מאוצרות ארכיון עין השופט: סיפור חיי- ברל קרן מספר על ההכשרה בצ'נסטוחובה

הורה צ'נסטוחובה

יום אחד יצאתי עם אהרון פיקס (אפרת) לעבודת חוץ בתחנת רכבת.
בעבודה זו הצטרכנו לפרוק בידיים עצים מהקרונות ולהעמיס אותם על עגלות. העבודה נעשתה בחורף קשה, בכפור. עבודת פרך ממש. את העצים הובלנו בעגלות למאפיה ושם פרקנו אותם וסידרנו במרווח הצר שבין התנור לקירות.
זכור לי מקרה שהרשים אותי אז מאד: שליח החלוץ מהארץ הגיע לחווה – אפטר – (חבר תל יוסף), יצאנו אתו ועם קרינסקי (האגרונום) לעיר. בדרך התקיפו אותנו - אתם בורחים? צריך להחזיר מלחמה! והתחיל לזרוק אבנים על התוקפים והם מיד הסתלקו.

שמשות הבית מנופצות - מעשי ידי השקוצים

ומקרה אחר שאני זוכר: פעם חזר בערב אחד מחברינו מהעיר לחווה וסיפר שעצרו את ה. שקוצים נטפלו אליו וטענו שגנב להם את האופניים.
באותו ערב הלכתי לשופט חוקר יהודי מידידי החוה, סיפרתי לו מה שקרה ובקשתי שישחרר את חברנו. אין לנו אף זוג אופניים בחווה וגם אין שום צורך באופניים. השופט אמר לי שעל פי החוק אם טוענים שאדם גנב, קודם כל עוצרים אותו. בסופו של דבר הוא בכל זאת התערב והביא לשחרורו של ה.
ובהמשך היומן כתוב:
כשבאנו היום הביתה, אני וברל, עם הלחם ועם הנפט היתה עצבות משונה בין האנשים. ברל יש לו המצאה. בגנבה הוא סידר חוט חשמל עד למיטתו ושם הוא מכניס מנורה תחת השמיכה וקורא (אסור שדרך החלון יראה מישהו אור חשמל בחדרנו). מקנאים בו ממש. האפלה בחדר עוד מגבירה את הדיכאון שבלאו הכי גדול תחת לחץ הקור והרעב.

גלגל לכיבוש חציר

אביב 1932. מבוכה רבה מצאתני היום בשובי מן העבודה. מ. (מולא) שהיה מהראשונים שיצאו לעבודת חוץ בבית החרושת נפצע קשה על ידי מכונה. עלינו, הרגילים עד היום רק לעבודה חקלאית, זה עשה רושם מדכא. אני הרהרתי והרהרתי ולבסוף כאילו פלטתי: המ... הנה תוצאות הידחפותנו לחרושת. זה לא בשבילנו... וצריך להודות שברל מיד ידע לענות, ואפילו בחריפות, שבאם רוצים להיות לפועל צריך להתרגל גם לתאונות. יפה ונכון, אבל בכל זאת קשה מאד.

אבל חברי "בניר" הוכיחו את נחישותם. לאט לאט התחילו לזרום הכנסות מהעבודה בעיר לקופת הקיבוץ, ובחוברת "החווה" כתוב:

אנשי "בניר" הרימו את ראשם והגבירו את מאבקם בחוכרים במגמה לדחוק את רגליהם מהחווה. ואמנם חלום זה התגשם לאחר עבודה כשכירים במשך כשנתיים וחצי. ואז בוצעה תוכנית זריעה ושתילה חדשה, גדלו ההכנסות ועלתה רמת החיים.

על אף שעבדנו קשה היה הווי שמח. ישבנו לאכול סביב שולחן אחד ארוך. לפני הארוחה היינו שרים בהתלהבות בעברית, אידיש, רוסית ופולנית. אוכל לא היה כמעט, אבל המבשלות הטובות הלומז'איות, רחל צור, רבצ'יה ושיינה, הצליחו להכין מכלום אוכל טעים.
המאכל העיקרי היה אפונה מעוכה מתובלת בשומן חזיר ובבצל - גרוחובקה.

הפלוגה בצ'נסטוחובה

עוד בתקופת החוכרים התחלנו לצאת לעבודה בעיר בבתי חרושת של יהודים ובעיקר בבית חרושת גדול מאד לעבודות מתכת שהיה שייך להורוביץ (אביו של וילק ממשמר העמק).
בהמלצת הורוביץ הצלחנו להשיג עבודות בבתי חרושת נוספים.
מדי פעם נשלח אלינו מדריך מהתנועה להרצות וללמד אותנו על הציונות ועל תנועת העבודה, פרויד ואדלר, בורוכוב, פלכנוב ואחרים ועל הקיבוצים בארץ.
שני מדריכים אני זוכר במיוחד: בונים (משער הגולן) וצבי רודניק (ארד, מעין שמר). צבי ארד היה אדם מרשים, גאון.
בגיל 15 סיים את הגימנסיה. מלבד ההרצאות הוא נפגש עם כל אחד ואחד מאתנו בנפרד, בשיחות האישיות אתו היה מברר מה אנחנו חושבים באמת על עתיד העם היהודי, על הציונות ועל ההגשמה.

ב 1931 נאלצה התנועה להחכיר את החווה.