ימים ראשונים במשמר העמק 1936
יהודית נחמדת
את רואה שאני ממלא בדייקנות את המוסכם בינינו. מכתב לשבוע (נדמה לי שזה היה הסיכום). אבל את כבר מפירה קצת את החוזה. עוד לא קבלתי מאתך תשובה למכתבי הראשון.
הימים הראשונים להיותי כאן היו עבורי ימים קשים מאוד.
לא מצאתי שום מוסד קיבוצי אשר יטפל בסידורים שלי.
המזכירה מספרת לי את צרותיה שהיא מטופלת בהם לרגלי העדר ועדות בקיבוץ ושהכול מוטל עליה.
היא שולחת אותי למסדר האורחים. מסדר האורחים מספר שאין לו מקומות אפילו בעד אורחים, ואני הרי לא אורח אלא "משתלם" (במשמר העמק יש מלבד חברי קבוץ: אורחים, מחזירי ימי עבודה, מחליפי ימי עבודה, גרעין, נוער גרמני, פועלי המוסד ומשתלמים).
הרי הוא לא מחויב לדאוג לי. ועדת דירות הקודמת טוענת שכבר חודשיים שהם גמרו את תפקידם ואם הקיבוץ כל כך הרבה זמן לא יכול לבחור ועדה חדשה, הרי הם לא אחראים בעד המצב.
ועדת המינויים טוענת שהם הציעו כבר לקיבוץ כמה וכמה ועדות, אבל החברים לא מסכימים לקבל את התפקיד והם לא יכולים לעשות יותר כלום.
ובין כה וכה אני נשאר בלתי מסודר, ומחכה עד אשר הקיבוץ סוף סוף יבחר ועדת דירות.
הדבר הזה מצא כבר הד רב בקיבוץ, בשיחות הקיבוץ ובשיחות סתם נותנים אותי בתור משל, ומצביעים על המצב הנורא שנוצר.
מסדר האורחים מאיים שהוא יסדר את כולם בבית החדש אשר אך נגמר, ואומנם הוציא את איומו לפועל, וסדר אותי באחד החדרים.
אבל המקום הזה הוא רק זמני, לכן אני אפילו לא הכנסתי את כול חפצי שם וסדרתי שם רק מיטה לשינה.
יתכן מאוד שלו הייתי נפגש במצב הזה באיזה קיבוץ אחר, הייתי אורז את חפצי ושב הביתה והייתי מודיע להם שאני אבוא בזמן שהם יהיו מוכנים לקבל אותי.
אבל את יודעת שיש לי אהדה מיוחדת לקיבוץ משמר העמק. אני מעריץ אותו כל פעם יותר ויותר. למרות כל האי נעימות שיש לי בזה שאין לי חדר איפה לבלות את הערב, למרות הכול אני מרגיש פה איזו שלוה פנימית. איזה שקט פנימי, אשר אני אף פעם לא מרגיש אותו אצלנו.
פה מתבלט לפני תמיד החיובי והיפה שבחברה הקיבוצית, הקולקטיביות, שלטון השכל, והרצינות לכל דבר קטן שבקטנים שבחיים.
לכל אותם הדברים אשר אני כל כך רוצה לראותם אצלנו ואשר בהם הייתי יכול לחיות לפי טבעי ולפי אופיי ובלי לבוא לידי ניגודים עם החברה. את כל זה אני רואה פה.
פה אני רואה את הכפר עם צדדיו החיוביים ואת חבר הקיבוץ עם תכונות הכפרי. ואומר לך את האמת אני מלא קנאה לקיבוץ הזה.
מובן שאני לא פעם מקבל מצב רוח כשאני מתחיל להשוות את המצב פה עם המצב אצלנו.
אבל מעט מאוד אני חושב על זה, כי לרוב אני נמצא במצב של שכחה לגבי הקיבוץ שלנו. אני שוכח עליו לתקופות די ממושכות.
ואני לא מצטער על זה, כי בינתיים אני חי בסיפוק. אני בטוח שכשיהיה לי גם חדר טוב, פינה פרטית נוחה, אז אני ארגיש פה מצוין.
נוסף לזה אם נצרף את התנאים האובייקטיביים, מזון טוב ובשפע, יתכן מאוד שאני גם אבריא ואוסיף משקל.
ובכן יהודית, מה דעתך על התמונה האידיאלית שציירתי לך?
אחרי זה את חושבת לבטח, ואני? אני בכלל לא נכנסת כגורם לכל המצב שלך?
אם כן אומר לך יהודית, שאני חושב ומחפש איך באמת להכניס אותך גם כן לתוך מערכת החיים שלי במשך השנה הזאת. זה יהיה הכרח עבורי.
אני לא אוכל לשבת פה במנוחה שלווה מבלי לחשוב על זה ששם את נאבקת קשה עם חברה אשר את בוחלת בה ואשר את לא מוצאת בה את מה שאת רוצה ואשר גורמת לך הרבה התלבטויות פנימיות ללא מוצא מהם.
אני גם לא אוכל, וגם לא רשאי להתעלם ממצבך בקיבוץ וממצבי רוחך, ומהתלבטויות שלך.
זה לא מספיק עבורי לחיות פה שנה ולהתרכז רק על חיי אני מבלי לקרב אותך לאותם חיים אשר אני אחיה פה.
ועל זה אני חושב הרבה, יהודית, אינני יודע עם יספיקו לי המכתבים ואפילו הביקורים הקצרים.
יתכן מאוד שאני אדרוש מאתך, כעבור כמה זמן, שאת תדרשי את החופש שמגיע לך ושתבלי את כולו אתי. אבל לזה עוד נשוב לעת עתה הדבר הוא עוד לא אקטואלי, אני מוכרח עוד יותר להשתרש בעבודה ובקיבוץ הזה, ואז יהיה לי יותר קל לכתוב לך בקשר עם זה.
אתמול היה פה נשף ילדים. ילדי משמר העמק המבוגרים חדלו להיות "ילדים" ועוברים להיות "נוער" .
הם עוברים למוסד החינוכי. סיפוק של "נחת" היה שפוך על פניהם של הורי הילדים האלה. אין לך שמחה יותר גדולה מזו, כשהורים רואים את ילדיהם, מתבגרים ויוצרים חברה באותו הרוח שהם רוצים.
הם ראו את ילדיהם על הבמה יושבים ומתווכחים ביניהם על הפרובלמות של חברה שלהם - חברת הילדים.
על הצורך לעזור להורים ולקיבוץ, על זה שמספיק להם לדבר דברים יפים על עבודה אלא שהם צריכים כבר באמת לעבוד.
(זה היה לקראת החופש שלהם, ובאמת הילדים כבר עבדו במשך החופש חצי יום במקצועות שהם בעצמם בחרו).
וכעת לאחר החופש הם מנתחים את התקופה הזו את חדירתם לעבודה, כמה שהם הצליחו ומה שהם לא הצליחו. הם מדברים על הצורך לייצר יחסים יותר עמוקים בין הקיבוץ ובינם. הם מרגישים שהם כבר יכולים לעזור .
