גן העדן האבוד
לפני שנה, בעיצומו של חג הסוכות, הגיעה קבוצה של מטיילים אקדמאים מצרים וישראלים לנווה המדבר "סיוֹה" שבמדבר סהרה.
על הטיול ומה שפגשו ב"סיוה" ועל המרכז האקדמי הישראלי שבמצרים שוחחתי עם יוסי גינת ויענק'לה קולטון.
יוסי הוא מנהל המרכז האקדמי ישראלי בקהיר, ויענק'לה הוא גיאולוג במקצועו.
פרקי חייו של יוסי מתחילים ברמת רחל, התנועה המאוחדת, קיבוץ אורים, וכאן החלה היכרות עם הבדואים, ידיעת השפה הערבית ולימוד מעמיק יותר במזרחנות. מתוך העיסוק במזרחנות החל לכהן כיועץ לענייני ערבים ובמקביל למד באוניברסיטה ועשה דוקטורט על קהילת המורמונים. תפקידו האחרון בשירות הציבורי – מנהל המרכז האקדמי הישראלי-מצרי בקהיר.
יענק'לה כגיאולוג התמחה בחברת תה"ל, בחיפוש אחר מי תהום.
המרכז האקדמי ישראלי-מצרי הוקם בהתאם להסכמי קמפ-דיוויד, במאי 1982. בין מניחי היסוד של המרכז היה פרופסור שמעון שמיר, שלימים כיהן כשגריר ישראל במצרים. המרכז כפוף לאקדמיה הישראלית-לאומית למדעים (המהווה מטריה לכל המוסדות האקדמאים בישראל).
בפגישתי עם יוסי ויענק'לה סיפר יוסי על פעילות המרכזי האקדמי ויענק'לה ניסה לשחזר את חוויית הטיול לנווה המדבר "סיוה" שבמדבר סהרה.
 |
המרכז האקדמי בקהיר |
- יוסי, במה עוסק המרכז האקדמי בקהיר?
- למרכז שלוש רמות של פעילות, אך בטרם נפרטן יש להקדים ולומר שיש כאלף סטודנטים מצרים הלומדים באוניברסיטת קהיר (ואוניברסיטאות קטנות יותר מחוץ לקהיר) את השפה העברית. לימוד העברית לא נובע מאהבת ישראל, אלא מכורח מציאות מסוימת הקשורה למגוון המקצועות שניתן לבחור בהם באוניברסיטה.
נוסף לכך, מאז הסכמי קמפ-דיוויד הרעיון ללימוד השפה העברית גבר מהסיבה הפרקטית – אפשרות לקשר עם ישראלים בנושאי תיירות. יש כיום מדריכי תיירים מצרים המדריכים בעברית, לומדים עברית ומלמדים בעברית.
המרכז האקדמי משמש לאותם תלמידים מוקד לשיפור העברית. אסור לנו ללמד עברית, מותר לנו לדבר עברית ולהציע ספרות עברית ובדרך עקיפה זו אנו מסייעים. במרכז יש אפשרות לתלמידים להכין שיעורים, לעשות עבודות מחקר. יש לנו מעל ל-10,000 ספרים בעברית מהספרות הטובה ביותר שיצאה בישראל בעבר ובהווה. ברמה אחרת של פעילות, המרכז האקדמי מביא את מיטב המרצים מהארץ בתחום הספרות העברית, השירה, הארכיאולוגיה וההיסטוריה.
אירחתי בביתי שבקהיר את עמוס עוז, א.ב. יהושע, ס. יזהר, אמנון שמוש, אהרון אמיר, היסטוריונים ידועי שם וחוקרי המזרח.
נקטנו בביתנו בשיטת המיטה החמה – מרצה בא, מרצה הלך. רצינו לתת לאנשים תחושת בית. כדי לקרב כמה שיותר אנשים למרכז – היו הרצאות רבות באנגלית. בתקופת שירותי כמנהל המרכז הצבתי לעצמי מטרה – להגיע לכמה שיותר אנשים. אחת לשבועיים היינו עורכים מסיבה בביתנו לכבוד האורחים המרצים שבאו מישראל ומזמינים אורחים ממשרד החוץ המצרי, עיתונאים, עורכי דין, אנשי שגרירויות זרות. במהלך מסיבה כזו אתה מחליף כרטיסי ביקור וכך מתרחב מעגל הקשרים.
 |
יוסי גינת |
יענק'לה: את צריכה להבין מי זה יוסי גינת. אין אחד שיכול לעמוד בפניו ולסרב לו.
יוסי: מעניין לספר על קבוצת סופרים ואמנים מצריים שהייתה נוהגת להיפגש בבית קפה (כמו אצלנו בכסית) ולשוחח על נושאים שברומו של עולם. הקבוצה הזו הייתה מתכנסת באלכסנדריה (שלוש שעות נסיעה מקהיר) סביב הסופר הנודע נגיב מחפוז. הם ישבו קרוב לשפת הים ושתו בצמא את דבריו. הצטרפתי לקבוצה בעקבות הזמנה שקיבלתי. היה נהדר לפגוש אותם, עד שאחד המלומדים פנה ואמר לי: "אני לא יודע כלום על ישראל, רק שזהו מאגר אחד גדול של נשק אמריקאי".
כשעמוס עוז ביקר בקהיר הבאתי אותו לאלכסנדריה וקיימנו ערב של שיח סופרים. האנשים הקשיבו בעניין רב לדבריו. בסוף הערב הזמנתי אותם לפעילות השוטפת של המרכז בקהיר. מאז הם היו באים כל שבועיים מאלכסנדריה, בכל מזג אוויר, קבוצה של 12 אנשי רוח, ויש לזה ערך עצום.
פעילות נוספת של המרכז היא שימור המורשת היהודית בבתי הכנסת המתפוררים. באופן כללי המצרים שומרים יפה על בתי הכנסת, עמים רבים יכולים ללמוד מהם כיצד לשמר רכוש של עם זר. אך שיני הזמן נותנים אותותיהם והספרים היו במצב קשה.
אספנו כ-15,000 ספרים ויש בתוכם פריטים מופלאים, ספרים בני למעלה מ-500 שנה. עשינו לספרים טיפול כימי ועישון וקטלגנו אותם. גולת הכותרת במפעל הזה הייתה ספריית הקראים. יש היום בקהיר שלושה זקנים קראים השומרים על מבנה בית הכנסת של הקראים שהיה בעבר מפואר ביותר. היום, לצערי, המבנה הרוס ומוזנח. בבית הכנסת הזה מוחזקים כתבי יד מהמאה העשירית של בן-אשר. כאב לי להחזיק בכתב יד כזה כשאתה רואה איך מדי שנה בשנה הוא מתכלה ודוהה. אם לא יהיה טיפול רציני בחומר הזה, הוא ילך לאיבוד. חלק גדול מספרות הקראים הצלנו.
ימי העיון במדבר סהרה
- כיצד מתקשרת פעילות המרכז האקדמי לטיול במדבר סהרה?
יוסי: אני בעבודותיי מתמחה במחקרים על תופעות חברתיות שונות. בתקופת שהותי במצרים ערכתי מחקרים מעניינים על תופעות שונות בחברה המצרית (עוד יהיה פרסום בעתיד). ידעתי על נאות המדבר בסהרה וידעתי על השבטים החיים שם וסקרן אותי מאוד לבקר שם. נו, ואיך אפשר לארגן טיול בלי יענק'לה קולטון? כך נוצר החיבור של קבוצת אקדמאים ארכיאולוגים אנתרופולוגים וגיאולוגים מצרית-ישראלית שיצאה לחקור את נאות המדבר שבסהרה. אבל את הסיפור על הטיול ל"סיוה" נשאיר ליענק'לה.
