עין גב ישוב חומה ומגדל 1937 - הצילום באדיבות ארכיון עין גב |
לכבוד יום הולדת שמונים קיבל מאיר קוצינסקי חבר עין גב מתנה- ספר ובו מיטב מסיפורי חייו.
מבין כל הסיפורים המרתקים בחרתי כמה המאפיינים את מה שקורה גם היום
בעין גב – השיט - המסעדה - והפסטיבלים.
דרך ספן
בערך בסוף שנת 1945 זכו הסירות " עמל " ו " כנרת " לקבל אחות שלישית,
" סוסיתא "- סירת נוסעים מעץ,אשר נרכשה בחיפה, ממשפחה ערבית שעסקה בבניית סירות.
אורכה היה כשמונה עשר מטר,ורוחבה כארבעה וחצי מטר.על הסיפון,לאורכה,היה מבנה מקורה,וההגה היה מאחור,כמו בסירות האחרות.
גודלה,לא היה קטן מהספינות המשמשות את חברת השיט היום.
דיג בכנרת שנות הארבעים - הצילום באדיבות ארכיון עין גב |
זה היה מנוע נפט,כלומר - מונע בבנזין ומועבר לנפט תוך כדי עבודתו. כחלק מהשיפוצים הוחלף גם המנוע,במנוע דיזל "קרטרפילר" מתוצרת ארה"ב בעל שישים כוחות סוס ..
בגלל גודל ה "בורג" - "פרופלור"- במנוע החדש , צריך היה לשנות את כל מבנה הירכתיים לשנות את השידרה , כדי שאפשר יהיה להתאים את המקום לצינור של ציר ה "בורג".
לשם כך החלפנו כעשרים "צלעות " אחוריות ובנינו את כל הירכתיים מחדש.
הצלעות היו עשויות , בדרך כלל מעץ איקליפטוס ומצופות בעץ אורן פיני "קליר" נקי לחלוטין מ" עיניים."
לסירה "סוסיתא" הייתה אחות - תאומה , בעלת מימדים ומבנה זהים,אשר לימים קיבלה את השם "גמלא ".בתקופת מלחמת העולם השנייה שייטו שתי הסירות בשרות הצבא הבריטי,בחכירה באזור הים התיכון ושימשו להסעת עובדים וחיילים באזור נמל טוברוק (לוב) וביתר נמלי הים התיכון,אשר היו בשליטת הבריטים בשנים 1943- 1946 .
עם סיום המלחמה החזירו בעלי הסירות את ה " אחיות " לנמל הבית לחיפה, והציעו אותן למכירה. סירה אחת נמכרה לעין - גב הלא היא "סוסיתא ", והשנייה- נקנתה ע"י חברה חדשה , שהוקמה באותם ימים באזור הכינרת על ידי
"חמי טבריה" ומשפחת טייבר,שהייתה משפחה עשירה מאוד. חברה זו תכננה לפעול לפיתוח אזור הכינרת לתיירות,להקים בתי מלון ואתרי תיירות אחרים,ולעסוק בשייט תיירותי- דבר שהיה מפריע לפעילות קיבוץ עין- גב בתחום זה,בהיותו הבעלים של שלוש סירות ששימשו להובלת הנוסעים בכנרת .
חברי עין- גב החליטו למנוע כניסת גורם נוסף לשיט נוסעים,כלומר- לא לאפשר למשפחת טייבר ול " חמי טבריה " להעביר למי הכינרת את הסירה שקנו.
כשנודע לנו כי הסירה מוכנה להובלה התארגנו בשתי קבוצות קבוצה אחת נסעה ברכב קטן לבדוק אם הסירה החדשה באמת מגיעה ובאיזו דרך, בקבוצה השנייה היו יותר חברים,ועליהם הוטל לעצור את הרכב המוביל ולהורידו מהכביש.
חברי הקבוצה הראשונה נסעו ברחבי עמק בית - שאן ועמק - יזרעאל ובאזור קבוצת גבע זיהו את הסירה המובלת על גבי סמיטריילר בכיוון הכינרת.
חברי הקבוצה השנייה חיכו ליד אשדות - יעקב...בעת התארגנותם למארב עבר במקום מפקד הנפה מטעם " ההגנה ".בדרכו לביתו באשדות - יעקב והתעניין בנעשה. הסברנו לו במה מדובר והוא המשיך לדרכו..
כשהסמיטריילר הגדול של חברת החשמל ועליו הספינה היה בקטע הכביש לפני אשדות יעקב,בערך מול "ספן " היום,יצאה המשאית שלנו לאמצע הכביש וחסמה את המעבר בו. נהג הסמיטריילר,שהיה אקס חבר אפיקים,לא הסכים לנטוש את המכונית,והוצאנו אותו משם בכוח..מרדכי תמירי מחברינו היה
ה "מומחה "בנהיגה, ובקושי הצליח להניע את המשאית הגדולה.
שיט בכנרת שנות הארבעים - הצילום באדיבות ארכיון עין גב |
בכוחות משותפים ובאיטיות הסענו אותה עד לשערי קיבוץ אפיקים,מול מגרש הכדורגל,מדרום לכביש הכניסה למשק. בעזרת מגבהים ( ג'קים) הרמנו את הסירה והצלחנו לשחרר מתחתיה את עגלת הסמיטריילר. לאט ובמאמץ לא קטן,הורדנו את הסירה עד לגובה " שפלה "-בול עץ,במקור אדן רכבת בגובה חצי מטר מעל הקרקע. עבודה זו נמשכה כשבע שעות.
בשעות מהבוקר הייתה כבר הסירה מונחת על הקרקע בשער קיבוץ אפיקים. אנשי אפיקים נדהמו לראות את הסירה הגדולה שתולה בשטחם והובהר להם כי לא מדובר בחומר גלם לבית חרושת " קלט "...
רב החובל המיועד של הספינה הסתובב,לבוש במעיל עור ומצויד בפנס,באשמורת האחרונה וחיכה לבואה.לפי התכנון המקורי,היה צריך לפרוק את הסירה בירדן,מול המחלבה בדגניה א,אך הסירה לא הגיעה,ורק נהג האוטובוס של עמק הירדן אשר לפי זכרוני היה עמרם רבר מקבוצת כינרת,סיפר לרב החובל הנבוך כי הסירה "נחתה " ליד השער של אפיקים ומחכה לו שם...
השארנו משמרת ליד הסירה והתפתח משא ומתן ממושך לגבי עתידה. באותו הזמן התכנס הוועד הפועל של ההסתדרות בדגניה ב והויכוח הועבר לשם לבירור.
בסופו של דבר,הוקמה חברת שייט כינרת בשותפות עם חמי טבריה וגורמים לאומיים.