סיפור חיי- ברל קרן מספר על ההתגייסות להגנה והורדת מעפילים

אימונים של ההגנה בחדרה     1935

באותה תקופה הצטרפנו להגנה המחתרתית. תפקידנו היה להוריד בלילות מעפילים שהגיעו בעליה הבלתי לגאלית. היינו מובילים אותם דרך יער חדרה ומשם מפזרים אותם לקיבוצים – עין שמר, גבעת חיים, גן שמואל ואחרים.
בספר עין השופט שראה אור בשנת ה 25 להקמת הקיבוץ כותב ברל:
כך הוכנסנו להגנה -
זה היה בחדרה. מספר חברים נקראו אל בית מבודד בקצה המושבה, כשהם  "מצוידים" בסיסמת זיהוי. ראינו לפנינו נערה בודדה המשוטטת בעצבנות בחושך. לאחר שחלפה מספר פעמים על פנינו, שואלת היא לסיסמה ואז מכניסה אותנו לחצר אפלה, שם מחכים בתור להיכנס פנימה. נתקפנו התרגשות ואפילו קצת פחד.

אחד אחד מוזמנים אנו להיכנס. חדר מאופל. על השולחן כמה אקדחים ומנורת נפט. מאחורי המנורה בוקע קול גברי ושואל: "המוכן אתה למסור נפשך על הגנת המולדת?... התעמוד בסבל ועינויים מבלי למסור סודות ה"הגנה"... אם תהיה סתירה בין הקיבוץ או התנועה לבין ה"הגנה", מה תעדיף?..."
שאלות חיים כבדות. קשה היה לדעת כיצד ענה כל אחד. עובדה היא שכל חברי הקיבוץ שהוזמנו אושרו כחברי ה"הגנה". (רק לאחר מכן התברר שקיבלו המלצות מוקדמות על כל אחד מאתנו).
טכס ההשבעה המסורתי היה לנו חוויה בלתי נשכחת.

מכשיר לאיתות שהיה הקשר עם אוניות המעפילים

על הורדת מעפילים ראשונה כתב ברל:
באחת השבתות בשעות הבוקר הגיעה קריאה סודית לאותם חברים שזכו להתקבל ל"הגנה" (התנאי היה לפחות 6 חודשים בארץ) להגיע לבית מסוים בשכונת אפרים.
נפגשו שם שתי עשרות של חברי "הגנה" נוכח דב הוז שמסר על החלטת המוסדות לסכל את המדיניות הבריטית המגבילה את העלייה. 
בלילות הקרובים תגענה אוניות מעפילים לחוף חדרה ועל חברי ה"הגנה" במקום בשיתוף עם קבוצות "הפועל הימי" מחיפה לבצע את ההורדה. בין ההוראות: סודיות מוחלטת, לא לעורר כל חשדות מצד המשטרה הבריטית המסיירת בדרכים ולא מצד האוכלוסיה הערבית המתגוררת בסביבת הים.
לפנות ערב יצאו הסיירים שלנו כאילו היו זוגות המטיילים על שפת הים, על מנת לתהות על המשמרות הבריטיים ולהטעותם. 

כדי להגיע לים בלי להיתקל בכוחות המשטרה ובמאהלי הבדואים היינו חוצים את יער חדרה, הוא יער האקליפטוסים הנודע, ועוברים דרכו בלילה. היתה זו משימה קשה בגלל החושך המוחלט. 
כמובן שבחרו בלילות ללא ירח, ומשום מה לא נעזרו במצפן. 
הרעיון היה לצאת לפנות ערב ולהעביר חבל לאורכו של המסלול עד לים. תפקיד זה הוטל על שניים מחברינו.

אוניית מעפילים מגיעה לחוף

מפקד הפעולה היה מוטקה כהן (נספה בסירת הכ"ג) ועמו כעשרים אנשי "הגנה" מחדרה וכעשרים מחברי "הפועל הימי" חיפה. כל הציוד, בחלקו כבד למדי, הועמס על הכתפיים.
נכנסנו ליער כשכל אחד נוגע  בגב קודמו. לאחר רבע שעה התברר שהחבל נקרע... המפקד, שהיה גם המוביל, המשיך ישר לפי החוש כשלאחריו טוענים אלה להימין ואלה להשמאיל. לפי לוח הזמן כבר היה צריך לצאת מן היער אך לא נראה הסוף. שוטטנו ביער כל שעות הלילה ורק לפנות בוקר יצאנו מהיער בסביבות "עטה", באותו צד בו נכנסנו.
רק בלילה הבא, לאחר הרפתקאות רבות נוצר קשר עם אוניה בלב ים, שחייה אליה – כשלושה ק"מ - הורדת מעפילים לסירות והעברתם אל קרבת החוף. 
בעזרת חבלים הם הובלו אל החוף. היתה זו שיירה מוזרה מאד שהגיעה דרך היער אל מחנה הקיבוצים, שם ציפו להם החברות ציפייה דרוכה כל הלילה, עם אוכל ומשקה. לאחר שסעדו הועברו מיד למקומות מבטחים.
עם אור הבוקר חזרה קבוצה של חברים לים להטביע ציוד שנשאר שם ללא אפשרות להחזירו.

סמל ההגנה הראשון

קורס נוטרים