עליה וירידה במגילת רות

"ויהי בימי שפט השופטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית-לחם יהודה בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו..." (מגילת רות, פרק א')

עליה וירידה במגילת רות

במגילת רות ראו אנשי העליות השונות ביטוי לבעיות הירידה מן הארץ או ההכרעה להישאר בה; תיאור הווי הקציר והעבודה,האהבה בגורן והחיים בחיק הטבע.עורפה מסמלת את הבגידה והירידה,רות את הנאמנות, הדבקות והאהבה.

עופרה בריל, "הדף הירוק", 1979
תודה לנועה קריב לביא על ההדפסה


הירידה מהארץ מתחילה עוד בתקופה קדומה ביותר בתולדות עמנו. בחג הביכורים, ביום שאדם מודה על ברכת ארצו, קוראים את "מגילת רות", הנפתחת בסיפור של יורדים. הארץ אינה מסוגלת לתת יבולים, ויש לחפש פרנסה באדמות אחרות.

גם את בני העלייה הראשונה והשנייה העסיקו מאוד בעיות הירידה מהארץ. מוקי צור, חבר קיבוץ עין-גב, עוסק במשך שנים בחקר בעיות העלייה הראשונה והשנייה. מקורותיו הם שיחות עם אותם אנשי העלייה הראשונה שנותרו עדיין בחיים, וכן עיזבונות תיעודיים ומכתבים אישיים, הנותנים תמונה מקיפה על התקופה הסוערת כל-כך בתולדות היישוב העברי.
הדברים שלהלן הם עיקרי השיחה עימו.


מספר מוקי: "לפני כמה שנים שלח לי שלמה צמח רשימה מפרי עטו, שנקראת 'מרשימותיו של מארץ'. רשימה קשה מאוד.
מסופר שם בין השאר על עולה חדש העומד עם בן הארץ על ראש הר, משקיפים על פני הארץ, ורואים
נקודות יישוב. העולה החדש פונה אל בן הארץ ואומר לו: 'כמה אני מקנא בך שנולדת בארץ.
הכרת את המושבות, צמחת מחובר, בלי הצורך לחיות בעולם חצוי'. ואז עונה לו בן הארץ, שאת הארץ הוא יודע וקשור אל הנוף, אל המקום, אבל אינו מכיר את העם, אינו מבין למה וכיצד מכריעים אנשים יהודים לקום ולעזוב הכול כדי לבוא לארץ-ישראל.
ולכן, הוא מוכרח לעזוב את הארץ – כדי להכיר את העם. בזה מסתיימת הרשימה; זו הכרעה של בן הארץ לרדת. אם היה מומנט עצוב ועגום במיוחד לבני העלייה השנייה, הייתה זו הכרעתם של בני-הארץ לרדת למקומות לימוד, למימוש עצמי.


במושבות הייתה השפעה רבה לתרבות הצרפתית, לתרבות הבריטית והגרמנית, השפעה שהוקרנה מתנועת האמנציפציה באירופה.
הצעירים ראו בזה מעין שחרור מתרבות מזרח-אירופה של הוריהם ושיבה אל תרבות המערב.
הם נמשכו אל הזוהר שבתרבות המערבית. בבתי-ספר בארץ היו מחנכים שלמדו חינוך בגרמניה, וגם לחינוך הייתה השפעה חזקה על ילידי הארץ.

בעיות הביטחון באותה תקופה היו קשות מאוד. עד סיום השלטון התורכי הייתה ליהודים חסינות אנגלית, או של מדינות מערביות אחרות, ועובדה זו תרמה לא מעט לראיית ארץ-ישראל כפרובינציה של המערב.
מאוד טבעי היה בעיני היהודים שחיו בארץ שבניהם ייסעו לארצות שונות במערב כדי ללמוד באוניברסיטה.
עד היום אפשר למצוא איים חברתיים של בני מושבות שהיגרו לארצות מערביות והשתקעו שם, בעיקר באוסטרליה.

הכרעת חוני

בתחילה היו עוזבים את הארץ בנים יחידים, בעקבותיהם נסעו משפחות שלמות. ירושלים התרוקנה ממחצית יושביה בתקופת מלחמת העולם, ועל כך מספר ברנר בספרו "שכול וכשלון": 'השבוע שאחר זה היה שבוע של נסיעות ושל הכנות לנסיעות...ביום הראשון בו נסעה השיירה האמריקאית – על-פי ידיעת העיתון הירושלמי (ידיעה שקדם לה מאמר ראשי בשם: 'ירושלים מתרוקנת!) – שמונה אנשים מלאי כוח עלומים (כהשמש באסין ואשתו) וצעירים שנסעו לארצות-הברית לבלי שוב".

באותה תקופה, על-מנת לחיות בארץ צריך היה לוותר על הרבה ערכים תרבותיים-כלכליים, שהיו מובנים מאליהם ליהודים בחו"ל.
וברנר מספר: "וכך היו הזקן והזקנה יושבים יחדיו, משתעממים, מפהקים ונזכרים בבניהם ובה'רומען' (חדרים) המרווחים שלהם שם, בעזרת השם. במשך שתי שנות מגוריהם בירושלים היו הם לילה-לילה –מלבד בלילות השבת – קמים שעה אחרי השכיבה ממיטתם ומתחילים לבדוק לאור הנר בכרים ובכסתות, 

לחפש את אויביהם ולהילחם במוצצי דמם, עד שפעם אחת החליטו החלטה אחרונה לנסוע למאנשיסטר 'לאיזה זמן' – ונלוו אל השיירה הצעירה שהלכה לאמריקה".
אידיאולוגיות היו לכל העליות. המניעים לעלייה היו חזקים מאוד, אך לא תמיד בהירים. ארץ-ישראל עצמה לא יכלה להיות ביטוי מלא למענה לציפיות שציפו ממנה, המחיר שלה היה כבד מדי.


אחת התופעות ההיסטוריות המעניינות היא, שהשקפות העולם של אנשי העליות הראשונה והשנייה היו קרובות מאוד זו לזו, אך בגלל מרחק השנים בין שתי העליות, נוצר פער וניוון בהשקפותיהן. לעומת זאת, העלייה השלישית באה בהפרש זמן קטן אחרי העלייה השנייה, וכך נמנע תהליך הניוון ונמצאה השפה המשותפת.

שזר, בספרו על העלייה השנייה, מנסה לסכם את התופעה ולהגדיר את ההכרעה להישאר בארץ כ"הכרעת חוני". יהודי בא לארץ והוא מלא ברעיונות, שהפיתוי להגשימם הוא גדול, אך הוא מחליט לא לצאת מן המעגל הקיומי של ארץ-ישראל, ואפילו תיפגם המטרה האידיאולוגית שלו, אך מה יקרה לבנו של אותו חוני? אותו בן שלא מכיר את היקף המעגל, ואת התביעות שבאו מתוך ראייה חזונית. הוא נולד בתוך המעגל. האם המציאות שלו בתוך המעגל תהיה דומה למציאות של חוני המעגל עצמו? האם ההחלטה להישאר ללא תנאי אינה אלא כניעה, ויתור על מערכת שלמה של רצונות?

ארץ פתוחה לניסיונות

בקשר ל"מגילת רות", היו אנשי העלייה מדגישים לא רק את הכרעתה להצטרף לעם ולאל, אלא גם למחזות הקציר והעבודה. ההתמודדות עם הטבע בארץ הייתה מורכבת ביותר. היה בה יסוד של ארץ זרה, חשופה ללא צל, ארץ שהנעורים בה מתבזבזים במהירות בלתי-רגילה. אך מצד שני, זו הייתה ארץ פתוחה לנסיונות, לעבוד בעבודות שונות, לגדל גידולים שונים, ולחיות באורח-חיים אינדיבידואלי, משוחרר ממחלות תרבות אירופה. אם מצליחים – העצים גדלים, יש בתים וצל, והארץ מאבדת את אופייה הבסיסי כארץ זרה – נשארים. ואם נכשלים, עוזבים את הכול ויורדים מהארץ.

בקרב אנשי העלייה השנייה הייתה ה"בועזיות" שם גנאי לאיכרים שמתעניינים יותר בפיתוח משקם מאשר בנתינת עבודה לפועלים יהודים. האיכרים העדיפו את הפועל הערבי, שהיה יציב יותר וזול יותר. הייתה יותר התמודדות פנימית בין היהודים לבין עצמם, מאשר רצון וצורך להיאבק על מקומות עבודה, כיבוש עבודה עברית. היהודים השלימו עם העובדה שיש עבודות שאינם מסוגלים לעשות, ובכך השלימו עם עבודה ערבית.

לשדה, לקציר, לגורן, ולעבודת הדיש היה מטען ערכי בלתי-רגיל. הספר היה אז דוגמה לניוון אינטלקטואלי של תרבות אירופה החולה. לעומת זאת הקשר לטבע ולנוף הארץ הוליד תפיסה ספרותית שקדמה להתנסות אישית, כדוגמת ספרו של מאפו "אהבת ציון", שנכתב מתוך אהבה רומאנטית לארץ, מבלי שהמחבר יתנסה בשהייה בארץ. שום פועל יהודי שחי בארץ באותה תקופה לא היה מסוגל לכתוב "אהבת ציון" אידילית כזאת.

עדות לחיים טבעיים

עם הקמת המושבות נעשה ניסיון ליצור דפוסי חג הקשורים לטבע. חגי הטבע הראשונים נוצרו במושבות. הם היו התכנסויות המוניות, שכללו יסוד של פנטאזיה, נשפים תרבותיים, שבאו אליהם המונים מכל רחבי הארץ. גם כאשר התנועה הקיבוצית החלה לטפח את החגים, הם היו מרכז רוחני להרבה מאוד אנשים בארץ.

לגבי בני העלייה השנייה, הייתה לספר "רות" חשיבות גם מבחינת ההתייחסות לעניין האהבה. יש מי שימצא עניין ביבום ובחליצה, יש מי שיראה בו את סיפור הגיורת הראשונה, ומישהו את ראשית המלוכה; אבל בשביל אנשי העלייה השנייה, ספר "רות" היה עדות לחיים טבעיים, שכללו גם את עניין האהבה.
תמונות הקציר מתקשרות עם הגורן כמקום מפגש חברתי, וכמקום להתקשרות בין אוהבים.
הגורן היא תופעת קיץ, מבטאת את הצלחת האיכר, הצלחת הגידולים.
במשך כל החורף האיכר הוא בודד במאבקו עם הטבע, בעבודתו העיקשת בשדהו, בחריש ובזריעה,
ובתקופת הקציר העבודה היא המונית, חברתית.


איש העלייה השנייה שהיה קורא את "ספר רות" לפי תבנית הנוף שלו, היה מרגיש את ההכרעה שבעלייה לארץ-ישראל, את הריאליזם בתיאור היישוב הכפרי ואת עניין האהבה, הנישואים מתוך אהבה.
 גם ערפה קיבלה לגביו משמעות רצינית יותר.
היא מסמלת את הבגידה והירידה מהארץ. הקושי שבירידה מתחיל לא בנאום על הירידה, אלא כאשר חברך הטוב, או כשבנך יוצא-חלציך יורד מן הארץ; כשיש לאדם דוגמה מוחשית של איש שהחליט אחרת.
אולי ההחלטה לצאת מהארץ היא רק זמנית, לתקופה מסוימת, אבל בשביל מי שנשאר, זו ההכרעה, ואז נעמדת בפניו השאלה, אם עצם הימצאותו הוא בארץ, כל-כך מובנת מאליה.