ביקורי אישים מכובדים בג'וערה

ביקורו של מנחם אוסישקין בג'וערה

מנחם אוסישקין

ביום חמישי דצמבר 1937

מהבוקר התחילה התכונה הרבה לקראת ביקורו של אוסישקין. המחנה שהיה קצת מוזנח במשך ימי המחנה קבל נקוי ושיפור יסודי, ואף חדרי הבית ומסדרוניו סודרו בניקיון ובסדר. יונה וכמה חברים העוזרים על ידו לא השאירו כל סימן של ניר או שרוך נעל מסביב לבית ולצריפים, בעוד שבחדר האוכל סודרו השולחנות בפרחים ומפות לבנות.
אנשים יצאו לעבודות בקרבת הגבעה למען יוכלו לפי סימן מהצופה העומד על הגג להתכנס לבית לקבל את פני האורחים. בצהרים יצאו הגפירים באוטו שלנו לפגוש אותם בכביש יקנעם. השעות עברו בזחילה, ובהגיע השעה שתים והם לא הגיעו החלו כבר כמה חברים להתייאש. כל צלצול בטלפון היה מיועד לבשר שהביקור נדחה, אולם בשתים וחצי הודיע הצופה כי שני אוטומובילים מתקרבים.
אנשים החלו להתכנס ובעוד מספר רגעים הגיעו לחצר.
מר אוסישקין בא בלווית ויץ האב והבן , חיים שטרומן מנהלל ועוד כמה פקידים מהקק"ל.
בהיכנסו לבית שאל אם זוהי  הקבוצה שנפגש אתה בהיותו לפני שבע שנים בדטרויט. ענו לו כי לא זו היא, הוא אמנם נפגש עם שניים מחברינו בניו-יורק באותו זמן...

יונה שקבל את פניו בשם הקיבוץ הזכיר את אותה הפגישה בניו-יורק והתעכב על הידידות וההבנה שבין אוסישקין והשומר-הצעיר בשאלת גאולת הקרקע וגם בשאלה הפוליטית המכרעת של ימינו אלה. הוא ספר על התפתחות המקום בחצי שנתו הראשונה והביע את תקוותו כי גם להבא תעמוד הקק"ל לעזרתנו, כשם שעד עכשיו עשתה זאת באמצעותו של יוסף וייץ.



אוסישקין ענה במילים אלו:
"הבוקר כשנסענו מבית שאן נפגשנו בכביש על יד עין חרוד בילד אשר שאלתי לשמו. "עודד שמי" ענה."ומה שמך עודד?"- "כי עלי לעודד את עם ישראל"..היתה תשובתו. התשובה של אותו ילד , מאוד מצאה חן בעיני וראיתיה כעין סמל. והנה שמח אני לכך שכמה שעות אחר הפגישה ההיא הנני נמצא בחברת צעירים וצעירות אשר כל אחד פה הוא בבחינת מה עודד-"עודדים" רבים של עם ישראל.

אין זה סוד שיש בינינו קרבה נפשית, ואם כי אתם אין אתם מכסים ממני ואין אני מכסה מכם את ההבדלים הפוליטיים שבינינו , הידידות המתמדת והקרבה שבינינו מפליאה רבים.

סבורני שאחת הסיבות לידידותינו היא הסגולה שלי להבדיל מתוך הבדלי הדעות השונות את העיקר ואת התוך. הנני מסוגל להעריך, למרות כל הבדלי דעות פוליטיים ורעיוניים את האמת ואת האמונה אשר בה מצטיינת תנועתכם מאז.
לשאלת כמה מידידי ממפא"י, מאין הקרבה שביני וביניכם ,המשלתי להם את המשל של הרבי ושני חסידיו אשר שאלוהו לסיבת הפרובלמה של "צדיק ורע לו רשע וטוב לו". על כך ענה להם הצדיק , שהקב"ה אוהב את האמת מעל לכל, ומכיוון שהרשע הוא רשע באמת, ואילו הצדיק  אינו צדיק גמור באמת הוא אוהב את הרשע בגלל האמת שבו. אף אני ,למרות זה שאיני חו"ח סוציאליסט, יודע לכבד את הסוציאליזם של "השומר הצעיר" שהוא סוציאליזם של אמת, ואילו הסוציאליזם של מפא"י הוא  "א געמאכטער סוציאלי".

את התכונה הזאת שבתנועת "השומר הצעיר" הכרתי עוד בראשית ימיה, בוורשה ובגליציה, ונוכחתי לדעת שלא טעיתי, ביחוד בימים האחרונים במלחמה על החלוקה.

האמונה השלמה ואהבת האמת היא המקרבת אותנו גם בשאלת גאולת הקרקע, אותה אנו מחפשים כאן בארץ.
באספה אחת אמרתי: אתם רבנים מחפשים דת? בגולה יש עוד היום יותר דת מאשר בארץ. אתם הסופרים מחפשים ספרות? בסורא ובפומביתא ובספרד וגם כיום בגולה ישנם מקומות בהם פורחת ספרות הרבה יותר מאשר בארץ ישראל. ואולם אם יש משהו שאין למוצאו בשום מקום בעולם זהו קרקע תחת רגלנו-אותו אנו גואלים כאן בארץ.

נפגשתי פעם במתולה עם צעיר שעלה לא מזמן ארצה ושדבר בכל הזדמנות על אהבתו לארץ ולכל אבן בה. לאחר זמן ראיתיו במקום אחר ביהודה, וכששאלתיו: "אהבתך למתולה היכן היא?" ענה "לא באתי למתולה, כי אם לארץ ישראל". נדמה לי שאהבה כזו לארץ הנה אבסטקטית ותיאורטית שאין בה ממש. "אותכם הייתי רוצה לברך באהבה ממשית לגבעה זו, ולשעל אדמה זה, משהו מעין אהבתו של האיכר בצרפת שבספורו של זולה "אדמה"-לא לצרפת כולה, אלא לחלקת אדמתו הוא.

תזכו להשתרש כאן במקום הזה ,ולגדל כאן דור אשר יאהב את הארץ מהמקום הזה ומכאן תלחמו את מלחמתכם, ותזכו לראות את עם ישראל המשוחרר בארץ ישראל."

אחר הדברים האלה הציע מר אוסישקין לשלוח שני מכתבים לרגל הביקור הזה: האחד לאירמה לינדהיים והאחד לשופט ברנדייס. המכתבים נוסחו והוא חתם עליהם במעמד כל חברי הקיבוץ. כשהקריאו את תרגום המכתב לברנדייס ובו נאמר שאנו מקווים לראותו בארץ, אמר כי זו היא "תפילת שוא" ולא נאה להשמיע תפלת-שוא באזני איש אמת כברנדייס. במקום זה הציע נוסח אחר: שיזכה לשמוע בשורות טובות מארץ ישראל הנבנית. לאחר סיור בסביבות הבית והחושות ההרוסות ישבו אוסישקין ובני לויתו לחזור לחיפה. כשיש כבר באוטו,הזכירו לו בקשר עם שם והציעו את האפשרות לקשר את המקום עם שמו של ברנדייס. הוא אמר שיחשוב על כך,ולמחרת ספר לדוד חדשי שכל הלילה חשב על שם נאה למקום ויש לו מעין הצעה:"עין השופט" או "רמת השופט" רמז לקשר שבינינו ובין השופט ברנדייס. הביקור והפגישה הרשמית הראשונה בג'וערה עם ראש הקרן הקימת השאירה על כל הנוכחים רושם עמוק ובמשך כמה שעות המשיכו להחליף דעות ורשמים
מהמאורע.

מנחם אוסשקין ד"ר רופין ו..נפגשים עם ילדי קבוצת עופר ואורן 1939 - מצד ימין מרים הוברמן ומצד שמאל פנינה לייבנר

חיים ויצמן מבקר בג'וערה

חיים ויצמן לידו יעקב חזן ממשמר העמק

חיים ויצמן מביט על הסביבה מעבד לקירות הבית בג'וערה יונה ינאי מסביר

חיים ויצמן נואם בפני החברים