יחסי יהודים ערבים ברמת מנשה- מחקר של גדי רקובסקי (ה)

חלק (ה)

ביקור חברים -דוב ושמחה ורדי , נוח ונעמי פלד וילדיהם , בכפר מוסמוס - צילם דוב ורדי בשנות הארבעים

 

פרק 4: דפוסים מרכזיים ביחסי השכנים

בפרק זה נסטה מעט מן התיאור הכרונולוגי של האירועים וננסה לבדוק את ההיבטים השונים של יחסי  השכנים באזור. עם זאת, מיקומו של פרק  זה בעבודה אינו מקרי מכיוון שהתקופה שתוארה לעיל בפרק 3 היא התקופה שבה הבשילו והעמיקו הקשרים. בעוד בתקופת המרד הערבי העיבו המתח והדתות על מערכת הקשרים, הרי שכעת יכלה מערכת זו להתפתח. 
אין להסיק מכך שאין חשיבות לתקופה הראשונה, או שבתקופת מלחמת העולם לא היו בעיות, נהפוך הוא, חלק גדול מדפוסי היחסים נוצרו בתקופה הראשונה ומנגד, בעיות, סכסוכי קרקעות וכו' התגלו גם בתקופה השנייה, כמו בפרשת גלעד שהוזכרה לעיל. עיקר תפקידיו של פרק זה יהיה אפוא לתאר, לבחון ולנתח את מצב הקשרים בין שני העמים ערב המבחן הבא – מלחמת 48'.

א.    ההיבט הגיאוגרפי
הקשרים באזור הושפעו לטוב ולרע מן הקרבה הפיזית בין היישובים היהודים והערבים. כך נוצרו הקשרים של עין השופט בעיקר עם כפריין, של קיבוץ דליה עם דלית-אל-רוחה ושל רמת-השופט עם ריחניה.
אמנם לעין השופט, בתוקף היותו ראשון המתיישבים, היו קשרים גם עם כפרים נוספים, כמו ריחניה למשל וכן עם כפרים שמחוץ לתחום עבודתנו -  באזור משמר-העמק/מגידו, אך האינטנסיביות של קשרים אלו היתה קטנה בהרבה. אין ספק שבין שלושת ה"זוגות" הללו היו הבדלים בולטים. 
מקורם של הבדלים אלו היה בשוני שבין שלושת הכפרים הערביים ובעיקר בשוני שבתהליך העברת הקרקעות ובמצב החזקת הקרקע. כך לדוגמא, העובדה שבכפריין היו רוב האדמות בחזקת "מלכ", וכן העובדה שלא היו לעין השופט תביעות קרקעיות מכפריין, הקלה על הקשרים בין שני היישובים. לעומת זאת, ההתיישבות בדליה נבנתה במידה רבה על ההנחה שתושבי דליית-אל-רוחה ואום-דפוף עתידים להתפנות מן השטח, מה שגרם לעימותים ולקשיים בבניית מערכת יחסים תקינה. 
בין רמת-השופט לריחניה, הגם שהועברה קרקע, לא גרם הדבר לבעיות משום שהיו אלה קרקעות של משפחה שעזבה את הכפר ולכן לא חשו אנשי ריחניה כי הם מאוימים על ידי ההתיישבות היהודית. לעומת זאת, קשה להצביע על שוני רב בין היישובים היהודים.
כל שלושת הקיבוצים נמנו על אותה תנועה, חבריהם באו מרקע דומה ובכולם היתה תפיסה בסיסית ששיתוף פעולה עם הערבים רצוי. "היינו חברי השומר-הצעיר, בקרבנו היתה אפילו אופוזיציה שמאלית וברור שהאווירה כלפי הערבים היתה חיובית ורצינו בקשרים עמם. זה היה בתקופה שבתנועה צידדו בתכנית הדו-לאומית של בנטוב. היינו שותפים לתפיסה זו ולא היו תופעות של שנאה ובוז לערבים." דברים אלו של נתן גיזבורג (דליה), מייצגים את התפיסה שהיתה מקובלת בשלושת הקיבוצים על חלק גדול מן החברים. ביטויה המעשי בשטח היה כמובן קשה הרבה יותר, אך כדאי לבדוק בנקודה זאת את עמדת התנועה, קרי השומר-הצעיר, ואת מידת השפעתה על הנעשה בקיבוצים.

המרד הערבי בטבריה שנות השלושים - ויקופדיה

יעקב חזן - ויקופדיה

ב. עמדת התנועה והשפעתה
בספטמבר 1941, במסגרת סיורו באזור, נפגש י. וויץ עם יעקב חזן במשמר-העמק ושוחח עמו על "התכנית להעברת אוכלוסין". תשובת חזן היתה (על פי וייץ) כי "הוא והקיבוץ הארצי מתנגדים לתכנית זו משום שהיא עלולה להזיק בהקימה את הערבים נגדנו." באותה תקופה פעלה בקיבוץ הארצי מחלקה ערבית שקיימה פעולות הסברה, אספה נתונים והשקיעה מאמצים בהכשרת חברים שיעסקו בצורה רצינית בטיפוח קשרי השכנים. אחד מאלו שהוכשרו היה חבר עין-השופט משה אבינרי ז"ל. חשיבות העניין מבחינת התנועה באה לידי ביטוי בכמה מאמרים שנכתבו באותה תקופה בהשומר-הצעיר ובהם הצעות ותכניות ליצירת מערכת קשרים ושיתוף פעולה: "טיולים וביקורים בכפרי הסביבה, הזמנת נכתבים ערבים ליישובים שלנו, פגישות משותפות בהן ישוחחו על נושאים חקלאים שונים
( . . . ), גם הופעה משותפת לגבי השלטונות המקומיים בעניינים כלכליים ( . . .), יש לברר את האפשרות של הגשת עזרה רפואית מאורגנת, קיום סמינריונים משותפים, ייסוד מועדוני ספורט ( . . .)"במקום אחר מציע אליעזר באוואר כי: "בד בבד עם פעולות ההסברה, עלינו לטפח את יחסי השכנות היומיומיים בינינו ובין הערבים (. . .)" " . . . והרי לא מעטות הן הדרכים בהן נוכל לפעול החל מביקורים הדדיים והגשת עזרה רפואית, וגמור בהדרכה חקלאית, מלחמה משותפת נגד מזיקים וכדומה."דברים אלה ממחישים את הכוונות והדעות שרווחו אז בתנועה אך השאלה המתבקשת היא, עד כמה השפיעו כוונות אלו על מערכת היחסים בשטח.

פגישה של חברי עין השופט עם נכבדי כפריין - שנות הארבעים

בכל מה שנוגע לאזורנו, נראה כי השפעתה והכוונתה המעשית של התנועה היתה מינימלית. כמו כן לא היו כמעט ניסיונות לתיאום ולשיתוף פעולה בין שלושת היישובים וכל אחד מהם פעל למעשה באופן נפרד. טוביה לישנסקי, למשל, מציין כי היה רצון ליצור יחסי שכנים בתנועה אך קשרים אלו היו כהגדרתו: "תיאורטיים". לדעתו, נוצרו הקשרים החזקים יותר דווקא כתוצאה מאינטרסים משותפים. טוביה הזכיר גם את המחלקה הערבית של הסוכנות היהודית שפעלה גם היא בהכוונת יחסי שכנים, אך במקרה של רמת-מנשה לא היתה לה השפעה רבה.ברוך שתיל, המכתאר של קיבוץ דליה אמר כי לא היו הנחיות מיוחדות מהתנועה, "היו הנחיות מן הצבא והמשטרה: להשתדל ולשמור על השקט".גורם נוסף שהיה מעורב בצורה משמעותית יותר בשטח זה היה שירות הידיעות של ההגנה -  הש"י. ארגון זה ניצל את הקשרים עם הערבים למטרת מודיעין.