סיפורו של אלבום

 

סיפורו של אלבום

בשנות התשעים ערכתי את עיתון הארכיונאים של התנועה הקיבוצית- מה נשמע- במסגרת חיפוש חומרים לעיתון ביקרתי בארכיון של קיבוץ גבת. תלמה כנעני שעבדה בארכיון הוציאה אלבום – ונתנה לי לדפדף בו והנשימה נעצרה.האלבום הסיר דפיקה מהלב.

לכל מי שאוהב נוסטלגיה במידה - מוגש הסיפור הזה באהבה..תלמה כותבת:

" כאשר נכנסה פנינה ישראלי לבית הארכיון ובידיה אלבום גדול,חשבתי לעצמי מדוע להביא אלבום כזה לארכיון?

ופנינה-בחיוך אומרת: אצלכם הוא יישמר ואולי יתעניינו ויעיינו בו..

ואני- אוחזת באלבום וכולי התרגשות.

 

גרשון ישראלי בצד הפחות מוכר לנו.( גרשון ישראלי בנה היחיד של פניה ברגשטיין משוררת מופלאה לשירי ילדים שחיה בגבת. נולד ב-1934 נפל במלחמת ששת הימים ב-1967.בן 33 בנפלו.)

 

האלבום מראה פנים חדשות של גרשון-מדריך במלוא מובן המילה.

גרשון בלט בגבת בתחומים שונים ומגוונים :חברה-תרבות-איש תנועה והרבה בזכות היותו איש משק.

המצאותיו המכניות היו לשם דבר  (כיום זכור "הגמל" רכב שנעזרים בו עד היום בקטיף פרות נשירים בצמרות העצים )המצאה שהחליפה את הסולמות עליהם נאלצנו לטפס בעונת הקטיף.

גרשון לאחר סיימו קורס טכנאי מכונות נבחר כמהנדס-ביצוע ב"פלסטרו" המפעל שהועבר לגבת באמצע שנות הששים.תוך זמן קצר השתלט על מקצוע חדש עבורו ונעשה "הרוח החיה" בתהליכי הייצור והיה ידוע ביחסי החברות ורוח הצוות.

בגבת פעל רבות בחיי התרבות ופזמוניו הושרו בכל אירוע חג ומועד.

כאן אני חוזרת למניע שלי לכתיבה על גרשון-האלבום.

 

האלבום ניתן לגרשון על ידי חניכיו מקבוצות "אייל" ו"שלהבת" בסיום תקופת ההדרכה בת שנה בסניף מחנות העולים בקרית מוצקין.

ב1960 כאשר יונת בתו הבכורה הייתה בת 4 ואורית אך זה נולדה,תינוקת פעוטה,יצא גרשון בשליחות התנועה להדרכה.הוא היה מגיע פעם בשבוע הביתה ופנינה (בעזרת ארקה הבעל של פניה)מגדלת את הילדות,בנוסף לעבודתה בחינוך בגבת.על גרשון כמדריך אפשר ללמוד מעיון בתמונות הרבות,בהקדשות וברשימות הפזורות בין דפי האלבום.דפים שחורים כמו שפעם היו נראים אלבומי התמונות, אך כל דף מקושט ומעוטר בסמלי התנועה בציורי יד מרהיבים.כשמתחילים לקרוא את רשימות החברה (שהיו אז בני 16 בערך)קשה להפסיק..וזהו בדיוק אותו צד בלתי מוכר שבו פתחתי את רשימתי.יחסי מדריך-חניך נגלים במלוא משמעותם!

 

חניכה של גרשון אלינור כותבת רשימה באלבום-

 

פעולת ארגון הקומנדו:

 

" בלורית שחורה נוצצת,צבע עור שחום,מלבוש בנוסח המערב הפרוע,התנהגות גסה ופרועה,אלו הם נערי הקומנדו כפי שהם קרויים בפינו.אנו פוגשים בהם על כל צעד ושעל.ברחובה של עיר סואנת,סובבים הם באפס מעשה,תרים אחרי נערות-חמד,לעתים יצבאו על בית קפה או קולנוע שם יבלו מרבית זמנם במשחקי מזל וכדומה..התנהגותם זו-דיה לעורר בנו סלידה ורגשי עליונות לגבי אותו נוער חסר מעש ומטרה בחייו.אך יש לחפש את המניעים שהביאו את אותו נוער למצב עגום זה.

..הגורם הראשוני לכך הנה האווירה השוררת כיום בארץ,נטייה לחיקוי,"אמריקניזציה" שמתבטאת בלבוש,בהתנהגות ,באווירת בטלה וריקנות המדביקה אף את הנוער הישראלי בלא הבדל-מוצא.

...אך למרות זאת יחס הסלידה והזלזול מובע בעיקר כלפי חלק  מסוים מהנוער והם בני עדות המזרח..

..כתמיד הופיעו בגסות ופראות בניסיון לחבל במסיבתנו.אך התגובה הפעם הייתה שונה.תחת להתקבל בבוז וקללות נתקבלו מתוך ניסיון להכירם מקרוב,את חייהם ואת הגורמים להתנהגותם ולנסות להכניסם למסגרת כלשהי שבה יימצא להם עיסוק שימנע את סטייתם מהדרך.

..כיום עדין אין לראות בהם חברי תנועה,אך בשעה זו המטרה הראשונית היא לסייע לשיבתם לדרך הישר ואם תושג-נעשה מפעל גדול לגביהם שיש לברך עליו."

 

ועוד קטע קטן שכתב חניך בשם שוסו

 (מתוך רשימה שנקראת-   הטיול למצדה והגליל:

 

כשיצאנו למצדה עדין לא הכרנו את גרשון כסייר וכמטייל,אולם תוך זמן קצר התברר לנו מיהו ומהו,מאחר ובצבא היה סייר מצוין והיה מוכרח לשמש לנו דוגמא אישית-הוא הופיע כשעל גבו תרמיל ענק מלא לגמרי! (וזאת עוד לפני שקבלנו את האוכל לטיול..)ומעליו שוכב שק שינה שבתוכו הוחבא נשקו האישי ה'ברטה'.

לא ניסיתי אפילו להרים את התרמיל,במשך הטיול התברר לי שבתוך התרמיל היה פרימוס,בקבוק בנזין,והכבד מהכל: מספר רב של חבילות דייסה ו"שלווה"...

..כאשר טיפסנו בעלייה הראשונה וכולנו נשפנו כקטרים,גם לגרשון לא היה קל,אך הוא עודד ואמר "עוד מעט הכל יעבור"..התחלנו הולכים כגרשון עובר מאחד לשני ומסביר:" חייבים ללכת צפופים".וכך הלכנו הקיריתים כגוש אחד.בעוד שלפנינו ואחרינו נמשכים טורים לאורך מאות מטרים..."

בסיום תקופת ההדרכה כותב אחד החניכים:

 

..ריבונו של פתח תקוה! למה אתה עוזב? למה אתה משאיר את חניכיך כצאן ללא רועה? נכון שבא מדריך אחר,אנו מסכימים אתך,אבל זה כבר לא אותו דבר... 

גרשון היה בנה היחיד של פניה ברגשטיין וארקה ישראלי.

פניה נפטרה בשנת 1950 פניה הייתה משוררת שכתבה שירי ילדים קסומים.בעיתון "יחד" כותבת אורה ערמוני על "הפרפר הנחמד בן ארבעים"

עם צאת מהדורה חדשה ה-22 במספר של ספר הילדים "בוא אלי פרפר נחמד" רב המכר של פניה ברגשטיין.

"השנה מלאו 35 שנה למותה של פניה-אמו הורתו של "הפרפר הנחמד".בספטמבר 1950 כשהיא רק בת 42 נפטרה פניה ממחלת לב בקיבוצה גבת,ביתה,שימש השראה ורקע לכל  ספרי שיריה לילדים ולמבוגרים,ועד היום בולטים בין רבי המכר של הוצאת הקיבוץ המאוחד ספריה:" ויהי ערב "ניסע אל השדה" "חרוזים אדומים"

ו "עיניים שמחות" לא היה ולא יהיה ספר כל כך פופלארי שנדפס כל הרבה פעמים בכל כך הרבה עותקים כמו " בוא אלי פרפר נחמד".

גרשון כילד כותב על הספר:

 

הספר

 

יש לי ספר

צבעו ירוק

בוודאי יצא שמו למרחוק

כל תינוק שמע

את שמו

כל אחד יודע את צבעו

כי יפה הספר

זה ספר

שירים שאמי

כתבה

בשבילי

ליום הולדתי

זה ספר געגועים

אכן זה ספר שירים  

 

גרשון תרם רבות לחג בגבת כאשר יצאה חוברת ובה  אוסף של פזמונים שחיבר לחגים השונים כתב בפתיח:

"הפזמון מלווה את חיינו מראשיתם.הוא בן לוויה קבוע לעת חג ולעת שמחה.בחופה ובמועד.ובו דבש ועוקץ.ההומור שברצינות,והרצינות שבהומור.

מחבריהם של הפזמונים הנם לרוב אנשים פשוטים,שלפעמים אפילו כותבים למגירות.המנגינות על הרוב גנובות,הזמרים צרודים ומזייפים קמעה.ולמרות זאת,ושמא דווקא בשל כך-שמח,באשר זוהי יצירה קולקטיבית שבה גם הקהל הינו שותף ליצירה."

 

נובמבר 1960

 

לגבת-

 

מילים :גרשון ישראלי

לחן: שלמה צפריר

טללי בקרים צוננים בך רווינו,

ושקיעות לאין ספור עצמנו עמך.

בחיקך הן גדלנו,בגרנו וקמנו

בשבילי החיים,בעולם להלך.

 

יצאנו הגן על ביתנו שלנו,

נפזרנו לרוח עם נשק ביד,

והלכנו הרחק בדרכי בגרותנו

ממחזור הילדות השלם,האחד.

 

אך הזמן אכזרי,מקפד סכינו

וקוטע עצמנו ממך עדי כלות.

וזעקה אז תפרוץ מעומק לבנו:

רעבנו,רעב לבית עד מות!

 

ראינו אותך מתנהל בדרכך,

ואנו מנגד עומדים ושותקים.

איך נאמר את דברנו אל מול עצמותך-

ואנו ממך כל כך רחוקים?

 

ידענו,לשם החיים קם ביתנו

ובמחיר,החיים הוא ישגב.

כי רק הזורע עד תום את עצמו-

יקצור בביתו את מאת שעריו.

 

כי בית איננו מזכרת של נצח,

אף לא כקמיע יפה ומקודש,

כי בית החי,הכואב ושמח-

נכבש מדי יום ביומו מחדש.