בית המכשפה

מנקים את הבריכה בשנת 1937

בית המכשפה

"בית המכשפה" הינו שם מקומי שניתן לפני שנים רבות לבריכת מים בנחל "עין סוס" על ידי ילדי עין השופט 'ונשמר עד היום.
ב- ימי העלייה והישיבה בג'וערה,  מבריכה זו העלו את המים בעזרת משאבה קטנה בצינורות
 לגבעת ג'וערה. 
"עין סוס" הנקרא בשמו העברי נחל זהורה,  הוא מעיין אכזב הזורם בוואדי מצפון לבית הקברות ונשפך לעין סוקר במזרח. זה היה מקור המים לניסיונות חקלאיים ראשונים של קיבוץ עין -השופט.
החלקה ממערב לבית הקברות שימשה כגן ירק ומשתלת עצים, שסיפקה עצים לקק"ל לייעור לכל הגבעות שבין ג'וערה למשמר-העמק והזורע.
כמה מאות מטרים ממערב ל"בית המכשפה" נחפרה בזמנו באר, על פי המלצתו של פרופ פיקרד. הבאר לא נתנה את כמות המים הצפויה ומעולם לא הופעלה.
 מעל "בית המכשפה" נטוע עץ תאנה גדול ממדים ובהמשך בוסתן עם עצי חושחשים.

משאבה ששמה היה - גבת- העבירה מים מהבריכה לג'וערה 1937

וזה הסיפור שעדנה קרמר סיפרה לנו על המכשפה :


בית המכשפה
למרגלות היער שלנו, לצל עץ תאנה רב שנים, נובע מעיין עין סוס. בתוכו אבנים גדולות ואפורות מזוקן, ששרדו מבית המכשפה. מאין הגיעה המכשפה ולאן היא נעלמה, על כך אספר לכם. זהו סיפור ישן נושן שנכתב  בספרים עתיקים. 
מספרים שלפני שנים רבות חיו במערה אחת ליד אשקלון שמונים מכשפות! והתורה אסרה בתכלית האיסור לעסוק בכשפים. "ומכשפות לא תחיון" כתוב בתורה. 

עדנה קרמר מספרת בטו בשבט 1999

באותם ימים חי בירושלים חכם אחד נודע, ר' שמעון בן-שטח שמו. תלמידים באו אליו ממרחקים כדי ללמוד מפיו דברי חוכמה. יום אחד סיפרו לו תלמידיו על שמונים המכשפות. ורבי שמעון, כדי להתגבר עליהן, קרא ביום חורפי וגשום לשמונים מתלמידיו, כולם בחורים צעירים וחזקים. לכל אחד מהם נתן כד חרס גדול וטלית שמתעטפים בה בעת התפילה. רבי שמעון הורה להם לקפל את הטליתות ולהכניסן לכדים כדי שלא תרטבנה בגשם הסוחף. אחר כך אמר להם להפוך את הכדים מעל ראשיהם כנגד הגשם, כי הרי מטריות לא היו אז, והם יצאו עמו למערה.
כשהגיעו לשם, אמר רבי שמעון: "אתם חכו כאן. אני אכנס למערה לבדי. כאשר תשמעו שריקה אחת - תוציאו את הטליתות היבשות מהכדים ותתעטפו בהן כנגד עין הרע. כאשר תשמעו שריקה שנייה - תפרצו אל תוך המערה, כל אחד מכם יתפוס מכשפה וירים אותה מעל ראשו. ברגע שיתנתקו רגלי המכשפות מעל האדמה יאבד להן כוח הכישוף."
התעטף רבי שמעון בטלית היבשה, הציץ למערה בעד הסדק שמעל אבן הגולל וקרא קריאה של מכשפות: 
"אויים! אויים! אויים!" 
הציצו המכשפות וקראו: "מי אתה?"
"משלכן אני, פתחו לי."
"ואיך זה שהלכת בגשם ואתה יבש?"
"מכשף אני והלכתי בין הטיפות."
"ומה אתה רוצה מאיתנו?"
"רוצה אני שתראו לי כשפים שאתן יודעות לעשות ואני אראה לכן את הכשפים שלי."
האמינו לו ונתנו לו להיכנס. 
אמר להן: "הראו לי קודם אתן מה אתן יודעות ואחר כך אראה לכן את מה שאני יודע."
לחשה אחת לחש - הופיע שולחן מענפי עץ מעוקמים. 
לחשה השניה לחש - הופיעו על השולחן כלים משריונות צבים. 
לחשה השלישית - התמלאו הכלים במאכלים של מכשפות. 
ואז פנו אליו ואמרו: "עכשיו הראה לנו את כשפיך."
אמר להן: "אני יודע שריקות של כישוף. אשרוק פעם ופעמיים - ומיד יופיעו פה שמונים בחורים צעירים ויפים וכולם יבשים מגשם."

טיול קיבוץ לבית המכשפה - טו' בשבט 1999

"נה נה נה..." גיחכו המכשפות, "נראה אם אתה יכול."
 שרק שריקה אחת - הוציאו הבחורים את הטליתות מהכדים והתעטפו בהן. 
שרק פעם שניה - הבחורים פרצו פנימה, כל אחד תפס מכשפה והניף אותה מעל ראשו, מיד אבד להן כוח הכישוף. אבל הבחור שעבר אחרון בפתח המערה, לא הספיק לחטוף את המכשפה שלו. ראתה המכשפה מה שקרה לחברותיה וברחה מתוך המערה. רדף אחריה הבחור בין גבעות ועמקים, שדות ויערות, וכאשר הגיעה לכאן, למעיין שלנו, הוא כמעט ותפס אותה. והמכשפה, כדי שלא יצליח להרים אותה מעל האדמה, הצמיחה מהר שורשים, נאחזה בכוח באדמה והפכה את עצמה לעץ תאנה. 
והעץ העתיק הצומח כאן זהו עץ המכשפה, השותה ממי המעיין מאז ועד היום. אם תסתכלו עליו היטב, תוכלו לראות בענפים המפותלים ובגזע העקום את דמות המכשפה. מספרים עליה שבלילות, באין רואים, היא חוזרת לדמותה ומתרועעת עם ציפורי הלילה והתנים. ואתם, היזהרו לכם! ואם חלילה תיתקלו בה – האם תדעו מה לעשות? כדאי שתמהרו להרים אותה מעל פני האדמה...