כל תקופת חיינו בקיבוץ (עין השופט) היינו מטיילים בשבתות ובימי חול לפנינת האזור שלנו - עמק השלום. בימי החורף הדרך הייתה מלאה בצבעי פריחה משגעים, בקיץ שאפנו להגיע לבית של המתבודדים בחווה ולקבל מהם כוס מים קרים והרבה אהבה לארץ הזו. זוג גרמנים שבאו לְכַפּר על עוונות בני עמם תלו תמונה ענקית בפתח ביתם והכותרת של התמונה ליוותה אותנו לאורך שנים - וגר זאב עם כבש. על זוג התמהונים שגר בבדידות גמורה וידע להפיק בשתי הידים את כול מה שאדם זקוקו לו בחייו , הבאתי את סיפורו של מנחם תלמי.
שנים היה האזור של רמת השנים לא מיושב. אזור פראי של צמחיה יפיפייה כשבחורף אפשר למצוא שם מאות זנים של פרחי העונה. בשנות ה-60 הוקמה חוות מתבודדים גרמניים והעמק קיבל את שמו - עמק השלום.
בעיתון מעריב משנת 1974 כותב מנחם תלמי את ההיסטוריה של עמק השלום:
"באחת הבקעות הנידחות והנסתרות שברמת מנשה, לא הרחק משולי אזור היערות הנפלאים, נטוי קומץ מבנים, שגגותיהם האדומים אינם ממין הסביבה השוממה.
ישוב זעיר מוקף גדר ותלי אבן מקומית, חבוק בחלקות קטנות וזעירות של מטע נשירים ושיחי שושנים מטופחים באהבה. משהו מעין חווה. המתגוררים בה קוראים למקומם ולסביבתם " עמק השלום " מספרם - שבעה: ארבעה גברים ושלוש נשים,אזרחים גרמניים ואוסטרים. שפתם גרמנית. הביא אותם לכאן-אהבת ישראל ודבקותם בתנ"ך.
עצי ברוש - לזכר שומרים שנפלו
אחת מדרכי העפר השכוחות באזור זה, מעפילה מן החווה לעבר גבעה, שעליה ניצב מיבנה בטון בין שתי קומות הקרוי "רמת השניים". זוהי עמדת מגן שנבנתה כאן לפני שנים רבות, כאשר האזור היה נחשב פרוע ומסוכן ביותר והיה נתון לשליטתן של כנופיות ערביות. בראשית אוגוסט 1936 בעיצומן של מאורעות הדמים, נפלו באזור זה שני שומרים עבריים אשר שמרו על מטע פירות צעיר.
שנה לפני כן נוסדה לא הרחק משם המושבה 'יקנעם' . למען מתיישביה העתידים נטעו את המטע הזה, כדי שישמש להם מקום עבודה והכשרה חקלאית. נטיעת עצי פרי נשירים, בשטח הררי נעדר מים, בקנה מידה רחב, היה באותן שנים ניסיון ראשון בארץ. כדי למנוע חבלה במטע זה הוצבו עליו אגודת השומרים.
בליל 2 באוגוסט 1936 הותקפו שני שומרים, ששהו במקום, על ידי כנופיה ערבית גדולה.אחר קרב נואש וחסר סיכוי נפלו.רציחתם של השניים זעזעה את הישוב העברי. שיר שחיבר המשורר דוד שמעונוביץ לזכרם , היה כעבור זמן קצר לאחד השירים המושרים ביותר באותה תקופה.
לא הרחק ממקום נפילתם של השומרים ניטעו לזכרם שני עצי ברוש , העצים בגרו והגביהו. שני אילנות בודדים, שאין דבר סביבם. מול שני עצים אלה הוקם כעבור שנים רבות הישוב הזעיר והמוזר הקורא לעצמו "עמק השלום".
תחילתו של "עמק השלום" היא בגרמני מוזר, אוסקר אידר שמו. "ארי טהור" בעל שיער פשתני ועיני תכלת. לשעבר היה פרח טייס ב "לופטוואפה" חיל האוויר הנאצי,עורך דין במקצועו, מבקש אלוהים בייעודו. מאז תמה מלחמת העולם השנייה חיפש את אלוהיו במקומות שונים בעולם. המום ממעללי בני עמו , הגיע עד הודו ונמנה על תלמידיו של גנדי, עד שדבק ב"ברית הישנה" והלך בעקבותיה.
בשנת 1957 חצה את מעבר מנדלבאום בירושלים והגיע לקיבוץ 'הזורע . הטייס הגרמני החליט להיות יהודי ושיקע עצמו בלימוד תולדות העם היהודי. ביקש להישאר בקיבוץ הזורע אך חברי הקיבוץ ניצולי השואה סירבו בתוקף.
בינתיים בהיותו שקוע במחקר על משפחתו גילה כי מוצאו מן היהודים - משפחת עדר. משפחה שחיה ביקנעם. הוא גמר אומר להשתקע באדמות משפחתו. יחד עם עוד ישראלי אדריאן מיסלוביץ שביקש לחיות חיי טבעוני בבדידות. הוא רכש חלקת קרקע פרטית בלב רמת מנשה. השנים הקימו צריף דל והחלו מגדלים על אדמתם פירות וירקות למחייתם. בודדים בהרים,חיים כמעט בסגפנות. מדירים עצמם מבשר ומכול תפנוקי העולם המודרני.
לימים עבר אוסקאר אידר (שעברת את שמו לאשר עדר) לירושלים את מקומו בחווה תפס גרמני אחר הרמן בייצנר, חוקר תנ"ך וחבר בתנועה הקוראת לעצמה "ידידי אנוש ".
בעקבותיו של הרמן ביינצר באו עוד משפחות - משפחת קולשטאט ומשפחת שמידט.במשך הזמן המשפחות צומצמו ונשארו במקום האח יוסף אלישע והאח הרמן ביינצר.
"עמק השלום " הפך לשם דבר בישוב היהודי ורבים היו באים לבקר ולשמוע מפי השניים על חזונם ואמונתם. לשמוע אך לא לקבל , כי צרות האופק של דבריהם הרגיזה לא מעט אנשים."
-------
זמן מה האמינו השניים, כמו נוצרים רבים אחרים , כי ניצחון נתניהו הוא סימן להתקרבות הישועה. במתנחלים ראו מזרזי גאולה, ובמוסלמים בני שטן קנאים, התוקעים סכין בגב... בכרוז שהוציאו נכתב: אנו עומדים בראשיתו של המאורע השלישי והאחרון - גוג ומגוג. ההתיישבות על פי התוכנית האלוקית רק היא בכוחה להוציא את האדם מחיי טירוף הנוכחיים, עם ההנאות הרגעיות ומלאי תסכול וייאוש ..
יום אחד כשהאח הרמן נמנם את שנת הצהריים שלו נסע האח יוסף אלישע לכיוון זיכרון יעקב. עצר את מכונית הגולף האפורה לצד הדרך וצעד ברגל לעבר מסילת הרכבת, בשעה שש , כשהתחיל החושך לרדת , ראה נהג הקטר דמות של גבר רץ על המסילה, מול הקטר הדוהר. הרכבת נעה במהירות של 120 ק"מ לשעה ולקח זמן עד שנעצרה סופית.
השוטרים שהוזעקו על ידי הנהגים מצאו על גופת ההרוג תעודת זהות על שם יוסף אלישע רחוב - עמק השלום - יקנעם.
יוסף בלכתו אל מותו האלים ב-1999 השאיר אחריו את הרמן ביינצר הישיש שהיה כבר בן מאה , ואת המקום השלו והמיוחד במינו חוות ' עמק השלום'.
גן עדן בזעיר אנפין שציור שמן ענקי על אחרית הימים מוצג בו , ובו אישה יפה, הנשענת על מעקה אבן של בית מידות וצופה אל אחו ירוק שבו רועים אריות לצד גדיים וזאבים.עם מותו של יוסף תמה תקופת ההתיישבות של הגרמנים החוזרים בתשובה. אך החווה נשארה על תילה ועדין מפעמים בה חיים.
שנים היה האזור של רמת השנים לא מיושב. אזור פראי של צמחיה יפיפייה כשבחורף אפשר למצוא שם מאות זנים של פרחי העונה. בשנות ה-60 הוקמה חוות מתבודדים גרמניים והעמק קיבל את שמו - עמק השלום.
בעיתון מעריב משנת 1974 כותב מנחם תלמי את ההיסטוריה של עמק השלום:
"באחת הבקעות הנידחות והנסתרות שברמת מנשה, לא הרחק משולי אזור היערות הנפלאים, נטוי קומץ מבנים, שגגותיהם האדומים אינם ממין הסביבה השוממה.
ישוב זעיר מוקף גדר ותלי אבן מקומית, חבוק בחלקות קטנות וזעירות של מטע נשירים ושיחי שושנים מטופחים באהבה. משהו מעין חווה. המתגוררים בה קוראים למקומם ולסביבתם " עמק השלום " מספרם - שבעה: ארבעה גברים ושלוש נשים,אזרחים גרמניים ואוסטרים. שפתם גרמנית. הביא אותם לכאן-אהבת ישראל ודבקותם בתנ"ך.
עצי ברוש - לזכר שומרים שנפלו
אחת מדרכי העפר השכוחות באזור זה, מעפילה מן החווה לעבר גבעה, שעליה ניצב מיבנה בטון בין שתי קומות הקרוי "רמת השניים". זוהי עמדת מגן שנבנתה כאן לפני שנים רבות, כאשר האזור היה נחשב פרוע ומסוכן ביותר והיה נתון לשליטתן של כנופיות ערביות. בראשית אוגוסט 1936 בעיצומן של מאורעות הדמים, נפלו באזור זה שני שומרים עבריים אשר שמרו על מטע פירות צעיר.שנה לפני כן נוסדה לא הרחק משם המושבה 'יקנעם' . למען מתיישביה העתידים נטעו את המטע הזה, כדי שישמש להם מקום עבודה והכשרה חקלאית. נטיעת עצי פרי נשירים, בשטח הררי נעדר מים, בקנה מידה רחב, היה באותן שנים ניסיון ראשון בארץ. כדי למנוע חבלה במטע זה הוצבו עליו אגודת השומרים.
בליל 2 באוגוסט 1936 הותקפו שני שומרים, ששהו במקום, על ידי כנופיה ערבית גדולה.אחר קרב נואש וחסר סיכוי נפלו.רציחתם של השניים זעזעה את הישוב העברי. שיר שחיבר המשורר דוד שמעונוביץ לזכרם , היה כעבור זמן קצר לאחד השירים המושרים ביותר באותה תקופה.
לא הרחק ממקום נפילתם של השומרים ניטעו לזכרם שני עצי ברוש , העצים בגרו והגביהו. שני אילנות בודדים, שאין דבר סביבם. מול שני עצים אלה הוקם כעבור שנים רבות הישוב הזעיר והמוזר הקורא לעצמו "עמק השלום".
תחילתו של "עמק השלום" היא בגרמני מוזר, אוסקר אידר שמו. "ארי טהור" בעל שיער פשתני ועיני תכלת. לשעבר היה פרח טייס ב "לופטוואפה" חיל האוויר הנאצי,עורך דין במקצועו, מבקש אלוהים בייעודו. מאז תמה מלחמת העולם השנייה חיפש את אלוהיו במקומות שונים בעולם. המום ממעללי בני עמו , הגיע עד הודו ונמנה על תלמידיו של גנדי, עד שדבק ב"ברית הישנה" והלך בעקבותיה.
בשנת 1957 חצה את מעבר מנדלבאום בירושלים והגיע לקיבוץ 'הזורע . הטייס הגרמני החליט להיות יהודי ושיקע עצמו בלימוד תולדות העם היהודי. ביקש להישאר בקיבוץ הזורע אך חברי הקיבוץ ניצולי השואה סירבו בתוקף.
בינתיים בהיותו שקוע במחקר על משפחתו גילה כי מוצאו מן היהודים - משפחת עדר. משפחה שחיה ביקנעם. הוא גמר אומר להשתקע באדמות משפחתו. יחד עם עוד ישראלי אדריאן מיסלוביץ שביקש לחיות חיי טבעוני בבדידות. הוא רכש חלקת קרקע פרטית בלב רמת מנשה. השנים הקימו צריף דל והחלו מגדלים על אדמתם פירות וירקות למחייתם. בודדים בהרים,חיים כמעט בסגפנות. מדירים עצמם מבשר ומכול תפנוקי העולם המודרני.
לימים עבר אוסקאר אידר (שעברת את שמו לאשר עדר) לירושלים את מקומו בחווה תפס גרמני אחר הרמן בייצנר, חוקר תנ"ך וחבר בתנועה הקוראת לעצמה "ידידי אנוש ".
בעקבותיו של הרמן ביינצר באו עוד משפחות - משפחת קולשטאט ומשפחת שמידט.במשך הזמן המשפחות צומצמו ונשארו במקום האח יוסף אלישע והאח הרמן ביינצר.
"עמק השלום " הפך לשם דבר בישוב היהודי ורבים היו באים לבקר ולשמוע מפי השניים על חזונם ואמונתם. לשמוע אך לא לקבל , כי צרות האופק של דבריהם הרגיזה לא מעט אנשים."
-------
זמן מה האמינו השניים, כמו נוצרים רבים אחרים , כי ניצחון נתניהו הוא סימן להתקרבות הישועה. במתנחלים ראו מזרזי גאולה, ובמוסלמים בני שטן קנאים, התוקעים סכין בגב... בכרוז שהוציאו נכתב: אנו עומדים בראשיתו של המאורע השלישי והאחרון - גוג ומגוג. ההתיישבות על פי התוכנית האלוקית רק היא בכוחה להוציא את האדם מחיי טירוף הנוכחיים, עם ההנאות הרגעיות ומלאי תסכול וייאוש ..
יום אחד כשהאח הרמן נמנם את שנת הצהריים שלו נסע האח יוסף אלישע לכיוון זיכרון יעקב. עצר את מכונית הגולף האפורה לצד הדרך וצעד ברגל לעבר מסילת הרכבת, בשעה שש , כשהתחיל החושך לרדת , ראה נהג הקטר דמות של גבר רץ על המסילה, מול הקטר הדוהר. הרכבת נעה במהירות של 120 ק"מ לשעה ולקח זמן עד שנעצרה סופית.
השוטרים שהוזעקו על ידי הנהגים מצאו על גופת ההרוג תעודת זהות על שם יוסף אלישע רחוב - עמק השלום - יקנעם.
יוסף בלכתו אל מותו האלים ב-1999 השאיר אחריו את הרמן ביינצר הישיש שהיה כבר בן מאה , ואת המקום השלו והמיוחד במינו חוות ' עמק השלום'.
גן עדן בזעיר אנפין שציור שמן ענקי על אחרית הימים מוצג בו , ובו אישה יפה, הנשענת על מעקה אבן של בית מידות וצופה אל אחו ירוק שבו רועים אריות לצד גדיים וזאבים.עם מותו של יוסף תמה תקופת ההתיישבות של הגרמנים החוזרים בתשובה. אך החווה נשארה על תילה ועדין מפעמים בה חיים.
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה