יום חמישי, 28 בנובמבר 2019

מסיפורי קיבוץ עין גב של מאיר קוצינסקי (הביאה לדפוס עופרה בריל)



עין גב ישוב חומה ומגדל 1937 - הצילום באדיבות ארכיון עין גב

סיפורי עין גב

לכבוד יום הולדת שמונים קיבל מאיר קוצינסקי חבר עין גב מתנה- ספר ובו מיטב מסיפורי חייו.
מבין כל הסיפורים המרתקים בחרתי כמה המאפיינים את מה שקורה גם היום 
בעין גב – השיט - המסעדה -  והפסטיבלים.

דרך ספן

בערך בסוף שנת 1945 זכו הסירות " עמל " ו " כנרת " לקבל אחות שלישית,
 " סוסיתא "- סירת נוסעים מעץ,אשר נרכשה בחיפה, ממשפחה ערבית שעסקה בבניית סירות.
אורכה היה כשמונה עשר מטר,ורוחבה כארבעה וחצי מטר.על הסיפון,לאורכה,היה מבנה מקורה,וההגה היה מאחור,כמו בסירות האחרות.
גודלה,לא היה קטן מהספינות המשמשות את חברת השיט היום.

דיג בכנרת שנות הארבעים  - הצילום באדיבות ארכיון עין גב 


לאחר תקופת הפעלה קצרה בלבד , הוחלט לשפצה ולהתאימה להשטת תיירים. באמצע הספינה נוספה קומה שנייה ובה גם מזנון,ההגה הועבר לחלק הקדמי והוצב בגובה, כמו בסירות היום,לא כמו ב "כנרת " וב " עמל ",בהן,כזכור,היה ההגה מאחור. המנוע המקורי של הסירה היה מתוצרת  " פנטה " השוודית.
זה היה מנוע נפט,כלומר - מונע בבנזין ומועבר לנפט תוך כדי עבודתו. כחלק מהשיפוצים הוחלף גם המנוע,במנוע דיזל "קרטרפילר" מתוצרת ארה"ב בעל שישים כוחות סוס ..
בגלל גודל ה "בורג" -  "פרופלור"-  במנוע החדש , צריך היה לשנות את כל מבנה הירכתיים לשנות את השידרה , כדי שאפשר יהיה להתאים את המקום לצינור של ציר ה "בורג". 
לשם כך החלפנו כעשרים "צלעות " אחוריות ובנינו את כל הירכתיים מחדש.
הצלעות היו עשויות , בדרך כלל מעץ איקליפטוס ומצופות בעץ אורן פיני "קליר" נקי לחלוטין מ" עיניים."
לסירה "סוסיתא" הייתה אחות - תאומה , בעלת מימדים ומבנה זהים,אשר לימים קיבלה את השם  "גמלא ".בתקופת מלחמת העולם השנייה שייטו שתי הסירות בשרות הצבא הבריטי,בחכירה באזור הים התיכון ושימשו להסעת עובדים וחיילים באזור נמל טוברוק (לוב) וביתר נמלי הים התיכון,אשר היו בשליטת הבריטים בשנים 1943- 1946 .
עם סיום המלחמה החזירו בעלי הסירות את ה " אחיות " לנמל הבית לחיפה, והציעו אותן למכירה. סירה אחת נמכרה לעין - גב הלא היא "סוסיתא ", והשנייה- נקנתה ע"י חברה חדשה , שהוקמה באותם ימים באזור הכינרת על ידי 
 "חמי טבריה" ומשפחת טייבר,שהייתה משפחה עשירה מאוד. חברה זו תכננה לפעול לפיתוח אזור הכינרת לתיירות,להקים בתי מלון ואתרי תיירות אחרים,ולעסוק בשייט תיירותי- דבר שהיה מפריע לפעילות קיבוץ עין- גב בתחום זה,בהיותו הבעלים של שלוש סירות ששימשו להובלת הנוסעים בכנרת .
חברי עין- גב החליטו למנוע כניסת גורם נוסף לשיט נוסעים,כלומר- לא לאפשר למשפחת טייבר ול " חמי טבריה " להעביר למי הכינרת את הסירה שקנו.
כשנודע לנו כי הסירה מוכנה להובלה התארגנו בשתי קבוצות קבוצה אחת נסעה ברכב קטן לבדוק אם הסירה החדשה באמת מגיעה ובאיזו דרך, בקבוצה השנייה היו יותר חברים,ועליהם הוטל לעצור את הרכב המוביל ולהורידו מהכביש.
חברי הקבוצה הראשונה נסעו ברחבי עמק בית - שאן ועמק - יזרעאל ובאזור קבוצת גבע זיהו את הסירה המובלת על גבי סמיטריילר בכיוון הכינרת.

חברי הקבוצה השנייה חיכו ליד אשדות - יעקב...בעת התארגנותם למארב עבר במקום מפקד הנפה מטעם " ההגנה ".בדרכו לביתו באשדות - יעקב והתעניין בנעשה. הסברנו לו במה מדובר והוא המשיך לדרכו..
כשהסמיטריילר הגדול של חברת החשמל ועליו הספינה היה בקטע הכביש לפני אשדות יעקב,בערך מול "ספן " היום,יצאה המשאית שלנו לאמצע הכביש וחסמה את המעבר בו. נהג הסמיטריילר,שהיה אקס חבר אפיקים,לא הסכים לנטוש את המכונית,והוצאנו אותו משם בכוח..מרדכי תמירי מחברינו היה 
ה "מומחה "בנהיגה, ובקושי הצליח להניע את המשאית הגדולה.

שיט בכנרת שנות הארבעים - הצילום באדיבות ארכיון עין גב



בכוחות משותפים ובאיטיות הסענו אותה עד לשערי קיבוץ אפיקים,מול מגרש הכדורגל,מדרום לכביש הכניסה למשק. בעזרת מגבהים ( ג'קים) הרמנו את הסירה והצלחנו לשחרר מתחתיה את עגלת הסמיטריילר. לאט ובמאמץ לא קטן,הורדנו את הסירה עד לגובה " שפלה "-בול עץ,במקור אדן רכבת בגובה חצי מטר מעל הקרקע. עבודה זו נמשכה כשבע שעות.
בשעות מהבוקר הייתה כבר הסירה מונחת על הקרקע בשער קיבוץ אפיקים. אנשי אפיקים נדהמו לראות את הסירה הגדולה שתולה בשטחם והובהר להם כי לא מדובר בחומר גלם לבית חרושת  " קלט "...
רב  החובל המיועד של הספינה הסתובב,לבוש במעיל עור ומצויד בפנס,באשמורת האחרונה וחיכה לבואה.לפי התכנון המקורי,היה צריך לפרוק את הסירה בירדן,מול המחלבה בדגניה א,אך הסירה לא הגיעה,ורק נהג האוטובוס של עמק הירדן אשר לפי זכרוני היה עמרם רבר מקבוצת כינרת,סיפר לרב החובל הנבוך כי הסירה  "נחתה " ליד השער של אפיקים ומחכה לו שם...
השארנו משמרת ליד הסירה והתפתח משא ומתן ממושך לגבי עתידה. באותו הזמן התכנס הוועד הפועל של ההסתדרות בדגניה ב והויכוח הועבר לשם לבירור.
בסופו של דבר,הוקמה חברת שייט כינרת בשותפות עם חמי טבריה וגורמים לאומיים.

יום חמישי, 21 בנובמבר 2019

בית המכשפה




מנקים את הבריכה בשנת 1937




בית המכשפה

"בית המכשפה" הינו שם מקומי שניתן לפני שנים רבות לבריכת מים בנחל "עין סוס" על ידי ילדי עין השופט 'ונשמר עד היום.
ב- ימי העלייה והישיבה בג'וערה,  מבריכה זו העלו את המים בעזרת משאבה קטנה בצינורות
 לגבעת ג'וערה. 
"עין סוס" הנקרא בשמו העברי נחל זהורה,  הוא מעיין אכזב הזורם בוואדי מצפון לבית הקברות ונשפך לעין סוקר במזרח. זה היה מקור המים לניסיונות חקלאיים ראשונים של קיבוץ עין -השופט.
החלקה ממערב לבית הקברות שימשה כגן ירק ומשתלת עצים, שסיפקה עצים לקק"ל לייעור לכל הגבעות שבין ג'וערה למשמר-העמק והזורע.
כמה מאות מטרים ממערב ל"בית המכשפה" נחפרה בזמנו באר, על פי המלצתו של פרופ פיקרד. הבאר לא נתנה את כמות המים הצפויה ומעולם לא הופעלה.
 מעל "בית המכשפה" נטוע עץ תאנה גדול ממדים ובהמשך בוסתן עם עצי חושחשים.

משאבה ששמה היה - גבת- העבירה מים מהבריכה לג'וערה 1937





וזה הסיפור שעדנה קרמר סיפרה לנו על המכשפה :


בית המכשפה
למרגלות היער שלנו, לצל עץ תאנה רב שנים, נובע מעיין עין סוס. בתוכו אבנים גדולות ואפורות מזוקן, ששרדו מבית המכשפה. מאין הגיעה המכשפה ולאן היא נעלמה, על כך אספר לכם. זהו סיפור ישן נושן שנכתב  בספרים עתיקים. 
מספרים שלפני שנים רבות חיו במערה אחת ליד אשקלון שמונים מכשפות! והתורה אסרה בתכלית האיסור לעסוק בכשפים. "ומכשפות לא תחיון" כתוב בתורה. 

עדנה קרמר מספרת בטו בשבט 1999


באותם ימים חי בירושלים חכם אחד נודע, ר' שמעון בן-שטח שמו. תלמידים באו אליו ממרחקים כדי ללמוד מפיו דברי חוכמה. יום אחד סיפרו לו תלמידיו על שמונים המכשפות. ורבי שמעון, כדי להתגבר עליהן, קרא ביום חורפי וגשום לשמונים מתלמידיו, כולם בחורים צעירים וחזקים. לכל אחד מהם נתן כד חרס גדול וטלית שמתעטפים בה בעת התפילה. רבי שמעון הורה להם לקפל את הטליתות ולהכניסן לכדים כדי שלא תרטבנה בגשם הסוחף. אחר כך אמר להם להפוך את הכדים מעל ראשיהם כנגד הגשם, כי הרי מטריות לא היו אז, והם יצאו עמו למערה.
כשהגיעו לשם, אמר רבי שמעון: "אתם חכו כאן. אני אכנס למערה לבדי. כאשר תשמעו שריקה אחת - תוציאו את הטליתות היבשות מהכדים ותתעטפו בהן כנגד עין הרע. כאשר תשמעו שריקה שנייה - תפרצו אל תוך המערה, כל אחד מכם יתפוס מכשפה וירים אותה מעל ראשו. ברגע שיתנתקו רגלי המכשפות מעל האדמה יאבד להן כוח הכישוף."
התעטף רבי שמעון בטלית היבשה, הציץ למערה בעד הסדק שמעל אבן הגולל וקרא קריאה של מכשפות: 
"אויים! אויים! אויים!" 
הציצו המכשפות וקראו: "מי אתה?"
"משלכן אני, פתחו לי."
"ואיך זה שהלכת בגשם ואתה יבש?"
"מכשף אני והלכתי בין הטיפות."
"ומה אתה רוצה מאיתנו?"
"רוצה אני שתראו לי כשפים שאתן יודעות לעשות ואני אראה לכן את הכשפים שלי."
האמינו לו ונתנו לו להיכנס. 
אמר להן: "הראו לי קודם אתן מה אתן יודעות ואחר כך אראה לכן את מה שאני יודע."
לחשה אחת לחש - הופיע שולחן מענפי עץ מעוקמים. 
לחשה השניה לחש - הופיעו על השולחן כלים משריונות צבים. 
לחשה השלישית - התמלאו הכלים במאכלים של מכשפות. 
ואז פנו אליו ואמרו: "עכשיו הראה לנו את כשפיך."
אמר להן: "אני יודע שריקות של כישוף. אשרוק פעם ופעמיים - ומיד יופיעו פה שמונים בחורים צעירים ויפים וכולם יבשים מגשם."

טיול קיבוץ לבית המכשפה - טו' בשבט 1999


"נה נה נה..." גיחכו המכשפות, "נראה אם אתה יכול."
 שרק שריקה אחת - הוציאו הבחורים את הטליתות מהכדים והתעטפו בהן. 
שרק פעם שניה - הבחורים פרצו פנימה, כל אחד תפס מכשפה והניף אותה מעל ראשו, מיד אבד להן כוח הכישוף. אבל הבחור שעבר אחרון בפתח המערה, לא הספיק לחטוף את המכשפה שלו. ראתה המכשפה מה שקרה לחברותיה וברחה מתוך המערה. רדף אחריה הבחור בין גבעות ועמקים, שדות ויערות, וכאשר הגיעה לכאן, למעיין שלנו, הוא כמעט ותפס אותה. והמכשפה, כדי שלא יצליח להרים אותה מעל האדמה, הצמיחה מהר שורשים, נאחזה בכוח באדמה והפכה את עצמה לעץ תאנה. 
והעץ העתיק הצומח כאן זהו עץ המכשפה, השותה ממי המעיין מאז ועד היום. אם תסתכלו עליו היטב, תוכלו לראות בענפים המפותלים ובגזע העקום את דמות המכשפה. מספרים עליה שבלילות, באין רואים, היא חוזרת לדמותה ומתרועעת עם ציפורי הלילה והתנים. ואתם, היזהרו לכם! ואם חלילה תיתקלו בה – האם תדעו מה לעשות? כדאי שתמהרו להרים אותה מעל פני האדמה...