סיפור חיי - ברל קרן מספר על תקופת חדרה

 

צוות המטפלות בחדרה

חדרה

בקבוצת העלייה הראשונה ובמחנה הקיבוצים מילאתי את תפקיד הגזבר. הייתה לנו קופה משותפת לצורך העלייה. לאחר ששילמנו לסוכנות עבור כל העולים, נשארו בקופה כ 30 לירות שטרלינג.  את הסכום זה הבאנו אתנו ארצה והוא שימש לנו לקניית זוג פרדות ועגלה.
הצטרכנו להתארגן לניהול המשק שלנו, לקניית פרודוקטים והציוד הנחוץ. נחום הרצברג מקיבוץ עין החורש, הדריך אותי בעבודת הגזברות, כגזבר ב"ניר". "כסף אין,"  הוא אמר. "צריך להוציא כמה שיש."  הוא הזמין אותי להצטרף אליו לנסיעה לחיפה. "בוא תראה איך קונים מצרכים." הוא אמר לי להכין רשימה של כל מה שנחוץ:  חצי פחית חלבה, רבע פח ריבה, חצי פח שמן, חצי שק קמח, חצי שק סוכר, חצי שק אורז...
הגעתי לחיפה בפעם הראשונה. מצאתי עיר קטנה, עלובה, הרבה ערבים הסתובבו בה. הרצברג הביא אותי ל"המשביר" ונכנסנו למחסן. היה שם בלגן של שקים ואריזות. עלינו לקומה שיניה ולהפתעתי, בניגוד גמור לעליבות של המחסן, ראיתי משרד לתפארת. ישב בו אדם לבוש יפה, לא על פי אמות המידה החלוציות שלנו, זה היה מנהל החשבונות. הרצברג הכיר בינינו.
נתתי לו את הרשימה והוא שלח אותי למטה לקבל את המצרכים.
התברר לי שהמחסנאי, גצל, הוא יליד ביאליסטוק. מיד התיידדנו. הוא הביא את כל המצרכים, שקל אותם ואמר, "אני אדאג להעביר אותם לחדרה."  "איך?" שאלתי.  אחרי שהסביר  לי יצאנו חזרה. ואיך הגיע המשלוח? העמיסו את החבילות על עגלה רתומה לחמור, הובילו לתחנת הרכבת, שם המצרכים הועלו לרצפת הקרון והכתובת שלנו נכתבה עליהם בגיר. המשלוח הגיע ברכבת לתחנה בחדרה, ואנחנו באנו לשם עם עגלה לקבל אותו.
כשהגענו לחדרה סיפקה לנו הסוכנות רק מיטות ברזל בלי מזרונים, והלוואה לבניית צריפים. הלוואה לא בכסף, אלא בתלושי סוכנות. הייתי בא עם התלושים לאלוויץ – סוחר עצים מחדרה - ובעד כל תלוש הוא נתן לי רק 75 אחוז. אשראי לא היה. הכסף אף פעם לא הספיק. את חשבונות הקיבוץ ניהלנו בצורה מסודרת. מחזור הכספים היה קטן מאד. מובן שלא היה שום תקציב אישי. נאלצנו לחיות בצמצום רב ולהסתפק במועט. תשלום עבור עבודת החברים קיבלנו רק בסוף החודש והיו מעסיקים שגם אז לא שילמו. היינו חייבים לפרנק הקצב ולגניה מתנובה של חדרה, והם לא הסכימו לספק לנו מצרכים. ביקשתי מהקצב שימשיך לספק לנו בשר ונשלם לו לעת עתה חצי מהחוב, והוא הסכים. 

החברים מקבוצת אמריקה בחדרה 1934

הסתדרות הייתה קופת מלווה בחדרה. היה שם פקיד שנתן הלוואות. חייבו אותנו לרכוש מניה בקופה הזאת בסך 50 ליש"ט. הקופאי היה ביאליסטוקאי לכן זכיתי
ליחס מיוחד. בחדרה הכירו אותי רבים, כי לפני היה שם יוסק'ה, פעיל במועצת הפועלים, ובכל פעם שראו אותי אמרו: הה, קרופינסקי! 
החברים והחברות עבדו בכל מה שהזדמן. היה לנו בית מלאכה למרצפות ובית מלאכה לרעפים (היום עומד למזכרת ליד המזכירות "מכבש בורג" ששימש להכנת המרצפות). הייתה קבוצת צבעים, עבדנו בפרדסים ובבניין ובסלילת כבישים  -סיפקנו אבנים לסלילת כביש חדרה תל-אביב. בהמשך הייתה לנו נגריה וקיבלנו הזמנה גדולה מהסוכנות לאספקת חלונות, גגות רעפים, תקרות למאות בתים בעמק חפר. עם הזמן רכשנו גם  אוטומובילים (מפעל ההובלה ).
מלבד העיסוק בגזברות עבדתי בפרדסים, בבניין ובכיסוי גגות ברעפים מתוצרת בית המלאכה שלנו.
                                                    

מעבירים את סלי הפרי  על המסילה לבית האריזה

 פנינה עבדה בהתחלה בעבודת חוץ ככובסת (ועד היום חייבים לה כסף) אחר כך היא וחברה ממסילות הצטרפו לגדוד של בחורים לסלילת כבישי חדרה, הן ניפצו אבנים לחצץ.
 אחר היא הייתה גם מחסנאית מטבח. חמור עם שני ארגזים על גבו שימש לה להובלת המצרכים. כשהשתפר המצב הייתה נוסעת לשוק עם עגלה וסוס.
 אבל המקצוע העיקרי שלה היה טיפול בתינוקות. את ההכשרה הראשונה קיבלה מד"ר פישר בחדרה. הוא השתייך לאסכולה ייקית קשוחה מאד.
 אחר כך השתלמה אצל ד"ר פלק, גם הוא מאותה אסכולה. הם היו נוסעים יחד בחולות חדרה אל המטופלים שלו כשהוא מלמד אותה בדרכים ומאפשר לה לצפות בו בעת טיפולים ובדיקות.  


                                                     

חדר האוכל בחדרה - עומדת גיטל שפירא עם קרוב משפחה

                                    

הנהגים בחדרה

                                                          

משחק כדורעף בשעות הפנאי