מגרש הקיבוצים בחדרה

ב- 1932 היוותה המושבה הקטנה חדרה מקום גיבוש לקבוצות של צעירים שהמתינו לעלייה על הקרקע .
צעירי  "השומר הצעיר" שבאו לארץ ידעו שהם הולכים להקים קיבוץ ולכן מיד עם בואם התארגנו בחדרה כקיבוץ לכל דבר. חדרה באותם זמנים הייתה מושבה קטנה מוקפת פרדסים וחולות. קיבוצים רבים התארגנו בחדרה ב"מגרש הקיבוצים", שם המתינו עד העלייה על הקרקע.

בשנת 1932 הקימה קבוצת " אמריקה " חלוצים של תנועת " השומר  הצעיר" מאמריקה את מחנה האוהלים שלה ליד הגורן בחדרה. שנה לאחר מכן עלתה קבוצת חלוצים מפולין, " בניר " והתמקמה במגרש אחר בחדרה. לאחר לבטים ובירורים רבים החליטו שתי  הקבוצות להתאחד ונקראו "אמריקה-בניר".

   

בית העם בחדרה

מקורות פרנסה

בחדרה חברי הקיבוץ הצעירים לא בחלו בשום עבודה שתביא פרנסה לקבוצה כולה.יצרו  רעפים, הקימו נגריה לעבודות נגרות על פי הזמנות. עבדו בפרדס בקטיף  ובאריזה. קבוצות פועלים עבדו בצבעות, בריצוף ובטיוח.

החברים והחברות סללו כבישים, עבדו בכריתת יער חדרה (עצים לבניין ולחימום),  עגלונים בשכר הובילו בעגלות הרתומות לסוסים סחורה לנמל יפו. במשך הזמן הוחלפו העגלות והסוסים במשאיות .
הייתה גאווה גדולה להיות נהג משאית באותן שנים. החברות לא בחלו בעבודת כביסה לתושבי חדרה ולחברי הקיבוץ ובאותם ימים הכביסה נעשתה בגיגית והייתה קשה במיוחד.
ליד הקיבוץ הקטן נזרעה חלקה של ירקות , הוקמו ברווזייה וארנבייה ונקנו כמה פרות שסיפקו חלב לחברי הקיבוץ.



ברל קרן שהייה גיזבר בחדרה מספר:                                           

"כשהגענו לחדרה סיפקה לנו הסוכנות רק מיטות ברזל בלי מזרונים, והלוואה לבניית צריפים. הלוואה לא בכסף, אלא בתלושי סוכנות. הייתי בא עם התלושים לאלוויץ - סוחר עצים מחדרה - ובעד כל תלוש הוא נתן לי רק 75 אחוז. אשראי לא היה. הכסף אף פעם לא הספיק. את חשבונות הקיבוץ ניהלנו בצורה מסודרת. מחזור הכספים היה קטן מאד.

מובן שלא היה שום תקציב אישי. נאלצנו לחיות בצמצום רב מהקצב שימשיך לספק לנו בשר ונשלם לו לעת עתה חצי מהחוב, והוא הסכים. ולהסתפק במועט. תשלום עבור עבודת החברים קיבלנו רק בסוף החודש והיו מעסיקים שגם  לא שילמו. היינו חייבים לפרנק הקצב ולגניה מתנובה של חדרה, והם לא הסכימו לספק לנו מצרכים. ביקשתי מהקצב שימשיך לספק לנו בשר ונשלם לו לעת עתה חצי מהחוב,והוא הסכים. להסתדרות הייתה קופת מלווה בחדרה. היה שם פקיד שנתן הלוואות. חייבו אותנו לרכוש מניה בקופה הזאת בסך 50 ליש"ט.

הקופאי היה ביאליסטוקאי לכן זכיתי ליחס מיוחד. בחדרה הכירו אותי רבים, כי לפני היה שם יוסק'ה, פעיל במועצת הפועלים, ובכל פעם שראו אותי אמרו: הה, קרופינסקי!

החברים והחברות עבדו בכל מה שהזדמן. היה לנו בית מלאכה למרצפות ובית מלאכה לרעפים (היום עומד למזכרת ליד המזכירות "מכבש בורג" ששימש להכנת המרצפות). הייתה קבוצת צבעים, עבדנו בפרדסים ובבניין ובסלילת כבישים  -סיפקנו אבנים לסלילת כביש חדרה תל-אביב. בהמשך הייתה לנו נגריה וקיבלנו הזמנה גדולה מהסוכנות לאספקת חלונות, גגות רעפים, תקרות למאות בתים בעמק חפר. עם הזמן רכשנו גם  אוטומובילים (מפעל ההובלה ).
 
 מלבד העיסוק בגזברות עבדתי בפרדסים, בבניין ובכיסוי גגות ברעפים מתוצרת בית המלאכה שלנו. פנינה קרן עבדה בהתחלה בעבודת חוץ ככובסת (ועד היום חייבים לה כסף), אחר כך היא וחברה ממסילות הצטרפו לגדוד של בחורים לסלילת כבישי חדרה, הן ניפצו אבנים לחצץ. היא הייתה גם מחסנאית מטבח.
חמור עם שני ארגזים על גבו שימש לה להובלת המצרכים. כשהשתפר המצב הייתה נוסעת לשוק עם עגלה וסוס. אבל המקצוע העיקרי שלה היה טיפול בתינוקות. את ההכשרה הראשונה קיבלה מד"ר פישר בחדרה. הוא השתייך לאסכולה ייקית קשוחה מאד. אחר כך השתלמה אצל ד"ר פלק, גם הוא מאותה אסכולה. הם היו נוסעים יחד בחולות חדרה אל המטופלים שלו כשהוא מלמד אותה בדרכים ומאפשר לה לצפות בו בעת טיפולים ובדיקות."

חברי קיבוץ אמריקה בחדרה

פרשת יום כיפור בקיבוץ 'אמריקה בניר' בחדרה הידהדה ברחבי העולם כולו. כיצד הקיבוצניקים חברי ה'שומר הצעיר' לא מכבדים את הדת בארץ ישראל.... יום כיפור השחור - חדרה 1935 בנושאים הקשורים בדת ובמחויבות לשמירה על השבת או קדושת יום הכיפור, התרחש סיפור שהפך  לפרשה שהסעירה את אמות הסיפים בארץ. הפרשה הייתה קשורה ליום כיפור וכך היה המעשה כפי שכתב יענקל לוין מחדרה ליונה וחנה ינאי שהיו בשליחות בארה"ב בשנת  1935 : "... עכשיו יש עניין שנקרא "מיסטר יום כיפור". הגיעו כבר היום בדואר קטעים מעיתונים מפולניה עם הקדשה באותיות קידוש לבנה: בקיבוצי "השומר הצעיר " בחדרה מחללים יום הכיפורים בפרהסיה. יש לקוות שגם אליכם הגיעו הדים מהחלול הזה של קודש הקודשים. כולם חוקרים : "הוועד הלאומי ", "הסוכנות היהודית ", "ההסתדרות ", "מועצת המושבה חדרה ", "הפועל המזרחי " ואפילו "אגודת ישראל ". ומעשה שהיה כך היה: ביום הכיפורים בבוקר בשעה 8:30 בערך אני מתהלך לתומי במחנה, מצב רוח מצוין. ואשא עיני ואראה ו "הנה שלושה אנשים ניצבים עליו ". הולך לו פיקראש האופה בעל הזקן האדום, צועד בצעדי ענק, הזדמנות כזאת איך נחמיצה? ואחריו שני אברכי משי חברי הפועל המזרחי. מיד עלתה המחשבה הזאת במוחי. הן יום הכיפורים היום. אבל כה וכה והנה עומד  ליפק (זאב ליבנה) ע"י בית-החרושת למרצפות ופח זיף -זיף בידו. התחלתי כמובן לצעוק ולהזהיר אותו בעוד מועד שיניח את ה"המוקצה " הלז מהיד ועד שהוא הבין למה דברי מסומנים - איחר כנראה בחצי הרגע .בינתיים התחכמו לנו האורחים ולא הלכו בדרך הישרה, אלא סבבו סביב ובאו . מצד המקלחות של הבולגרים. מרחוק ראו אותו וגם את הקולות שמעו.אולם עד שניגשו והילד איננו. אבל היה ילד אחר. עמד לו להבוני החצרן וצינור בידו, עומד ורוחץ את הסוס הלבן של האקונומיקה. התחיל זה מסתער עליו וזה מתחצף לקראתו ובינתיים הגיעו למקום עוד אנשים וביניהם יחזקאל(שביט) הווינאי. ואלה היקים הרי עונים לכל דבר "יא יא" וכשאמר לו הלז אתם רוצים לעקור את תורת היהדות, ענה  לו גם -  כן, כן..." וזה היה מספיק כדי להאשים אותנו, אנשי "השומר הצעיר" בחילול יום הכיפורים בפרהסיה. ובאמת מה ראה ליפק להתעסק בזיף -זיף ע"י בית-החרושת בזמן שבאמת לא עבדו?  יצא הגורל ובערב יום -הכיפורים היה עליו, על ליפק ללכת לקופת- חולים ואת הפח האחרון לא הספיק להכין. ורצה הגורל שדווקא לפח הזה יבואו המזיקים "... הורה חדרה 1934   הטוריה שהניחה את יסודות הסטאטוס קוו  על פרשת יום כיפור כותב בעיתון - יהדות חופשית אורי בן צבי (בן קיבוץ עין השופט )  אפיזודה היסטורית על טוריה שחוללה משבר לאומי בסתיו 1936 רעש הישוב בארץ בעקבות שערורייה שעוררו חוגים דתיים בעניין שמירת השבת והחג.השערורייה חוללה סערה פוליטית גדולה שהעסיקה מאת המפלגות וראשי הציבור היהודי וגרמה לשלהוב רוחות ולויכוח מר בין חילונים לדתיים. במוקד הסערה מעמד חבר קיבוץ "בניר" (לימים- עין השופט) ש"עבד", על פי טענת הדתיים, בבית המלאכה של הקיבוץ בחדרה, ביום הכיפורים. בביולטין מס.126 של "השומר הצעיר" , המתאר את הפרשה נאמר: " סביב הבדותה בדבר חילול יום הכיפורים ע"י הקיבוץ בחדרה הוקמה שערורייה,אשר הספיקה להעסיק את היישוב בארץ לא פחות מאשר מלחמת איטליה-חבש, הבהלה בארץ ועוד מאורעות העומדים ברומו של עולם. על חברי הקיבוץ האמריקאי "בניר" הוטלה האשמה שחבריו התריסו כלפי מתפללים " הננו רוצים לעקור את היהדות". עוד סופר וגם הופץ בחתימת רב בית הכנסת בחדרה ו"הפועל המזרחי", שאנשי קיבוץ "אמריקה- בניר" נתפסו בהכנת תערובת בטון ביום הכיפורים.." עובדות ובדותות הרב מימון ממנהיגיה של תנועת המזרחי, מי שעמד בחזית המאבקים נגד המחנה החילוני, עשה כל מאמץ כדי שהפרשה תכה גלים ותביא למחנהו רווח פוליטי. הוא מספר (גאולה בן יהודה "הרב מימון בדורותיו"): "ביום הכיפורים תרצ"ו נזדעזעה המושבה חדרה לשמועה, כי בקיבוץ " השומר הצעיר" "בניר" חוללה קדושת היום בעבודה. הד"ר ש.ב. פלדמן חבר המרכז העולמי של המזרחי, יצא בחול המועד סוכות לערוך חקירה. הדו"ח שלו אישר שאנשים עבדו בבית המלאכה . תבעתי להעמיד את העובדים בפני בי"ד הקונגרס".בין הגורמים שמיהרו לגנות את אנשי "בניר" היה הועד הלאומי, המוסד העליון שניהל את חיי הישוב בארץ. במכתב שנשלח למזכירות הקיבוץ נאמר: " בקשר עם מה שקרה ביום הכיפורים במחנכם, נתברר לי באופן מוחלט, כי אחד מחברי הקיבוץ שלכם עמד ביום הכיפורים לבוש בגדי עבודה וטוריה בידו. אמנם לא נתברר לנו, שעשה את מלאכת הקיבוץ, אולם עצם מעשה זה הוא מעשה בלתי הוגן ומכוער.הנהלת הועד הלאומי רואה בחילול יום הקדוש ע"י אחד מחברי הקיבוץ בתחום הקיבוץ, מעשה פשע דתי.." תגובת הקיבוץ ומוסדות תנועת 'השומר הצעיר' הייתה חריפה. בידיו של דב ורדי , מוותיקי עין השופט, שמור עדין נוסח מכתב התשובה:" אדם לבוש בגדי עבודה וטוריה בידו ", ובשל כך אתם מוצאים סיבה מספקת ל 'הזדעזע'. לא ידענו שזה מתפקידה של הנהלת הועד הלאומי להכתיב תלבושת לחברי כנסת ישראל ולקבוע מה צריכים להחזיק ביד.אתם יודעים, השערורייה, אשר הפיחו עיתונים ידועים, הסתמכה בעיקר על הדיבה, שאחד מהחברים איים 'לעקור את היהדות'.על עובדה זאת ועל אמיתותה או כיזבה הנכם בוחרים לעבור בשתיקה. איום והבעת צער הפרשה סירבה לדעוך והעסיקה את הנהלת הסוכנות בכמה וכמה ישיבות.הרוב בתוכה דחה את תביעת 'המזרחי' להעמיד את 'העבריינים' בפני בית דין של הקונגרס.בן גוריון הודיע כי במקרה ש"השומר הצעיר" לא יכיר פומבית בחובתו למנוע בעד מעשים כאלה בעתיד, יימסר הדבר לבי"ד הקונגרס.