יום חמישי, 26 בדצמבר 2013

עוברים לג'וערה

עוברים לג'וערה
הפרידה מחדרה

חמש שנים שהו החברים בחדרה וחלמו לעלות על הקרקע
ב- 1936 הוחלט על-ידי המוסדות המיישבים בארץ ,שקיבוץ "אמריקה בניר" עובר לג'וערה. בנשף פרידה מהקיבוץ בחדרה שרו את השיר הבא:

הגורל חמד לצון
חלומנו מציאות
באמונה וברצון
יתד תקענו
דרך קבענו
להתיישבות… להתיישבות…
אבנים שם - נסקל
מים אין נמצאים
רכוש ונפש - נשמרים
גיא ומדרון - נעבדם.

ברכסי הרי אפרים
חיים נקימה במהירות
ערב בוקר וצהרים
נחרוש התלם
ניטע הכרם
בהתיישבות… בהתיישבות…
אדמת סלע בור הניר
זירה לוחמת ניצחון
ובדרכים יחדור השיר
שיר קיבוצנו
לקראת מפעלנו
להתיישבות… להתיישבות

הכנות לנשף הפרידה מחדרה 1937

בעיתון הקיבוץ בשנת 1974 מסביר אברהם פיין - למה ג'וערה....


הקבוצה הראשונה של חלוצי ארצות-הברית, יוצאי תנועת "השומר הצעיר" אשר ייסדו את הקיבוץ האמריקאי הראשון, התארחו כגרעין במשמר-העמק וקבלו שם את הכשרתם בשנים 1930-32. 
החברים התקשרו מאוד למקום ולחברי הקיבוץ ואז גם גמלה בלבנו המחשבה והכמיהה להתיישב בסביבת המקום והקיבוץ, גם כדי לגאול את הקיבוץ מבדידותו, כי הרי משמר-העמק היה אז הישוב היהודי היחיד בחלק זה של העמק, מוקף כפרים ערביים רבים.

היו שתי מגבלות קשות לבצוע התכנית - חוסר כרוני של אמצעים בידי הקק"ל לרכוש קרקעות במידת הצורך ובמהירות הדרושה. על-כן רוב רובם של הקיבוצים באותם השנים היו נאלצים לחכות להתישבות 7-6 שנים, ורבה היתה הציפיה להתישבות.
מגבלה שניה - היו מגבלות רבות בתחום הפוליטי לרכוש קרקע באופן חופשי. ממשלת פלשתינה-א"י היתה עוינת בשטח זה את מגמות הישוב ומנעה כל אפשרות לרכישות קרקע.
על המגבלה הראשונה התגברנו בעזרת תרומתו הנדיבה של השופט העליון ל.ד. ברנדייס מארצות-הברית, לצורך רכישת הקרקע עבור התישבות קיבוצנו, שהיה בחלקו הגדול מיוצאי ארצות-הברית. 
דרך אגב יש לציין עובדה פחות ידועה בקרב התנועה הציונית העולמית, שהשופט ברנדייס  תמך בכל לבו בעליית חלוצים מארצות-הברית. עם זאת נזדמנה באותה תקופה אפשרות לרכישת קרקע בעזרת יהודי שהיו לו קשרים עם הערבים ואשר עסק ברכישת קרקעות. הרי זה מיודענו העו"ד בן-שמש מת"א העומד כיום בראש הקרן הקימת לישראל בארץ, לרכוש מידי בעל קרקעות ערבי עשיר את אדמות ג'וערה שהיו מעובדות ע"י אריסים ועובדים זמניים.


אברהם פיין ישראל גוברמן יונה ינאי עם הנכבדים הערבים


הביקור הראשון בג'וערה

ב- 5 או 6 לחודש מרץ 1936, עם פרוץ המאורעות בארץ, יצאנו משלחת ראשונה לסייר את סביבות ג'וערה שהוצע כמקום התישבות לקיבוצנו. 
המשלחת היתה מורכבת מ- 4 חברים: אריה דיאמנט (שופר) איש הביטחון בסביבה, אברהם הרצפלד אבי ההתישבות העובדת, שניהם כבר אינם בחיים, ויבדלו לחיים מנחם בדר מקיבוץ מזרע שהיה אז נציג תנועתנו במרכז החקלאי, ואנוכי כנציג קיבוצנו "אמריקה בניר" אשר בחדרה.
יצאנו בבוקר יום אביבי שטוף שמש וחמים, רכובים על סוסים. רכבנו בשביל שהתמשך בין ההרים ממשמר-העמק בואכה לג'וערה. רק בתחילת הדרך מצאנו יעור, שלימים הפך ליער משמר-העמק, אך רוב הדרך היתה מלווה הרים קרחים, סלעים, סביבה פראית חשופה, שממה ועזובה, ואי-פה אי-שם וואדיות חוצות את דרכנו לג'וערה. 
רק בהגיענו לגבעת ג'וערה מצאנו מספר ערבים רועים את עדריהם. לא עלינו לגבעה, אלא המשכנו מערבה ממנה, למקום בו שוכן כיום הקיבוץ, ולעינינו נתגלה נוף מרהיב עין ביופיו. הים התגלה נוצץ ומבריק כראי ממערב. על הרכסים מרחוק בתיה המעטים של זכרון-יעקב. מצפון הכרמל בכל הדרו ושפועיו המרובים. מצד מזרח הרי הגליל המרוחקים, והרי נצרת והתבור קרובים יותר. מצד דרום סגר עלינו הכפר אום-אל פחם העויין והרי-אפרים הרחוקים. האדמה בכל אשר תפנה זרועה אבנים וסלעים, קֵרַחַת מכל עץ ונטיעה. פה ושם בשני הוואדיות בוסתנים בודדים המהווים איים יפים ומושכים את עין הצופה. אבל רק יופי הסביבה בעונת האביב עם שפע הפרחים וצמחיית הירק כיסו על קשיי הקיום והפרנסה הצפויים לנו מפיסת קרקע זו. חזרנו אז מסיורנו מלאי רשמים והחלטה שאכן מתאים לנו המקום להתיישבות.
בינתיים חלפו עוד מספר חודשים עד אשר הקק"ל רכשה כמה אלפי דונם אדמה מסביב לגבעת ג'וערה, כולל את הגבעה ואת הכפר הקטן והעלוב ששכן ברומה, ומנה בסה"כ כ- 7  משפחות עניות ומרודות שחיו בחושות רעועות ועלובות במקום. 
עם זאת היתה בעיה קשה כיצד לתכנן את העליה למקום. התקופה תקופת מאורעות הדמים בארץ. שלטון המופתי והכנופיות השונות בשטחים הערביים היו גורם מקשה ומסכן כל נסיון לעלות על הקרקע. היה צורך לתכנן את העליה כך לבל נעורר טרם זמנה את חשדיהם של ערביי הסביבה.
גם השלטון, כידוע, לא סייע אז ביותר למגמות ההתישבות של הישוב. המשטרה עצמה, ששכנה בעיר חיפה, הדירה את רגליה ממקום זה ששימש מסתור לכנופיות השונות שהיו בסביבה הקרובה והרחוקה יותר. היו לנו היסוסים רבים האם באמת נצליח להתגבר על קשיים אלה, ודבר התיישבותנו הקרובה לא תתגלה בטרם זמן לכנופיות בסביבה. היינו חייבים להיות דגם של "חומה ומגדל" בתקופת התיישבות זו.

הביקור השני בג'וערה

לקראת העליה על הקרקע, הועלה הרעיון לבקר בגבעה ממש ואף לראות את הכפר שנראה היה אז ממבט ראשון כמקום  הטוב ביותר לעליה, בגלל הבית הגדול המתנוסס בראש הגבעה והחולש על הסביבה. הרעיון הראשון היה שהמשטרה מתכננת להקים תחנה במקום, אשר תשרת את כל האיזור הנידח הזה. לצורך מטרה זו נעזרו המוסדות המיישבים וגורמי הביטחון וההגנה בקצין משטרה יהודי - סגן מפקד משטרת חיפה והצפון, קלמן כהן יליד זכרון יעקב,
(שלימים התברר שהיה משתף פעולה עם הבריטים וברח אגב מהארץ עם אחרוני האנגלים במלחמת העצמאות), אך אז עוד שירת את ענייני הישוב.
ביום 13 למאי 1937 יצאנו עם הקצין כהן בראש ובליווי שיירה גדולה של שומרים כאבטחה למקום. השתתפו אז בביקור אברהם גולדשלגר איש משמר- העמק , העתיד להיות מדריכנו ואשר נרצח בדרך לביתו, קרבן ראשון להתישבותנו. אפרים טיקטין ז"ל, אף הוא מאלה אשר יחד עם אליעזר קרונגולד נפל בדרך ליקנעם. ויבדלו לחיים ישראל גוברמן ואנוכי.

עלינו פעם ראשונה על גבעת ג'וערה ולהפתעת תושביה המעטים, התחלנו לסייר בבית שעמד עזוב, בלי גג ועם חלונות ודלתות שבורים. הקומה התחתונה היתה מלאת זבל בקר וצאן. המקום שימש כעין דיר ללינת לילה לבהמות, ואילו התושבים התגוררו בחושות הסמוכות העטורות בצמחי הצבר.
עם ביקורנו הוזעק מוכתר הכפר. הוא הזמין את כל החבורה  "למדפה " (מעין חדר אורחים) בתוך חושה הצמודה לחלק הדרומי של הבנין. אז החל משא ומתן על אפשרות הקמת תחנת המשטרה בגבעה.
המוכתר הציע לשפץ את הבית העזוב כמקום מגורים לשוטרים ולתחנה. בגלל תנאי הסביבה וחוסר תחבורה, השוטרים היו צריכים להיות רכובים ועל כן יצאנו בתואנה זו, לסמן את המקום להקמת האורווה עבור סוסי המשטרה. כך סיירנו בסביבת הבית והגבעה, ושורטטה התכנית הראשונה להיאחזות במקום עבור ראשוני העולים העתידים לעלות בעוד כחודשיים.
לאחר סיורים נוספים בלווי המוכתר עזבנו את המקום כשעשינו את הצעד הראשון למימוש התיישבותנו בחבל ארץ חדש .
(בארכיון הקיבוץ נמצא צילום החבורה בביקורה זה בג'וערה).

הבית בג'וערה ביום העליה 1937


העליה לג'וערה
עלינו למקום ב- 6 ביולי 1937. היינו כ - 40 איש בליווי חזק של גורמי הבטחון. 
גרנו מספר חודשים יחד עם אנשי הכפר, שהמשיכו להתגורר בחושות הסמוכות, ואילו חברינו שיפצו את הבית שיפוץ ראשוני והתגוררו בקומה העליונה.
לאחר מו"מ ממושך נאותו תושבי הכפר לקבל פיצויים נאותים וביד רחבה, ועזבו את המקום. חלק מהם עבר לכפר הסמוך, כפריין, וחלק עברו לחיפה.
התקופה בה חיינו עם אנשי הכפר היתה השקטה ביותר שידענו במשך כל שנות חיינו במקום. לאחר שאלה עזבו את המקום, החלו התקפות של הכנופיות השונות ששרצו בסביבה, שהיתה נוחה להם מאוד. 
אלה לא רצו להשלים עם האחזותנו במקום שכה היה חשוב לישוב. היינו נקודת ההתיישבות  הראשונה שקשרה את משמר-העמק המבודדת עם עוד נקודת ישוב. היינו גם נקודת גשר אשר קשרה את ישובי העמק מצד אחד, עם ישובי השומרון מצד שני. 
כך הגשמנו את מאוויי ההתיישבות. המשך תולדות המקום הרי הם כתובים במעשי ידינו.




הגפירים עוזרים בשמירה ביום העליה

תגובה 1 :

  1. שלום, כיצד ניתן ליצור קשר בפרטי? יש לי שאלה בנושא הפוסט הזה. תודה

    השבמחק