כך ניצחנו את האבן - סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (21)

נהגים מהתנועה הקיבוצית  ששרתו בצבא הבריטי

זיכרונות מהשבי

יחזקאל ניימן שהיה נהג בשרות הצבא הבריטי נפל בשבי– 
 ב-1941 

יחזקאל ניימן נפל בשבי 
הגרמני בזמן מלחמת העולם 
השנייה -
 מספר על תקופת השבי :

שלושה ביסקוויטים ליום 

השהייה שלנו ביוון ארכה שמונה חודשים. בינתיים הגרמנים התקדמו במהירות לתוך הבלקן,  וביום בהיר אחד הודיע לנו המפקד שאנחנו בשבי. התברר לנו שגם היחידות הארץ-ישראליות האחרות ה"חפרים" – ובתוכן בן אהרון, שמעון הכהן (מבנימינה) ושמעוני – אלה שלושת הקצינים האחראים שאף הם נשבו. סוורים ארץ- ישראליים, שהספיקו להיות רק שבועיים ביוון – גם הם נפלו בשבי.
לקחו אותנו לגרמניה בקרונות משא וצופפו אותנו כמו בקר. הימים היו די חמים. לדרך נתנו לנו שלושה ביסקוויטים (ליום?) איזה יום? בכלל, היינו עוד די רעבים מקודם, ויש שגמרו את המנה אחת-שתיים. העיקר, שנים-עשר יום לא אכלנו שום דבר. הגענו למחנה מסודר שהייה מיועד לשבויים, עם בנינים של ממש. היו גם מקלחות. היינו כ3500- שבויים, אבל עוד כ 50000- שבויים היו שייכים למקום, שנחשב כמרכז. שם היו גם בתי החולים  ושאר השירותים.

חלוקת חבילות לשבויים 

היהודים נשלחו לעבוד ב"אדולף היטלר קאנאל" (תעלת אדולף היטלר) באיזה מקום בשלזיה. ביצענו עבודה יפה והגרמנים התפלאו ואמרו: "אלה יהודים אחרים!".
כשגמרנו עבודה זו כעבור כמה חודשים, נשלח חלק מאתנו למכרות הפחם. שמענו שהרוסים מתקרבים לכיוון שלזיה. ביום שהוציאו אותנו מהמחנה כבר הגיע לאוזנינו ממרחק רעם התותחים הרוסים. צעדנו מה7- בינואר 1945 ועד ה7- במארס שלושה חודשים. זוג הנעליים האנגליות שלי החדשות עם סוליות כפולות – נקרעו לגמרי… שכבנו בחוץ, בכפור, כמו בהמות. בהליכה הזו חלה אגב יוסף אלמוגי, קיבל התקפת אפנדיציט ופחד שהגרמנים יחסלו אותו. יש לציין שהגרמנים טיפלו בו יפה, לקחו אותו לבית חולים ועשו כל מה שצריך… ידענו על אושוויץ ! האנגלים והפולנים סיפרו לנו על כך.

ידענו על כל מה שמתרחש. בצריף שלנו היה דגל ישראל, מפה עם ציון החזית, וקצינים גרמנים שוחחו עמנו. היו לנו מקלטי רדיו במחתרת. קיבלנו "ניוז" כל בוקר וערב. גם קיבלנו עיתון גרמני. אני קיבלתי "פעלקשע באוברטר" (עיתון המפלגה הנאצית).

כסף שהשתמשו בו במחנה השבויים

ובכן ב7- במרץ הגענו לסוף ה"מארש" וישבנו בבוואריה במחנה בטירינגן. היו שם משוחררים מכל העמים. רעבנו. בשחרורי שקלתי 40 ק"ג. התברר לנו אחר כך, שלגרמנים היה הכול, ואילו אנו היינו גל עצמות.
ומה היה המשך הדרך? שהינו עוד שבועיים בגרמניה. אחר כך עם תום המלחמה לקחו אותנו במטוסים לאנגליה. רצו שנעשה כל מיני עבודות. התמרדנו, כי בסמוך לנו היו שבויים גרמנים. הצבענו עליהם : שהם יעשו, הרי עבדנו בשבילם בגרמניה.
באנגליה זכינו להיות עדים ליום הניצחון, איזו שמחה." 

מברק שנשלח לקיבוץ ולמשפחה המודיע על שחרורו של יחזקאל מהשבי

כך ניצחנו את האבן- סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (20)

סיפורים מהבריגדה

חנן לפיד
איך שתיתי את התה של שר הכספים ועוד..
ידיעות עין השופט 1975

יום אחד ביקרתי אצל קצין בריטי במצרים שבילה את חופשתו בעין השופט. הדבר נודע לי מפי ירמיהו חגי,הלכתי לבקרו במחנה שלו במדבר מהלך שלושת רבעי שעה מן המחנה שלי.
הקצין קבלני באדיבות כנהוג אצל האנגלים,אבל יחד עם זה חשתי שמשהו לא כשורה עמו. האיש היה עצבני ולא שקט,והנה הסביר לי האיש את סוד עצבנותו. אותו לילה גנבו מהמחנה שלו חצי מחסן של צמיגים גדולים שהיו מיועדים לאוטומובילים גדולים,והרי אני עצמי הובלתי צמיגים כאלה למצרים בקרון רכבת זמן לא רב לפני זה.
ברור היה לי מי סחב את הצמיגים..
בעיני רוחי ראיתי את " במבי ".הייתה זו בחורה צעירה ויפה,תימניה צעירה,עם עיניים פעורות ושקטות שהקנו לה את הכינוי החביב. החיוך הנסוך על שפתיה,וכל הופעתה בכלל,תמיד הזכירו לי את "שיר השירים" ."במבי" הייתה  נהגת במשאיות כבדות ביותר,ומי לא הכירה כל החיילים בקהיר ובעיקר אנשי המשטרה הצבאית.תמיד נתנו לה לעבור דרך כל שערי המחנות מבלי לבדוק את הניירות המעידות על הסחורות שהיא מובילה.וכך אני מתאר לעצמי שהוציאה את הסחורות מהמחנה.תעודות אלה היו חתומות ברוב המקרים על ידי  "הגרפולוגית " ג'ני..
ג'ני זו ידעה לזייף את החתימות כל הקצינים החשובים לפעולתנו. היום הידיים שלה אינן כה בטוחות,ואף שערותיה אינן שחורות כפי שהיו. אולם בקיבוץ עוד מכירים אותה בשם  "שחורה" (שחורה הייתה חברת קיבוץ עין השופט) .
ואמנם ג'ני שלנו עשתה עבודה חשובה ביותר תוך סיכון עצמי.
אבל לא רק על זה רציתי לספר.
הנה אני נמצא בתא דואר של רכבת קהיר ביירות. התא סגור ע"י מפתח מבחוץ כדי למנוע גניבות . ושם בחוץ , חום עצום. זכיתי בתפקיד מיוחד . הוטל עלי לשמור על שק דואר המיועד לירושלים.
ישבתי והרהרתי על מזלי,שזכיתי בנסיעה מיוחדת. וזה רק עשרה ימים לאחר חופשתי בבית. הייתה זו חופשה קצרה מאוד שלא סיפקה אותי. עיקרה הסתכמה בכך שהיה עלי להגניב נער בן 16 במדים של הצבא הבריטי לארץ.
בשובי מחופשה זו שאל אותי הקצין היהודי הממונה עלי,איך הייתה החופשה,בתחילה לא רציתי לספר לו דבר על מה שהיה עמי.ו אולם כשהוא לחץ ואמר שהוא זה ששלחני, ומותר לי לספר לו,הבינותי.
סיפרתי לו על המסע ,על הנער שנתבקשתי להובילו לארץ,יום שלם מימי חופשתי המעטים ,התרוצצתי על פני קהיר למוצאו. לבסוף  גיליתי אותו בסירה על פני הנילוס. הוא היה בטיפולה של הקהילה היהודית בקהיר. אמנם היה לבוש מדים ,ואולם תכף במקום גיליתי שהשרוכים לא היו קשורים כשורה- -הם היו כמו אצל חיילים גרמנים, את זה ,כמובן,שנינו הבנו מיד.
בדרך לארץ סיפר לי את סיפורו : שלוש פעמים ברח ממחנות ההשמדה , ופעם גם מקיר המוות כשירו במכונות יריה. לאחר מכן הסתתר בבונקר בברסלאו (כיום ברלצב ) ומסר עצמו לטנק הרוסי הראשון שנכנס לעיר עם שחרורה. דרך אודיסה התגלגל לקהיר יחד עם חיילים אנגלים שבויים ששוחררו ע"י הרוסים. את השבויים הישראלים מהבריגדה שחררו מקהיר לארץ ישראל , ואולם  לא הנער. הוא נשאר תקוע במצרים והקהילה טיפלה בו. בחור צעיר בלונדיני,יפה תואר ובן 16.
לנער דוד בחיפה-זה כל מה שנשאר לו.

הפלוגה בקהיר

הצלחתי במשימה והבאתי אותו  אל דודו,וכך נתקצרה חופשתי הקודמת. לו נתפשתי במעשה ההברחה כשאני מלווה נער עם ניירות מזויפים,הייתי נחבש לפחות ל- 4 שנים ב"קלבוש "...
עכשיו אני נוסע עם שק שאף אחד לא היה מוכן לקחתו..הרכבת נעצרת , פותחים את התא כדי שאוכל לשאוף אויר,והריני רואה שאנו נמצאים בקונטרה. החום רב ואיני יכול להגיע לקנטינה כדי לשתות משהו קר.אני מופקד על שק דואר,ואסור לי לנטוש אותו. והנה בהתבונני מסביב ,כמו בפטה מורגנה אני מבחין בקרון הסמוך,קרון פאר עם מטבח. הטבח סודאני ענק עם כובע טבחים לבן. והבחור שואל אותי "ג'ורג' רוצה איזה תה מתוק?"   
הייתי צמא מאוד וקפצתי על המציאה.
טרם עניתי " הן " והנה הוא מגיש לי ספל חרסינה הדור עם תה שטעמו עדין כטעם גן עדן,של דבש עם ריח בושם של פרחים. האם היה זה באמת,או שכל זה היה נדמה לי,בכיוון שהייתי כה צמא...איני יודע. אבל האמת היא שתה כזה לא שתיתי מעולם.
שאלתי את הטבח " תגיד מי נוסע בקרון הזה ? " והוא ענה : 
" זה קרונו של שר הכספים הנוסע לביירות "...
לאחר ההפסקה חזרתי לתא הדואר ובסופו של דבר הגעתי בשלום לארץ , ומסרתי את השק לייעודו בירושלים.

חנן עם חבר על רקע הפרימדות

בבואי הביתה לקיבוץ לא פסקו מלשאול אותי " חנן מה קרה לך ? איך הצלחת לחזור כל מהר לחופשה שנייה ?" ומובן הדבר , שהרי בימים ההם היו רגילים לראות חיילים בחופשה וגם בעלי משפחות ואבות לילדים,פעם ב3-4 חודשים בלבד. החברים שמחו מאוד בשמחתי,אך לא סיפרתי מה שאירע עמי. כלום על השק..


את וילי פגשתי בחיפה לאחר מלחמת השחרור. הוא סיפר לי שאחרי שש שנים בצבא הבריטי ובבריגדה שם עבדנו יחד,הוא עוד נלחם על כיבוש באר שבע.רק נכבשה העיר,והנה לפתע מחלקים חבילות המוכרות לו היטב לפי האריזה,וכשפותחים אותן מוציאים מפות של הנגב עם מכתב ליווי של אחריות לאריזה,והמכתב חתום על ידי קצין בלי תפקיד. ואז התברר לי שלא רק ארזתי את החבילה וחתמתי עליה,אלא גם הבאתי את המפות בשק הדואר להגנה. זה היה בנסיעה מקהיר לירושלים.
ובכן עשינו אשר עשינו וכעת דור חדש עושה.
חנן לפיד 

כך ניצחנו את האבן - סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (19)

מלכה אלפר

מלחמת העולם השניה

ביומן הקיבוץ כתוב:
מאי 1940
...בשיחת קיבוץ התקיים שוב דיון מקיף על סידור העבודה בשנות המלחמה. סוכם שיש להכין בעוד מועד קאדרים של בחורות, אשר תוכלנה בשעת הצורך למלא את מקומם של הבחורים שיצטרכו להתגייס או בכלל לעזוב את המקום.

ספטמבר 1940
...אחרי שיחת בירור בקשר עם הגיוס ליחידה צבאית יהודית, אשר תהיה בת 400 איש, ותשרת בתוך הארץ וסביבותיה ,הוחלט פה אחד לחייב את הגיוס.
החברים והחברות מעין השופט שהיו מגויסים לבריגדה

תחת הכותרת -הפעם לא יתפסו אותי- בלי רובה - מפורסמים שמות חברי וחברות הקיבוץ ששירתו בבריגדה:
יחזקאל ניימן
יוסף איתן
משה ברזילי
ירמיהו חגי
שמשון רזניק
ברוך יציב
אלתר יבלונקבה
חנן לפיד
יהושע דיין
יחזקאל שביט
מאקס גרפינקל
אריה וייצמן (בצבא ארצות הברית)
אלכס מאיר
טובה ניר
שחורה ברקוביץ
מלכה אלפר
אורה וו.( אימא של אברהם אבידור)
לאה שק

חנן לפיד

יהושע דיין

משה ברזילי

טובה ניר

כך ניצחנו את האבן- סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (18)

רצח אברהם גולדשלגר

המכה הראשונה שניחתה על החברים בג'וערה באה בעקבות רצח אברהם גולדשלגר מקיבוץ משמר העמק שהיה מדריכם.
    ביומנו כותב איבי גולן:
28.2.1938 –גולדשלגר הגיע ממשמר העמק  לג'וערה.בשתים וחצי גלודשלגר ויוסף איזן (איתן) יצאו בדרך חזרה למשמר העמק. הם הגיעו לשביל המסתובב סביב צלע גבעה באדמת אבו שושה.ירו עליהם ארבעה ערבים מזוינים ברובים צבאיים, מתוך עמדת אבנים שהתקינו במשך היום על יד השביל. שלשה כדורים פגעו בחזה של גולדשלגר שנפל על הפנים קדימה. יוסף שאל: קבלת?
אבל גולדשלגר היה כבר בלי הכרה. יוסף הצליח להימלט ולהזעיק עזרה.
חודשים אחר האירוע המכאיב הזה נרצחו אפרים טיקטין ואליעזר קורנולד ביריות של כנופיות מרצחים 
בדרך בין יקנעם-לעין השופט (ג'וערה). 

גולדשלגר כבן עשרים - באדיבות ארכיון משמר העמק

 בספר-" תכלת וקוצים "

שכתב  ע. הלל

 כתוב:
 " מזה זמן מה, מאז פרצו ה"מאורעות" , מדי לילה נשמעו יריות. החברים טרם התרגלו להאמין שהערבים , שכנינו מאבו - שושה ורובייה, אנשים רעים כל- כך. ואולי פשוט ממאנים להאמין. פתאום נפלה השמועה: גולדשלגר נרצח בדרך מג'וערה ירו בו ערבים והרגו אותו. העבודה הופסקה והחברים התגודדו בקבוצות. התלחשו רגע, ושבו ושתקו . ואנחנו הילדים , כמותם. אווירון בריטי קטן חג מעל ההרים. והחברים אמרו שהוא מחפש את הרוצחים. בלוויה ,  כשקברו את אברהם גולדשלגר , הייתה דממה גדולה ורק  הרקפות והכלניות פרחו בשפע, כאילו  לא נהרג איש.
כשהפר נגח את צ'לנוב והרג אותו, ידענו שדבר כזה יכול לקרות כמו בטבע. אבל את גלודשלגר רצחו אנשים שגם להם , בוואדי, יש אישה כמו רוזה , שכעת היא אלמנה , וילדים כמו עוזי וצביקו, שכעת הם יתומים.
את זה קשה היה להבין ועוד יותר קשה - להאמין. אבל הערבים רצו שנבין , על כן הם היו מבעירים את השדות ואת היער שלנו, והשלהבות הגיעו עד לב השמים. אבל גלודשלגר לא ראה. לא את השדות הבוערים ולא את היער העולה בלהבות.
כי הוא היה כבר מת. "

אברהם בג'וערה חצי שעה לפני הרצחו

כך ניצחנו את האבן- סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (17)

דף מתוך עיתון קיר שיצא בג'וערה בהוצאת יוסף וליפנד

ביקור ראשון של החברים מחדרה בג'וערה

בשעה חמש מודיעים מחדרה, שרק  עכשיו יוצאים האוטומובילים. מתברר שחיכו לבואו של ינק (ינק היה האח של יעקב ברעם)
היום החשיך והגשם התחיל לרדת מחדש. בבית הכול מוכן האוכל מטוגן, המפות על השולחנות, הטלפון עובד בלי הרף. מטלפנים למשמר העמק וחזרה. האורח הראשון הגיע. כנרית התזמורת הארצ- ישראלית. הובאה מיקנעם בעגלתו של מישה בלוויית גפיר. אחריה באו האורחים והחברים מחיפה. בשעה שמונה נשמעה הצעקה: הם באים, הם באים.

חברים רצו אל השער לקבל פני הבאים. הם הסתדרו  בשתי שורות. הנה בא הראשון, אריה ויצמן. ראשו מורכן כחיל ותיק. תשואות וקריאות "משוגע מספר אחד ". דוחפים אותו בין שתי שורות. והנה השני והשלישי. מעבירים גם את אלה בתשואות וקריאות. וכך עברו כולם.

והבאים רטובים, עייפים. אינם יכולים להוציא הגה מפיהם. יצאו מחדרה באוטומובילים, מסודרים יפה, כשהם יושבים על ספסלים מוגנים מהגשם והמשטרה על ידי הברזנטים, אשר כסו את האוטומובילים. אך לא שחק להם המזל, ובהגיעם, בסופו של דבר למשמר-העמק נתקבלו בקריאות:
" איזה אידיאליסטים".

אז התחיל הטיול. הבלתי נשכח ממשמר- העמק לג'וערה. התקדמו בזהירות ,שנים, שנים .ירדו מהמדרונות החלקים ולפניהם הגפירים מגששים את הדרך ועומדים על המשמר. 
הגשם ירד בלי הפסק, הרוח חדרה עד לעצמות ואפלה כיסתה את פני האדמה. לפני שלושה ימים הצבא חיפש  בסביבה זו כנופיה מזוינת בת מאתים איש. 
החיפוש נערך על ידי שמונה מאות חיילים ושני אווירונים חגים מעל ראשיהם. תוך סכנת נפש וסבל גופני הלכו חברינו לקראת החגיגה הראשונה של הקיבוץ כולו בג'וערה. 

אחר שעה קלה, תוך שמחת שבת אחים גם יחד, סביב לשולחנות ערוכים כל טוב- נשכחו כל תלאות הדרך. במצב רוח מרומם התחילו בתכנית. יונה מסר סקירה כללית על מצב הקיבוץ במחצית השנה שעברה. אברהם גלודשלגר (המדריך מטעם משמר העמק) סכם את העבודה שנעשתה בג'וערה וציין את התכנית להבא.
 המקהלה מחדרה הביאה את השירים החדשים, הכנרית נגנה, חברים קראו פיליטונים וחיבורים רציניים בשיר ובפרוזה. המקהלה השמיעה הורה חדשה- אות לשילוב ידיים במעגל נלהב. ולא פסקו צלילי השירה אלא לפני עלות השחר.

איבי- אברהם גולן  

ביקור בג'וערה

ארוחה בג'וערה

החברים על גג הבית 

כך ניצחנו את האבן - סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (16)

ביקור ראשון בג'וערה - חצי שנה לעלייה על הקרקע

חגיגה בג'וערה

חגיגה לחצי שנה בג'וערה

ידיעות עין השופט 5.7.1937

כבר בבוקר שררה אוירה של ערב חג. במטבח המתיחות רבה יותר מהרגיל. נגר מתקין שולחנות וספסלים ארעיים. כל הלילה ירד גשם, אבל האוטו הגדול אינו מחכה ונוסע השכם בבוקר. בין הנוסעים ינק ומטרתו חדרה, גשם או לא גשם-הוא מבטיח להביא את האנשים מחדרה בכוחם לא יבואו ברצון. אף על פי כן הגורל החליט אחרת, האוטו שקע על יד רמת השנים וברוך היה נאלץ להניע את הטרקטור ולחוש לעזרה. באיחור רב הגיע האוטו לחיפה וינק לא הגיע לחדרה. האוטו נסע למשמר העמק ושם נשאר. בינתיים יורד  גשם בלי  הרף.                 
בבית עוד לא אבדה התקווה. מסדרים, מכינים, מטלטלים, מעבירים מיטות מחדר לחדר. החדר הגדול ליד חדר האוכל נהפך לאולם הנשף. על הקירות מסביב מסודרים בטוב טעם דפי יומן הקיבוץ ומאמרה של ברכה חבס (עיתונאית דבר באותן שנים) :"בין שומרי הגבולות".

כמעט מגיעים

מנוחה בדרך

כך ניצחנו את האבן - סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (15)

שמשון רזניק מפקד פלוגת הנוטרים

ניסיונות רבים עשו הערבים כדי לכבוש את הישוב החדש ג'וערה על אחד מהם  כותב שמשון רזניק –שפיקד על קבוצת נוטרים ששמרו על הנקודה החדשה 

               שמשון כתב יומן, בו תיעד את עבודתו כאחראי על ביטחון בג'וערה אחד הקטעים, המובא להלן, עוסק ב"התקפה הגדולה" על ג'וערה:

יום ד', 20.4.1938

בשעה 20:00 נערך מפקד ערב. הקריאו את פקודות היום למחר והחבר'ה שכבו לישון. אני התחלתי לכתוב ביומן. עוד אני כותב  ופתאום אני שומע  שתי יריות. 

נדמה לי שאני טועה, אך אחרי זה נשמעו עוד יריות. מיד פקדתי על חברי באוהל  שעדיין לא ישנו, לכבות את האור. 

לקחתי את הרובה, הכדורים והחגורות שלי. פקדתי על האנשים להיכנס לחדר- האוכל ולחכות להוראות. עליתי אל מפקד המקום, שהיה באותו זמן בחדרו ושרק  הספיק להתלבש.

יש לציין שהחברים עברו בשטח מהאוהלים עד לחדר האוכל, מרחק של 30 מטר בערך, תחת מטר אש חזק . הותקפנו משלושה צדדים. בשניות הראשונות הייתה מהומה קלה.

אנשי העמדות רצו לעמדותיהם והשיבו אש. 

מצד הערבים הייתה אש חזקה מאוד. מטר יריות משלושה צדדים על הנקודה. חיכיתי להוראת מפקד המקום כדי לצאת נגד התוקפים, אך הוא

התנגד באומרו שהערבים תכף יסתלקו. ובאמת כך היה. כעבור 10 דקות נפסקו היריות .

פלוגת נוטרים

אימונים בתפיסת ערבים המתנכלים לחברים החלוצים

כך ניצחנו את האבן- סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (14)

סוללים כביש- דרך ליקנעם

סוללים כביש ג'וערה - יקנעם 1937-8

אספה על פי מקורות ארכיונים - עופרה בריל

כאשר קיבוץ עין השופט עלה להתיישבות במסגרת חומה ומגדל לג'וערה, היה צורך דחוף בסידור דרך לכיוון יקנעם. 
סידור הדרך לווה בקשיים רבים. העבודה נעשתה בידיים, הערבים התנכלו כל הזמן לעובדים בסלילת הכביש, אך החברים לא נכנעו והכביש נסלל. 
היום קרן קימת לישראל מטפחת את פארק הרי מנשה, משחזרת חלק מהכביש ומציבה שלט בו יסופר סיפור סלילת הכביש.
מצאתי בארכיון קטעים המתייחסים לסלילת הכביש, שנכתבו בעיתון שיצא בג'וערה בשנים
1937-38, על ידי יוסף וילפנד וכתובים בכתב יד. הכביש נקרא אז, הדרך.

כך כתוב במקורות:
* הסוכנות הקציבה סכומי כסף לסידור דרכים לנקודות חדשות לקראת החורף, בין אלה גם לדרך שלנו. בתחילה הקציבו מאה וחמישים לא"י, ובשבוע זה הוסיפו עוד סכום כזה. 
הכוונה לקצר את הדרך אל הכביש ולהעבירה לשטח יותר בטוח. לשם זה היא נקבעה לפי המדידות והסימונים שנעשו בינינו לבין רמת השניים, מרחק שלושה ק"מ בערך בקו ישר. משם ועד יקנעם יש עוד שלושה ק"מ אשר עוברים דרך שדות 'הכשרת הישוב'  המגודרים. בסידור הדרך באים בחשבון שלשה גשרים מעץ או מבטון. הראשון והראשי על יד הגן שלנו ומשם חושבים גם לסלול מרחק ידוע. בינתיים אי אלה ערבים מריחנייה מאימיים בהפרעות אולם כנראה שדברים רציניים לא יהיו.
* מהנדסי "סולל בונה" מרגלין ואטינגין מהטכניון שהוזמנו לבדוק את תוכנית הצעת הדרך מג'וערה לכביש יקנעם. הם  באו ביום שעבר אולם לא קיבלו את הידיעות הדרושות ויהיה צורך להזמינם פעם נוספת.

בונים גשרון בכביש

* הבוקר כשנסע האוטו להוביל שתילים מצא את הדרך מול ריחנייה כשהיא חרושה. טלפנו למשטרה בזכרון יעקב. בא הקצין היהודי ועשה פרטיכל. הוא התרה בערבים ואמר להם שאין לחסום דרך, ולפי התקנון החדש צפוי להם מאסר.
הערבי הזקן לא נפחד כל כך ואמר - "תאסור אותי ואני אחרוש". בכל זאת הפסיק את החריש וחזר לכפר .
לנו אמר הקצין שנראה (שכדאי) להסתדר עם הערבים, אם על ידי כסף או סדור אחר, כי אין זו עדיין דרך רשמית ועלולה לבוא פקודה להפסיק את העבודה. כששאל את הערבי הזקן כמה זמן הדרך הוא ענה לו - "מלפני שנים". על זה הסתמך הקצין כשדרש מהערבי לא לחרוש דרך קבועה.
* בדרך ממשיכים לסקל וליישר את השטח והגיעו כבר עד לואדי הגדול מול ריחנייה. אתמול בצאתנו לעבודה נפגשנו בערבים החורשים את השטח שסקלו, בטוענה שזו היא אדמתם. כנראה שיהיו עניינים עם כמה מהם, כי לא כל האדמה שייכת לבק (מוכתר הכפר), המעביר אותם ל'הכשרת הישוב' וכל פלח טוען לחתיכה אחרת. 
שומר החברה עטטא עובר מדי פעם בפעם על סוסתו, כביכול לשמור על הסביבה. היום ביקר כאן טוביהו  מ"סולל בונה" (הוותיקים שלנו עדין זוכרים אותו..) ועבר ברגל עד רמת השניים בכדי לראות את הסימון. דעתו היא כי בסלילות של אי אלו מקומות תהיה זו דרך גם לחורף. יתכן שמטעם הסוכנות יוסיפו לנו סכום נוסף לזה שכבר הקציבו. זה יאפשר סידור גשרים על פני הוואדיות וסלילה בכמה מקומות הכרחיים.

גם נשים עסקו במלאכה

* העבודה במשך השבוע נמשכה בכל השטחים בלי הפרעות וההתקדמות בדרך ובגידור כבר ניכרת לעין. בדרך עוסקים בימים אלה בסלול (סלילה) ע"י הבית בסיבוב הראשון שאחרי הואדי ובהכנת היסודות ליציקת הגשר הראשון. עובדת קבוצה בת 10-12 איש וביניהם שלשה מחברי "אבוקה", שנכנסו יפה לעבודה והתחבבו מהר על כל החברים. 
מחדרה העבירו את זוג הסוסים, העובד אף הוא בקביעות בהספקת האבן לסלול. בהדרכת יעקב נכנסים שלשה מחברינו למקצוע הסלול וזה בלי ספק יעמוד לנו בעתיד, כשיגיע הזמן לסלילת כבישים בסביבה שלנו.
* אתמול גמרו את הסיקול בדרך עד לגדר רמת השניים. בשבוע הבא יתחילו ביישור ומתן צורת דרך לקראת הסלול של הסיבובים בקרבת הבית. הביאו גם את החומרים עבור הגשרים שיהיו מכוסים לוחות וקורות אקליפטוס מיער חדרה.
* הערבים שוב חסמו את הדרך החדשה באבנים, אולם האוטו יכול לעבור בלי קושי ואת האבנים הסירונו הצידה.

מאבטחים את הכביש

* הדרך החדשה לג'וערה זכתה היום לתנועת אוטומובילים גדולה, ולא סתם נסיעות כי אם ביקורים שיש עימם חשיבות. לפני הצהרים ביקר כאן מר. ויטליס מהבנק המרכזי והתעניין בכל פרטי חיינו ומצבנו הכלכלי. הייתה לו שיחה ממושכת עם צבי הוברמן ואברהם פיין והוא קבל הסברים על המאזן. כשעה אחר כך בקרו כאן שני קציני  המחוז - ד"ר ברמן ורפיד ביי, בעניין סכסוך הדרך. הם לא מצאו את גולדשלגר  בבית, כי טרם חזר מחיפה ונסעו מכאן לכפריין ולריחנייה. מוכתר ריחנייה ליווה אותם עד לרמת השניים והם עברו על יד  האנשים שלנו שעבדו בסידור הגשר על פני הואדי. "המוכתר" סיפר לנו אחר כך שהדרך מצאה חן בעיניהם…
בצהרים בקר כאן טוביהו "מסולל בונה" ומסר הוראות נוספות בקשר עם העבודה בדרך וסידור הגשרים. החומרים ליציקת הקורות של הגשר לא הגיעו בזמן ולכן הספיקו לצקת רק קיר אחד.
* בדרך גמרו את יציקת הקירות של הגשר האחרון על פני הוואדי הגדול, וגמרו את הסלול ע"י גשר רמת השניים. 
חבר מהזורע שביקר אצל האנשים שעבדו בדרך סיפר שהבוקר, כאשר יצאו חברי הזורע לחרוש את אדמת הקק"ל במורד ההר מול קירי , רגמום הערבים ופצעו קל כמה מהם. הגפירים ירו באויר והערבים התפזרו.

חנוכת הכביש

שער הנצחון

כך ניצחנו את האבן -סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (13)

בני האריסים שחיו בג'וערה 

בצד הדרומי של הגבעה היה עדין הכפר הערבי ג'וערה, כפר של חושות. בנינו גדר סביב המחנה עד לגבול החושות. מסביב למחנה הקמנו עמדות שמירה, על הבית הגדול היו עמדת שמירה ופרוז'קטור. היה לנו קשר איתות עם קיבוץ שריד. 
את הבית שיפצנו למגורים. למטה היה המטבח, אבנים שימשו כמושבים. מתחת היה הסליק הראשון. מצד מערב היו הצריפים למגורים מוקפים "ביצורים"  (גדרות אבנים ) והיה גם מגרש אוהלים. 

ברל ממשיך ומספר:
בסופו של יום זה, חזרתי עם קבוצת חברים לחדרה עם חששות ודאגה רבה לקבוצה שנשארה מבודדת  כשבכפרים הערביים סביב-כפרין,דלית-אל-רוחה, ריחניה, שלטו אז הכנופיות. 
בתקופה זו קרה  המקרה של חטיפת משפחת לייזרוביץ ובה שלושה ילדים. האבא היה קצין משטרה במחנה אסירים ליד עתלית. 
אנשי כנופיית אבו דורה חטפו אותו עם בני משפחתו. כנראה שאת המבוגרים הוציאו להורג. את הילדים שחררו בשדות משמר-העמק והם הגיעו לפנות בוקר לקיבוץ. 

כגזבר הגעתי מדי פעם לג'וערה לכמה ימים בשבוע. כדי להגיע לג'וערה הייתי  נוסע באוטובוס חדרה לחיפה ( ולפעמים הזדמן טרמפ באוטו משא שלנו ), ומחיפה באוטובוס ליוקנעם.
 הכתובת שלנו ביוקנעם הייתה מאפיית קרמר. שם חיכינו עד שהזדמן רכב כלשהו לנסיעה דרך רמת השניים, עגלה או משאית, עד לג'וערה. 
את הדרך ממשמר העמק היינו עושים ברגל. מדי פעם יצאה עגלה עם סוסים ליוקנעם, עד למאפיה של קרמר. ביום שנהרגו לולק ואפרים, בשמענו את היריות מכיוון רמת השניים ראינו מגג הבית את הפרדות עם העגלות בריצה מבוהלת ובאחת מהן הגיעו ברוך ומישה.

ההלוויה של לולק ואפרים

בתקופה הראשונה היינו יורדים עם עגלה לבאר א להביא לג'וערה מים בחביות. מאוחר יותר, ניקינו את  מעין עין סוס. המעיין  היה מוזנח, מלא  בוץ. 
אחרי שניקינו אותו ושאבנו את שאריות הבוץ הוספנו קירות בטון וגג, והתקנו משאבה וצינורות להעלות את המים אל מיכל שעמד על גג הבית הגדול. 

המשאבה  שעזרה למים להגיע לג'וערה

מנקים את הבריכה  (בית המכשפה)

כך ניצחנו את האבן - סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (12)

ילדי משמר העמק נפרדים מהשיירה העולה לג'וערה

העלייה לג'וערה

בארבעה ביולי 1937 ארזו החברים כלים וחומרי בניין בארבע משאיות ונסעו להתארגנות אחרונה בקיבוץ משמר העמק. 

המקום שהוצע לאנשי "אמריקה בניר" להתיישבות היה גבעה מבודדת, קילומטרים אחדים מקיבוץ משמר העמק. קראו למקום ג' וערה. היו חברים שפקפקו  אם יצליחו להיאחז במקום המוצע. מקום רחוק מהעיר. אין דרך בטוחה אליו , אין כל ביטחון שימצאו מים לשתייה בסביבה, האדמה סלעית וקשה לעיבוד ובסביבה הקרובה הרבה כפרים ערביים עוינים.
אך איש אחד ושמו אברהם הרצפלד, אדם שהשרה רוח מלבה וסוחפת על כל החלוצים בארץ, בא לאסיפת הקיבוץ ושכנע  את החברים לעלות לג'וערה בכל מחיר.
בארבעה ביולי 1937 ארזו החברים כלים וחומרי בניין בארבע משאיות ונסעו למשמר העמק להתארגנות אחרונה ומשם לג'וערה. הוחלט שהעולים לג'וערה יהיו רק גברים – חלקם "נוטרים" ששמרו על החברים עם נשק . שתי חברות: יהודית קוצר ורחל צור – התמרדו. גם הן רצו לעלות יחד עם הגברים. כשכל המשאיות היו עמוסות, השתיים התגנבו והתחבאו בין החפצים וכך הצליחו להגיע לג'וערה.

על העלייה לג'וערה  מספר ברל :
יצאנו מחדרה בארבע משאיות. אחרי מסע ממושך דרך ואדי ערה הגענו למשמר העמק. קבלו אותנו שם בשמחה ובהתרגשות וערכו לכבודנו "מסיבת עליה". למחרת השכם בבוקר יצאנו לעבר ג'וערה.  
הצטרפו אלינו חברים רבים מקיבוצים ומה "ההגנה"  כדי לעזור להקים את מחנה היישוב עד הערב. ילדי משמר העמק ליוו אותנו בצאתנו. נסענו בדרך בין הזורע ליוקנעם , ומשם פנינו לרמת השניים, עברנו בין הגבעות השוממות עד שהגענו לרגלי ג'וערה. לא הייתה אז דרך אל ראש הגבעה, רק שביל צר הוביל למעלה ולא ניתן היה להעלות את המשא במשאיות. פרקנו את הציוד והתחלנו להתארגן להובלתו על הגב. נתן "שבונק" וזינק למעלה, מתפתל פה ושם כדי להתגבר על המכשולים והוא הצליח!
אחריו עלינו נושאים את החבילות והציוד והתחלנו בהקמת המחנה.

השיירה יוצאת ממשמר העמק

כמעט מגיעים

השיירה בדרך

מתחילים לכבוש את הגבעה 

הגדר כבר כמעט מוכנה

כך ניצחנו את האבן- סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (11)

מכינים את הבמה לנשף הסיום 

ב– 1936 הוחלט על-ידי המוסדות המיישבים, שקיבוץ עין -השופט יעבור לג'וערה

חמש שנים שהו החברים בחדרה וחלמו לעלות על הקרקע. ב- 1936 הוחלט על-ידי המוסדות המיישבים בארץ ,שקיבוץ "אמריקה בניר" עובר לג'וערה וב- 1937 נערך נשף פרידה מחדרה  . 
ובנשף שרו את השיר המצוטט כאן:

ברכסי הרי אפרים
חיים נקימה במהירות
ערב בוקר וצהרים
נחרוש התלם
ניטע הכרם
בהתיישבות… בהתיישבות…
אדמת סלע בור הניר
זירה לוחמת ניצחון
ובדרכים יחדור השיר
שיר קיבוצנו
לקראת מפעלנו
להתיישבות… להתיישבות…
הגורל חמד לצון
חלומנו מציאות
באמונה וברצון
יתד תקענו
דרך קבענו
להתיישבות… להתיישבות…
אבנים שם – נסקל
מים אין נמצאים
רכוש ונפש – נשמרים
גיא ומדרון – נעבדם.

מעמיסים את הציוד לקראת העליה לג'וערה