פנינים מחגיגות השבעים לקיבוץ עמיר
קיבוץ עמיר עלה על הקרקע ב- 1939 ומייסדיו הם מ'השומר הצעיר ' בליטא ופולין. קיבוץ עמיר עלה לאדמות חיאם אל-ואליד מערבית לקיבוץ להבות הבשן. את האדמות קנתה הקרן הקיימת לארץ ישראל מידי האמיר פאע'ור- שייח' - מהשייח'ים של שבטי ערב אל-פאד'ל, ערביי הסביבה סברו שהשם עמיר לקיבוץ הוא לכבודו של האמיר. משמעות השם היא אלומת שיבולים. עמיר הוא הישוב האחרון לישובי חומה ומגדל. ב- 1942 עבר הקיבוץ לאדמות דווארה. בשנת העלייה מנה הקיבוץ 158 חברים ו- 13 ילדים. בשנים האחרונות עבר הקיבוץ מהלך של הפרטה והחברים מקבלים משכורות.(פורסם לפני כעשור ב"מה נשמע" עלון הארכיונאים של התנועה הקיבוצית והמושבים)
תודה לארכיון עמיר על הצילומים
קיבוץ עמיר חוגג שבעים
במסגרת חגיגת השבעים לקיבוץ עמיר הועלה מופע יפיפה שמשקף את תולדות הקיבוץ על פי מכתבים שכביכול נכתבו על ידי חברים שחיו בכל מיני זמנים. את המכתבים כתב שחר שפירא על פי עדויות מהארכיון.
להנאתכם חלק מאותם מכתבים:
י"א כסלו תש"א
לובה ואפריים היקרים, שלומות
אוי לוביצ'קה, לו רק ידעתם היכן הכנו שורש, כיצד נקרא בדרכינו המקום השומם והנפלא הזה...
'חיאם אל וואליד' הוא שמה של קבוצתנו הקטנה, ובדמיוני, לו רק ייהפך לישוב קבע, יהיה נאה כעמיר שיבולים. היום אנו מונים קבוצה של 40 חברים וחבירות כולם כבר עובדיי כפיים מנוסים ויגעים. היבלות על הידיים מהעבודה הקשה מזכירות לי בכל יום שלא לשווא באתי לארץ ישראל. בגולה לא יכולנו לדמיין את גודל המעשה... לבוא וליישב כאן את הביצות הטובעניות האלו, ואילו עכשיו כל מכאוב הופך אנדרטה מהלכת לתקומת יינו. הציונות היא לנו הסוסים, והעוז למחרשה.
אני ניצבת בערבים למול המגדל מוקף הגדרות שבנינו בין לילה ומשתוממת מיופיו... ובליבי עדיין שואלת, האם כל זה היה כדאי?
עכשיו כבר לילה, הבחורים מכינים מדורה גדולה ותכף נתכנס לריקודי הורה ופינג'אן. אברשה נכווה אמש מהפרימוס, הוא מתקשה להיות זהיר בימים אלו, רק עכשיו התגבר בקושי על הקדחת הארורה והחום עדיין משפיע עליו. הרופא מגיע אלינו אחת לשבועיים על סוסו וגם אז אין בידו את המדיצינה שתקל בסבלם של החולים. הוא כמובן הרופא היחידי באזורינו ובכל פעם שפוגש חולה במצב רע, הוא מביט בו בחומרה ואומר "אתה מוכרח לראות רופא"... האנופלס באים למקורות המים בהמוניהם, העבודה עם הקילות לא תמיד עוזרת והחולים חלשים מאוד. ועם זאת אנחנו רוקדים בערבים, מנגנים באקורדיון החלוד שהבאנו מביאליסטוק ונהנים ככל שמסתייע בעדינו.
לאחרונה יצאו בחורינו לשטחים הפתוחים של חיאם, ושם על פי השמועה התפתחה קטטה בין בולק ויולק לפלאחים המקומיים. הם טענו, בשפתם, כי האדמות שלהם וכי אפשר לפתור את הפרובלמה באמצעות המוכתר המקומי. ואילו בולק שאינו בקי בשפה הערבית פירש את מילותיהם ככוונת זדון והטיח לעברם 'דוס אינטרסאנטר מיר אזוי וישניי פיר א גאנגנר יור'. לקח לו זמן מה להתגבר על עלבון המכות שחטף מהפלאחים. הוא מסתובב כבר יומיים בראש מורכן ומתכנן אופנסיבה כנקמה.
בינתיים מתארגנת הקבוצה שנותרה בחדרה עם הילדים ויתכן שבקרוב יצטרפו אלינו (נוך אביסעלה). כולי תקווה שהפרו גרמה הזו לא תזמן אתה צרות נוספות, ויחד עם זאת הגעגועים ליקירינו גדולים ואי הידיעה מכרסמת בליבותינו. האמונה בצדקת הדרך היא שמחזיקה אותנו ותנחה את דרכינו על פי תורתו של אבינו מארקס וערכיה של אימא רוסיה.
עוד ברצוני לספר לכם כי בהמלטה האחרונה נולד פר עברי חדש, ובאסיפת הקבוצה הוחלט ברוב קולות לקרוא את שמו 'גליל', אם כי מרבית החבירים כבר קוראים לו 'חיאמ'ל', כאות חיבה ליישובינו הדל.
היבולים השנה היו נמוכים מאוד ובכלל, אנו מתקשים לגדל כל ירק בסביבת הביצה.
בערב יוצאים השומרים הרכובים ומגינים על אדמותינו ועל שדותינו, הם למדו במהרה מן המקומיים כיצד לנהוג בסוסים והופכים אחד אחד לנוטרים מן השורה, שזופים, גאים ויפים. לצערי טרם הגיע הזמן לכתת חרבותינו לאיתים, כנראה שעוד נכונו לנו מאבקים ארוכים עם שלטון המנדט הבריטי ועם הערבים המקיפים אותנו מכל עבר, אבל העשייה עוד מפעמת בקרבינו ורוחינו איתן.
לעיתים אני מתעוררת בלילה חם ומסתובבת לי לאיטי בשבילי העפר ובחושך מצריים. בתוך קולות הצרצרים וחיות הלילה אני רואה ברוחי מן אילוזיה... כשכל זה יגמר, אני חושבת לתומי, כשהמנדט יסתלק מן הארץ ונלמד לחיות עם שכניניו הערבים בשלום, כשנבנה את בית הקבע שלנו פה, איך ייראה??? ומתוך החושך עולה לה תמונה בראשי... ובתמונה ישוב פורח, שדות מקצה לקצה, ילדים ובתי ילדים, חדר אוכל גדול במרכז הישוב, דשא רחב ידיים ובו תמרים מניבים, ובצילם מועדון חברים, מקום לאספות הישוב...
וביטחון ויבול יפה ושגשוג, ורופא שבא לפחות פעם ביומיים, ומנוחה ליגע ומרגוע לעמל בסוף יום עבודתו...
אבל מה אני חולמת עכשיו? המלאכה עוד רבה ובין כך נראה החלום כמרחק מזרח ממערב מחיי היום יום שלנו.
יקיריי, עליי לגשת לתורנות עוד כמה רגעים ולהאכיל את בנות הכנף המקרקרות שלנו, מיד אחר כך אגש לריקודי ההורה הסוערת. אך קודם דורשת אני בשלומכם... מה עם הילדים האינגל'ה שלי? ומה עם דודה זושה? מייסרו דרישת שלום חמה למכרינו בניכר. הישמרו נא מן הצוררים הגויים, אל תיתנו להם סיבות להכאיב לכם. לכאן מגיעות שמועות על המלחמה הנוראה המתחוללת על אדמת אירופה, ואנו מצפים לכם בכיליון עיניים שתבואו ליישב כאן את ארץ אבותינו ולהיות עימנו. שלוחה לכם מכאן דרישת שלום חמה, חיזקו ואימצו, עוד נכונו לנו ימים טובים יחד. 'זיין געזונט'.
בדאגה ואהבה רבה
הניה ואברשה