יום חמישי, 28 בנובמבר 2019

מסיפורי קיבוץ עין גב של מאיר קוצינסקי (הביאה לדפוס עופרה בריל)



עין גב ישוב חומה ומגדל 1937 - הצילום באדיבות ארכיון עין גב

סיפורי עין גב

לכבוד יום הולדת שמונים קיבל מאיר קוצינסקי חבר עין גב מתנה- ספר ובו מיטב מסיפורי חייו.
מבין כל הסיפורים המרתקים בחרתי כמה המאפיינים את מה שקורה גם היום 
בעין גב – השיט - המסעדה -  והפסטיבלים.

דרך ספן

בערך בסוף שנת 1945 זכו הסירות " עמל " ו " כנרת " לקבל אחות שלישית,
 " סוסיתא "- סירת נוסעים מעץ,אשר נרכשה בחיפה, ממשפחה ערבית שעסקה בבניית סירות.
אורכה היה כשמונה עשר מטר,ורוחבה כארבעה וחצי מטר.על הסיפון,לאורכה,היה מבנה מקורה,וההגה היה מאחור,כמו בסירות האחרות.
גודלה,לא היה קטן מהספינות המשמשות את חברת השיט היום.

דיג בכנרת שנות הארבעים  - הצילום באדיבות ארכיון עין גב 


לאחר תקופת הפעלה קצרה בלבד , הוחלט לשפצה ולהתאימה להשטת תיירים. באמצע הספינה נוספה קומה שנייה ובה גם מזנון,ההגה הועבר לחלק הקדמי והוצב בגובה, כמו בסירות היום,לא כמו ב "כנרת " וב " עמל ",בהן,כזכור,היה ההגה מאחור. המנוע המקורי של הסירה היה מתוצרת  " פנטה " השוודית.
זה היה מנוע נפט,כלומר - מונע בבנזין ומועבר לנפט תוך כדי עבודתו. כחלק מהשיפוצים הוחלף גם המנוע,במנוע דיזל "קרטרפילר" מתוצרת ארה"ב בעל שישים כוחות סוס ..
בגלל גודל ה "בורג" -  "פרופלור"-  במנוע החדש , צריך היה לשנות את כל מבנה הירכתיים לשנות את השידרה , כדי שאפשר יהיה להתאים את המקום לצינור של ציר ה "בורג". 
לשם כך החלפנו כעשרים "צלעות " אחוריות ובנינו את כל הירכתיים מחדש.
הצלעות היו עשויות , בדרך כלל מעץ איקליפטוס ומצופות בעץ אורן פיני "קליר" נקי לחלוטין מ" עיניים."
לסירה "סוסיתא" הייתה אחות - תאומה , בעלת מימדים ומבנה זהים,אשר לימים קיבלה את השם  "גמלא ".בתקופת מלחמת העולם השנייה שייטו שתי הסירות בשרות הצבא הבריטי,בחכירה באזור הים התיכון ושימשו להסעת עובדים וחיילים באזור נמל טוברוק (לוב) וביתר נמלי הים התיכון,אשר היו בשליטת הבריטים בשנים 1943- 1946 .
עם סיום המלחמה החזירו בעלי הסירות את ה " אחיות " לנמל הבית לחיפה, והציעו אותן למכירה. סירה אחת נמכרה לעין - גב הלא היא "סוסיתא ", והשנייה- נקנתה ע"י חברה חדשה , שהוקמה באותם ימים באזור הכינרת על ידי 
 "חמי טבריה" ומשפחת טייבר,שהייתה משפחה עשירה מאוד. חברה זו תכננה לפעול לפיתוח אזור הכינרת לתיירות,להקים בתי מלון ואתרי תיירות אחרים,ולעסוק בשייט תיירותי- דבר שהיה מפריע לפעילות קיבוץ עין- גב בתחום זה,בהיותו הבעלים של שלוש סירות ששימשו להובלת הנוסעים בכנרת .
חברי עין- גב החליטו למנוע כניסת גורם נוסף לשיט נוסעים,כלומר- לא לאפשר למשפחת טייבר ול " חמי טבריה " להעביר למי הכינרת את הסירה שקנו.
כשנודע לנו כי הסירה מוכנה להובלה התארגנו בשתי קבוצות קבוצה אחת נסעה ברכב קטן לבדוק אם הסירה החדשה באמת מגיעה ובאיזו דרך, בקבוצה השנייה היו יותר חברים,ועליהם הוטל לעצור את הרכב המוביל ולהורידו מהכביש.
חברי הקבוצה הראשונה נסעו ברחבי עמק בית - שאן ועמק - יזרעאל ובאזור קבוצת גבע זיהו את הסירה המובלת על גבי סמיטריילר בכיוון הכינרת.

חברי הקבוצה השנייה חיכו ליד אשדות - יעקב...בעת התארגנותם למארב עבר במקום מפקד הנפה מטעם " ההגנה ".בדרכו לביתו באשדות - יעקב והתעניין בנעשה. הסברנו לו במה מדובר והוא המשיך לדרכו..
כשהסמיטריילר הגדול של חברת החשמל ועליו הספינה היה בקטע הכביש לפני אשדות יעקב,בערך מול "ספן " היום,יצאה המשאית שלנו לאמצע הכביש וחסמה את המעבר בו. נהג הסמיטריילר,שהיה אקס חבר אפיקים,לא הסכים לנטוש את המכונית,והוצאנו אותו משם בכוח..מרדכי תמירי מחברינו היה 
ה "מומחה "בנהיגה, ובקושי הצליח להניע את המשאית הגדולה.

שיט בכנרת שנות הארבעים - הצילום באדיבות ארכיון עין גב



בכוחות משותפים ובאיטיות הסענו אותה עד לשערי קיבוץ אפיקים,מול מגרש הכדורגל,מדרום לכביש הכניסה למשק. בעזרת מגבהים ( ג'קים) הרמנו את הסירה והצלחנו לשחרר מתחתיה את עגלת הסמיטריילר. לאט ובמאמץ לא קטן,הורדנו את הסירה עד לגובה " שפלה "-בול עץ,במקור אדן רכבת בגובה חצי מטר מעל הקרקע. עבודה זו נמשכה כשבע שעות.
בשעות מהבוקר הייתה כבר הסירה מונחת על הקרקע בשער קיבוץ אפיקים. אנשי אפיקים נדהמו לראות את הסירה הגדולה שתולה בשטחם והובהר להם כי לא מדובר בחומר גלם לבית חרושת  " קלט "...
רב  החובל המיועד של הספינה הסתובב,לבוש במעיל עור ומצויד בפנס,באשמורת האחרונה וחיכה לבואה.לפי התכנון המקורי,היה צריך לפרוק את הסירה בירדן,מול המחלבה בדגניה א,אך הסירה לא הגיעה,ורק נהג האוטובוס של עמק הירדן אשר לפי זכרוני היה עמרם רבר מקבוצת כינרת,סיפר לרב החובל הנבוך כי הסירה  "נחתה " ליד השער של אפיקים ומחכה לו שם...
השארנו משמרת ליד הסירה והתפתח משא ומתן ממושך לגבי עתידה. באותו הזמן התכנס הוועד הפועל של ההסתדרות בדגניה ב והויכוח הועבר לשם לבירור.
בסופו של דבר,הוקמה חברת שייט כינרת בשותפות עם חמי טבריה וגורמים לאומיים.




הכנות לפסטיבל עין גב בשנות הארבעים - צילום ויקיפדיה תמונות   




פסטיבל  ב מ ת ח

בשנות החמישים האזור כולו היה שרוי באי שקט ובמתח בטחוני גבוה בגלל תקריות הגבול. באותה תקופה החלו ליבש את החולה,היה מאבק על השליטה על המים בין סוריה לבין ישראל: תקרית אש באל חמה בה נהרגו שבעה שוטרים הפצצת עמדות באל-חמה,פשיטה של גדוד 12 של חטיבת גולני בנוקייב בסיוע חברי עין גב אשר הובילו את הכוח הצבאי ולאחר מכן אף סייעו בחילוצו...
באותה שנה לא היה רצון בעין - גב לקיים פסטיבל בפסח,ולא קשה להבין את האווירה ומצב הרוח שגרמו להרגשה זו. לא נשכח,כי באותה תקופה היה האולם שלנו אחד היחידים והגדול ביותר בצפון כולו ובשבוע הפסח מדי שנה היו באים מדי ערב למופעי הפסטיבל עד 2.500 איש.
רק לאחר התערבותו האישית של ראש הממשלה ושר הביטחון דאז,
דוד בן גוריון,הוחלט לקיים את הפסטיבל על אף המתרחש סביב. בקיבוצים אחדים בעמק התפרסמה מודעה על גבי לוחות המודעות האומרת כי אין לבוא לעין-גב לפסטיבל,בגלל קשיים ביטחוניים..וועדות הביטחון בקיבוצים פעלו בניגוד למצופה-במקום לעודד את החברים לתמוך בעין-גב,עשו את ההיפך..זאת,למרות תמיכתו המוסרית האיתנה של שר הביטחון!

סידורי הביטחון במקום הוטלו על מפקדת הגוש ועל מא"ז עין-גב. כאיש ביטחון בעין-גב הוטל עלי לדאוג לכך שבכל ערב תצאנה חוליות אבטחה אחדות ל"צפון"-לגבעות הייעור,מצפון מזרח למשק. עין גב הייתה הקצה הצפוני של האזור היהודי בשטח המפורז: כלומר-"סוף העולם"..של מדינת ישראל. לרשותנו עמד גם נשק לאפשרות שיהיה צורך לפתוח באש..
מובן שקציני ועדת שביתת הנשק מטעם האו"ם היו בסוד העניינים ודיווחו לסורים את כל הפרטים הקשורים לפסטיבל..
בכל ערב השתרכה שיירה ארוכה של מאות כלי רכב לעין-גב,דרך האון,אל מגרש החנייה..משם נהרו ההמונים לכוון האולם..ואני במתח רב,מחכה בקוצר רוח לגמר המופע.
"במקלט הגדול" ששכן תחת שורת הבתים הראשונה של ש"שכונת החוף" היום,שכן מוצב הפיקוד,ממנו ניתן היה להפעיל כל מה שנחוץ למקרה חירום!
עם גמר המופע ונהירת ההמונים אל מגרש החנייה ותזוזת שיירת המכוניות דרומה,היינו עולים על המזח ומשם צופים בקוצר רוח לראות את השיירה מגיעה לצמח.
באחד מערבי השבוע ,בו לא התקיים כל מופע,נפתחה אש מהצפון..הסורים,שלא ידעו על אי קיום המופע,חשדו כנראה במזימה ישראלית כלשהי,וניסו למנוע פעולה צבאית נגדם..
באותה שנה עבר עלינו פסח של הפסטיבל - מתוח,וטוב שעבר בשלום!
עד מלחמת ששת-הימים,בכל שנה,יצרנו,לקראת פסח,קשר עם ועדת שביתות הנשק ודאגנו לכך שהצבא הסורי יהיה מעודכן בפרטי הפסטיבל..זאת כדי למנוע צרות!

גרשון עם פתיחת הקיוסק שהפך למסעדה  - הצילום באדיבות ארכיון עין גב



גרשון והמסעדה

כאשר גרשון כהן הגיע לעין גב אני הייתי בקיבוץ כבר שנתיים-וותיק.באותה תקופה עבדתי בבננות וגרשון צורף אלי. למרות שגרשון היה מבוגר ממני בעשר שנים נקשרו בינינו יחסי ידידות.גרשון המשיך לעבוד בבננות עד שהוקמה המסעדה. באותה תקופה מתרחצי חמי טבריה או אנשי הטיול האחרים נהגו להיכנס לחדר האוכל ושם סעדו יחד עם החברים. גרשון,שהייתה לו יוזמה בלתי נדלית,היה מחלק את מי ההשקיה להרבה ערוגות בננות,כך שיוכל להעדר מהשטח לזמן ממושך. היה רץ לחדר האוכל,מוציא שולחן,לוקח קומקומים,ממלא חלב,ומוכר למטיילים בננה וכוס חלב. כך זה נמשך תקופת מה.אז קמה יוזמה משותפת של צוות הספנים,החבר ליבר,איש התיירות, ובעיקר של גרשון עצמו,והוחלט להקים מזנון קיוסק.

הבנות מכינות אוכל למזנון  - הצילום באדיבות ארכיון עין גב


אנשי הבניין והספנים הקימו את המזנון סככה עגולה בקוטר של שנים עשר מטר,ככובע סיני מורם על עמודים.צורת בנייה זו,של אוהל עגול מכוסה בגג פחים,הייתה אז די חדשה בארץ. השתמשו בעמודי איקליפטוס ששימשו כשוברי רוח בשטחי הבננות,את הרצפה יצקו מבטון,בצד הצפוני מערבי הוקם דלפק מצופה לוח מוזאיקה ולידו מחבת פח תוצרת מסגריית עין גב.
מהמחבת העגולה עברנו בשלב מאוחר יותר למחבת מלבנית לניצול טוב יותר של משטח הטיגון.
העסק החל לעבוד,אך המשק לא היה מוכן לעזור הרבה וכל ניהול המזנון והפעלתו היו מוטלים על גרשון,אשר השקיע בכך את כל כוחו וזמנו,כי ראה בזאת עתיד וחזון. העוזרים היו בעיקר הספנים,שאף עזרו במכירה בדלפק ובהגשה בזמן שנוסעי הסירות ירדו לחוף.

התיירים התחילו להגיע  - הצילום באדיבות ארכיון עין גב


אחרי קום המדינה העסק גדל ומוסדות המשק החלוט לעזור במידה מוגבלת. רק בשנות החמישים המאוחרות התחיל סידור העבודה ,כולל בשבתות במזנון,אשר היה מאוחר יותר למסעדת הדגים.
מדי יום שישי היו ילדי עין גב באים למזנון בשעות אחר הצהרים ומקבלים צ'יפס וגלידה. קבלת שבת זו נמשכה הרבה שנים,ומי מבני המשק של אותם ימים אינו זוכר זאת בגעגועים..
כאשר התחילו הדיונים על בניית מסעדה,התפתח ויכוח גדול אודות גודל המבנה. באותה תקופה נבנו בארץ מסעדות אגד והעימות היה בין ההצעה לבנות פרויקט גדול,לבין ההצעה להסתפק במבנה קטן. כמו תמיד בעין גב נקטו בזהירות ובחרו בדרך צנועה.
האדריכל שתיכנן את המסעדה היה איש המרכז החקלאי,לימים התברר לנו כי המבנה הועתק ממסעדה בחוף הים האדריאתי בטריאס.

עין גב ימים ראשונים שנות הארבעים- הצילום באדיבות ארכיון עין גב



תגובה 1 :

  1. מי שקורא עדות זו היום צריך לחגוג איתי ובני משפחתי כי הכל התחיל כבדיחה עבור חלק מהאנשים ואחרים אמרו שזה בלתי אפשרי. שמי בנימין נתניהו, ואני מישראל. אני נשואה באושר עם שני ילדים ואישה יפה. משהו נורא קרה למשפחתי, איבדתי את מקום עבודתי ואשתי עזבה את הבית שלי מכיוון שלא יכולתי לטפל בעצמי ובמשפחה. אותה וילדיי באותה תקופה מסוימת. הצלחתי תשע שנים, אף אשה לא תתמוך בי כדי לטפל בילדים. אני מנסה לשלוח הודעת מבחן לאשתי אבל היא מונעת ממני לדבר איתה. אני מנסה לדבר עם חברתה ומשפחתה אבל אני עדיין יודע שמישהו יכול לעזור לי ושלחתי את הבקשה אחר כך לכל כך הרבה חברות, אבל עדיין אל תתקשר אליי, עד שיגיע יום נאמן שלעולם לא אשכח בחיי. . כשפגשתי חבר ותיק שלי אליו הסברתי את כל הקשיים שלי והוא סיפר לי על אדם נהדר שעזר לו להשיג עבודה טובה בחברת קוקה קולה והוא אמר לי שזה קסם גלגולי, אבל אני אדם שמעולם לא מאמין בכישוף אבל החלטתי לנסות ודרוזאגייד הורה לי והראה לי מה לעשות בשלושת הימים של ארוחת הצהריים הכישוף. אני ממלא אחר כל ההוראות ועושה את מה שהוא ביקש ממני לעשות טוב. דרוסאגייד דאג שהכל יתנהל כשורה ואשתי תראה אותי שוב אחרי העבודה הנפלאה דרוסאגידה. אשתי מתקשרת אלי עם מספר לא ידוע והתנצלה והיא אמרה לי שהיא ממש מתגעגעת אלי והילדים שלנו ואשתי חוזרים הביתה. ואחרי יומיים התקשרה חברה ששלחתי את מכתב התודה שלי, עכשיו אני מנהל החברה למופת כאן בארצות הברית. אני ממליץ שאם יש לך בעיות שלח הודעה לדוא"ל זה: doctorosagiede75@gmail.com או whatsapp בטלפון +2349014523836 או viber בטלפון +2349014523836 ותקבל את התוצאה הטובה ביותר. קחו דברים כמובן מאליו וזה ייקח מכם. אני מאחל לך את הטוב ביותר.

    השבמחק