יום שני, 30 בדצמבר 2013

מכתבים


לעוקבים אחר הבלוג ברכה
אני שמחה לשתף ואתכם בחומרים הארכיונים שבארכיון עין השופט.הכתיבה בבלוג היא התנסות חדשה בשבילי.יש בה יתרונות וחסרונות, אבל אחד הדברים החשובים ביותר בשבילי שאין  מי שיכול לצנזר את החומר.יכול להיות שיש צורך בעריכה ואת העבודה הזו עושה עד עכשיו ערד חכים שמצליח להכניס אותי לסודות כתיבת בלוג ועל כך תודתי נתונה לו.

ברצוני להפנות את תשומת לבכם לראשיתו של הבלוג ,שם יש חומרים מרתקים על ראשית החיים  ביקנעם המושבה. בבבלוג הזה  אני מביאה  כמה מכתבים של אפרים טיקטין שהיה ב 1936-7 בהכשרה ב'משמר העמק' ולמד לטפל בעצי פרי.כתב מכתבים ובהם תאור מדהים של הווי החיים באותה תקופה ב'משמר העמק' מכתבים מלאי געגועים עזים ליהודית  אשתו שהייתה באותה תקופה בחדרה.




מכתבים מן העבר
אפרים טיקטין ורעייתו יעל, חברי קיבוץ הזורע, הביאו לארכיון אוצר בלום - מכתבים שכתב אפרים האב ליהודית חברתו לחיים בשנים 1936-7. האב אפרים היה בתקופה זו בהכשרה בקיבוץ משמר העמק והתחיל את נטיעות עצי הפרי בסביבות ג'וערה. 


משמר העמק - יום שבת
יהודית נחמדת!                                                                                            
אפרים טיקטין בקיבוץ בחדרה 1934
שוב פעם יום שבת הולך ומתבזבז. בימים כאלו אם כי יש בהם מנוחה טובה, אחרי שבוע עבודה קשה, בכל זאת יש ונדמה לך שאתה מרגיש את כל אפסות החיים. הכול מסביבך הומה ורועש, כוורת של דבורים ממש, ולי לא מעניין מזה כלום. אחרי הביקור בגנים ובכרמים ואחרי הקריאה של כמה שעות בעיתונות השבועית, אני נשאר תמה, איך ומה לעשות ביתר היום? לכל היותר אוכל לקרוא עוד שעה ולכתוב עוד חצי שעה, ואחרי זה מה? שוב לטייל ושוב לקרוא וכה וכה.
והנה עומד בחצר אוטו של קב' עין המפרץ, ואוטו של אושה, ואוטו לחיפה, וכל הטיולים האלה מושכים אותי מאוד, אבל כל טיול קטן כרוך עם כמה גרושים ויום עבודה, ואין ביכולתי לבזבז את זה. זה מעורר אותי למחשבות נוגות, שהנה אין אני מנצל הזדמנויות מצוינות לביקורים וטיולים, ולפעמים זה גם חשוב מבחינה מקצועית.
אבל אז אני גם נזכר בך, וחושב לי שאסור לבזבז איזה יום או שבת, אם זה יהיה אחר כך על חשבון הביקור שלי בבית. את סוף סוף קודמת לכל וכל יום פנוי שאני יכול לקמץ, מגיע לך קודם.
מתארחת פה היום חנה רובינה , מהבימה, ומה אגיד לך, היא עשתה עלי רושם לא כל כך טוב. היא מחזיקה את עצמה יותר מדי גבוה. גם בהופעתה אתמול בדקלומים לפני הקיבוץ, חסר היה המגע המקשר שבין האמן ובין הקהל. זאת היא (זה) שרות רע שהאנשים עושים ל-סטר החביב שלהם, שהם מפנקים אותם יותר מדי ומקלקלים אותם לגמרי.

לבטח כבר שמעת על המשחקת אליזבת ברגנר  אשר בקרה בירושלים עם בעלה בעילום שם. והנה סתם הדבר שהיא לגמרי נמנעת מלבקר בארץ מפחד שמא יכירו אותה ויטרידו את מנוחתה.
והנה אתמול ושלשום היה פה כל הקיבוץ על גלגלים. כולם דיברו על זה שאליזבת ברגנר תבקר בקיבוץ יחד עם חנה רובינה. יומיים יכולת לשמוע בקיבוץ כול מיני השערות - היא תבוא, היא לא תבוא... כול אחד ניחש וכול אחד יצר תיאוריות. הכול בגלל שרובינה, כשהודיעה דרך הטלפון שהיא תבוא עם עוד כמה אנשים שקראה בשמם, ואיתם יבואו עוד גבר ואישה. ומכיוון שהיא לא קראה אותם בשם, מי זה יכול להיות אם לא אליזבת ברגנר ובעלה. בסוף התברר שזה היה יהודי ויהודיה אחרים, וכל הקיבוץ התאכזב.
הופעתה של רובינה לא הייתה מוצלחת ביותר, מכל מיני גורמים ובמיוחד מפני החמסין. היה מחנק וסערה ואחרי כמה הקראות עשו הפסקה אשר נמשכה כמה שעות. וכשהתאספו שוב פעם בחצי שתים עשרה בלילה, אז כבר שרו כולם במקהלה, היא עוד דקלמה עוד איזה דקלום אחד ושנים והתחילו לרקוד הורה ובזה זה הסתיים. כולם היו קצת מאוכזבים על שלא נצלו אותה כהוגן, כמו שנוהגים לנצל פה אמנים אחרים.
הנני בדרך כלל הרבה מצוברח בזמן האחרון. עניין התיישבותנו משפיע עלי מאוד לרעה. קשה לי להאמין שאנחנו נקבל איזו שהוא חלק של קרקע השנה, וזאת אומרת שהחורף לא נוכל להתחיל בשום נטיעות ובשום מפעלים משקיים. ואם תחול הפסקה של שנה שלמה עד שאוכל להתחיל לעבוד בענף עצמאי, זה יהיה עבורי קשה מאוד להשלים עם זה. הייתי  כבר יותר מסכים להמשיך עוד חורף בהכשרה מאשר לשוב לחדרה ולעבוד בקטיף.
בג'הרה (ג'וערה) לא תהיה עבורי שום עבודה. שם נחוץ בעיקר פועלי בנין וכביש, באשר אנחנו לא נקבל שום קרקע לרשותנו באם הערבים לא ירדו. כפי שידוע לך, החליטו בועה'פ שאנחנו נעלה בתנאים האלו. מעכשיו יצטרך הקיבוץ לדון בעניין זה.
אני מחכה כבר בקוצר רוח לשבועות. אני אבוא הביתה ליומיים, אבל כסף הפעם אצטרך כבר לקבל מועדת חברים שלנו, נשאר לי רק הסיבה לזה.
איפה את עובדת עכשיו ומה הסיכויים לעבודה בקיץ? שמעתי שיש כבר קצת מחוסרי עבודה האם זה נכון?
כתבי לי על הכול בכלל ובפרט. אני אוהב אותך מאוד, יהודית, וכבר מאוד רוצה לראותך ולחבקך קצת.
                                                                                                      שלך, אפרים
יהודית עם אפרים ביער חדרה 1936


יהודית יקרה!                                                        
משמר העמק יום ראשון

הלילה הראשון של שמירה עבר לא רע. ליל ירח עם גשם דקיק מזמן לזמן. קצת משעמם, רוצים לישון קצת, שוקעים בבוץ.
מתחילים ערב אחד ב-5 וערב אחד ב6:30 וגומרים ב-3:30. בלילה השני ב-6.00.
יותר טוב, מובן, להתחיל ב-5, אז הלילה יותר קצר ואפשר יותר לישון בבוקר. שומרים ארבעה איש ביניהם בחורה אחת. כול אחד על קו אחר. השמירה היא מאורגנת לא רע. ישנתי עד הצהרים, ובכול זאת אני מרגיש עייפות בעיניים כמו חוסר שינה.
היום יורדים שוב גשמים גדולים, ואין לי בעצם מה לעשות, אם כי לא היה מזיק לו הייתי קורא משהו. במטעים לא עובדים היום, אחרת הייתי ניגש ועובד כמה שעות.
הבטלה משפיעה עלי לרעה. אמנם הייתי יכול להצטרף עם עוד כמה מכרים ולהתבטל איתם ביחד. אבל החברה לא מושכת אותי הרבה. אני מבכר יותר להתבודד.
מוטב לי לשכב קצת ולחלום קצת עליך, מאשר לחפש עניין באנשים אשר אין לי הרבה עניין בהם.
אני נורא מתגעגע כבר אליך, ולא רק לבקר אותך ימים אחדים אשר בהם אוכל לחבקך ולנשקך כאוות נפשי ולרוות בך את אהבתי. אני מתגעגע כבר בכלל לחיים קבועים איתך ומסודרים.
מסופקני עם ימים אחדים אלו יכולים לספק אותי לזמן ארוך. היותי פה משפיעה עלי דווקא בכיוון הערצה רבה של חיי המשפחה המסודרים.
יותר ויותר הנני מכיר בחשיבות הדבר של חיים בריאים של כול פרט ופרט, כשאני רואה לפני את מספר הרווקים פה אשר מסתובבים כצללים בחדר האוכל ובבניינים הציבוריים מבלי למצוא משהו שיספק אותם באמת. אני שואל את עצמי האם צדקנו כשאנחנו תמיד החשבנו את חייהם כחיים קיבוציים ואת המשפחות כאלו אשר חותרים תחת החיים ה"קולקטיביים" האלו.

אפרים טיקטין הבן - בן שנתיים - עם יהודית
השבת הייתה פה כנרית אחת מהתזמורת. היא נתנה פה שלושה קונצרטים - קיבוץ, למוסד ולילדים של הגן.
והרי את יודעת יהודית, שאני לא מתלהב כל כך מילדים, אבל כשראיתי את הקטנטנים האלו בני שנתיים ושלוש, איך שעיניהם היו מרוכזים אל המנגנת ובאיזו התעניינות הם קלטו את המוסיקה הקלאסית, לבי רקד בקרבי ממש מהתלהבות למראה הזה.
תארי לך את הפנים המאושרות של ההורים ושל כול חברי הקיבוץ. הרי היה זה רגע כל כך נעלה בחיים אשר אין הרבה כמוהם. אחר כך כשהיא נגנה שיר שהם יודעים הצטרפו כול הילדים למקהלה אחת יחד עם המנגנת. היה זה מראה נהדר.
השבת במשמר העמק הוא יום שהילדים תופסים בו חלק חשוב. החצר מלאה עם ילדים מכול הגילים וההורים מבלים איתם את רוב זמנם. יש בזה משום הרגשה נעימה לראות איך שקבוץ מגדל ומחנך את "הקיבוץ הצעיר" הזה.
ולפעמים זה מכריע את כול הספקות הכבדים בקשר עם הדור הצעיר. זה לא יתכן שהצעירים האלו אשר מרגישים פה כל כך טוב וכול כך קשורים לכול אבן ולכול שיח, שהם לא ימשיכו את הדרך שלנו. יתכן מאוד שסיסמת המוסד - "ילדים אל הקבוצים שלכם", כמו שמציע אותה דב ורדי  ב"הדים" היא באמת סיסמה אשר החינוך שלנו צריך להיות מכוון אליה. אבל נדמה לי שזה לא החינוך שיכריע, אלא עצם הקשרים אשר יש לילד אל הקיבוץ שלו, ושלו דווקא.
טיילתי אתמול עם יבלונקה (אלתר) בחורשה. היה יום יפה והחורשה הופיעה בכול זוהרה. יבלונקה היה מלא התפעלות, ואני רק נמצא ברגעים מאושרים אז אני מיד חושב עליך, מתוך זה השמחה שלי היא לא מלאה, אם גם את לא משתתפת בה.
גם את הקונצרטים האמנותיים אני רוצה מאוד שאת תהיי על ידי ואז הייתי נהנה הרבה יותר.
יבלונקה התרשם מאוד ממשמר-העמק. הוא אומר שהחיים פה הם יותר מעניינים כמו (מאשר) במושבה, ושחדרה לעומת משמר העמק היא פרובינציאלית מאוד.

השמירה  שלי לא מאפשרת אותי ליהנות משום דבר. אתמול כבר הפסדתי הרצאה של מיכאל אסף. השבוע יהיו פה גם המשלחת של הא.ל.פ. וגם הפגישה של ברית התנועה הקיבוצית צריכה להיות פה השבוע. אלו הם דברים שחבל לי מאוד להפסיד אותם, אבל פה זה כול שבוע ככה.
שבוע השמירה שלי נגמר ביום שבת, אבל אני משתדל שישחררו אותי מהלילה האחרון ואז אבוא מיד אחרי השמירה הביתה, זאת אומרת ביום שישי. תכיני עבורי מיד מיטה לישון קצת אחרי השמירה.
אם לא יוכלו לשחרר אותי מליל שבת אז יכול להיות שאצא מפה ביום שבת בבוקר, אבל אז לא ידוע באיזו רכבת אגיע מפני שאצטרך לחכות להזדמנות לנסוע לחיפה.
אני כבר מזמן לא קבלתי מכתב מאיתך, האם היד שלך כל כך חולה? ממה זה בא לך?
ובכן יהודית, יש תקווה שבקרוב נהיה שוב קרובים, אני רק לא בטוח באיזה יום זה יהיה.
בעניין אנטק (רחל צור) לא מתקדם, הם דוחים ודוחים את העניין בלי שום הצדקה.
הבטיחו לי כבר הערב לדון על זה, אם תהיה תוצאה חיובית אני אטלפן שהיא תבוא מיד.
להתראות
               
                                                                                                   שלך אפרים

אנדרטה לזכר אפרים ואליעזר בדרך בה נרצחו השניים- צילמה בתיה רזניק


אין תגובות :

הוסף רשומת תגובה