יום שישי, 31 ביולי 2015

סיפור קיבוץ (אלבום חיי ילדות מקיבוץ של פעם)


  פרק 25

ועידת יסוד של מפלגת הפועלים המאוחדת - מפ"ם 1948 תל אביב

     

מפלגת הפועלים המאוחדת - מפ"ם 

 היינו חיות פוליטיות


בשנות החמישים מאוד האמינו במפלגה. המפלגה של הקיבוץ הייתה מפלגת הפועלים המאוחדת "מפ"ם".
ביום ה'אחד במאי' היינו מתארגנים עם חולצות של 'השומר הצעיר' –חולצה כחולה עם שרוך לבן- ונוסעים במשאית של הקיבוץ להפגין בחיפה.
בחיפה צעדנו ברחובות כשלפנינו להקת מחצרצים ורקדנים וכל תושבי חיפה היו באים להסתכל עלינו.איך היינו גאים!!!


להקת הריקודים של המוסד החינוכי הרי אפרים -אחד במאי חיפה 1955


מפגן האחד במאי שנות החמישים

המוסדניקים בהפגנת האחד במאי

תמר שפירא ואליעזר לביא מחתימים על עצומה למען שבת חילונית

חברי הקיבוץ מפגינים- איזה גאווה 1955

מופע פרימדה לכבוד האחד במאי


יום רביעי, 29 ביולי 2015

סיפור קיבוץ (אלבום חיי ילדות בקיבוץ של פעם)

 פרק  24

חוה המטפלת של קבוצת רקפת עם עגלת אוכל שהיא דרשה למען להקל על המטפלות בעבודתן


    אימא חוה

אימא חוה הייתה קשורה בחבלים של אחריות ומסירות לקבוצות איתם עבדה קבוצת  "רימון"
וקבוצת "רקפת ". 

כמטפלת באותן שנים לא היה לה בכלל זמן לעצמה. 
כשהיו לילדים בקבוצה קשיים בלהירדם , אימא שלי הייתה יושבת על יד אותם ילדים כמעט בכל ערב ונותנת ביטחון שהכול בסדר . 
באותם שנים המטפלת הייתה כמו אימא שנייה לילדים , כל בעיה הכי קטנה מיד היו פונים למטפלת לפתרון. 
היחסים שנוצרו בינה ובין הילדים שגדלו ברקפת היו מדהימים, הם אהבו אותה בכל נפשם. ושנים אחרי מותה הם מזכירים אותה בכל ההתכנסויות שלהם.



קבוצת רימון בגיל הגן עם המטפלת חוה בריל והגננת שמחה ורדי

במסעדה של קבוצת רקפת - חוה המטפלת באמצע

אמשלי גאה בתינוקת הגברתנית עופרה

ההורים חוה ומשה עם נמרוד צעיר הבנים וכלב


יום שלישי, 28 ביולי 2015

סיפור קיבוץ (אלבום חיי ילדות בקיבוץ של פעם)


פרק  23
צילומים משה דנגור

משה בריל עובד באריזה במפעל הברגים שנות השישים




מפעל לברגי עץ

בקיבוץ בשנות החמישים נאבקו על קיום כלכלי. החל ויכוח סוער האם להקים בית חרושת בקיבוץ. המתנגדים אמרו שמספיק שתהיה לנו חקלאות  חזקה ונוכל להתקיים. המצדדים בבית החרושת טענו שזה בהחלט לא מספיק ויכולה להיות שנת בצורת אחת , ולא יהיה לחברים מה לאכול.
המצדדים ניצחו ובשנים האלה הוקם מפעל לברגיי עץ בקיבוץ שניקרא מיברג.
אבא שלי משה החליט לעבור לעבוד במיברג. לא היה חרוץ ממנו בעבודה. 

אבא אהב מאוד לקום מוקדם בבוקר עוד לפני שהשמש עלתה וללכת לעבודה במיברג. 
תפקידו היה למיין את הברגים ולהכניסם לקופסאות ואחר לסדר את הקופסאות,  בקופסאות קרטון  גדולות, כדי שאפשר יהיה לקחתם למכירה בעיר. 
את מיון הברגים היו עושים ביד,יום אחד הגיעה מכונת מיון למפעל ואבא היה מתחרה עם זה שעבד במכונה , מי ממיין יותר מהר ואבא ניצח.


יצחק רוזן בעבודת כבישה


ברל קרן ומשה בריל מעמיסים


יאיר שזר בוחן ומתקן


ליפא ויס מתמסר לברגים


טובה בורנשטיין אורזת מצטיינת

שמואל מנוביץ ואולי ראובן רוזנבאום


יום שני, 27 ביולי 2015

סיפור קיבוץ (אלבום מחיי ילדות של קיבוץ מפעם)

פרק22

 

דבורה חזקיהו עם מינה רזניק עוברות על התפריט במטבח המוסד

 

החיים במוסד

בכל זאת הדליתים נצחו אותנו בבגדי שבת הם קיבלו בגדי שבת הכי יפים..
במוסד היינו אוכלים שלוש ארוחות בחדר האוכל. כל הילדים היו נכנסים לחדר האוכל והיו יותר ממאה ילדים לפעמים מאתים ילדים בארוחה אחת. 

כל קבוצה של שישה ילדים תפסה שולחן.
לא תמיד האוכל היה טעים אבל היה  משביע . כשילד רצה תוספת של אוכל הוא היה חייב להרים את הציבורית (הכלי שאליו זרקו את השאריות) כדי שעובדי חדר האוכל יראו אותו, ויבואו לשאול - מה יושבי השולחן רוצים לתוספת.
הרעש בזמן הארוחות היה חזק מאוד , וכמעט בכל שיחת החברה המחנכים דיברו על כך שיש צורך להקפיד על שקט בזמן הארוחה. 

השקט נשמר לשעת ארוחה אחת אך הרעש לא איחר לבוא.
במוסד ישנו בביתנים. לביתן שלנו קראו 'ביתן ארז'. בכל חדר ישנו ארבעה ילדים.

חילקו אותנו שני בנים ושתי בנות באותו חדר. בהתחלה שעוד היינו צעירים זה לא הפריע לנו לישון עם בנים,כשקצת בגרנו זה היה לא כל כך נוח. 
כשהתלבשנו הבנים היו מסובבים את הראש וקצת מציצים.

הכרם ליד המוסד בשנות החמישים


סחיבה מהכרם

בשנים הראשונות של המוסד בשנות החמישים. היה כרם ענבים של עין השופט נטוע ממש ליד המוסד. לא פעם ולא פעמים היינו מתגנבים לכרם כדי לבצור קצת ענבים .
יום אחד אני הייתי בין הילדים שנכנסו לכרם לבצור כדי לאכול קצת ענבים. 
ולמזלנו הרע תפסו אותנו עובדי הכרם ממש כשהתחלנו לעבור את הגדר בחזרה..מיד היו תלונות לועדת חברה והיה עסק ביש.
אבל קשה  היה לעצור אותנו, רצינו להשתוות לפלמחניקים שהכרנו מתקופת מלחמת השחרור, שכל הזמן היו מתרברבים בכך שהתגנבו למטעים והורידו קילו שזיפים או ענבים או נכנסו ללול וסחבו תרנגולת לקומזיץ. המילה "סחבו" נטרלה את המושג גנבו.

זלילה של ממש

חדר האוכל הראשון שהפך לבית מלאכה

לקראת הארוחה בחדר האוכל

אליעדע - איש מיוחד שבלט בנוצות הטווס שלו

פה דור היוצר לדור מגשימים

שיחת חברה בחדר האוכל- מי מצביע בעד ?


יום שישי, 24 ביולי 2015

סיפור קיבוץ (אלבום חיי ילדות בקיבוץ של פעם)

פרק 21

החבר'ה מקבוצת ארז

 

ארז- חבצלת

את ההורים מותר היה לנו ללכת לראות רק ביום שלישי אחר הצהרים וביום שבת. במוסד אכלנו ישנו ולמדנו. כל ערב שישי הייתה מסיבה תרבותית. הוצאנו עיתון של המוסד ולמדנו הרבה גם על החיים שמחוץ לקיבוץ. 
בכיתות בוגרות יותר היינו יוצאים לקיבוצים צעירים או לעיר כדי להכיר את החיים שמחוץ לקיבוץ ולמוסד.עלינו למוסד הרבה ילדים משלושת הקיבוצים.
לכן חילקו אותנו לשתי קבוצות, אני הייתי ב"ארז" ולקבוצה המקבילה לנו קראו "חבצלת". 
כל השנים שהיינו במוסד הייתה קצת יריבות בין שתי הקבוצות ,התחרינו מי יותר טוב ומי יותר תורם לחברה.

הייתה יריבות גם בין ילדי קיבוץ עין השופט לילדי קיבוץ רמת השופט וילדי קיבוץ דליה. 

תמיד חשבנו שילדי דליה הם העשירים ביותר. 
כי באותם ימים קיבוץ דליה היה מאוד עשיר לעומת שאר הקיבוצים בסביבה וזה בגלל שהיו לו שני בתי חרושת חשובים האחד למודדי מים והשני לסבון. 
 בעין השופט לא כל כך הצליחו להרוויח מבית החרושת שבנו לברגי עץ לכן הקימו עוד מפעל לסטרטרים של מנורות ניאון. ברמת השופט הקימו נגריה גדולה שבנתה בעיקר ארגזים ואחר הקימו מפעל גדול ללוחות מיוחדים לקירוי מבנים - פוליגל.


הסיסמה בכיתת חבצלת




בנות חבצלת עם המטפלת אסתר מרמת השופט


הבנות בטיול


בני קבוצת ארז עם המחנך יוסף וילפנד


יוסף וילפנד עם הניה מגן המחנכים של קבוצת ארז


תזמורת קבוצת חבצלת


יום חמישי, 23 ביולי 2015

סיפור קיבוץ (אלבום מחיי ילדות של קיבוץ מפעם )







     השומר הצעיר

אבל גם היה מאוד כייף במוסד.בעיקר אהבנו את הפעולות של השומר הצעיר.היינו מתלבשים לקראת הפעולה בחולצה שומרים כחולה עם שרוך לבן ועניבה,נעמדים למפקד, המדריכים שלנו היו קוראים "חזק!"ואנחנו היינו עונים "ואמץ!".
בפעולות היינו הולכים לפעמים בלילות בכל האזור ולומדים איך לא לפחד בחושך.
 באחת הפעולות  נסענו בטרקטור ועגלה לאזור ג'וערה ושם המדריכים הורידו אותנו שנים שנים, ואמרו לנו להגיע למערה על יד רמת השופט. 

אותי הורידו עם ילדה שהייתה עולה חדשה ולא הכירה  טוב את האזור שלנו. 
שתינו היינו נורא מבוהלות ופחדנו ללכת בחושך עד למערה, החלטנו לחזור למוסד. 

חזרנו ונכנסנו למיטות שלנו, הילדים חזרו מהפעולה וכעסו עלינו נורא,  כי הם חיפשו אותנו בהמון מקומות . ואנחנו קצת התביישנו.

שומרים חזק !חזק ואמץ !


הליכת זיקית

חברי 'שלהבת' מכינים חביתה

מתקן אדיר שבנו חברה מקן הרי אפרים בהדרכת גדעון שפירא

הופעת ריקודים באחת השומריות


יום רביעי, 22 ביולי 2015

סיפור קיבוץ (אלבום מחיי ילדות בקיבוץ של פעם)

תזמורת בגיבוש



 

שלג בעין השופט בשנות החמישים

פרק 19

מוסד חינוכי בהרי אפרים

ילדי 'עופר' 'אילה' ו'אלומה' בגרו והיה צורך להקים בית ספר תיכון. 
הוחלט בין כל הקיבוצים שקמו בסביבה 'רמת השופט' 'דליה' ו'רמות מנשה' להקים מוסד חינוכי שבו ילמדו כל ילדי הקיבוצים מהסביבה. 
כך בתחילה הגיעו למוסד רק  מעט ילדים משלושה קיבוצים קראו לתקופה הזו –תקופת השבעים.
גם ויקי הכלב שלנו עבר למוסד.
יום אחד ויקי הגיע לביתן עם זנב קצוץ הסתבר שרב עם כלב אחר חזק ורגזן והכלב הזה קצץ לו את הזנב.לקחו אותו לרופא של כלבים ולא היה מה לעשות ויקי נשאר עם זנב קצוץ. 
ברבות הימים זקן ויקי והלך לעולמו. הילדים עשו לו קבר יפה ושמו על הקבר הרבה פרחים, היו ילדים שקצת בכו..
חורף לפני שעברנו למוסד ירד שלג כבד על הקיבוץ. 

שלג כזה לא נראה שנים רבות.
כילדים יצאנו לערימות השלג וזרקנו זה על זאת כדורי שלג. 
אבל בזיכרון נשאר לי רגלים קפואות מקור .
באותם שנים לא ידעו איך לייצר נעלים או מגפים שמחממות את הרגל, הנעל הייתה פשוטה מאוד עם עור דק  וסבלנו מאוד מהקור של השלג. 

אבל קשה לשכוח את החוויה של שלג שנערם בכל הקיבוץ וכיסה בלבן את הגגות והעצים.
המעבר למוסד החינוכי הרי אפרים שינה אותנו מאוד. היינו צריכים להתמודד עם חיי חברה מאוד מיוחדים ועם הרבה לחץ חברתי.




מסיבת פתיחת המוסד החינוכי שבהרי אפרים 1950

חבר העובדים במוסד בשנות החמישים

 

תזמורת המוסד בניצוחו של טוטו מקיבוץ דליה

 


מקהלת המוסד בניצוחו של טוטו 

 


יום שלישי, 21 ביולי 2015

סיפור קיבוץ ( אלבום חיי ילדות של קיבוץ מפעם )




המטפלות מכינות אוכל :חוה בריל מינה רזניק עליזה תור נעמי קלסקי דוציה מן



 פרק  18
  

 הקייטנה - צילם דוב ורדי ז"ל

בחופשת הקיץ החברים תמיד חשבו איך להעניק לנו חופש אמיתי והבראה. 
פעם הביאו את כול ילדי החברה , לבית בחיפה שעמד ליד הים ושם בילינו כעשרה ימים. 
בחופשים אחרים היינו נוסעים לטנטורה. בחוף טנטורה באותם השנים לא היה כלום, חוץ מכמה בתים של ערבים שהיו יותר דומים לחורבות. 

החברים היו משכירים כמה בתים כאלה ואנחנו קיבלנו עשרה ימים של "הבראה " אחרי עשרה ימים  ישבנו ליד מדורה ושרנו בקולי קולות –הביתה הביתה...

באחד מימי הנופשים האלה, אני וצביה מוריס לקחנו פנימית של צמיג מנופחת , והתחלנו לשוט איתה במים. 

פתאום הרגשנו שאין לנו שליטה על הפנימית הזו והמים סוחפים אותנו לים הפתוח. 
אימא שלי חוה הייתה אותו זמן על החוף,  והיא בחושים האימהיים שלה הרגישה שמשהו כאן לא בסדר. 
מיד היא הזעיקה את כול הבחורים הצעירים שהיו על החוף הם שחו לקראתנו ומשכו אותנו לחוף.





רחל גוברמן עם קבוצת רימון




לים לים כולם שוחים לים






קבוצת ניצנים עם עליזה תור ורחל גוברמן



ילדי הקיטנה בטיול


המחנכים מכינים ארוחת בוקר - דוב ורדי ו...



התעמלות בוקר



שיקה וינר עם קבוצת אלומה