מכתבים בין אפרים טיקטין ויהודית קוצר מתקופת היות חברי הקיבוץ בחדרה 1936 לפני כשנתיים הובא לארכיון הקיבוץ מסמך מרגש מאוד , חליפת מכתבים בין אפרים טיקטין לחברתו לחיים יהודית קוצר. מחליפת מכתבים זו אפשר ללמוד על החיים של חברי הקיבוץ בחדרה וכן על החיים בקיבוץ משמר העמק , בו חי באותה תקופה אפרים כמקום הכשרה לעיסוקו במטע.
אפרים סיים את תקופת ההכשרה חזר לחבריו שעלו לג'וערה ב1937.
יום אחד בחזורו הביתה ערבים שמו מארב לעגלה בה נסע ואפרים נרצח יחד עם חברו אליעזר. לאפרים נולד בן שנקרא אפרים טיקטין.
שמנתי פתאום ונעשיתי גוץ כשהתלבשתי במגפיים ובמעיל עור
יהודית נחמדת! יום שבת 1936
הגשם ירד על משמר העמק והביא איתו בוץ, זוגות מגפיים, מעילי עור, לכלוך, עצבות ומצב רוח.
כול האנשים נכנסו לבגדי החורף שלהם והמרחק בין אדם לחברו גדל.
ואף אני שמנתי פתאום ונעשיתי גוץ כשהתלבשתי במגפיים שלי בריצ'ס ומעיל עור בפעם הראשונה. והנני נראה מוזר מאוד בעיני עצמי.
ואת תהיי חסרה לי שבעתיים, עכשיו כשעצוב וכשאנשים מסתתרים בחוריהם ומוצאים, עניין במשהו ,מי יודע מה זה? הרי אני לא יכול למצוא עניין בשום דבר מלבד בך.
אם מישהו אחר יכול עוד למצוא איזה עניין באיזה טיול ליקנעם או לקיבוץ הזורע הרי עבורי זה רק מוסיף שעמום רב ומוטב לי יותר לשבת בחדר ולהרהר בך.
היום נכנסתי כבר לחדר החדש. ערבוביה בכול. צבעתי את המיטות והן לא רוצות להתייבש ביום רטוב שכזה. בוץ מכאן וצבע טרי מפה. ותביני איפה את פשר המכתב המשונה הזה, המתאים מאוד לאווירת החדר, ואם עוד לא מובן לך אגלה לך שהנני יושב על המזוודה שלי באמצע החדר וכותב על ברכי.
והחדר, חדר רווקים ממש. עכשיו ארגיש עוד יותר מחדש את טעם הרווקות של שלשה בחורים בחדר אחד.
ואני חושב כבר ברצינות רבה על ביקור בקיבוץ. מחר כבר חמשה שבועות להיותי כאן.
וכעבור שבועיים אוכל לבוא, ואם הם פה אולי לא יהיו מרוצים מזה, אז אני אצפצף עליהם.
ואני לא זקוק אפילו לשום כספים מהם. יש לי עוד כמה. עבודה חשובה אין לי, יבלית ושוב יבלית.
ובכן תחכי לי בעוד שבועיים,יהודית, ונאהב זה את זה כאשר עוד לא אהבנו מעולם.
העיקר שיש לנו את האוהל. נדמה לי עכשיו שלא ידענו להעריך כראוי את האוהל הזה.
אסור למישהו שיתערב באהבתנו. רגעים אלו הם רק עבורנו, הם יהיו הרגעים הנעלים ביותר שחיינו עד עכשיו.
יהודית נחמדת! באמת לא ידענו בעצמנו איך לנצל את התקופה בה יהיו לנו כול האפשרויות לאהוב זה את זה כאוות נפשנו. יש לי תמיד הרושם כי כשתחזור לי תקופה זו שנית אוהב אותך יותר הרבה יותר. כי נחוצה לי הייתה תקופה כזאת כדי להבין יותר אהבה מהי.
ועד עכשיו, יהודית, עוד לא הוברר לי מספיק. אהבתך אלי, מהי, ומה כוחה?
והנני מרגיש שאת זה אינני יכול להבין על ידי מכתביך, אלא, רק כשאשוב ואהיה איתך. את יודעת יהודית שאני מפחד מפני הפרודים הזמניים אשר נכנסים בין אוהבים. אינני מאמין ששום אהבה צריכה להיבחן בצורה כזאת.
יש בזה משום סכנה רבה, שהנוגעים בדבר לא תמיד יכולים בעצמם להבין אותה.
משום זה אני חושב שאני אבין רק את אהבתך כשאהיה איתך, ולא לפני הרגשתך בזמן שאני חסר לך.
יהודית שלי! הנה כבר יום ראשון בבוקר.
בלילה ירדו 33 מ"מ גשם. לא ישנתי כול הלילה מן הרעש הגדול של הגשם על גג הפחים של הצריף. כול גשם קטן עושה רעש מחריש אוזניים.
הבוקר בא והגשמים עוד לא חדלו. בסדור גשם לא סדרוני, ואני מודה להם לסדרנים מעומקי לבי.
ידעתי אומנם שלו נגשתי לבקש עבודה היו מוצאים גם עבורי. אבל את יודעת שאני כבר חדלתי לעשות דברים כאלה מזמן. כוחותיי נחוצים לי פעם לדברים יותר חשובים מאשר להסתובב בחצר בגשם. מלבד זה הנני "משתלם" וכזאת אהיה עם ניצול רב לכול מיני עבודות אשר אין להם כול קשר לענף.
דברתי עם מנהל הענף של שער העמקים, קיבוץ אשר יהיה גם שכן שלנו. הוא גמר פה שנה של השתלמות וכעת הם כבר נטעו קרוב ל- 40 דונם כרמים וגנים.
באהבה מאפרים
 |
| יוסף- ושרה איתן אבידן והאח של שרה איזי בחדרה 1936 |
 |
| סופת חורף באדמת עין השופט בשנות הארבעים |
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה