יום חמישי, 2 במרץ 2017

כך ניצחנו את האבן - סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (9)





עיתון קיר בחדרה


פעמון מצלצל

הווי מיוחד נוצר בחדרה. החברים עבדו קשה, אך בערב לא נתנו לעייפות להכריע אותם וארגנו הצגות, שמעו קונצרטים וקיימו שיחות קיבוץ.
באחת ההצגות שרו את השיר הבא:

באסיפת הקיבוץ כה שמח
תיאטרון קטן ממש
באמת, זה כל-כך מבדח 
זה כמו סינימה בלש.
בערב בשבע ורבע
זו תמיד לנו שעת קבע.
ללכת למושבה לא נחוץ
אם מתקיימת שיחת קיבוץ
ובכן אם צלצול הפעמון
תבואו כולכם בהמון. הערב בשבע ורבע
עת הפעמון יצלצל
הערב בשבע ורבע
כל הקיבוץ יתקהל.
בערב בשבע ורבע
זאת תמיד לנו שעת קבע
קצת בנעימים לבלות
קצת נסתרים לגלות,
הערב בשבע ורבע
תהיה אסיפת הקיבוץ
                                
 (הפזמון נכתב על-ידי נפתלי פיש, שירד לארה"ב והפך לרב רפורמי חשוב)    

אחד הקשיים הגדולים לחברים בחדרה הייתה התקשורת הכתובה. עדין לא קיבלו עיתון כל יום ולא הצליחו להוציא עיתון שיחולק לכלל החברים. הפתרון נמצא בכתיבת עיתון קיר בו יכולים כולם לקרוא על הנעשה על גבי הקיר.  

מאוררים מצעים

צוות הבניין בונה בחדרה 1936


הורה חדרה 





יום רביעי, 1 במרץ 2017

כך ניצחנו את האבן- סיפור הקמת קיבוץ עין השופט ( 8)




צוות המטפלות בחדרה 1936  



ילדים הראשונים של הקיבוץ

הילדים הראשונים נולדו וכל ילד התקבל ברגשות אהבה וגאווה  על-ידי כלל החברים, כי הילדים נחשבו כשייכים לקיבוץ. "חדר התינוקות" בחדרה היה בצריף גדול על טהרת הצבע הלבן המסנוור, גם המטפלות היו לבושות סינרים לבנים וכיסויי ראש לבנים כפי שלמדו בהשתלמויות בבתי-חולים. בגלל הדאגה הרבה לבריאות התינוקות, להורים לא ניתנה רשות כניסה לחדר התינוקות. רק המטפלות שעברו הכשרה טיפלו בהם . אפילו לאימהות בקושי נתנו לגשת לילד, חוץ משעות ההנקה. 
בתקופת עבודתה כמטפלת תינוקות בחדרה, אירעה שריפת צריף התינוקות. פנינה קרן מספרת : 
"הילדים הראשונים גרו בצריף (ילדי אורן, עופר, וראשוני אילה). זה היה הצריף הטוב ביותר במחנה. היה בו מטבחון שבו בישלנו את האוכל. 
שולחן הבישולים שעליו היה הפרימוס עמד ליד החלון. 
כנראה שהווילון התנפנף ונדלק, האש התפשטה במהירות. 
עבדתי באותו יום עם סיד (חגי) ושפרה (בן צבי). 
כל אחת תפסה שני תינוקות ורצנו החוצה.  מיד הגיעו בחורים לעזרתנו.  את התינוקות הנוספים הוצאנו דרך החלונות. חילצנו את כולם בשלום, אבל הצריף נשרף כולו וכל הציוד שרכשנו במאמץ גדול עלה באש.
העברנו את התינוקות לצריף שפינינו ולקיבוץ שכן.  השריפה זרזה את הקמת בית הילדים בנקודה החדשה. הוקם שם הבית שמשמש היום כמועדון לחבר. העברנו את התינוקות באוטו משוריין בליווי שומרים, כי בדרכים הייתה סכנה של מארבים וירי.



ארגז החול ליד צריף בית הילדים 




פנינה קרן עם תינוקות בחדרה







ילדים בחדרה






יום שבת, 25 בפברואר 2017

כך ניצחנו את האבן - סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (7)



חדר האוכל בחדרה 1935



ברל (קרן) ממשיך ומספר על הפרנסה בחדרה :" מלבד העיסוק בגזברות עבדתי בפרדסים, בבניין ובכיסוי גגות ברעפים מתוצרת בית המלאכה שלנו. פנינה (קרן ) עבדה בהתחלה בעבודת חוץ ככובסת (ועד היום חייבים לה כסף), אחר כך היא וחברה ממסילות הצטרפו לגדוד של בחורים לסלילת כבישי חדרה, הן ניפצו אבנים לחצץ. 
היא הייתה גם מחסנאית מטבח. חמור עם שני ארגזים על גבו שימש לה להובלת המצרכים. כשהשתפר המצב הייתה נוסעת לשוק עם עגלה וסוס. 
אבל המקצוע העיקרי שלה היה טיפול בתינוקות. את ההכשרה הראשונה קיבלה מד"ר פישר בחדרה. הוא השתייך לאסכולה יקית קשוחה מאד.
 אחר כך השתלמה אצל ד"ר פלק, גם הוא מאותה אסכולה. הם היו נוסעים יחד בחולות חדרה אל המטופלים שלו כשהוא מלמד אותה בדרכים ומאפשר לה לצפות בו בעת טיפולים ובדיקות.  "   


החמור כלי תחבורה מבוקש - עם אהוד ריטר




פרשת יום כיפור השחור
חדרה 1935

בנושאים הקשורים בדת ובמחויבות לשמירה על השבת או קדושת יום הכיפור, התרחש סיפור שהפך  לפרשה שהסעירה את אמות הספים בארץ. הפרשה הייתה קשורה ליום כיפור וכך היה המעשה כפי שכתב יענקל לוין מחדרה ליונה וחנה ינאי שהיו בשליחות בארה"ב בשנת  1935 :
"… עכשיו יש עניין שנקרא "מיסטר יום כיפור". הגיעו כבר היום בדואר קטעים מעיתונים מפולניה עם הקדשה באותיות קידוש לבנה: בקיבוצי "השומר הצעיר" בחדרה מחללים יום הכיפורים בפרהסיה. 
יש לקוות שגם אליכם הגיעו הדים מהחלול הזה של קודש הקודשים. כולם חוקרים : "הוועד הלאומי", "הסוכנות היהודית", "ההסתדרות", "מועצת המושבה חדרה", "הפועל המזרחי" ואפילו "אגודת ישראל".
ומעשה שהיה כך היה: ביום הכיפורים בבוקר בשעה 8:30 בערך אני מתהלך לתומי במחנה, מצב רוח מצוין. ואשא עיני ואראה ו"הנה שלושה אנשים ניצבים עליו". הולך לו פיקראש האופה בעל הזקן האדום, צועד בצעדי ענק, הזדמנות כזאת איך נחמיצה? ואחריו שני אברכי משי חברי הפועל המזרחי. מיד עלתה המחשבה הזאת במוחי. הן יום הכיפורים היום. אבל כה וכה והנה עומד  ליפק (ליבנה)ע"י בית-החרושת למרצפות ופח זיף -זיף בידו. 
התחלתי כמובן לצעוק ולהזהיר אותו בעוד מועד שיניח את ה"המוקצה" הלז מהיד ועד שהוא הבין למה דברי מסומנים – איחר כנראה בחצי הרגע .

 בינתיים התחכמו לנו האורחים ולא הלכו בדרך הישרה אלא סבבו סביב ובאו הרי מכינים להם בכל יום אחרי העבודה ערמת זיף -זיף בשביל התערובת למחר. מצד המקלחות של הבולגרים. מרחוק ראו אותו וגם את הקולות שמעו.
אולם עד שניגשו והילד איננו. אבל היה ילד אחר. עמד לו להבוני החצרן וצינור בידו, עומד ורוחץ את הסוס הלבן של האקונומיקה. התחיל זה מסתער עליו וזה מתחצף לקראתו ובינתיים הגיעו למקום עוד אנשים וביניהם יחזקאל (שביט)הווינאי. ואלה היקים הרי עונים לכל דבר "ya, ya" וכשאמר לו הלז אתם רוצים לעקור את תורת היהדות, ענה  לו גם – "כן, כן…" וזה היה מספיק כדי להאשים אותנו, אנשי "השומר הצעיר" בחילול יום הכיפורים בפרהסיה.

ובאמת מה ראה ליפק להתעסק בזיף -זיף ע"י בית-החרושת בזמן שבאמת לא עבדו? הם ובערב יום -הכיפורים היה עליו, על ליפק ללכת לקופת- חולים ואת הפח האחרון לא הספיק להכין. רצה הגורל שדווקא לפח הזה יבואו המזיקים"…

ליפק (גיבור הפרשה ) עם ברכה זוגתו וסימה אפרתי הפרימוס



מחנה בניר 1935




יום שלישי, 21 בפברואר 2017

כך ניצנחו את האבן -סיפור הקמת של קיבוץ עין השופט (6)




ברל קרן בעבודתו במיברג 


המשך סיפורו של ברל קרן :
להסתדרות הייתה קופת מלווה בחדרה. היה שם פקיד שנתן הלוואות. חייבו אותנו לרכוש מניה בקופה הזאת בסך 50 ליש"ט. הקופאי היה ביאליסטוקאי לכן זכיתי ליחס מיוחד. בחדרה הכירו אותי רבים, כי לפני היה שם יוסק'ה, פעיל במועצת הפועלים, ובכל פעם שראו אותי אמרו: הה, קרופינסקי!  
החברים והחברות עבדו בכל מה שהזדמן. 
היה לנו בית מלאכה למרצפות ובית מלאכה לרעפים (היום עומד למזכרת ליד המזכירות "מכבש בורג" ששימש להכנת המרצפות). הייתה קבוצת צבעים, עבדנו בפרדסים ובבניין ובסלילת כבישים  - סיפקנו אבנים לסלילת כביש חדרה תל-אביב. 
בהמשך הייתה לנו נגריה וקיבלנו הזמנה גדולה מהסוכנות לאספקת חלונות, גגות רעפים, תקרות למאות בתים בעמק חפר. עם הזמן רכשנו גם  אוטומובילים (מפעל ההובלה ).

עובדי מפעל הרעפים בחדרה

העגלונים



מפעל ההובלה בחדרה








יום שני, 20 בפברואר 2017

כך ניצחנו את האבן - סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (5)




גיורא ינאי ועודד וינר בחדרה


מגרש הקיבוצים בחדרה


ב- 1932 היוותה המושבה הקטנה- חדרה- מקום גיבוש לקבוצות של צעירים שהמתינו לעלייה על הקרקע צעירי  "השומר הצעיר" שבאו לארץ ידעו שהם הולכים להקים קיבוץ ולכן מיד עם בואם התארגנו בחדרה כקיבוץ לכל דבר. חדרה באותם זמנים הייתה מושבה קטנה מוקפת פרדסים וחולות. קיבוצים רבים התארגנו בחדרה ב"מגרש הקיבוצים", שם המתינו עד העלייה על הקרקע.

בשנת 1932 הקימה קבוצת " אמריקה " חלוצים של תנועת " השומר  הצעיר" מאמריקה את מחנה האוהלים שלה ליד הגורן בחדרה. שנה לאחר מכן עלתה קבוצת חלוצים מפולין, " בניר " והתמקמה במגרש אחר בחדרה. לאחר לבטים ובירורים רבים החליטו שתי  הקבוצות להתאחד ונקראו "אמריקה-בניר". -

בחדרה חברי הקיבוץ הצעירים לא בחלו בשום עבודה שתביא פרנסה לקבוצה כולה. יצרו  רעפים, הקימו נגריה לעבודות נגרות על פי הזמנות , עבדו בפרדס בקטיף  ובאריזה. 
קבוצות פועלים עבדו בבניין, בצבעות, בריצוף ובטיוח (גם הנשים היו שותפות לעשייה הזאת). 
סללו כבישים, עבדו בכריתת יער חדרה (עצים לבניין ולחימום),  עגלונים בשכר הובילו בעגלות הרתומות לסוסים סחורה לנמל יפו. במשך הזמן הוחלפו העגלות והסוסים במשאיות . 
הייתה גאווה גדולה להיות נהג משאית באותן שנים.
 החברות לא בחלו בעבודת כביסה לתושבי חדרה ולחברי הקיבוץ ובאותם ימים הכביסה נעשתה בגיגית והייתה קשה במיוחד. ליד הקיבוץ הקטן נזרעה חלקה של ירקות , הוקמו ברווזייה וארנבייה ונקנו כמה פרות שסיפקו חלב לחברי הקיבוץ.
ברל  קרן שהייה גיזבר בחדרה מספר:
כשהגענו לחדרה סיפקה לנו הסוכנות רק מיטות ברזל בלי מזרונים, והלוואה לבניית צריפים. הלוואה לא בכסף, אלא בתלושי סוכנות. הייתי בא עם התלושים לאלוויץ – סוחר עצים מחדרה - ובעד כל תלוש הוא נתן לי רק 75 אחוז. אשראי לא היה. הכסף אף פעם לא הספיק. 
את חשבונות הקיבוץ ניהלנו בצורה מסודרת. מחזור הכספים היה קטן מאד. מובן שלא היה שום תקציב אישי. נאלצנו לחיות בצמצום רב מהקצב שימשיך לספק לנו בשר ונשלם לו לעת עתה חצי מהחוב, והוא הסכים. ולהסתפק במועט.
 תשלום עבור עבודת החברים קיבלנו רק בסוף החודש והיו מעסיקים שגם לא שילמו. 
היינו חייבים לפרנק הקצב ולגניה מתנובה של חדרה, והם לא הסכימו לספק לנו מצרכים. ביקשתי מהקצב שימשיך לספק לנו בשר ונשלם לו לעת עתה חצי מהחוב, והוא הסכים.    

שרה כהן אבידן כסנדלרית

היערנים

עיתון קיר בחדרה

שיטפון בחדרה 1937


צריף המשושה לאחר בנייתו 

קבוצת חברים עם יהודית קוצר ואפרים טיקטין














יום ראשון, 19 בפברואר 2017

כך ניצחנו את האבן- סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (4)

עלייה לארץ בשנות העשרים


העליה לארץ

                 בשנות השלושים החלו מסעות העלייה לארץ. על גבי אוניות נוסעים גדולות היטלטלו האנשים במשך כשלושה שבועות עד הגיעם לחופי הארץ . סיפור המסעות שלהם כתוב ונשמר בארכיונים השונים.

דף מתוך תעודת מסע - איסור על כניסה לגרמניה


תעודת עליה של נתן צור

תעודת עליה של אריה אלנר



אוניה בה עלו לארץ



יום שבת, 18 בפברואר 2017

כך ניצחנו את האבן - סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (3)










חוות ההכשרה בצנסטחובה בשנות העשרים למאה הקודמת


השומר הצעיר בפולין

שנות השלושים

מקום ההכשרה המפורסם ביותר הייתה החווה בצ'נסטחובה.
על החיים בחווה מספר ברל קרן:
ב1929 יצאנו להכשרה בצ'נסטחובה.מנהל החווה היה אגרונום ד"ר ליפשיץ, בצוות היו גם גנן מקצועי -מושקוביץ מנהל המשק-קרינסקי ושרת גוי עם משפחתו, שהדריך אותנו , בעבודת החריש עם סוסים , הזריעה ביד , והקציר עם חרמש.עיקר היצור היה בחממות ובאינספקטים  (ארגזי גידול מונחים על האדמה ומכוסים חלונות זכוכית.) גידלנו פרחים כריזנטמות – וורדים – עגבניות – מלפפונים – כרוב - וכרובית. תוצרת זו היינו מוכרים. בשדות גידלנו שעורה ,תלתן , ואספסת בעיקר לצורכי החווה. היו לנו 10-9 פרות,את החלב מכרנו בבקבוקי זכוכית לעשירי העיר צ'נסטחובה. ההכנסות היו יפות והחווה קיימה את עצמה . החממות  
( בניינים עם גגות זכוכית  ) חוממו על ידי מערכת מים חמים בצינורות ובתנורים שהוסקו על ידי קוקס ( פחם אבן מעובד.)
את האינספקטים היינו מחממים בעיקר על ידי זבל סוסים שרכשנו בכפרים.
פיזרנו את הזבל על שטח של דונם בערך, בשכבה של 30-40 ס"מ,הזבל הדרוך יצר חום שהספיק לכל עונת החורף,.על הזבל שפכנו תערובת אדמה המתאימה לגידולי חממה. את האדמה הובלנו באלונקות.
גם ב-'פקולה' ( פסולת מבית חרושת לחבלים ) השתמשנו כמו בזבל הסוסים , כמצע לחימום – דריכה - והידוק ברגליים . נחמן שטיימן ואני הובלנו את ה'פקולה' בעגלה מבית חרושת לחווה .  ערמות ה'פקולה' היו מהודקות חמות מאוד ונוקשות. הפירוק שלהן היה עבודת פרך. לזיבול החממות והאינספקטים השתמשנו גם בפסולת מבית - מטבחים. פסולת זו נמצאה בבור,קפואה לגוש קשה. פתח הבור היה כמטר על מטר,הצטרכנו להוציא מתוכו באתים את הפסולת להעמיסה על עגלה 
והובילה לחווה."

עבודה בלול עם ברכה לבנה

החממות לפרחים בהכשרה

אישור עבודה בעיר צנסטחובה של ברל קרן 1933


הבית שישמש כמקום ההכשרה בצנסטחובה







חוות ההכשרה בארצות הברית

התבססות התנועה בחוות הכשרה נתקלת בקשיים. בחורף 1931 הם מקבלים את החווה באוירלטון לעיבוד השטח חינם. בחווה כ-880 דונם אדמה לעיבוד גן גדול, מגרשים , דרכים , רפת מודרנית , שישה סוסים , גן פרות גדול. אך מסתבר שבעל החווה לא מוכן להשתתף בהשקעת כספים בחווה. עוברים לחווה חדשה והיא מודרנית במאה אחוז. שם קולטים את החברים ללמוד מקצועות חקלאיים חשובים והנהלת משק. בכל רחבי ארצות הברית נמצאות חוות הכשרה כאלו.

הורה השומר הצעיר



יום שישי, 17 בפברואר 2017

כך ניצחנו את האבן - סיפור הקמת קיבוץ עין השופט (2)



מושבת צופים - בוסטון - השומר הצעיר אמריקה - שנות השלושים






השומר הצעיר בארצות הברית


בעיר ניו יורק בשכונה יהודית ברונזוויל גרה משפחת כהן (שרה כהן-אבידן וסלמה כהן).
במרתף ביתם הוקם קן השומר - הצעיר.
כאשר היה צורך לקיים שיחת קבוצה החבר'ה התפזרו בכל חלקי הבית.
מספר חברי התנועה גדל מיום ליום, כאשר רצו לקיים מפקד של כל הקן סגרו את הרחוב .
באחד  מהמפקדים האלה הודיע המדריך שבשבת יוצאים למחנה קיץ. ההתרגשות של החניכים לא ידעה גבולות. שירה וריקודים פרצו במקום.
לאחד השכנים ההמולה הזו הפריעה והוא התלונן במשטרה על הטרדה והפרעה למנוחת השכנים. כך שלפני היציאה למחנה הנערים והנערות היו צריכים להתייצב במשטרה. הם הופיעו עם חולצות שומריות וסיפרו לשוטרים הנדהמים על תנועת השומר הצעיר  ומטרותיה..
השוטרים הנבוכים שיחררו את הנערים והנערות  -ואלה החלו להתכונן ליציאה למושבת  הקיץ. 

בתנועת השומר הצעיר לא רק שרו וסיפרו סיפורים-המדריכים  הכינו את החניכים לעליה לארץ - ישראל ולעבודה בחקלאות והקמת קיבוצים.







יום חמישי, 16 בפברואר 2017

כך ניצחנו את האבן - סיפור הקמת קיבוץ עין השופט


שרגא ויל –צייר דיברות השומר הצעיר


שרגא נולד בהונגריה-את דיברות השומר הכין כחוברת לחניכים הצעירים ב - 1945 אחרי מלחמת העולם השנייה. באותן שנים היה פעיל בהוצאת ספרים תנועתית. את דיברות השומר הכין כחוברת קטנה שהופצה בין כל  חניכי השומר- הצעיר בהונגריה. דיברות השומר תורגמו לעברית והתרגום  היווה חלק מהציור. היה בציור המון  נאיביות אבל אז זו הייתה הגישה באותן שנים. שרגא ויל חי את חייו בקיבוץ העוגן.
(צילומי הדיברות באדיבות ארכיון 'יד יערי' גבעת חביבה )








- סיפור  הקמת קיבוץ עין השופט -


1920

השומר הצעיר

ביום חורפי וגשום התכנסה קבוצת נערים ונערות חברי השומר הצעיר בחצר של משפחת
ארבטמן  בעיר דובנא שבפולין השנה - 1926 . בפגישה שרו שירי ארץ - ישראל והוקראו דיברות השומר:

עשרת הדיברות לשמירת הבריאות

א)מדי בוקר בבוקר רחץ פניך,צווארך וידיך! סרוק שערות ראשך!
ב) בוקר וערב נקה את פיך,וגם את שיניך תנקה במברשת.
ג) נטול ידיך לפני אוכלך ושתותך ולפני עלותך על משכבך.
ד) טבול את גופך במים לעיתים תכופות.
ה)יהיו בגדיך טהורים ונקיים.
ו)אל תירוק על הרצפה
ז) חדש אויר חדרך לעיתים קרובות.
ט)יהיו מקומות משחקיך רחוקים מגלי אשפה וזבלים
י) תהי קומתך זקופה! הבלט חזך והרם ראשך!

החניכים היו קשובים .המדריך הזמין את הקבוצה למפקד של כל הקן בו הם יושבעו עם
קבלתם לתנועת השומר- הצעיר. למחרת בלווי תופים וחצוצרות צעדו חניכי הקן
ברחובה  של העיר .ליד הבית בו שכן הקן הסתדרו  למפקד. על התורן היה דגל הקן ודגל
של ארץ- ישראל .הקבוצה צעדה קדימה ומרכז הקן ביקש מכולם לחזור אחריו:

הודעה פומבית
הנני מבטיח הבטחה שלמה לעשות כל מה שבכוחי להיות נאמן לאלוהי ישראל לארץ
אבותי ולעמי ולהיות אחיעזר ואחיסמך לכל מי שנברא בצלם אלוהים למלא את כל
דברות "השומר".




יום ראשון, 29 בינואר 2017

לשאוב מבאר הריפוי - שיחה עם שי גטריידה

צילומים שי גטריידה




לשאוב מבאר הריפוי של הטבע
(מאת עופרה בריל )





שי גטריידה נולד בקבוצת שילר בשנת 1960. באותן שנים הקבוצה הייתה כפר קטן מוקף שדות ופרדסים ואדמה חולית של מישור החוף.
בספרו הנפלא "סוף חורפית" מתאר שי את בואם של הסבים היקיים שלו לארץ ותהליך קבלתם לקבוצה - קבוצת שילר: 
" ומהצד האחר של הפליטות שלהם, עולים חדשים הם היו. עילגים כאלה, משונים. יקיים לבושי ייקטים. ייקה פוץ הם היו לסביבתם- אוי  ואבוי להניח מילים כאלה על השפתיים, לשטוף מהר בסבון ובמים.
משונים בעיני מי? בעיני פליטים אחרים שאף הם, אם רוצים לקרוא לזה כך , היו עולים חדשים, רק ותיקים קצת יותר, הקצת יותר ותיקים לא קיבלו בשמחה את החדשים."

שי מספר " הסבים שלי עלו לארץ ב -1937, רגע לפני תחילת השואה בגרמניה. סבא היה מדריך בתנועת נוער ציונית. הם היו משפחה צעירה עם שלושה ילדים. בתנועת הנוער הייתה החלטה שהמדריכים לא עוזבים את בני הנוער ועולים לארץ, היו חייבים להישאר. סבא סיפר "רק בזכות הילדים הם קיבלנו היתר מיוחד לעלות לארץ". סבא הדריך קבוצה בגרמניה שהייתה אמורה להקים קיבוץ וכוונת המשפחה הייתה להצטרף. אך בהגיעם לארץ התברר להם שהקבוצה התפזרה .

מתוך "סוף חורפית" : את המשפחה של עשהאל שום קיבוץ לא רצה לקבל. וכמה עלבון נשאר בהם. אמרו: המצב הכלכלי דחוק ומי יכול לקחת על עצמו להאכיל שלושה ילדים,  שעוד לא יודעים מה שווים בתור כוח עבודה,  ההורים שלהם שרק באו מברלין. אין להם מושג עם איזה קשיים מתמודדים כאן. מחסור כאן שאין מה לאכול. ומחליטים בינתיים שלא להוליד תינוקות. עוצרים. אם יהיה צורך יעצרו עוד. תראו את המעילים הארוכים שלהם חה, חה, חה. את כפות הידיים שלהם הלבנות. הרכות, תראו. אלה כפות שמסוגלות לחקלאות? כפות  הידיים האלה, אין מן המתבקש כאן שום דבר ממה שלו הן מוכשרות.

אבל הם לא אמרו נואש. סבא חיזר על הפתחים, לא שהיה לו קל. לא שלא נכלם להתחנן שיעשו מקום למשפחתו ולחלומו בפלשתינה ארץ ישראל. לא שלא נכלם לקוות שיסכימו כי יש לו איזה ערך. מה לעשות הוא היה עקשן- בן אדם שלם....הוא הלך לגזבר הסוכנות, שאחר כך נבחר לראש הממשלה. הגזבר היה מנהל את העניינים בפתקים שהיה רושם וחתם ביושבו בתל אביב במסעדת נהגים. הגזבר היה רושם מכתבי המלצה וסבא היה נוסע ומכתת רגליו בארץ בין הקיבוצים. חצי שנה עברה ושום דבר לא קרה ונחום (הסבא) הרגיש שהאידיאלים אוזלים ממנו כמו מים מצינור נקוב.

מה הכריע את הכף לטובתם?  כנראה תושייתו של הגזבר, אולי בזכותה היה אחר כך לראש ממשלה. הגזבר הבטיח הלוואה לקניית צינורות שיהיה להשקות בהם פרדס ומטע. מפרדס ומטע מוציאים פרנסה. אבל צריך להעביר את ההחלטה בהצבעה באספת קבוצה. האספה, איך לומר לא התלהבה להתעסק עם עולים שכאלה - מהאנייה."