החיפוש אחר פרנסה..

המחצבה

בסוף שנות השלושים קנינו מחצבה קטנה, עם מנוע של בוכנה אחת. המנוע היה מפעיל פטיש שניפץ את האבנים ודרך רשת עם חורים בגדלים שונים מוין החצץ לגדלים שונים. הפעלנו את המחצבה לראשונה בעין השופט ליד החשמליה.
היינו מביאים אבנים מהסיקול, וגורסים אותן לחצץ ששימש לבנייה הראשונה בקיבוץ. אחר כך עבדנו באזור נצרת וסיפקנו חצץ לקבלן ערבי. היינו שלושה מפעילים: אני, מולה ונדמה לי שחיים מהקבוצה הגרמנית.
כל בוקר נסע אחד מאתנו למחצבה.
הקבלן היה מספק את האבנים ולוקח את החצץ לשדה התעופה של רמת דוד, שנבנה  אז על ידי הבריטים. 
תקופה קצרה עבדה המחצבה בואדי מילק ומשה מחרוק היה רוכב אליה על סוס יום יום הלוך וחזור. באותה תקופה קרה המקרה שעדנה ואמנון, בני 4-5 , הלכו ברגל לחיפה, הרבה חברים התגייסו לחפש אותם בשדות, ומשה מחרוק שחזר עם סוסו מהמחצבה, מצא אותם באיזור הכפר ריחניה והחזיר אותם בשלום.  
מאוחר יותר העברנו את המחצבה לואדי ערה והפעיל אותה קבלן מחדרה – אנצילביץ'.
הובלנו אז את החצץ עם המשאיות שלנו לסלילת כביש הסרגל. אחר כך מכרנו את המחצבה לאנצילביץ'.
(על פי סיפורו של ברל קרן )

המחצבה- המפעל הראשון שרכש  קיבוץ עין השופט 1939

פרשת המחדל

מאז ומתמיד ידוע קיבוצנו כקיבוץ סולידי ובן נאמן למוסדות התנועה

הקו המנחה בהתפתחות התעשייתית שלנו הוא הקו התנועתי

מאז ימי "אמריקה בניר" ישבו וועדות כלכליות והתלבטו בנושא התעשיה.

ב- 1937 נפתחה הפרשה עם סולטיס

מי היה סולטיס?

סולטיס היה יהודי אמריקאי שעסק לראשונה בארץ במוצרי נירוסטה והציע לנו הצעה בעלת עתיד:

מפעל לארגזי קירור מנירוסטה

התנהלו דיונים, התווכחו ולבסוף הכל היה מוכן לחתימת החוזה ואז…

סוד המפעל הודלף לעין החורש

קמה שם צעקה שמקימים בקיבוץ "אמריקה בניר" מפעל המתחרה בפחחיה שלהם

המחלוקת הגיעה עד למזכירות הוועד-הפועל

הבוררות הכריעה לטובת עין החורש ואנחנו נכנענו להחלטת התנועה.

אם לא היינו נכנעים היינו מתחרים היום בכבוד ב "פחמס". 

עם המעבר לעין השופט שוב התלבטו בעניין התעשייה

ארבעה מפעלים כבר היו קיימים:

מרצפות, רעפים, מחצצה ומחצבה ומפעל הובלה

לצד מפעלים אלה קשה היה להתמודד עם תעשיה נוספת. אך הצורך בתעשיה היה חזק

וב- 1940 היו עין השופט, דליה, הזורע ושער העמקים חתומים על בקשה שביח"ר לגלוקוזה יוקם באזור שלנו.

לא מוסבר איך קרה ש"גלעם" הוקם לבסוף באזור מענית

יש לשער שגם בנושא זה התנועה החליטה 

בשנת 1946 הביא אהרון אפרת הצעה למפעל לייצור מברשות והוכיח את הכדאיות הכלכלית שלו

לאחר מספר דיונים בוועדת משק נפלה ההצעה ומרעיון ייצור המברשות נהנה עד היום קיבוץ רוחמה.

ב- 1947 היתה פנייה לחברינו הנמצאים בארה"ב להתעניין בתעשיות שעדיין אינן קיימות בארץ

הובאו שלוש הצעות מפתות: 

• *מפעל יהלומים - ההצעה ירדה מהפרק כי היתה תלוייה בידע מקצועי ויבוא חומרי גלם מאוד יקרים. 

• *מנורות אור-יום - היתה כאן אפשרות לפריצה בלתי רגילה קדימה, זו היתה רק ראשית עידן הפלואורסנט בארץ.

החידוש היה כה גדול שבפרוטוקול אפילו פלואורסנט עדיין לא ידעו לכתוב!

חברינו נפגשו עם מומחים, התלבטו התלבטו

עד שסיכמו לדחות את ההצעה, משום שהיא בעלת מימדים גדולים מדי ויש להתעסק עם כימיקלים. 

• *מכבסה אוטומטית - - דווקא הצעה זו נראתה מתאימה לוועדה הכלכלית, אך ירדה מהפרק משום שטרם קיבלו את כל הפרטים (עד היום). 

משנפלו הצעות חברינו, עלה רעיון חדש: מקדחי שיניים

זה היה חידוש ממשי בארצנו

התברר שמפעל זה קשור בייצוא של 100 אחוז (רופאי השיניים בארץ עוד קדחו במקדחי יד…)

וסוכם שמפעל הקשור בייצוא בלבד אינו מתאים לנו 

ב- 1948 מספרים היומנים על רעיון מפתה להקמת בית חרושת איזורי לממתקים

היו ויכוחים בוועדה הכלכלית

יהושע דיין היה בספק אם נצליח לגייס את מספר האנשים הדרוש למפעל כזה

ובמקביל-אהרון אפרת העלה רעיון נוסף למפעל לייצור גומי

הוחלט לדחות בינתיים את העניין הממתקים ולבדוק באופן יסודי את עניין הגומי

הבדיקה עדיין לא הסתיימה 

ב1955 עלה על הפרק רעיון למפעל לייצור נקניקים ומוצרי בשר נוספים

ראשיתו של הרעיון במפעל ישן ביקנעם בבעלות המועצה האיזורית

בשותפות עם קיבוץ הזורע נרכש המפעל מהמועצה

בראשית עבדו בו ליפא וייס מעין השופט ויוחנן מהזורע ועובדים שכירים

לדברי ליפא המפעל בראשיתו היה בשפל המדרגה והוצל ע"י הקנייה של שני הקיבוצים

הצרה הייתה שהמבנה לא התאים מבחינה תברואתית

במקום לשקם את העסק הוחלט לחסלו

כשהוחלט על חיסול המפעל תפס קיבוץ מזרע את העסק

והקים אותו מחדש על בסיס יותר מודרני 

ב- 1956 הציע אהרון אפרת מפעל סריגה

המגמה היתה יצור סוודרים לבית וגם למכירה בחוץ,

תוך כדי מציאת מקום עבודה נוח לחברות הוותיקות

התוכנית נבדקה במשך שש שנים, לבסוף הוחלט לדחותה. 

בשנים 1956-1960 נבדקה האפשרות להכנס לשותפות עם "זוהר דליה". 

וכמו שכולם מבינים גם זה לא יצא אל הפועל........

למה לא מפעל ליהלומים? הצילום מהויקופדיה