סיפור חיי- ברל קרן מספר על עבודות השדה והתחבורה

 

מנוחת הפלחים בשנות החמישים

עבודות שדה

מדי פעם עבדתי במספוא, בדרך כלל עם איציק טרש. היינו יוצאים לשדה, קוצרים בחרמשים את המספוא, מעלים  יחד בקלשונים על עגלה עמוסה לגובה, עד כמה שרק ניתן, אחד מרים את המספוא ואחד עומד למעלה ומסדר. אחר כך נסענו על גבי המספוא עד למשק. 

במלחמת השחרור החלפנו את הפלחים. עבדנו אז בחריש, היינו נוסעים בקומנדקר (בלי רשיון כמובן) לשדות הנטושים שבעמק. 
חרשנו עם טרקטור קטרפילר. הספקנו גם לזרוע ולעבוד בקציר, והובלנו במק (עדיין בלי רשיון) את שקי התבואה מהשדה אל האסם. 



 

בור התחמיץ 1944

 

שמשון רזניק ואליק קרן במוסך

"התחבורה"

בשנות ה – 40 פעל ארגון תחבורה ארצי של כל הקיבוצים. תקופה מסוימת, כשנתיים, החלפתי את לוי בניהול הארגון. 
לעין השופט היו אז 8 משאיות. "תחבורה" היתה מקבלת את הזמנות העבודה, מחלקת את ההובלות לקיבוצים ומשלמת עבור העבודה. היו לארגון שני משרדים: בתל-אביב ובחיפה. 
הובילו בעיקר צינורות לנגב וחומרים לבנייה: מלט, חול, זיפזיף, חצץ ועוד. תחבורה גם רכשה את המשאיות עבור הקיבוצים ועבור הסוכנות (טנדרים לנוטרים).
היו אז שנים קשות בדרכים, ימי מאורעות ויריות. כל נסיעה היתה כרוכה בסיכון. 
הבריטים היו סוגרים כבישים, עוצרים מכוניות, עורכים חיפושים. היה לי אז כרטיס חופשי לאגד שאפשר לי לנסוע ברחבי הארץ ומהבריטים קיבלתי כבעל תפקיד רשיון מיוחד למעבר חפשי בדרכים. 

מרדכי טיכנר מוביל צינורות למוביל הארצי

 
ב 1947, ימי המאורעות שקדמו למלחמת השחרור, גברה הסכנה. הערבים היו יורים על רכב שעבר בכבישים וברחובות חיפה, בעיקר ביציאה על יד ואדי רושמיה. 
לפעמים לא ניתן היה לחזור מחיפה לקיבוץ. בתקופה זו פנינה נתקעה בחיפה עם יולדת ותינוקת. 
לא ניתן היה לצאת עד הערב והן נשארו בבית קפה בעיר התחתית.
זכור לי מאותה תקופה הפיצוץ הגדול של בית "סולל בונה" בחיפה, ליד משרד "תחבורה".
ניהול הארגון היה מורכב ומסובך. 
בגלל מחסור בעבודה היתה תחרות גדולה בין המובילים, סכסוכים וברורים בועד הפועל מול קואופרטיבים אחרים – "שלב", "המניע" ועוד. 
 היה סדרן עבודה שעשה העדפות ואפליות. דברים אלה ואחרים, שלא היו לרוחי, השפיעו עלי להשתחרר מהתפקיד.

משאית משנות הארבעים

ע