סיפור חיי - ברל קרן ממשיך עם סיפור ההתיישבות בג'וערה

 

ג'וערה בכול תפארתה

כך כתוב על היום הראשון בספר "עין השופט":
..השיירה נעצרה בבקעה שלרגלי ההר.הכל מרימים עיניהם לפסגה עליה מתנוסס כמבצר אגדי מימי הביניים,הבית...
העבודה רותחת,הגפירים מתהלכים  בחשיבות סביב עמודי הגדר הנמתחת.עתה נמקים את הבית.חשמלאים מתקינים את הדינמו ומקימים את הזרקור על הגג.יום העליה מתקרב לקיצו, הוקמה הגדר,נסללה מעין דרך לגבעה. ויהי בוקר,ויהי ערב-יום ראשון לתולדות היישוב העברי בהרי אפרים.


בסופו של יום זה,חזרתי עם קבוצת חברים לחדרה עם חששות ודאגה רבה לקבוצה שנשארה מבודדת  כשבכפרים הערביים סביב-כפרין,דלית-אל-רוחה,ריחניה, שלטו אז הכנופיות. 
בתקופה זו קרה  המקרה של חטיפת משפחת לייזרוביץ ובה שלושה ילדים.האבא היה קצין משטרה במחנה אסירים ליד עתלית.אנשי כנופיית אבו דורה חטפו אותו עם בני משפחתו.
כנראה שאת המבוגרים הוציאו להורג.את הילדים שחררו בשדות משמר-העמק והם הגיעו לפנות בוקר לקיבוץ.
כגזבר הגעתי מדי פעם לג'וערה לכמה ימים בשבוע.כדי להגיע לג'וערה הייתי  נוסע באוטובוס חדרה לחיפה ( ולפעמים הזדמן טרמפ באוטו משא שלנו ), ומחיפה באוטובוס ליוקנעם.

ארוחה בג'וערה

הכתובת שלנו ביוקנעם הייתה מאפיית קרמר.
שם חיכינו עד שהזדמן רכב כלשהו לנסיעה דרך רמת השניים,עגלה או משאית,עד לג'וערה.את הדרך ממשמר העמק היינו עושים ברגל.
מדי פעם יצאה עגלה עם סוסים ליוקנעם,עד למאפיה של קרמר.
ביום שנהרגו לולק ואפרים,בשמענו את היריות מכיוון רמת השניים ראינו מגג הבית את הפרדות עם העגלות בריצה מבוהלת ובאחת מהן הגיעו ברוך ומישה.
בתקופה הראשונה היינו יורדים עם עגלה לבאר א להביא לג'וערה מים בחביות.
מאוחר יותר ,ניקינו את  מעין עין סוס.המעיין  היה מוזנח,מלא  בוץ.אחרי שניקינו אותו ושאבנו את שאריות הבוץ הוספנו קירות בטון וגג,והתקנו משאבה וצינורות להעלות את המים אל מיכל שעמד על גג הבית הגדול.
ביוני 1938 התחלנו בניית הנקודה החדשה,מקום הקיבוץ היום.   

הגברים מתאמנים בתפיסת ערבים

הנשים מתאמנות על גג הבית בג'וערה