ענפים שהיו ואינם

גן הירק

שרנקה וכסלר ליד גן הירק

גן הירק התחיל בפיסת קרקע צרה לרגלי ג'וערה וסמוך לבוסתן  הגדול.בבוסתן הגדול היה מעין קטן-עין סוס שהוא היווה את התקווה להספקת מים להשקאת הגן.

ביומניו של איבי גולן יש תיעוד לתחילתו של הגן:
1937- אפרים טיקטין ושושנה יציב בלווית אברהם גולדשלגר מסיירים וקובעים את שטח גן הירק העתיד לקום.
מסקלים, חורשים ומסדרים את המשאבה לצורך מדידת המים במעין עין- סוס.
החלה עבודת זיבול השטח
הפלא קם והממטרות מסתובבות בשטח הגן.

עד כאן ימיו הראשונים של הגן, נזרעו גזר, סלק,כרובית, כרוב ותרד.תפוחי אדמה, מלפפונים עגבניות, צנוניות.
בהמשך הזמן קמה לגן הירק שלנו תחרות מצד השכנים והוחלט להתחיל בגידול זרעים, עובדה זו נתנה לקיבוץ יתרון על שאר קיבוצי האזור.
בנוסף לגידול הזרעים החלו בענף גידול סיפנים.
ב1966 מסיים הענף בגירעון וחוסל.






 הרפתקה לילית

גדעון כילד בן ארבע

סיפר גדעון שפירא
מתוך החוברת "תנו לחיות לחיות" - 1987

פעם היה גן ירק בעין השופט ומשה,  אבא שלי, היה אחראי עליו. אהבתי לנסוע עם אבא בכרכרה הרתומה לסוסה כוכבת, לפתוח קווי מים בגן הירק.
בשנים ההן, חיו באזור שלנו הרבה יותר חיות בר מאשר היום. בטיולים היינו פוגשים , תנים, שועלים, חתולי בר, ארנבות, ודרבנים, גיריות, נמיות, ואין זו עדיין הרשימה כולה.
הנסיעה בכרכרה לפנות ערב, הייתה בשבילי ממש מסע הרפתקאות - הנה נמייה חוצה את הדרך, שם בין השיחים חומק לו חתול בר, ארנבת מבוהלת מרעש הכרכרה בורחת בקפיצות ארוכות. הטבע מלא סודות והפתעות.

אבל המחזה המרהיב ביותר היו הצבאים שנגלו לעיני, מדי פעם, בשטח הגן, כשהם מדלגים בקלילות נהדרת מעל צינורות המתכת הגבוהים, מתרחקים ונעלמים בין הגבעות.

ערב אחד נסענו בכרכרה לחלקת גן הירק שלרגלי הר הכוכים. כשהגענו לגן החשיך היום ובשמיים זרח ירח מלא ששפך אור רך על שורות הגזר המתמשכות ועל הצינורות הארוכים.

אבא משה התחיל  להעביר את קווי המים. לא קל היה להעביר את הסקנרים הכבדים מברז לברז ולחבר אליהם את הצינורות. אבא משה עבר מקו לקו עד שכמעט לא הבחנתי בצלילתו המתרחקת.
נשארתי לבדי בקצה השורה.פתאום אני שומע יללה רחוקה וקול יללה עונה ממול. רגע דממה ושוב נשמעות יללות, הפעם מכל הכיוונים. היללות נשמעו יותר ויותר קרובות.

איפה אבא משה? לא רואים אותו בכלל. הוא עובד לו שם רחוק ושכח שאני מחכה לו פה לבדי.
שוב שקט. השקט מתמלא בקרקורי קרפדות ובקריאות של ציפורי לילה. היללות מתחדשות והפעם הן קרובות מאוד.

אני נצמד בחזקה אל צינור המתכת של הברז הגבוה. פתאום אני שומע יללה ממש קרובה . הרגשתי חולשה נוראה וחלחולים בבטן. לעיני התגלה מראה מופלא - בין  שורות הגזר, קרוב לצינור המים, כשלושים צעדים ממני, ישב תן גדול. ראשו היה מורם לעבר הירח, פיו פעור כלפי מעלה ובוקעות מתוכו יללות ארוכות וצלולות. נשארתי קפוא במקומי.

לא יכולתי להסיר את המבט מהתמונה הקסומה המוארת באור ירח מלא. הייתי כמהופנט - תן גדול יושב מולי, ראשו נטוי למעלה והוא שופך יללות מלאות געגועים אל הירח. לא העזתי לזוז. לא לנשום. החרדה הפכה לחרדת קודש. לפתע קם התן על רגליו ופסע לאיטו לעבר הר הכוכים.
רק עכשיו העזתי לצעוק. קראתי בכל כוחי לאבא משה שיבוא. עברו כמה דקות ארוכות עד ששמעתי את קולו מהקצה השני של הגן - "תיכף אני גומר! חכה לי! ".

משה וגדעון שפירא

"חכה לי", חשבתי,  "הרי אני כבר מחכה פה לבדי חצי לילה! ".

סוף סוף אבא משה הגיע ואמר לי שעברה בסך הכול חצי שעה. רציתי לספר לו על התן המכושף,  אבל הוא כל הזמן דיבר והסביר לי כמה הרבה עבודה הייתה לו בקווי המים, לפתוח ולסגור שיברים, ושבכלל אין בסביבה שלנו כל סיבה לפחד.

בינתיים חשבתי לעצמי שממילא אי אפשר לספר את מה שראיתי.
עלינו שוב על הכרכרה ונסענו בדרך העולה אל השער הדרומי. הירח ליווה אותנו כל הדרך והזכיר לי את התן המכושף.

כשהגענו לסוף העלייה, מול הפניה אל השער, כוכבת התחילה לרוץ. פתאום, טרח, כוכבת נתקלה באבן גדולה ובבת אחת התהפכה כשרגליה למעלה. אני טסתי באוויר עם הראש קדימה ונחתתי על בטנה של הסוסה המפרפרת.

כוכבת השתוללה, בעטה ברגליה באוויר, כשהיא מנסה לה\שתחרר מסבך הרתמות. אני משותק מפחד שרוע על בטנה, נאחז בכוח ברצועת הרתמה ומתחיל לגלוש כלפי מטה.
לפתע הרגשתי את הידיים של אבא משה אוחזות בי ומושכות אותי בכוח מעל הסוסה. ניצלתי!

עבר זמן רב עד שנרגעתי. ראיתי איך אבא משה מתיר את המושכות ומשחרר את הסוסה שתוכל לקום על רגליה.
סוף סוף הכול הסתדר. כוכבת הייתה שוב רתומה לכרכרה והגענו הביתה בחצות הלילה.

על אף השעה המאוחרת לא הצלחתי להירדם. שמעתי מרחוק יללות תנים ולא יכולתי להפסיק לחשוב על התן המכושף. דמותו המופלאה הפעימה אותי כל כך עד שהשכיחה ממני את התאונה של סוף המסע.
תמונה קסומה זו מלווה אותי עד היום