סיפור חיי- ברל קרן מספר על המחצבה ועבודת החצרנות

המחצבה -  המפעל הראשון של עין השופט

המחצבה

בסוף שנות השלושים קנינו מחצבה קטנה, עם מנוע של בוכנה אחת. המנוע היה מפעיל פטיש שניפץ את האבנים ודרך רשת עם חורים בגדלים שונים מוין החצץ לגדלים שונים. 

משה מחרוק

הפעלנו את המחצבה לראשונה בעין השופט ליד החשמליה. היינו מביאים אבנים מהסיקול, וגורסים אותן לחצץ ששימש לבנייה הראשונה בקיבוץ. אחר כך עבדנו באזור נצרת וסיפקנו חצץ לקבלן ערבי. היינו שלושה מפעילים: אני, מולה ונדמה לי שחיים מהקבוצה הגרמנית. 
כל בוקר נסע אחד מאתנו למחצבה. הקבלן היה מספק את האבנים ולוקח את החצץ לשדה התעופה של רמת דוד, שנבנה  אז על ידי הבריטים.
תקופה קצרה עבדה המחצבה בואדי מילק ומשה מחרוק היה רוכב אליה על סוס יום יום הלוך וחזור. 


באותה תקופה קרה המקרה שעדנה ואמנון, בני 4-5 , הלכו ברגל לחיפה, הרבה חברים התגייסו לחפש אותם בשדות, ומשה מחרוק שחזר עם סוסו מהמחצבה, מצא אותם באיזור הכפר ריחניה והחזיר אותם בשלום. 
מאוחר יותר העברנו את המחצבה לואדי ערה והפעיל אותה קבלן מחדרה – אנצילביץ'. הובלנו אז את החצץ עם המשאיות שלנו לסלילת כביש הסרגל. אחר כך מכרנו את המחצבה לאנצילביץ'.

אמנון ריטר

 

עדנה קרן - קרמר

חצרנות

עבדתי גם בחצרנות. בעבודה זו היינו מתקנים עגלות ורתמות. רצענות למדנו מאיציק טרש שידע את המקצוע מהבית. העבודה כללה את מחסן הכוסבות – סידור השקים עם הזרעים השונים והכנת תערובת לבהמות-  כוסבה,  סובין, חרובים קצוצים - ולערבב הכל באת. 
עדנה זוכרת שהילדים היו באים ללקט חתיכות חרובים מתוך התערובת, משום שחסרו אז ממתקים. היינו גם מובילים אוכל ומים לעובדים ביער,  וכדי חלב למטבח. יום העבודה נמשך מהבוקר עד הערב.

עבודה במספוא עם זוג הפרידות על החציר מנחם וקסלר בקלשון שרגא שזר