שוד העדר הגדול

העדר יוצא למרעה 

ענף הצאן

ענף הצאן היה למעשה – הענף החקלאי הראשון בג'וערה.תחילתו כבר בחודש דצמבר 1937.קורות ענף הצאן (כבשים ועזים)שזורים בתולדות הקבוץ במשך 32 שנות קיומו ועד חיסולו ב-1969.
ביומנו של איבי גולן כתוב:

טווית צמר בדיר

1937 – בערב הודיעו משריד- באמצעות האיתות- כי נקנה הצאן (60 ראש) ומחר יש לצאת לפגוש אותו בדרך משמר העמק.
- ב2.30 מופיע העדר מלווה ע"י יוסף אייזן ואיסקה ליפשיץ על סוסות ובראשו יחזקאל שביט.העדר משוכן באחת החושות שהיתה משמשת כאורווה ומעתה תהיה דיר צאן.בערב מסיבת שירה בציבור בהדרכתו של ממתיהו שלם שבא מבית אלפא- המנחה אותנו בשירת רועים
- יום מראשון של רעית העדר באדמות ג'וערה
1938 – העדר כבר משתכן בסככה בתי המלאכה בעין השופט.איסר לביא מצטרף לצוות העובדים.
1939- העדר מונה 290 ראש.החלה ההמלטה ותעשיית הברינזה במחלבה הסמוכה לדיר.
1940-7 – שבע שנים של ביסוס שני עדרים: עדר כבשים המונה 250 ראש ועדר עיזים 140 ראש.

בשנות החמישים אירע אירוע טראומטי לענף הצאן

בעיתון מס' 46 – 18.11.2011 מסופר הסיפור הבא :

שוד העדר הגדול / הגישה לדפוס: עפרה בריל 

הסיפור שלנו מתחיל בעין השופט ונגמר בקיבוץ יזרעאל.
אילנה גולן-שני העבירה אלי רשימה שהתפרסמה בעלון קיבוצה,
יזרעאל. כאשר קראתי אותה אמרתי לעצמי, איזה עולם קטן...
בשנת 1954 נשדד עדר הצאן של עין השופט. הרועה היה אייבי גולן.
ב"ידיעות עין השופט" נכתב:
"... זה עתה נתקבלה הידיעה המזעזעת שהעדר שלנו נגנב.
הבוקר, כשיצא אייבי עם העדר למרעה בשדותינו ליד הגבול, הותקף 
על-ידי מזוינים מעבר לגבול. 
בנס ניצל כאשר ירו עליו והעדר הועבר מעבר לגבול. פרטים נוספים
טרם נודעו, העניין בטיפול של מוסדות הביטחון.
העדר מונה 480 ראש ונחשב לאחד העדרים המשובחים בארץ. 
הנזק גדול ואין לו תמורה.
לאחר כעשרה ימים נשמו לרווחה בעין השופט.
בתיווך האו"ם הוחזר העדר, כאשר 55 ראשי צאן משובחים נשארו בירדן".

אילנה העבירה אלי מייל שבו היא מספרת על ג'רי הדר, מקיבוצה יזרעאל, שנפטר השבוע, ולזכרו פרסמה אשתו את הסיפור הבא:

מה קרה לג'רי הדר בעקבות הצאן, או מה שלא קרה לו (סיפור משנת 1954)מספר ג'רי - מעשה שכך היה:

יום אחד לפני 34 שנה, ישבנו במועדון החבר של יזרעאל –  מיכאל ואילנה שני, ואנוכי, ושוחחנו בינינו על השורשים של כל אחד מאיתנו - מאין באנו לארץ, מה עשינו וכו'. מיכאל אמר, שהוא הגיע ליזרעאל מגן שמואל... חשבתי בלבי -  טוב, לא הכרתי שם אף אחד. אילנה אמרה: "אני, בעצם, בת עין השופט". כששמעתי את דבריה אמרתי בהתלהבות: "או! את מעין השופט, יש לי סיפור מרתק לספר לך!!"

בשנת 1952 הייתי בגרעין ההכשרה האנגלי בקיבוץ גלעד (ליד עין השופט ודליה) ועבדתי בדיר הצאן.

צריך לזכור שבאותה תקופה היו שלוש "נקודות אור" בעמק שמדרום לכביש הסרגל - יזרעאל במזרח, גבעת עוז דרומית יותר ומושב היוגב במערב. כל שאר האזור היה חשוך- יישובי תענך עדיין לא הוקמו ובשטח כולו עסקו יישובים שונים בגידולי פלחה - אפילו מעמק הירדן.

לאחר הקציר, ולאחר שאנשי הקיבוצים אספו את חבילות הקש, ירדו עדרי הצאן של משקי הרי-אפרים עם הרועים לרעות בשלף את הצאן. ליד "מחנה עמוס" הקימו מחנה ללינה ולאוכל. לכל משק הייתה מכלאה נפרדת לצאן, כאשר הלינה והאוכל של הרועים הייתה משותפת.
העבודה שלי בזמן ההוא הייתה לרעות את עדר הצאן של קיבוץ גלעד, באזור בו נמצא היום מושב רם-און. 
זה היה אזור המרעה של קיבוץ גלעד, כי לכל עדר היה אזור מרעה קבוע.

ערב אחד, אחרי יום עבודה במרעה, ישבתי במקום בו היינו אוכלים וישנים. שוחחתי עם הרועה מעין השופט ונוצר בינינו קשר אנגלו-סכסי מיידי – אני מאנגליה והוא מקנדה. הוא סיפר לי שהוא משחק שחמט ויש לו אוסף מטבעות עתיקים, שהוא מוצא תוך כדי הליכה בעקבות הצאן. מהון להון הוא אמר לי, שהוא מתכוון לצאת מחר לצד המערבי של כביש העמק. הצעתי לו שאולי נתחלף בשטחי המרעה.

- "למה אתה רוצה להתחלף? הרי הנוף אותו הדבר – הכול מישור ומרחוק רואים הרים", אמר הרועה מעין השופט.
- "אני פשוט רוצה לראות את הנוף מזווית אחרת ", עניתי לו.
הבחור הסכים.

העדר חוזר מהשבי בירדן

למחרת היום התחלפנו.כל אחד הלך לדרכו למקום המרעה השני. בערב חיפשתי אותו לשאול ולהתעניין בשלומו, אך הוא והעדר לא חזרו.
כולנו התעניינו, שאלנו וחיפשנו. התברר לנו שמעבר לגדר, בצד הירדני, קבוצה של פדאיונים עברה את הגבול, גנבה את העדר וירתה על הרועה - אשר נפצע בכתפו.
עברו ימים רבים עד שהעדר הוחזר בחסות אנשי האו"ם,  אך ללא האיילים המובחרים.

היה לי קשה מאוד ולא נעים, שהדבר קרה דווקא ביום שבו התחלפנו. המחשבה שבעצם זה היה צריך לקרות לי לא הרפתה ממני.
כעבור זמן מה נפגשנו שוב והרועה מעין השופט הרגיע אותי ואמר שזה היה מקרי בהחלט.

***
את הסיפור הזה  סיפרתי לאילנה ומיכאל בשנת 1971, כאשר ישבנו במועדון של יזרעאל. עוד אני מספר ואילנה החלה לחייך. שאלתי אותה: "מה מצחיק אותך? הרי זה היה בזמנו רציני".
אילנה אמרה:"הסיפור מוכר לי, כי הרועה שנפצע הוא אבא שלי - אייבי  גולן ז"ל שהיה רועה הצאן בעין השופט. את הסיפור מהצד שלך לא הכרתי".
איזה עולם קטן!
                                                                                 פורסם ב"יזרעאל", 11 בנובמבר 2011
                                                                                  רשמה מפי ג'רי הדר: אילנה גולן- שני 

עדר הכבשים והעיזים ב1939