 |
נפרדים מנופי פולין ארץ מולדת (בצילום: ציפקה גלצור דוציה מן ולובה בן חורין) |
העליה לארץ
ההורים שלי היו ציונים ותמכו בעליה לארץ, בניגוד להוריה של פנינה, שלא היו ציונים והתנגדו לעליה.
הורי ראו שאין עתיד לצעירים היהודים בפולין. היתה אפליה, אנטישמיות, איסור לימודים גבוהים.
המצב הכלכלי הקשה גרם להתקפות על היהודים. ברחוב היהודי לבונד היה כוח רב. הם דגלו בקיום יהודים בכל מקום בעולם ושללו את העליה לארץ, אבל הנוער היהודי הציוני רצה להגשים ולעלות.
בתנועה התחנכנו על ברכי הפיכת הפירמידה: מעם סוחרים לעם פועלים, ועל הגשמת הרעיון הציוני - עליה.
מי שלא התכוון לעלות ארצה עזב את התנועה.
עליתי עם הקבוצה הראשונה שיצאה מצ'נסטוחובה ב 1933. למעשה, כמעט שעיכבו אותי בצו רופא. שמי נמחק מרשימת העולים ונראה היה שאין לי סיכוי לעלות עם קבוצה זו. בבדיקה רפואית מצאו אצלי כתם על הריאה והרופא אסר עלי את העליה.
הקפידו אז מאד על הבריאות כדי שההסתדרות הציונית לא תצטרך להעמיס על עצמה בעיות בריאותיות. פניתי למנהל החלוץ, והוא אמר שאין בררה. שאצטרך להישאר.
טענתי שבהכשרה הייתי בריא. אף פעם לא חליתי. התעקשתי, התווכחתי, לא ויתרתי, לבסוף, יומיים לפני העלייה קיבלתי את האישור.
 |
האוניה בה עלתה לארץ טובה ניר בשנות העשרים |
 |
רחל רימון (קשטן) עולה לארץ עם חבריה |
 |
עליה לארץ של יהודה לבון |
בניגוד לפנינה, שהסתבכה בנישואים פיקטיביים, הצלחתי לעלות עם סרטיפיקט ליחיד (דבר יקר מציאות אז).
הגרעין הראשון מנה כשלושים איש.
נסענו ברכבת לאיטליה ומשם הפלגנו באוניה "מרטה ושינגטון". לאחר חמישה ימי הפלגה הגענו לנמל יפו.
האוניה לא יכלה להגיע עד לרציף, ערבים הורידו אותנו בסירות אל החוף. דרכנו על אדמת ארץ ישראלבהתרגשות גדולה.
שבוע ימים שהינו בבית עולים בתל אביב, בית שאליו הגיעו כל העולים עד שהסתדרו בארץ.
משם יצאנו כגרעין לקיבוץ עין החורש שישב אז בחדרה. לאחר מספר שבועות עברנו למגרש הקיבוצים בחדרה, ששימש מקום הכשרה לקראת העליה על הקרקע.
הקיבוצים שנמצאו שם באותה תקופה היו: בניר, קיבוץ אמריקה, הבונה (דורות), מסילות.
 |
גלויה שקיבול אהרון אפרת מחברי 'בניר' שעלו באוניה ויליס 1933 |
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה