חוק לימודיו בפקולטה למשפטים של מכללת הארווארד בהצטיינות מיוחדת, התיישב בבוסטון ועד מהרה התפרסם כעורך-דין מזהיר המתמחה בבעיות הפיננסיות והלגאליות של הטרוסטים הגדולים.
תפיסתו החברתית הובילה אותו דווקא להגנה על זכויותיו של "האדם הקטן" ומאבקו של הפועל עם עוצמת המונופולים ו"קללת ההון הגדול".
כאשר פרצה השביתה הגדולה של פועלי תעשיית הבגדים בניו-יורק ב- 1910, נבחר ברנדייס כבורר ראשי והצליח לנסח את הפשרה, שהייתה לאחר מכן במשך שנים רבות, יסוד למשטר יחסי עבודה בענף תעשייה חשוב זה.
כך יצא לו מוניטין "כפרקליט ההמונים".

ברנדייס במשרדו

כשהתמנה ב- 1916  על ידי הנשיא וילסון כשופט בית הדין העליון של ארה"ב , היה היהודי הראשון שכיהן בתפקיד רם מעלה זה.
המינוי חולל סערת רוחות ברחבי ארה"ב וגם בסנאט ובעיקר עורר את זעמם של אילי ההון וכל המגינים על קדושת העיקרון של הרכוש הפרטי.
על כס המשפט התגלה בראנדייס כלוחם אמיץ והומניסט דגול, אשר העז להתמודד עם הבעיות והקונפליקטים של הכלכלה הקפיטליסטית המודרנית.
בשנת 1916 נטל ברנדייס חלק פעיל במו"מ עם הנשיא וילסון ביחס להכרזת בלפור.
ב- 1919 ביקר בארץ ישראל. כשהופיע ב- 1920 בועידה הציונית בלונדון, כראש המשלחת של ציוני אמריקה, נבחר בה כנשיא הכבוד של ההסתדרות הציונית.
אולם כבר באותה ועידה נתגלתה מחלוקת בין סיעת ברנדייס ומחנה חיים ויצמן אשר נסתיים בקרע עמוק.
לבסוף, ב-1921, בועידת ציוני אמריקה בקליבלנד גרמה לפרישת קבוצת ברנדייס מההסתדרות וההנהלה הציונית.
פרישה זו הייתה מכה קשה לתנועה באמריקה, אם כי במרוצת השנים חזרו רבים מסיעת ברנדייס לפעילות ולמנהיגות ציונית.
ברנדייס עצמו נשאר חבר בתנועה הציונית והגביר את תמיכתו במפעל הציוני.
תפיסתו החברתית הביאה אותו בשנים שלאחר מכן להתקרבות יתר אל הזרם הפועלי בציונות, להסתדרות העובדים ותנועת "החלוץ".
במיוחד הוא רחש לאהדה עמוקה לתנועת "השומר הצעיר" והתנועה הקיבוצית בכלל, אהדה שביטויה הבולט היה בהסכמתו שקיבוץ עין השופט ייקרא על שמו.

פרק בפני עצמו הוא פרשת הקשר ההדוק של ברנדייס ושליחי "השומר הצעיר" ונציגי עין השופט באמריקה. בפגישות התכופות עם שליחינו הקסים ענק-רוח זה בפשטות הליכותיו וצניעותו, ויותר מכול, בבקיאותו המפליאה בכל הפרטים של חיי היום יום והבעיות המשקיות של הקיבוץ. התעניינותו הייתה פרי מחשבה והבנה עמוקה, ותפיסה חברתית מתקדמת. את הקירבה הזו הוא מיצה פעם במשפט קולע וקצר, כדרכו, בשיחה עם אחד השליחים על הקשיים בשנים הראשונות של עין השופט: "עליכם לראות עצמכם מאושרים שנפל בגורלכם להיות שותפים למפעל גדול". אותו שליח היה יהושע לייבנר.

יהושע לייבנר, חבר עין השופט, היה חניך התנועה באמריקה ושליח בארצות שונות. הוא היה מראשוני החברים, יוצאי אמריקה, שטיפח את הקשר עם ברנדייס.

באוגוסט 1939 כותב יהושע לחברים בעין השופט מבוסטון:

....בעצם הימים האלה יצא לנו לבקר את ידידנו הישיש ברנדיס. מוכן אני להתדוות לפניכם שאם התייחסתי בקצת חשדנות לכל ההערצה והחיבה שיצרו מסביב לזקן, הרי שוכנעתי הפעם שהרבה מזה אינו מוגזם. הוא רוכש את אמונך מהרגע הראשון.
חלקת הדרך המובילה לביתו הנושן אינה טובה יותר מהדרך החולית בסביבות חדרה, לפני שנים מספר. הבית עצמו בלי חשמל, על גבעה לא נאה ביותר ואינו שונה הרבה מבית איכר מקומי.
כשירדנו מהאוטו ונכנסו לחצר, יצא לקראתנו הזקן עצמו בכובע בד לבן ובחליפה לא חדישה ביותר. השיחה הייתה פשוטה ושוטפת והוא הפתיע אותי בבקיאותו הרבה ובערנותו.
הוא הפתיע אותי כאשר סיפר לי על שיחת הקיבוץ בעין השופט שהחליטה לבנות את הבית השלישי, אפילו אם יצטרכו להשיג הלוואה.
אחר כך הראינו לו תמונות והוא שאל שאלות, מהן כלליות ומהן פרטים המראים על התעניינותו הרבה בכל פרט. למשל מה גובה מגדל המים? מה גובה חומת המגן מסביב לכל צריף?
הוא הצטחק, מעשה סבא, על תמונות ילדים ושאל כמה פעמים בשבוע אוכלים בשר.
סיפרנו לו על גן הירק והוא התעניין ורצה לדעת איזה מיני ירקות מגדלים אצלנו?
הופתעתי משפע הבקיאות ומערנותו של הישיש. כשיצאתי הרגשתי כאילו מחצית שליחותי בענייני הקיבוץ נסתיימה.

ברנדייס ואשתו אידה סילברמן פעילה ציונית