סיפור חיים של נורית תבור קזינס

א

סיפור חיים של נורית קזינס- תבור

  (נורית אחותם של צבי ודבורה תבור - גרה בקיבוץ צרעה)

נורית תבור

בהתרגשות קיבלתי את סיפור חייה של נורית, ובקשתי את רשותה לפרסמו בבלוג שלי. חייה של נורית הם כראי לחיי שלי, נולדנו באותה שנה גדלנו באותה קבוצה וחיינו באותם שנים של קיבוץ של בראשית ובקבוצת " אלומה ". מקווה שגם קוראי ייהנו מהחוויה...

אבא שלי משה נולד באפריל 1913. שם המשפחה של אבא היה מורכב – לפעמים הוא היה  תבישור לפעמים תבואות-שור. פעם תבואת-שור ופעם תבורי וזה היה מבלבל ולא נוח וגם מוזר.
בשנות החמישים של המאה הקודמת, כשבן גוריון לחם על עיברות שמות המשפחה אבא החליט על תבור וכך זה נשאר. לא היה לו עם מי לשוחח על החלפת השם כי אחותו והוריו נספו בשואה.
 40 שנה היה תבור ובכל זאת על המצבה שלו כתבנו ליד השם תבור את השם תבואת-שור. הרגשנו שככה היה רוצה.
אבא ניסה לעקוב אחרי הסיפור המשפחתי שלו והצליח להגיע עד 

ל יוסף מאורליאן. שהיה ידוע בכינויו "בכור שור" ואולי מכאן השור שבשם המשפחה.
 בכור שור חי במאה ה  -12 בצרפת והיה אחד מתלמידיו של רבנו תם, שהיה נכדו של רש"י. באילן המשפחתי היו גם מספר רבנים שעסקו בהלכות שחיטה כשרה וחלקם גם הוציאו ספרים בנושאים האלה ואולי השור גם מהם.
ראיתי לפני שנים אחד מהספרים אבל לא הבנתי בו דבר והפסקתי להתעסק עם זה. אבא גם מצא שבמאה ה-17 היו במשפחה סוחרי תבואה ואולי מכאן השם תבואות.
ההנחה היא שהם לא היו עניים  (העובדה שיכלו להדפיס ספרים). כל זה לא עזר להוריו של אבא שהיו עניים מאד. אביו, אשר, לא עבד בשום עבודה ורק למד ואימא, דבוסיה, הייתה זאת שפרנסה את המשפחה הקטנה בעבודות שונות. היא הייתה מכינה גלידה שהייתה מוכרת לילדי בית הספר בהפסקות, ובימי חמישי הייתה אופה חלות ומוכרת אותן לנשות העיירה.
אבא נולד בעיירה קטנה בשם קוצק. במלחמת העולם הראשונה, כשהיה בן שלוש , נשרפה העיירה.

סמל העיר קוצק

הוא סיפר לי שהוציאו אותם מהעיירה הבוערת בלילה על גבי סוסים (או חמורים), ואני זוכרת שהייתי מדמיינת לי את הצלליות שלהם על רקע שרפה אדומה-צהובה. המשפחה עברה לעיר גדולה יותר, רובנה, ושם אבא גדל יחד עם אחותו בלומה שהייתה צעירה ממנו בשנים אחדות.
ברובנה הייתה גימנסיה "תרבות" שהייתה חלק מרשת גימנסיות יהודיות שהיו פזורות בכל רחבי פולין, ושלמדו בה הרבה שעות עברית וגם הרבה מקצועות בעברית.
כמו כן למדו לטינית שאבא אהב מאד.  כאמור משפחתו של אבא הייתה משפחה ענייה מרודה ולא היה סיכוי שיהיה להם כסף לשלם לאורך שנות הלימוד שלו.
היו 2 מלגות שניתנו לתלמידים מוכשרים ועניים ואחת מהן ניתנה לאבא שלי למורת רוחו הגדולה של אביו שהרגיש מושפל ולא רצה שבנו ילמד בעזרת מלגה. וזה היה רק פרט אחד מתוך שרשרת של אי הסכמות קשות ומרות שהיו בין אבא שלי לאביו (למשל כשאבא עזב את הדת, הצטרף ל"שומר הצעיר" ויצא בגיל 16 לחוות ההכשרה בצ'נסטוכובה) ושהאחרונה שביניהן הייתה כשאבא נסע לפולין במאי 1939 לבקר את הוריו ואחותו והביא לאביו פס קישוט רקום לטלית שלו, שקנה במעט הכסף שהיה ברשותו.
הוא סיפר לי שנים אחר כך בכאב, שאביו אמר לו בכעס: " הטלית שלי קרועה ובלוייה . אני לא יכול לשים עליה את הפס הזה" וכך הייתה הפרידה שלהם. באותה שנה בסוף הקיץ פרצה מלחמת העולם השנייה ומשפחתו הקטנה של אבא נספתה שם.
כפי שספרתי אבא יצא עם כמה מחבריו לחוות ההכשרה.

החווה בצנסטחובה - פולין 1932

גלגל לכיבוש חציר בהכשרה

ההורים של רחל

בספר שהוציא קבוץ עין השופט במלאת 25 שנים לעלייתו לקרקע הוא כתב על ימי צ'נסטוחובה:.פולין סתיו 1929. ההנהגה הראשית החליטה להתחיל בניסיון חדש של הכשרת-חלוצים.
 בחווה החקלאית "שומריה" בצ'נסטחובה ייקלטו צופים-בוגרים וילמדו חקלאות.... משך ההכשרה נקבע לשנתיים. באמצע דצמבר, הקר והמושלג של 1929 הוא כותב להוריו: הננו פה 20 צעירים. יש לנו 11 שיעורים בשבוע, ד"ר ליפשיץ מלמד אותנו בוטניקה ותולדות החקלאות. הגנן מושקוביץ – גידול פרחים וירקות.... חלק מאנשינו עסוק ברפת ובאורווה... ארגון החיים בפנימייה נמצא בידינו (יש לנו) מדריך מטעם ההנהגה הראשית ו"החלוץ".
 ולאחותו כתב ב-29.12.29: חיינו כה יפים – חיי קיבוץ. אני שולח לך פרח חי (רקפת תרבותית) מפרחי החממות שלנו, והיה לך דמי-חנוכה ממני.
ובמכתב נוסף כחודש יותר מאוחר: כנראה שאתם מרחמים על בנכם ה"עזוב והנידח". נכון, אינני בבית, ובכל זאת אינני בנכר. אני נמצא במשק השייך לי כמו שהוא שייך לכולם, אינכם צריכים לבכות לגורלי..... הנני מרוצה, הגשמתי את שאיפותיי. ייתכן שאינכם מבינים לרוחי, "זמנים חדשים – זמירות חדשות" אמר המשורר.
אימא שלי, רחל גוז, נולדה ב-1911 וגדלה בדובנה. את אבא פגשה בחוות ההכשרה, אבל הם לא   עלו ביחד לארץ. אבא עלה ב – 1933 ואימא ב – 1935.
משפחתה של אימא הגיעה לפניה לארץ.  ההורים צבי ופרידל גוז, הצטרפו לשניים מבניהם, בנימין ואברהם, שהקימו את אשדות יעקב והיה עוד אח, שמעון שהיה חבר במשמר העמק. אחות אחת, גניה, שהייתה כבר נשואה  לא עלתה ויחד עם בנה אברשה שהיה הנכד הראשון של הסבים שלי נספתה בשואה. 

יהושע מרגולין המורה הנערץ - ויקופדיה תמונות

כשאימא עלתה היא נסעה לאשדות, להיות עם הוריה. בחיפושיה אחרי עבודה הגיעה לאתר של כביש טבריה-צמח והצטרפה להכנת החצץ לסלילת הכביש.
בראשית שנות הארבעים אבא למד בסמינר הקיבוצים בתל אביב להיות מורה.
אין לי מושג איך יצאו ללימודים בזמנים ההם. נדמה לי שאבא עזב את הקיבוץ ועבר לתל אביב. אחד ממוריו היה יהושע מרגולין, שנודע בכינויו "הדוד יהושע" ושהיה מורה לטבע. אצלו למד אבא שמות של פרחים וצמחים אחרים  והוא חילק את אהבתו הזאת איתי. 

אני זוכרת שהיינו הולכים בשבתות חורפיות בשדות. אבא לבוש במכנסי חאקי ארוכים בהירים, חולצה תכלת ארוכת שרוולים ובאפודה אפורה שנסרגה ע"י אימא של אימא שלי, והוא מראה לי פרחים שונים שפזורים בשדה ומלמד אותי את שמותיהם: "ילקוט הרועים" שצורת הפרי שלו דומה לילקוטים שרועי הצאן לקחו איתם למרעה. "חרחבינה מכחילה" – קוץ כחול אפור דוקרני, "מלקומיה יפיפייה" – פרח סגול קטנטן... הנכדים הגדולים שלי, רם וגל,  היו שואלים אותי מאיפה אני מכירה את כל השמות... כנראה שבין השאר גם מהטיולים האלה עם אבא. 

ילקוט הרועים - ויקופדיה

בכלל אבא היה ידען גדול בנושאים של מסורת יהודית (לא פעם היו חברים מהקיבוץ באים לשאול אותו שאלות של בתחום הזה) במתמטיקה מקצוע שאהב מאד וחשב שיש לו ייחודיות אסטטית גדולה. הוא היה פותר חידות, עוסק במבנים מתמטיים  ומתעסק בשאלות שמדענים טרם הצליחו לפתור.
 הוא אהב מאד את המיתולוגיה היוונית והיה מספר לי סיפורים מתוכה וקורא לי סיפורים. אהבה נוספת שלו היה משחק השח-מט. הוא לימד משחק זה אותנו ילדיו ואף זכה ללמד את נכדיו ואהב לשחק עם כולנו. גם מיכאל הצטרף לאוהבי המשחק הזה ושיחק עם אבא פעמים רבות.
 ואי אפשר בלי כוכבים. היינו יוצאים לטיולים ליליים, מסתכלים על השמיים ואבא היה מכיר לי את שמות קבוצות הכוכבים השונות: העגלה הגדולה והקטנה, כוכב הצפון, הקסיופיאה, הצייד. עד היום אני אוהבת להסתכל בלילות בכוכבים השונים

 מפת הכוכבים - ויקופדיה