חיות בכלוב

חיות בכלוב

החיה בטבע מפתחת אינסטינקטים חזקים,העוזרים לה להתקיים. מה קורה לחיה ולאינסטינקטים כאשר האדם כולא אותה בגני חיות, מרחיקה מסביבתה הטבעית ומן הסכנות הנשקפות לה – מספר הווטרינר ד"ר יקותיאל שרעבי.

עופרה בריל, "חותם" – 26.4.1980

האדם חרת על דגלו מושגים כמו חירות, דרור, שחרור. מתוך אנוכיות תמימה הוא סבור, שמושגים אלה מתייחסים רק לאדם באשר הוא אדם. ואשר לחיה – שאני. החירות בידינו לעשות בה כרצוננו. כאשר למד האדם לגבור על החיה, הופר האיזון בטבע. האדם, "בכושרו" הרב, הצליח להכחיד חיות רבות והן נעלמו ממפת העולם. גני-החיות נועדו לכאורה לשמור על החיות, לתת להן מקלט מוגן מפני קנה-הרובה או החץ נורה מרחוק, אך חיה בכלוב כבר אינה כחיה בת-מינה החיה בטבע.

מה קורה לחיה שהאדם גזל ממנה את חירותה?
ביקשנו תשובה לכך אצל ד"ר יקותיאל שרעבי, רופא וטרינר, ואלה דבריו:
"צריך להבדיל בין חיות שנלכדו והועברו לשבי לבין חיות שנולדו בשבי. חיה בטבע מפתחת אינסטינקטים מאוד חריפים, בגלל הצורך בהתמודדות מתמדת על הקיום.
רוב החיות רגילות למרחבים פתוחים, לחיים בלהקות, שיש בתוכן הירארכיה של חזק וחלש.
חיות בסביבתן הטבעית בריאות מאוד, שריריהן מפותחים, הן לומדות אחת מרעותה כיצד לטרוף טרף, כיצד לטפל בגורים, כיצד להזדווג; והנה לפתע מוציא האדם חיה כזו מסביבתה הטבעית ומכניסה לכלוב.
 המשבר העובר על החיה הוא קשה מאוד. היא נעשית חדשנית ותוקפנית בשלב הראשון. ובשלב השני אפאתית לחלוטין. יש חיות שהמשבר הזה עלול לעלות להן בחייהן.
 הן פשוט מסרבות לאכול. מבין הקופים, הבבונים הם הרגישים ביותר והמעבר לשבי מאוד חריף לגביהם. הם עלולים למות מרעב. לחיות הרגילות לצוד ולטרוף את מזונן, קשה להתחיל ולקבלו מוכן.
ידוע, שאם תזרוק לנחש חנק ארנבת מתה, הוא יסרב לאכול אותה, אבל אם הארנבת חיה הוא יתעורר לחיים. הנחש חש את הטרף על פי רעידות האדמה, הוא כורך את גופו סביב החיה, חונקה ובולעה שלמה (בתאבון)".

במקום ציד – פרו ורבו

"הבה נציץ לכלוב של האריה – מלך החיות. מראה אדיר יש לו, מפחיד קצת כל בן-אנוש. בטבע יש הבדלים ניכרים בין האריה הזכר ללביאה הנקבה. הלביאה בטבע ממליטה פעם בשנתיים, ואילו בשבי כל שנה.
קשה להסביר בצורה מדעית ומדויקת מדוע תנאי שבי נוחים יותר להפריה.
יתכן שבתנאים הטבעיים קיימת דחייה הורמונאלית בתהליך הביוץ, ויתכן שכל התהליכים ההורמונאליים איטיים יותר משום שהלביאה פעילה יותר. היא אורבת לטרף, צדה אותו ומביאה לזכר ולגוריה.
כל עול פרנסת המשפחה עליה, כל חושיה דרוכים לקראת המבצעים האלה.
בתנאי שבי היא הרבה יותר רגועה והרבה פחות עסוקה. הלביאה רגילה לחיות בקבוצה בטבע, בו בזמן שהאריה חי בבדידות. האריות בטבע אוכלים פעם בשלושה שבועות.
בגן-החיות מלעיטים אותם פעם ביום.
האוכל המצוי בשפע גורם לשבירת המערך של חילוף החומרים בגוף החיה, והתהליכים במערכת המינית מזורזים. החיה רובצת רוב הזמן בכלאה בחוסר מעש.
האוכל יכול למשוך אותה מהכלוב לחצר, כדי שאפשר יהיה לנקות את התא.


אצל האריות אינסטינקט השמירה על טריטוריה קיים גם בשבי.
אי אפשר להכניס לביאה חדשה לתא שיש בו כבר משפחה של אריות. גם אינסטינקט הציד והטרף קיים בתת- מודע. באחד הקיבוצים גודלה לביאה בשם "קופה". עד גיל שנה היוותה הלביאה אטרקציה לכל ילדי המשק והייתה כחלק ממשחקי הילדים. כשגדלה, הועברה לגן-חיות.
נדמה היה שהיא רגילה לסביבת בני אדם וחיות. והנה, אותה לביאה, בראותה אתון איבדה את כל חושיה ואינסטינקט הציד שלה התעורר, היא התנפלה על האתון ושיסעה אותה.

יש מקום להסביר לציבור שכל חיה שנלכדה ונמצאת בגן-החיות מסוכנת מאוד, ולא כדאי להתקרב אליה, ודאי שלא להושיט לה יד. העובדים עצמם יודעים את הסכנה, והם לוקחים טווח של בטחון. החיות מכירות טוב מאוד כל עובד לפי צורת הליכתו, לפי דיבורו, לפי ריחו (לא מזמן שמענו סיפור על פילה ששבתה שביתת-רעב משום שהעובד שטיפל בה יצא לגמלאות, ולא עזר שום דבר, היא לא אכלה, עד שהנהלת גן-החיות נאלצה להחזיר את העובד האהוב עליה)".

חיות אוהבות בני-אדם

"גורי חיות שנולדו בשבי הם מלאי מרץ בהיותם צעירים, אולם כעבור שנים גם הם נעשים אפאתים.
אם תוציאם לחצר הם יחפשו מקום מסתור, אם תאלץ אותם לצאת ממחבואם, הם יעשו סיבוב בחצר ויחזרו למלונה, משום שזה המקום הבטוח ביותר שהם מכירים.
הנה הנמר, חיה יפהפייה. הנמר שבטבע הוא חיה חזקה מאוד, רצה מהר, ומנתרת לגבהים. יום אחד קרה שאחד הנמרים הכלואים כאן השתחרר מכלובו והחל להסתובב חופשי בחצר הסמוכה, שהקיפה אותה גדר בגובה של 60 ס"מ.
הנמר לא ידע לקפוץ מעל הגדר, הוא הסתובב סביבו, ושמח לחזור לכלובו כשהעובד תפס אותו בזנבו.

אחד המאפיינים של חיות שנולדו בשבי הוא תחושת הקהל שלהן. אם תתקרב לכלובם של הטיגריסים, הנמרים, היגוארים, הם יעשו לנו הצגה כמו אכילת הסורגים, נהימות שמטרתן למשוך תשומת-לב. החיות נהנות מתגובת הקהל, ואם אין תגובה, הן חוזרות בייאוש למלונתן.

נעבור לקופים. מי לא אוהב יצורים אנושיים אלה.
 יש סוגי קופים שאינם יכולים להתרבות בתנאי שבי. קוף העכביש למשל, מאוד רגיש והוא זקוק לתנאים מיוחדים כדי להגיע לריבוי טבעי. לעומתו לבבונים, להולמנים ולקפאצונים אין בעיה כזו.
אצל הקופים, גם בתנאי שבי, קיימת ההירארכיה. אבוי לו לזכר החלש.
בטבע קורה שאימא קופה עוזבת את הוולד כדי לשחר לטרף, בתנאי שבי.
כשהאוכל ניתן, הוולד נשאר צמוד כל הזמן לאם, וקיומו הפיזי מובטח.
לקוף קל להתקשר לאדם, אך כאשר הקוף הוא חלק מלהקה, יש קושי עצום ליצור איתו קשר. לקופים מאוד חשוב שישימו לב אליהם, הם אוהבים אנשים מסוימים לפי הריח והקול, אולם מסתייגים מאוד מזרים.
צריך להזהיר את האדם הרוצה לגדל קוף בביתו. הקוף הוא חביב ונוח, עד שהוא מגיע לבגרות מינית, אז הוא נעשה תוקפני מאוד. קוף מסוגל לנשוך, ולפעמים הנשיכה מאוד מסוכנת לילד".

מחלות פסיכוסומאטיות

"מבחינת מחלות, כושר העמידות של חיות בתנאי שבי קטן מאוד. בטבע קיימת סלקציה טבעית, החלשים והחולים עוברים מהעולם והחזקים מתרבים. בתנאי שבי מחזיקים בעזרת האמצעים הרפואיים גם את החיות החולות, וכך ניתן לשמר חיות נדירות.
יש גם מחלות פסיכוסומאטיות לחיות בשבי. יש מחלה הנקראת גרדת עצבית, גירוד שאין לו שום מקור חיצוני והוא נגרם מחוסר מעש. כמו כן אנו מכירים שלשולים, המופיעים כאשר החיה מבוהלת ומפוחדת ולא שלמה עם מצבה. יש מצב של ניוון שרירים, ניוון בהתפתחות הגופנית, כל התפתחות העצמות והשרירים וגידול המסה הגופנית בתנאי שבי לוקה בחסר.

כדי לראות אם החיה בריאה או חולה לא צריך להיות רופא. על הפרווה להיות מבריקה וגמישה, והשערות סגורות. ברגע שהחיה חולה, היא סובלת מנשירת שערות. כדי למנוע מחלות, חשוב שכלוב החיה יהיה נקי מאוד. יש לחטא אותו פעמיים בשנה, חייבים לטפל בחיה כדי למנוע מטפילים חיצוניים לדבוק בה".

לסיכום: היום האוכלוסייה האנושית בעולם גדלה בקצב מסחרר, ושמורות-הטבע מתדלדלות משנה לשנה. האזורים הטבעיים שבהם גדלות חיות-בר מעטים ביותר, לכן אפשר לראות בגן-החיות מעין שמורת-טבע, שתפקידה לשמר סוגי חיות, שבטבע תבוא עליהם כליה, אך צריך להעניק לחיות אלו תנאי גידול אופטימאליים.

ברדלס