יום שני, 30 בספטמבר 2019

קיבוץ נולד- על הקמתו של קיבוץ עין המפרץ



ציור של יוסף פרדו




קיבוץ עין המפרץ קרוב לליבי מבחינה משפחתית , באחד מביקורי אצל משפחתי המיוחדת במינה ,
נתקלתי בחוברת שמספרת את סיפור הקמת הקיבוץ . מעין יומן דרכים שהכול מתואר בשפה הכי פשוטה שאפשר - אלה תולדות..ולכול אלה שחושבים שהקיבוץ הטבול בדשאים -  כאילו ניתן לנו על מגש של כסף - קראו את הרשימה הזו ותבינו מה זה אומר להקים קיבוץ...





קיבוץ נולד

פרקים נבחרים מתולדות קיבוץ עין המפרץ על פי חוברת שיצאה -50 לעין המפרץ  ב1980 . 
קיבוץ עלייה ג של השומר הצעיר בגליציה נוסד ב-1928 – החברים עלו לארץ ב- 1930- והיתדות נתקעו ב"מחנה הקיבוצים" שבמבואות בת- גלים.
מחנה הקיבוצים היה מגרש קרח של דונם. שטח סגור , כמעט ללא נופים ומרחבים, חוץ מהר הכרמל הנשקף אליו וקורץ בנופו הירוק. על המגרש הקימו אוהלים. במרכז המגרש ניצב עץ אלון שגילו נאמד ב-200 שנה . בתום שלושה חודשים מנה הקיבוץ כ-40 איש. ימים ראשונים, צעירים בני  19-21 מלאי התלהבות נעורים, אבל חסרי ניסיון חיים. הוטל עלינו לעמוד בשני מבחנים : הסתגלות לעבודה המפרכת, להיות עובדי כפיים ולבנות מעמד פועלים עברי. המבחן השני :בניין תא חיים חדש, שיתופי, שוויוני, שישמש מסד לחברה חדשה בארץ ישראל , אבל איך בונים צורת חיים זו ? באיזה דרכים ?
התוכן העיקרי באותם ימים של החיים הוא כיבוש העבודה להגשים את הרעיון "בזיעת אפיך תאכל לחם ".להחזיק מעמד שמונה ועשר שעות בעבודה בקבלנות , בתחרות עם עובדים מנוסים יותר. ארוחת בוקר כוללת לחם תוצרת בית , קומץ זיתים עגבנייה וביצה קשה. צהרים : לחם וביצה בתוספת "פודינג" (מרק פירות מחבושים). הארוחה החמה היחידה היא בערב: מרקים, דייסות, ולפעמים גם בשר.



כול העבודות קשות – אנו מייבשים את ביצות נחל פוארה הנשפך את הקישון. לכול אורך הנחל פזורים עשרות רבות של פועלים מהעיר ומהקיבוצים העובדים בקבלנות. כל קבוצה וחלקה שלה. חופרים באתיים, מטעינים את הבוץ על מריצות ומובילים אותן על פני שביל צר של לוחות אל הדיונות.
החברות עובדות במשק בית אצל משפחות בהר הכרמל.עבודה של שעות רבות שלא אהודה על החברות , אבל הן מקבלות את הדין..

בראש וראשונה אנו מארגנים את החיים, בוחרים בעלי תפקידים, קובעים מסגרות ונהלים, אבל הכול מתחלף ומשתנה, הכול בתנועה. שיחות קיבוץ  נערכות לפי הצורך, פעמיים- שלוש בשבוע. האם נותר זמן לחיים פרטיים, לקריאת ספר ? בהחלט.
בולעים ספרים בתחומי החברה והמדיניות, על בעיות המהפכה העולמית, על סין וברית המועצות, על הציונות והמהפכה, על אהבה חופשית, חיי משפחה ועוד..קוראים ומתווכחים. הספרים ברובם בגרמנית, הוויכוחים בפולנית ושיחות הקיבוץ בעברית.ישנים ארבע חמש שעות בלבד.
מכת עזיבות- במשך השנה הגיעו כ199 עולים , אבל כמעט שלושים מהם נטשו אותנו. כוחם לא הספיק כדי לעמוד במשימה הבראשיתית של מעבר לחיי פועל, לעבודת כפיים מפרכת, והסתגלות לחיי קומונה בתנאים חלוציים קשים.




בשנת 1931 מתנהל מאבק פנימי קשה על עצם קיומו של הקיבוץ .יש מחסור בעבודה .מתוך שבעים חברים עובדים רק עשרה. בונים את הנמל החדש בחיפה , אל בין מאות הפועלים הערביים מחיפה, חודרת קבוצה של עשרים פועלים יהודים מארבעה קיבוצים השוכנים בקרבת חיפה. עובדים בהקמת שובר גלים.משיטים ברפסודות גדולות חומר מחצבה דק אל תוואי שובר הגלים ושופכים באתיים קצרים  של כורי פחם  אנגליים אל קרקעית הים. על "הריפוד" הזה היו עגורנים מטילים סלעים ענקיים, שהובאו ממחצבות עתלית. תשע שעות עבודה והשכר 20 גרוש.


בינתיים נופל דבר שלא היה לו תקדים, הקבוצה של הקיבוצניקים מפסיקה את עבודתה כמחאה על התנאים הבלתי אנושיים במקום. השביתה מתארגנת ביוזמתו של נוסיה הוא יצחק נוסבאום (לימים בן אהרון). לאחר ימים מספר משפרים שלטונות הנמל את התנאים והשכר.
בליל סערה אחד משתוללת סערה בחופה של בת גלים – סערה עזה. גלי הים מתנשאים לגובה של מטרים והרוחות נושבות בעוצמה לא רגילה.תוך רגעים נהפך מחנה הקיבוץ ללוח חלק. הכול מוטל קרוע ורטוב, על הקרקע : האוהלים המצעים, הבגדים- כל הרכוש של הקיבוץ הצעיר  מפורק כולו. החברים יוצאים מתחת לאוהלים ההפוכים וצועדים עם ה"פעקאלך" האישיים לעבר בת גלים ל"כבוש" את בית העולים של הסוכנות..
חוזרים למחנה – מתגייסים להקים מחדש את האוהלים ואת חדר האוכל. מנקים ומשפרים את מראה החצר הקטנה, מישהו עודר באת חפירה את האדמה שבמרכז החצר המלבנית ושותל עגבניות- למען האופטימיזם !

נולד בן בכור ושמו בישראל איתן.השם ניתן בשיחת קיבוץ על פי ועדת שמות. היה זה רעיון מקורי ששמות הילדים ייקבעו על פי הא-ב. אבל הלאה מזה לא הגיעו. לידתו של ילד מעמידה את חברי הקיבוץ הצעירים החולמים בפני בעיה חדשה- איך מגדלים ילד ?
ב1931 רמת החיים בקיבוץ עלובה ביותר רבים חסרי עבודה ודלים במשאבים כלכליים. עיקר האורחות בנוי על לחם – פעם מרוח בשמן שהורתח ופעם בריבה או טחינה רק לעיתים זוכים למנת בשר. על פי רוב אוכלים דגים מלוחים ומרקים שונים.את המטבח מנהלת פלה, יום יום היא נאבקת עם המחסור. באחד הימים היא מחליטה להכין מרק כרוב על פי מתכון גליצאי, אבל אין לה קמצוץ של מלח במחסן. מה לעשות ? היא הולכת מאיש לאיש ומקבצת כמה גרושים הנחוצים לה.. באותה שעה מנגן הפטפון בחדר האוכל את "השוק הפרסי" וכולם מתמוגגים.


שנת 1937 היא שנת תפנית חשובה לקיבוצנו. מתקבלת החלטה לעבור להתיישבות חקלאית מלאה בצפון המפרץ, בואכה עכו. גם בגלל התמורות שחלו סביבנו..קמו הקריות ביאליק ומוצקין והן סוגרות עלינו. חלום הגבעה בכורדאני נגוז, מאחר שכל האדמה שמסביב נועדה להקמת עיר חדשה "עיר המפרץ",.רעיון חדש לבית חרושת ללבנים שרופות "נעמן" מובא לפנינו .בקיץ מתרחש הקציר הראשון . המאורע הוחג ברוב עם , נכתבה "מגילת הקציר" הראשונה . ענף חדש מתווסף ענף הצאן. באותם ימים אין שולחים ל"תנובה" את חלב הכבשים. המשקים  מייצרים בעצמם את גבינת ה"ברינזה" ושולחים את תוצרתם ארוזה בפחים.
בשנים הראשונות עורכים ברוב פאר את חג הגז, עם סעודה המותקנת ברובה מתוצרת הענף : גבינה, שמנת, לבן, חמאה, הכול מחלב  כבשים.
ועדת חינוך מציגה שאלה בשיחה – מה לעשות בילד איתן הבכור ? איתן סיים שש שנות חייו הראשונות ואין מסגרת  חינוכית בשבילו בבית.לאן לשלוח אותו – לקיבוץ רמת יוחנן או לבית ספר בקריות ?ויכוח סוער התנהל בכמה שיחות ולבסוף הוכרע – איתן ילמד בבית ספר בקריה.

בשנת 1938 כבר מורגשת סכנת המלחמה . המלחמה של חברי הקיבוץ על מקום עלייתם  לקרקע מתחילה. הוחלט לעלות להתיישבות מלאה ולבנות בית אמיתי בצפונו של עמק זבולון. אך המכשולים רבים, מחלקת ההתיישבות ותחנת הניסיות ברחובות מוצאים שאין המקום  מתאים לחקלאות בגלל המליחות הרבה שיש בקרקע.מחלקת הבריאות של הועד הלאומי טוענת שאין המקום ראוי למגורי אדם בשל הקדחת ושלטונות המנדט מתנגדים אף הם.


המוסד היחיד התומך לאורך כול הדרך היא הקרן הקיימת כשבראשה עומד יוסף וייץ. הרגשת ייאוש מתעוררת בלב החברים וצפה השאלה :Kאן ? אולי נעלה להרי אפרים ? או לגליל ?
רק בהתערבות של משה שרתוק (שרת) המנהל של המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית הוכרע הכף והוחלט שצריך לעלות. הקיץ של 1938 כבר בעיצומו ואם חברי הקיבוץ לא יזדרזו לעלות על הקרקע- לא מובטחת ההישארות שלהם במפרץ.
החיים נמשכים ומתקבלות החלטות שונות :בוחרים ועדת אלבום, שתרכז את הצילומים של הקיבוץ. שולחים חברה לעבודה במוסד משמר העמק, שולחים מדריך לקיבוץ עברון. מחליטים לארגן מרפאה בבית רוכשים טרקטור שלישי וזוג פרדות.
יש הכרח לפקוח עין על האדמות שהוקצו לנו, שמירה זו מוטלת בעיקרה על כתפי הפלחים עצמם, השוהים בשדות מזריחת השמש ועד לשקיעתה. הם עובדים במשמרת ארוכה, מחציתה עובדים ומחציתה שומרים. הם מצוידים ברובי גפירים.
בשיחת קיבוץ הוחלט לעצור את הילודה, הרבה חברים מביעים דעה, מתלבטים האם לקבל החלטה מפורשת, בסיכום- מסתפקים בהשמעת הדעות.
בשיחת הקיבוץ נמסר שהוסכם על מקום המחנה והוא "גני עכו"- שטח של כ- 400 דונם מערבית לביצות נעמן, המכוסה כולו בטאיון, אשר הסמן המזרחי שלו הוא הדקל המזדקר בגאווה בשולי הביצה.
תקציב משוער לעלייה על הקרקע מסתכם ב-1200 לא"י, מזה הקצבת הקק"ל- 600 לא"י והשאר מכספנו אנו.
סעיפי ההוצאה הם:
ועדת שמירה (רובים וכו')- 320 לא"י
החומה בגובה 170ס"מ- 135  "
המגדל (בלי חדר למטה) – 32 "
גדר עם יריעה של תיל דוקרני – 65 "
מקלחת  - 8.5 לאי
בית כסא 4
רשתות נגד יתושים 6
העברת צריפים – 300
פעולה אנטי מאלארית 200

יושב ראש השיחה מכריז על התחלת ההכנות לעלייה- בשיחה נוכחים 100 איש.
ערב העלייה נערך נשף פרידה מחיפה והקריה מהציבור שעמו צעדו החברים הצעירים תשע שנים. המון רב ממלא את השטח הנרחב שבחזית חדר האוכל. ליד שולחן המקושט בדגלי הלאום יושבים נציגי מזכירות הקיבוץ הארצי, מועצת פועלי חיפה, הנהלת הקריה ועוד..בפינת השולחן רכונה על ניירות נציגת העיתון "דבר" הסופרת ברכה חבס. אחרי הברכות קורא בנימין טנא את שירו "חניתה" והרקדנית נעמי אלקסקובסקה חברת קן חיפה מהנה את הנוכחים בריקוד יפה.

יום העלייה על הקרקע ב-1938 (כ"ח באב תרצ"ח)- הגיע היום המיוחל והקיבוץ מוכן לו. הוא מונה 130 חבר וחברה, 30 ילד, וכבודה לא מבוטלת: 30 ראש בקר, 1000 עופות, 200 ראשי צאן, 40 כוורות, שלושה טרקטורים, קומביין וכלים חקלאיים שונים.ההון העצמי מגיע ל- 7500 לא"י, פרי עבודה והצבירה השיתופית. השיירה נעה על הכביש חיפה- עכו ופניה צפונה אל מול עכו הערבית. בשיירה עשרות מכוניות , ובהן אדם רב, משאיות טעונות חומרים, מלווה בכוחות ביטחון והיא נעה לאיטה וכעבור שעה מגיעה אל השטח המיועד להקמת הנקודה.בשעה שש בבוקר החלה המלאכה.700 איש לוקחים בה חלק. חברים מהקיבוצים השכנים , מתנדבים מהקריה ומחיפה ואפילו מכפר חסידים בא איש בעל זקן שיבה החצוי לצדדיו. בדביקות רבה שופך הוא את החצץ לבין קירות העץ. בין הבאים מסקין חבר "הבימה". הוא שולח ידיו בחריצות במלאכת הבנייה , בשעה 10 מתנוסס כבר המגדל והחומה מוכנה. ממשיכים במתיחת התיל של הגדר הביטחון והיא מסתיימת בשעה 12 בצהרים.המלאכה העיקרית הסתיימה וכול הציבור העצום והנפלא מתכנס סביב שולחנות ערוכים, ומקשיב לדברי הרצפלד הנלהבים ולזמרתו ועובר מהר מאוד לריקוד הורה סוער.
נולד קיבוץ חדש.- עין המפרץ .






אין תגובות :

הוסף רשומת תגובה