נשים בפלמ"ח

אריה אלנר סילביה נדב שמואל כהן ודלילי

הימים טרום מלחמת העצמאות, החברים מתנדבים לשירות בפלמ"ח ולעזור בהגנת הישוב ובהגנה על המולדת שרק קמה...

סיפורה של סילביה שהתגייסה לפלמ"ח והתפרסם בספר היובל של עין השופט 1962.

באקדחים שלופים הלכנו. כגששים - המדריך ואני.
מאחורינו שלשה מניינים של חברות מן "הקורס למדריכות בנשק קל". הלילה- חשוך וסוער אחרי שבוע של גשם בלתי פוסק.

"הרי את מן הסביבה – ובטח מכירה את הדרך"- היה זה ההסבר היחידי שנתן המפקד בקראו אותי משורות מפקד- היציאה לתפוס מקומי עם המובילים את "הקורס".הלכנו אז ממאיר - שפיה למשמר- העמק.

במהרה נוכחתי כי "הסביבה" אין כלל להכירה- השיטפונות שיבשו את השביל, מהלילה הגביה כל הגבעות, ואין אופק ואין כוכב ואין נקודת- אחיזה.הוואדי המוכר כביכול,המתמשך ישר בכיוון המבוקש, נעלם- ובמקומו נהר זורם בחוזקה.




אנו עולים ומחפשים מדרך רגל על צלעי הגבעות- אך כעבור רבע שעה של הליכה קשה, מסכמים בחוסר בטחון:סטינו??? ושוב אנו יורדים ומתקדמים בתוך הנחל ומתנחמים בכך ש"כאן נחלש כוחה של הרוח".בתוך המתיחות והמאמץ שולטת בתוכי מחשבה אחת: זה חודש וחצי לא היינו בבית- ועתה ביתי עין השופט הוא מגדלור אשר אנו מחפשים בליל סוער זה.

מהאלבום של פרידה פיין- הבחורות מכינות אוכל

"קורס הבחורות" הולך על כל נשקו – מקלעים, תתים, רימונים, רובים.המטרה: תמרון אש פלמ"ח- רבתי במשמר העמק.במשך היממה האחרונה עשר פעמים ביטלו את המבצע ושוב חזרו והודיעו: מתקיים!.הגיעו ידיעות על פעילות יתירה של המשטרה הבריטית באזור זיכרון- יעקב.ניתנו הוראות של "סליק" חמור .תכנית ההסעה , של הקורס אל התמרון, נתבטלה.

אך החברות מסרבות לקבל את הדין. לא יתכן כי קורס החברות ייעדר מן התימרון.הועלתה ההצעה להגיע דרך ההרים בהליכה. את "הכלים" נישא על הכתפיים ונלך ב"כיסוי" החושך והסערה.וכך יצאנו, הפקודה: "במקרה של תקלה- אין למסור את הנשק".
בשתיקה גמורה, במתיחות וזהירות הלכנו ללא הפסקה ונדמה כי הולכים שעות ללא ספור ובקושי מרימים רגלים.ולפתע- בתוך הגשם המתחדש בחזקה , מבחינים בנצנוצים מקלושים של אורות."סטינו דרומה במקצת, אך אלו אורות של קיבוץ דליה" קובעת אני בביטחון אבחנה בלתי מובנת אף לעצמי.

סמכו עליהן - מזה יוצא רק אוכל טוב וקפה

נותנים סימן להתכנסות.בתוך הגשם השוטף מתכופפים, מתייעצים, המפקד מציע, "הרי אתן הרוגות ורטובות עד העצמות- ניכנס לדליה.נחכה עד אור הבוקר , אולי יהיה אפשרי לסדר הסעה לתמרון".

"אם חניה- אז בעין השופט! נגיע בכוחותינו אנו עוד הלילה למשמר העמק".החברות שאיתי אינן מוותרות.
וכך היה- כל בנות הקורס מזדהות עם שתי "הקורס נטיות" חברות עין השופט.ונדבקו לפרידה (פיין) ואלי כאילו אף הן נכנסו לתחום המשיכה של מגנט ופה אחד הצהירו "לעין השופט".ועתה הרגלים נעות בזריזות ומשא הנשק אבד כובדו.
מתקרבים לגדר. דממה וחושך, חרדים פן ייבהלו השומרים מהתקפת פתע זו של גדוד האמזונות.פרידה ואני "מתפלחות" לחצר.מגלות את מפתחות השער במקום הסתר הקבוע.בשקט, בשקט נכנס "הקורס"- אך השומרים כבר באים לקראתנו.והנה, בין השומרים נמצאת גאולה (לישנסקי). מה מתאים הדבר!

הרי באותו יום שהודיעו כי הפלמ"ח יקבל לחברות מספר במסגרת "המכסה" של מגויסים מכל משק.

גם היא הייתה בין  המתנדבות.אך עיכבו בעדה, כי היא "מפקדת עמדה" ונחוצה במערך בבית.
בין רגע ממציאה היא מנרות נפט להאיר  פינה בחדר האוכל.


הבנות משתרעות על הספסלים.הנה רועש פרימוס וגאולה מגישה תה מהביל.סוכר אין- אך כנגד זה הצליחה לגלות תאנים מיובשות ולחם טרי. סעודת מלכים!

הלוחמים

בקיבוץ הכול ישנים.גנראטור – החשמל שותק. אפילו הכיריים כאן במטבח,קרים, בחוץ משתוללת הסערה.בנות "הקורס" , אפילו ממחטה יבשה לא תמצאנה לנגב את השערות הנוטפות, ומרוב עייפות ניטל כוח דיבורן.

ועם זאת, כולן מקרינות, "מבסוטות" מעצמן ומצנחונן הלילי הקטן.ואני- די לי בכך שאני בבית.אמנם רק לחניית קצרה שעוד מעט נזוז.החברים אפילו אינם יודעים שאנו כאן, אך מה טוב לשמוע נשימתו השקטה של הקיבוץ הנה מעמלו ומתחדש לקראת המחר.

אני יוצאת להמשך המסע נרגעת ומאוששת, וגם שמחה .נדמה שבנות ה"קורס" , אף הן ספגו מרוח ההשראה המיוחדת של ביתי הקיבוצי.